משחקי הכס: מיהו היורש האמיתי של משפחת המלוכה הקיסרית ברוסיה?

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הגיב באדישות כאשר המגיש הוותיק של רשת CBS, צ'רלי רוז, אמר לו שרבים בארה"ב מכנים אותו "צאר". "אז מה? אתה יודע שאנשים קוראים לי בשמות שונים", אמר פוטין בקור רוח בראיון פתיחת העונה של התוכנית "60 דקות", ששודר ביום ראשון שעבר. "אבל האם השם הזה מתאים?", הקשה רוז. "לא, זה לא מתאים לי", השיב הנשיא. "לא חשוב איך מכנים אותי, בין אם אלה מבקשי טובתי, חברים או יריבים פוליטיים. מה שחשוב שזה מה שאתה חייב לעשות למען טובת המדינה שהעניקה לך את המשרה של ראש המדינה הרוסית". 

ייתכן שהתנהלותו של פוטין, הן בתוך ארצו והן בזירה הבינלאומית, מצדיקה את הכינוי "צאר", או שמא הוא דומה יותר למנהיגי ברה"מ, האימפריה הקומוניסטית שהוקמה אחרי הדחתה של משפחת הקיסרות הרוסית, וייתכן שרק הפרשנים וההיסטוריונים של העתיד יוכלו לתת את פסק הדין. בינתיים, עושים הצאר האמיתי ובני משפחתו קאמבק מחודש לכותרות העיתונים ברוסיה וברחבי העולם עם אחת מפרשות הרצח המפורסמות בהיסטוריה. 

בשבוע שעבר הודיעה ועדת החקירות של רוסיה, הגוף הפדרלי הממונה על החקירות הרשמיות, כי שרידיהם של הצאר האחרון, ניקולאי השני, ושל רעייתו אלכסנדרה הוצאו מקברם בקתדרלת פיוטר ופאבל בסנט פטרבורג, וזאת במסגרת חקירה חדשה שנועדה לקבוע סופית אם השרידים שהתגלו לפני שמונה שנים שייכים לילדיהם של בני הזוג, יורש העצר אלכסיי והדוכסית מריה - ויותר מכך, אם השרידים שקבורים בקתדרלה אכן שייכים לצאר האחרון ולבני משפחתו. 

ועדה בין־משרדית שהקים ביולי האחרון ראש הממשלה, דמיטרי מדבדב, המליצה החודש לקבור את שני הילדים לצד הוריהם ויתר בני המשפחה, שנרצחו בזמן מלחמת האזרחים ביולי 1918 ואשר שרידיהם התגלו בשנת 1991. אולם בכירי הכנסייה האורתודוקסית, אחד המוסדות המשפיעים ביותר ברוסיה, הבהירו כי הם מתנגדים לכך, מאחר שהם עדיין אינם משוכנעים כי השרידים אכן שייכים לשני ילדי הצאר. 

"הבחינה מחדש של המקרה הפלילי אינה ניסיון לשקול מחדש את הראיות שהתקבלו בשלב מוקדם יותר ואת העובדות המבוססות, אלא לבטא את הצורך בחקירה נוספת של עובדות חדשות, בהתאם לבקשה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית", אמר דובר סוכנות החקירות הפדרלית, ולדימיר מארקין, "בשל כך, הוצאת השרידים של ניקולאי השני ושל הקיסרית אלכסנדרה מקבריהם הייתה הכרחית". 

מלבד זאת לקחו החוקרים גם דגימות מהמעיל ספוג הדם של הצאר אלכסנדר השני, סבו של ניקולאי השני, שנרצח בידי מתנקשים רדיקליים בשנת 1881. הם גם הצליחו לראשונה לבחון את שרידי גופתה של הדוכסית אליזבת פיודורובנה, אחותה של הקיסרית אלכסנדרה, שמתה בידיהם של הבולשביקים בשנת 1918 ונקברה כעבור שנתיים מתחת לכנסיית מריה מגדלנה על הר הזיתים בירושלים (לידה טמונה אחייניתה, הנסיכה אליס, שהיא לא אחרת מחמותה של מלכת בריטניה, אליזבת השנייה). 

