"אני כבר לא ארוץ לכנסת": שמואל פלאטו-שרון בראיון מיוחד

"אני כבר לא ארוץ לכנסת", אומר שמואל פלאטו־שרון בקול עייף, “הייתי שם חמש שנים. יש שם 120 אנשים, מתוכם עשרה מעניינים וכל היתר טרמפיסטים שלא משאירים שום רושם. הם מצביעים לפי מה שהמפלגה אומרת וזהו.  תסתכל באמריקה: כל סנאטור נראה כמו הנשיא". 
 

פלאטו־שרון עוד רגע בן 85, נראה טוב, עדיין צלול, קולו הצרוד רועם פחות, העברית שבפיו השתפרה במהלך 40 השנים שבהן הוא מחזיק בתעודת זהות כחולה, אבל הצרפתית והיידיש נשזרות מאליהן בכל משפט שני, והמבטא הכבד מוסיף את לוויית החן הפלאטו־שרונית. 
 

הרבה לפני דונלד טראמפ, הרבה לפני המונח הון־שלטון, הגיע לישראל איש העסקים פלאטו־שרון והוכיח שמקום בכנסת הוא בעיקר עניין של השקעה כספית. הוא נחת בנתב"ג במעמד של איש עסקים יהודי־צרפתי, המבוקש בארצו באשמת העלמות מס בהיקף גדול, קנה נכסי נדל"ן והקים מפלגה שחרתה על דגלה אי הסגרת יהודים שעלו לישראל למדינות הדורשות להעמיד אותם לדין על עבירות שנעשו בחו"ל. 
 

הוא נבחר, כיהן קדנציה אחת וחזר לעסקיו. בציבור הוא נודע כמיליונר שהרבה להסתבך עם החוק בצרפת ובישראל. הוא הואשם בצרפת על עבירות מרמה ומס, ריצה עונש מאסר קצר בישראל על מרמה של חברה צרפתית, ובארץ הורשע על עבירת שוחד בחירות. לפני כמה שנים הגיע להסדרים עם שלטונות צרפת, שבה היה מבוקש זמן רב, וקנה את חירותו. 
 

זה או זה
 

בשנים האחרונות פלאטו־שרון מגיח פה ושם לתודעה. רכילות, פילנתרופיה, עסקים בחו"ל ופוליטיקה. כמעט בכל מערכת בחירות הוא מנסה לחזור ולהתברג בכנסת, אולי כדי להוכיח שלא הגיע לפוליטיקה רק כדי להימלט מזרועות החוק הצרפתי. ייתכן שאת מערכת הבחירות הבאה ניאלץ לעבור בלעדיו. פלאטו־שרון חוזר לעסקים במשרה מלאה. אם תשאלו אותו, הוא בדרך להשתלטות על שוק השקדים העולמי. שקדים. מה ששמעתם.     
 

"כשהייתי בכנסת זה עשה נזק לעסקים שלי", הוא אומר, "הראש שלי לא היה בביזנס. הפסדתי כסף. לעשות ביזנס ופוליטיקה יחד זה רע מאוד. צריך להחליט, זה או זה".
 

"אף פעם לא חשדתי בו. הוא כנראה עשה את זה יפה מאוד. הוא אולי היה מרגל אבל גם ציוני ואהב מאוד את המדינה. הוא לא נתן לרוסים מידע על ישראל אלא רק ריגל נגד אמריקה. לי הוא עזר הרבה, קישר אותי לאנשים חזקים ברוסיה. לא הבנתי איך הוא עשה את זה, חשבתי שאני גאון שאני מעסיק אותו. הוא קישר אותי למי שרק רציתי. אמרתי לו שאני רוצה לדבר עם מזכיר המפלגה והוא היה אומר לי 'אין בעיה'. תוך שעה היה מזכיר המפלגה ברז'נייב על הקו. ההצלחה עלתה לו לראש. הוא חזר לרוסיה ונרצח. שם המאפיה הכי אכזרית בעולם. אבל איתי הוא עשה עבודה טובה".  
 

"אני תומך בליכוד חזק מאוד, אבל בעסקה עם איראן המצב שלנו עכשיו יותר טוב. עכשיו יש עליהם פיקוח. עכשיו האיראנים הולכים לקבל הרבה כסף. הם הולכים לעשות ביזנס חזק מאוד. אני מצטער שאנחנו לא יכולים להיכנס איתם לעסקים. היינו צריכים להיכנס לצוות של המו"מ איתם, להפעיל לחץ מבפנים, ובסוף לעשות איתם עסקים כמו יתר המדינות בעולם". 

פלאטו שרון בכנסת, ארכיון. צילום: משה מילנר, לע"מ

"אני נגד מונופול כמו משוגע. אנחנו צריכים לדרוש מהחברות כמה שיותר אחוזים על הגז שהן מוכרות, ובלי מונופול. למה לתת להן את זה?". 
 

