תמונות של חיילים, נגמשים ומטוסי קרב רוסיים שמו קץ לספקות אם עוד היו כאלה – מוסקבה חוזרת למזרח התיכון ובגדול.
הפעם לא מדובר בעוד עסקת נשק או שיתוף פעולה כלכלי: הצבא הרוסי עושה את מה שסירבו לעשות ארה"ב ומעצמות אירופאיות במשך ארבע שנים ושם מגפיים על הקרקע. רוסיה נכנסת לאזור שלמעשה ננטש על ידי ארה"ב – הרי אי אפשר להפריד את המשבר הסורי מהמשבר בעיראק ובשני המקומות הללו יש כיום פעילות רוסית ענפה ולא מן הנמנע שאחרי סוריה ההזמנה הבאה להתערבות צבאית תבוא מכיוון בגדאד.
המניעים כביכול ברורים – רוסיה תמכה במשטרו של בשאר אסד מלכתחילה ועכשיו היא באה למנוע הדרדרות נוספת ולהילחם בדאע"ש, ללא כל קשר למדיניות האיראנית בסוריה – כך טוענים הדוברים של קרמלין. פוטין רואה בדאע"ש סכנה קיומית לארצו ויש בכך לא מעט צדק – כבר היום בסוריה לוחמים מאות אם לא אלפים של צ'צ'נים, דגסטנים ואחרים. כשיחזרו לביתם, קרוב לוודאי שיפיצו את הרעיונות הרעילים וישתפו אחרים בניסיון צבאי שרכשו.
מה שפוטין לא מספר זה שבן בריתו אסד כרגע כמעט ואינו נלחם בדאע"ש, ולא בגלל שתשו כוחותיהם של חייליו ואזל החימוש בבסיסים. אסד דה-פקטו כבר הסכים לחלוקה של סוריה בינו לבין דאע"ש וכרגע נלחם על שארית מלכותו שתהיה מרוכזת באזור לטקיה נגד כוחות אופוזיציוניים אחרים. שם גם מוצבות יחידות איראניות, שם נמצא הבסיס הרוסי הימי היחיד במזרח התיכון.
אז מה יעשה הצבא הרוסי בסוריה? אפשר שיצטרף לקואליציה הבינלאומית ויפציץ את הבסיסים של דאע"ש, ללא הצלחה מרובה גם כן, וייתכן שישמור על האינטרסים של אסד ושל איראן - שכן אי אפשר להפריד אחד ממשנהו - באזור לטקיה.
בפועל הצבא הרוסי מצטרף לאחרים שכבר מזמן פועלים במדינה הקרועה – איראנים, חיזבאללה וארגונים סוניים שמאומנים וממומנים על ידי מדינות עשירות במפרץ הפרסי, אך כניסתו לארץ זו עלולה לגרום להידרדרות נוספת בסגנון אפגניסטאן, שכן הוא מפר בצורה משמעותית את הסטטוס קוו הקיים בשטח.
תסריט יותר אופטימי, אך גם פחות ריאלי, מציע פעולה בינלאומית משותפת בנוגע ליצירת סדר חדש במזרח התיכון. הרוסים כבר הוכיחו במהלך המשבר באוקראינה שהם אינם נרתעים משימוש בכוח צבאי כשהעניין חשוב להם, וההחלטה לגבי סוריה כבר נפלה. עתה הכדור עובר לידיים המערביות – האם יחליטו לשתף פעולה עם הרוסים בסוריה או לנסות לגבור עליהם בכוח, כמו באפגניסטאן.
כך או כך, מדינת ישראל חייבת לעקוב בדריכות אחרי ההתפתחות החדשה שיכולה באופן משמעותי לחזק את הציר אסד-חיזבאללה איראן בסוריה המתפוררת.
הכותבת היא חברת כנסת מן המחנה הציוני, לשעבר עיתנואית ברוסיה ומומחית לענייני המזרח התיכון