כל עוד תימשך החקירה, ימשיכו השרידים להיות מוחזקים בארכיון הלאומי של רוסיה. בהנחה שאכן מדובר בשני הילדים של הצאר, הם ייקברו בטקס רשמי לצד בני משפחתם בקתדרלה המפוארת מהמאה ה־18 ובעוד שלוש שנים, כאשר רוסיה תציין מאה שנה להוצאה להורג, הם גם יזכו למעמד של קדושים כמו יתר בני המשפחה.

זו לא הפעם הראשונה שבה נחקרת הוצאתם להורג של הצאר ורעייתו, חמשת ילדיהם וארבעה ממשרתיהם, על ידי פעילים בולשביקים חמושים ביקטרינבורג ב־17 ביולי 1918. לפני כארבע שנים התגלו המסמכים של החקירה שערכו חברי "המשמר הלבן", מתנגדיהם של הבולשביקים, בשנים 1918 עד 1924, וכעת, במסגרת החקירה החדשה, הם ייבחנו מחדש כדי לקבוע אם יש בהם פרטים חדשים שישפכו אור על הפרשה. 

בשנת 1993, אחרי הימצאותם של השרידים הראשונים וקריסתה של ברה"מ, נפתחה חקירה חדשה, הפעם על ידי שלטונות רוסיה. אולם התיק נסגר כעבור חמש שנים מאחר שהיה ברור כי הרוצחים של הצאר ומשפחתו כבר אינם בין החיים. 

טבח במרתף

השושלת של בית רומנוב שלטה ברוסיה הצארית מאז 1613. השם הבולט ביותר בה היה של פיוטר הגדול, שביצע רפורמות תרבותיות, פוליטיות, כלכליות ודתיות שהפכו את רוסיה בסוף המאה ה־17 ובתחילת המאה ה־18 למעצמה אירופית עם צבא מודרני. 

הצאר האחרון, ניקולאי השני, עלה לכס המלוכה בנובמבר 1894 אחרי שאביו, אלכסנדר השלישי, הלך לעולמו בגיל 49. בשנות כהונתו החלה ההידרדרות שהביאה את רוסיה מעמדת גורם בעל השפעה בינלאומית למדינה ששרויה במלחמת אזרחים עקובה מדם. ניסיונו של ניקולאי להשתלט על שטחים באזור מנצ'וריה וקוריאה כדי להפוך את ארצו למעצמה קולוניאליסטית, הביא לפרוץ המלחמה נגד יפן בשנת 1905, שהסתיימה בתבוסה מוחצת של הרוסים. 

התסכול הציבורי הביא לשביתות ולהפגנות המוניות, ששיאן היה "יום ראשון העקוב מדם" בינואר 1905 כאשר כוחות הצבא פתחו באש לעבר מפגינים בלתי חמושים בסנט פטרבורג והרגו לפי ההערכות בין עשרות לאלפי בני אדם. בעקבות זאת, נאלץ הצאר להסכים לכינון חוקה ולהקמתו של פרלמנט נבחר (הדומה), על אף שסמכויותיו עדיין היו מוגבלות. 

בסוף יולי 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הצטרפה רוסיה לצדן של בריטניה וצרפת נגד גרמניה ואוסטרו־הונגריה. הצבא הרוסי ספג מפלות, וגם החלטתו של ניקולאי לקחת על עצמו את הפיקוד הישיר, בספטמבר 1915, לא שינתה את ההתנהלות. האבידות הקשות, הכלכלה הקורסת והמחסור במזון הגבירו את התיעוב כלפי הצאר וכלפי שלטונו. 

במרץ 1917 סירבו מפקדי הצבא להוראתו של הצאר לדכא הפגנות בסנט פטרבורג (שאז נקראה פטרוגרד), וניקולאי הבין כי עליו לוותר על הכתר. הוא קיווה לצאת עם בני משפחתו לגלות באנגליה, שם ישב על כס המלוכה בן דודו, ג'ורג' החמישי (סבה של המלכה אליזבת), אולם הבקשה נדחתה בשל חשש השלטונות בלונדון כי המהלך יעורר חוסר יציבות פנימית. 