במה אתה עוסק היום?
"אני עומד להשתלט על השוק העולמי של השקדים. מי ששולט היום בשוק הזה זו קליפורניה. אבל שם יש חום גבוה ובצורת שחיסלו את המטעים. יש היום מחסור עולמי בשקדים, והמחירים עלו ב־40%. זו ההזדמנות שלי. אני מקים מטע של 7,000 דונם בגיאורגיה".

"הגעתי לשם לפני שמונה שנים. בישראל דיברו אז על מחסור במים ועל אפשרות שאולי נייבא מים מטורקיה. ביקרתי שם והראו לי שטח שעובר בו נהר גדול, לאורך 17 ק"מ בתוך שטחים מעובדים. קניתי את השטח הזה במשהו כמו שני מיליון דולר. ביקשתי מממשלת גיאורגיה זכויות להשתמש במים. חשבתי שאם חס וחלילה יש בישראל קטסטרוף, אני יכול להוביל מים מהנהר במשאיות, משם לנמל ולהביא לישראל". 
 

"כן. בשטח מצאנו משאבות נפט שלא עבדו. מתברר שכשברית המועצות נפלה, היה שם שדה נפט שהרוסים עזבו. אמרו לי שיש שם באדמה נפט בשווי של שני מיליארד דולר, וצריך רק להוציא אותו. אבל זכויות ההפקה נמכרו לחברה אמריקאית. הזיכיון שלה יפקע בעוד ארבע שנים, אז אני מחכה".
 

"יש להם הרבה מקומות אחרים. הם לא יכולים לעבוד בכל מקום. בינתיים החלטתי להקים בשטח מטע שקדים. זה ביזנס מספיק טוב בשבילי".
 

בישראל חושבים שגיאורגיה היא מקום מסוכן לעשות בו עסקים. שמעת על רוני פוקס וזאב פרנקל שנקלעו לסכסוך עם הממשלה והואשמו בשוחד?

"שמעתי את הסיפור. אני לא יודע מה היה שם. בגרוזיה אוהבים יהודים, וזה הבסיס לרומן שלי איתם. אני עובד שם כבר שמונה שנים ואין לי שום בעיות".
 

"אתה מכיר מדינה שאין בה שוחד? עד היום לא ראיתי מדינה כזו. שוחד זה דרך חיים. בלי שוחד הרבה אנשים לא יכולים לחיות".
 

"בחיים לא. אני מפחד לתת שוחד. חייתי במדינה שבה היה יותר שוחד מבכל מקום אחר בעולם. בצרפת אנשים היו הולכים עם מזוודות של כסף".
 

"גם אנחנו נתנו כסף למי שצריך. אני עשיתי כמו כולם. אבל אני לא נותן שוחד במדינה שלי, בישראל".
 

זה המונומנט
 

בישראל יצא לפלאטו־שרון שם לא טוב. והיום בכלל שונאים כאן עשירים. האיש טוען שהמציאות שונה לגמרי. "השם שלי זה הדבר הכי חשוב לי", הוא אומר, "אתה לא מאמין איזו אהבה אני מקבל עד היום ברחוב. אנשים ניגשים אלי ונותנים לי נשיקה. אני עומד ברמזור ואנשים יוצאים מהמכוניות שלהם כדי לתת לי נשיקה. כשבאתי לכאן לפני 40 שנה לא הבנתי מה קורה לי. נפלתי באהבה למדינה כמו גבר עם אישה, ואני כל הזמן נותן: עשיתי בבילינסון תערוכה עם 250 תמונות, בכותל לא מקבלים מתנות אז שמתי שם את המזוזה הכי גדולה בעולם, ואני עובד עם בתי חולים ותורם".
 

"אף פעם לא ספרתי. אני פוחד שאם יתברר לי כמה כסף יש לי באמת, אתאכזב. יש לי את דיזנגוף סנטר, השופינג סנטר הכי טוב במדינה. אני שותף כאן חמישים־חמישים עם משפחת פילץ".
 

"אני אוהב לעבוד בשותפות שווה. יושבים ומדברים עד שמוצאים פתרון. השותפים שלי, אלון ודני פילץ, צעירים ממני. אין להם אבא, אין סבא. יש להם את פלאטו. לפעמים לא כולם מרוצים מהפתרון אבל תמיד מסתדרים".
 

"זה העסק שאני הכי אוהב. השקענו כאן עשרות מיליוני דולרים. זה היה קשה. היינו צריכים לפנות משפחות, מכרתי נכסים שלי בחו"ל כדי לבנות את זה. עכשיו יש לי פה 40 אלף אנשים ביום".
 