אחרי שהבולשביקים, בהנהגתו של ולדימיר איליץ' לנין, תפסו את השלטון באוקטובר 1917, נשלחו בני משפחת הצאר למערב סיביר ובאפריל 1918 נלקחו לבית איפטייב ביקטרינבורג שבהרי אורל. התקדמותם של מתנגדי הבולשביקים באזור והחשש כי ינסו לחלץ את ניקולאי ומשפחתו, הביאו להחלטה להוציא את בני המשפחה להורג. 

ניקולאי ורעייתו אלכסנדרה נלקחו למרתף הבית יחד עם ילדיהם - אולגה (22), טטיאנה (21), מריה (19), אנסטסיה (17) ואלכסיי (13) - שם נפתחה לעברם אש תופת. גם ארבעה ממשרתיהם האישיים הוצאו להורג, ומי שלא נהרגו במטח הראשון, נרצחו בדקירות של כידוני הרובים. הגופות הושלכו לפיר מכרה, אולם כעבור זמן מה הוצאו משם, נשרפו באמצעות חומצה ונקברו במקום לא ידוע. 

תעלומת מקום הימצאותם של השרידים העלתה תיאוריות קונספירציה, שלפיהן ייתכן שחלק מבנותיו של הצאר שרדו את החיסול, וקרוב ל־200 בני אדם טענו לאורך השנים כי הם הצאצאים של המשפחה. הסיפור הבולט ביותר התפרסם זמן קצר לאחר הרצח ההמוני, כאשר עיתונאי אמריקאי טען כי שניים מהשומרים גילו שהדוכסית אנסטסיה חיה והצליחו להבריח אותה לרומניה, ומשם היא המשיכה לברלין. לפחות עשר נשים טענו כי הן אנסטסיה וגם אולפני דיסני הוציאו בשנת 2007 את סרט האנימציה המצליח "אנסטסיה", אשר מביא את סיפורה של נערה יתומה ששני נוכלים מנצלים אותה כדי להציגה בתור הנסיכה שניצלה מהטבח. 
 

מי שהביאו למפנה היו אלכסנדר אבדונין, גיאולוג וארכיאולוג חובב, וידידו יוצר הסרטים גלי ריאבקוב. ביוני 1979, אחרי חקירה מקיפה הרחק מעיניהן הבוחנות של הרשויות שלא הביעו סימפתיה למורשת הצארית, גילו השניים ליד יקטרינבורג את מה שהאמינו שהם השרידים של הצאר ושל בני משפחתו, אולם החליטו לשמור על כך בסוד. "פחדנו", אמר אבדונין בראיון עיתונאי בשנת 1998. "לא היינו בטוחים אם להמשיך או לא, אבל הסקרנות הייתה חזקה. ידענו שיש שם משהו באדמה". 

הסוד יצא לאור רק ביולי 1991. אחרי קריסת ברה"מ ועלייתו של בוריס ילצין לשלטון ברוסיה החדשה החלו חפירות באתר. צוות מדענים בינלאומי, שכלל מומחים בעלי שם עולמי מארה"ב ומבריטניה, בחן את דגימות הדנ"א שהוצאו משרידים של תשע גולגולות והשווה אותן לדנ"א של קרובי משפחה מתים וחיים, בהם גם הנסיך פיליפ. 

בשנת 1998 נקבע כי אכן מדובר בשרידים של הצאר, רעייתו, שלוש בנותיהם וארבעת המשרתים, ואף בוצעו שחזורים ממוחשבים של פני הקורבנות. החוקרים גם קבעו כי חלק מהנרצחים נורו בעת שכבר שכבו על הקרקע, לסתותיהם היו שבורות ממכות של קתות הרובים ובין היתר התגלו גם פציעות מכידונים וצלקות שהותירה החומצה. 