"לדעתי מיליארד שקל. אבל גם אם יציעו לי שני מיליארד שקל אני לא מוכר. אתה מתאר לעצמך שבגילי חשבתי גם על הירושה שלי, וכתבתי בצוואה שאסור ליורשים שלי למכור את החלק שלי בדיזנגוף סנטר. רק להעביר את הנכסים בתוך המשפחה. זה מפעל חיים שלי. זה המונומנט".
 

"בחיים לא אצא לפנסיה. הגיל לא אומר כלום. לפעמים אני רואה אנשים בני 60 שנראים כמו אבא שלי. אני יודע לנהל את העסקים יותר טוב מכל אחד אחר שעובד בשבילי. אני חושב יותר מהר ויודע יותר טוב מכולם. כל החלטה שאני מקבל יותר טובה מבחינתי. כי זה הכסף שלי".
 

"יואב עובד איתי. הוא זה שקונה נכסים. מי שיש לו חנות למכור או נכס פונה ליואב".
 

"באים לכאן הרבה אנשים מצרפת והם מחפשים עבודה ונכסים. אנחנו קונים חנויות ומשכירים להם". 
 

"הוא צריך להתאמץ קצת פחות ממני, כי כשאני התחלתי לא היה לי כלום. ולהתחיל בעסקים בלי כסף זה קשה מאוד. החיים שלו יותר טובים, כי הוא לא דואג לכסף.
 

"אומרים שמי שלא היה קומוניסט בגיל 15 הוא רשע, ומי שנשאר קומוניסט הוא טיפש. אז גם אני הייתי קומוניסט, אבל אז נפלתי באהבה לכסף. כשנכנסו לי הגרושים הראשונים הבנתי שכסף זה יותר טוב מקומוניזם".
 

"אתה יודע שבגיל 24 הייתי מלך נייר הטואלט של אירופה? קניתי מפעל קטן של נייר טואלט. עבדו בו בחורות שייצרו גלילים עם נייר. הכל עבודת יד. המפעל היה כמעט פושט רגל. ראיתי מודעה קטנה בעיתון, ראיתי את המפעל וקניתי אותו בכלום. הוא באמת לא היה שווה הרבה, אבל העסקה הזו הכניסה אותי לתעשייה. עד אז עשיתי כמה עסקים קטנים ולא היה לי הרבה כסף. כשקניתי את המפעל לא חיפשתי רווח, רק להגדיל את המכירות. בתוך שנתיים גדלתי פי עשרה. 
 

"כשהייתי גדול, הבנקים כבר עבדו איתי. ואז היה לי רעיון, אמרתי לבנק שלי: 'באמריקה יש תעשייה מודרנית. אם אני נוסע לאמריקה וקונה מכונות לייצור נייר, אני יכול להיות עוד יותר גדול באירופה'. הבנקאי אמר לי 'סע על חשבוני. אני מממן לך את הנסיעה'. נסעתי לאמריקה, קניתי את החומר החדש ואת המכונות, מחיר הייצור שלי ירד ל־50% ויכולתי לפטר את רוב העובדות. ככה נהייתי הכי גדול באירופה. אחר כך המשכתי וקניתי מפעלים. חיפשתי מפעלים שאפשר להחליף בהם את המכונות ולייעל אותם".

פלאטו שרון עם אשתו לשעבר אנט. צילום: שמואל רחמני
 

"זה כמו להיות אלוף בספורט. אתה יודע שכדי להיות צ'מפיון אתה צריך לשים את החיים שלך בזבל. להתאמן שעות על שעות כל יום מגיל 17 ועד 30. אנשים עובדים כמו משוגעים. לא לכל אחד יש אומץ לעשות את זה. בעסקים זה אותו דבר. אם אתה לא משקיע את הראש שלך וחושב כל היום על עסקים, זה לא הולך. הכי קשה זה לעשות את ההון הראשון. אחרי זה, אם אתה קצת חכם, אפשר לעשות עוד כסף. הכי קשה זה להתחיל מכלום".
 

"תמיד נכון להשקיע בנדל"ן. בכל מקום שבו הייתי בעולם תמיד קניתי נכס, מגרש או בית. אתה קונה נכס ושוכח ממנו, לפעמים יש משבר אחרי כמה שנים והערך יורד, אבל בסוף זה תמיד עולה. אחרי עשר שנים אתה לא מאמין כמה מעט שילמת". 
 

"אני לא מצליח למכור אותו. בדיוק השבוע גרושתי יוצאת ממנו והבית עומד ריק. אני עברתי משם מזמן לגבעת הפרחים בצפון תל אביב. זה בית בשטח 1,500 מ"ר על שטח של עשרה דונם. רק להחזיק אותו עולה 30 אלף שקל בחודש. מי יכול לקנות את זה? אני רוצה עשרה מיליון דולר אבל לא קיבלתי עד היום אף הצעה".  
 

"כשבאתי לארץ נכנסתי לשותפות עם הקבלן אריה פילץ, שבנה את התחנה. קניתי 250 חנויות ואת כל החניונים. אבל אז היו לי את כל הבעיות בצרפת (תביעות אזרחיות ופליליות על הונאה - ה"ח) והייתי צריך כסף. אז מכרתי הכל למרדכי יונה, שקנה את התחנה מכונס נכסים. קיבלתי מחיר טוב מאוד. זו הייתה עסקה מהשטן".
 

"אולי זה חבל. עם הגיל אני נעשה פחות רעב. אני לא רץ אחרי עסקים בישראל. בחו"ל אני עושה יותר. קשה לעשות עסקים עם יהודים. הם אנשים קשים, כי היו להם חיים קשים. בחו"ל הרבה יותר קל. אנשים רילקס, ויש להם פחות ניסיון בעסקים".
 

"לא. כלום. יש לי נכסים בברזיל, ונצואלה, ספרד, גיאורגיה ואפריקה. בבנִין יש לי קשרים כבר הרבה שנים ואני אוהב מאוד את המדינה. אני בונה שם תחנת כוח בהשקעה של 300 מיליון דולר. זה משהו גדול מאוד. אני שותף שם חמישים־חמישים עם חברת אבוני הישראלית (אבוני היא חברה בבעלות ניסו בצלאל, אחיו של חזי בצלאל, בעלי חברת התקשורת אקספון. בצלאל אישר שהוא שותף במיזם עם  פלאטו־שרון, אולם אמר שהוא עוד לא יצא לפועל. "אנחנו מתקשקשים עם זה כמה שנים ועדיין לא השגנו את המימון להקמת התחנה", אמר ניסו בצלאל למוסף - ה"ח)".
 

זה אמיתי
 

"זה אמיתי אבל אין להם מחיר. גם אם מישהו יציע לי עליהם מיליון דולר אסור לי למכור, בגלל החוק שאוסר לסחור בשנהב. קיבלתי את זה מתנה מנשיא דהומיי, היום זה בנין. הוא שלח אותי בתור שגריר שלו לתת אותם במתנה לנשיא ברזיל, אבל כשהגעתי לברזיל הייתה שם מהפכה והנשיא התחלף. התקשרתי לדהומיי לשאול אותם מה לעשות, הם אמרו לי להשאיר אותם אצלי". 
 

"מי ישר? כולם עושים קונצים. הכי חשוב זה האומץ וההקרבה. כשהייתי צעיר בצרפת מאוד אהבתי מערבונים. אבל אמרתי לעצמי, אני אפסיד כסף אם אלך לקולנוע לארבע שעות. לעושר יש מחיר והיום אני לא יודע אם זה שווה. אנשים אחרים הולכים למערבון. הם נהנים".   
 

"כשאתה כבר מגיע לכסף, אתה לא דואג. אין לך הרבה דאגות שיש לעניים, והראש שלך יכול לעבוד בלעשות יותר כסף. החיים של העניים יותר קשים, קשה להם לשמור על הכבוד. שאלו פעם את רוקפלר: 'אנחנו יודעים מה טוב בלהיות עשיר. תגיד לנו מה רע?', אז הוא אמר שיש רק דבר רע אחד בכסף. כולם רוצים לקחת את הכסף שלך. וזה נכון".
 

"לא. אני לא מסוג האנשים שמרמים אותם, אבל כולם מבקשים ממך רק חלק קטן, ואם אני אתן לכולם, לא יישאר לי כלום. אבל אמא שלי לימדה אותי לתת עזרה ליהודים וזה חלק מהחינוך שלי. אני נותן הרבה. לא תראה מישהו רעב שייכנס לכאן ולא יצא עם איזשהו פתרון לבעיה שלו".  
 

"עכשיו הולך להיות גל עלייה גדול מצרפת. זה יגרום לעוד ועוד עליות מחירים. יש רק פתרון אחד, אבל אף אחד לא רוצה לעשות את זה. המדינה שולטת ב־88% מהקרקעות. אם רק היו מעבירים לציבור 18% מזה, המחירים היו יורדים. אפשר לתת לכל חייל מגרש של 500 מ"ר. בשביל מה המדינה מחזיקה את זה? בשביל מי?".
 

"אני נוסע קצת פחות. בגילי כבר יותר קשה. אבל אני לא יכול בלי לבקר בפריז לפחות פעם בשנה. המסעדות, היין".
 

"אני משוגע על גבינה צרפתית. פעם קניתי כאן גבינה, אבל אני אומר לך שזה לא אותו הטעם. אני לא יודע איך זה קורה. שמים במטוס, הולך כל הטעם".