בעקבות זאת נקברו בני המשפחה בקתדרלת פיוטר ופאבל בסנט פטרבורג ב־17 ביולי 1998 - בדיוק 80 שנה אחרי הטבח במרתף - בטקס רשמי בנוכחות הנשיא ילצין. "אלה שביצעו את הפשע הזה אשמים בדיוק כמו אלה שצדדו בו לאורך עשרות שנים", אמר ילצין במתקפה חריפה על מנהיגי האימפריה הסובייטית לשעבר. "כולנו אשמים. בלתי אפשרי לשקר לעצמנו באמצעות הצדקת אכזריות חסרת היגיון על בסיס פוליטי. ההרג של משפחת רומנוב הוא תוצאה של פיצול חסר פשרות בחברה הרוסית בין 'אנחנו' לבין 'הם'".

ועם זאת, הזיהוי הוודאי לא סייע לפתור לחלוטין את התעלומה, מאחר שעדיין היו חסרים השרידים של אלכסיי ושל מריה, והקונספירציות המשיכו לחגוג, עד שביולי 2007 התגלו שרידים של נער צעיר ובחורה בוגרת יותר באתר שנמצא כ־70 מ' מדרום למקום שבו היו תשע הגופות הקודמות. גם הפעם נערכו בדיקות מדעיות מקיפות שכללו השוואת נתוני דנ"א, ובמרץ 2009 קבעו החוקרים כי אכן מדובר בשני בני המשפחה החסרים. "מנקודת מבט מדעית, אין פה טעויות", אמרה סבטלנה בורינסקיה, חוקרת בכירה במכון לגנטיקה כללית באקדמיה הרוסית למדעים, "אין ספק שהתגלו כל בני משפחת המלוכה". 

אולם על אף הממצאים המדעיים החד־משמעיים, בכנסייה האורתודוקסית הרוסית עדיין הטילו ספק וטענו כי החקירות לא היו ברורות וכי יש מקום לטעויות מאחר שהשוואת הדנ"א נעשתה עם קרובי משפחה רחוקים ולא ישירים. אנשי הדת המשיכו לדרוש ביצוע חקירה חדשה, וכעת, אחרי שהוצאו השרידים של הצאר ורעייתו, הם מקווים כי האמת תתברר אחת ולתמיד. "מחקר כזה, עם הפתיחות הרבה ביותר, יסייע לבסס את האמת. עבורנו מדובר בדבר חשוב ביותר", מסר בכיר בכנסייה הרוסית, "במקרה שאכן מדובר בשרידים של המשפחה, הם יקבלו מעמד של שרידים קדושים. מבחינת הכנסייה, אין מקום לטעויות". 
 

מי שעוד עוקבים אחרי החקירה ומצפים לגילוי האמת הם היורשים של שושלת רומנוב, אשר כמו נצרים אחרים למשפחות מלוכה אירופיות שאיבדו את כס השלטון במרוצת המאה ה־20, גם הם עדיין שוהים בגלות. כיום, ישנם שני פלגים שטוענים כי הם־הם היורשים האמיתיים של משפחת הצאר. 

מי שנושאת כיום בתואר "הקיסרית והאוטוקרטית של כל הרוסים" היא הדוכסית הגדולה מריה ולדימירובנה, נכדתו של הדוכס הגדול קיריל ולדימירוביץ', שהיה נכדו של הצאר אלכסנדר השני ואשר לקח על עצמו את ראשות השושלת אחרי המהפכה הרוסית והֶרג הצאר ניקולאי השני. הדוכסית (61) מתגוררת בספרד ובצרפת, אך נוהגת לבקר במולדת אבותיה ואף נפגשה עם הנשיא פוטין. 

בהודעה שפרסם פרקליטה, עו"ד גרמן לוקיאנוב, הוא ציין כי הדוכסית מקווה שהחקירה החדשה תענה על כל השאלות שעדיין נותרו פתוחות. "האמת חייבת להגיע לכלל ביסוס במקרה הזה, עם תשובה לשאלה המרכזית: של מי השרידים האלה?", אמר. 

מי שעוד מתחרה על ראשות השושלת המלכותית הוא הנסיך דמיטרי רומנוביץ' רומנוב (89), בן נינו של הצאר ניקולאי הראשון. רומנוב מתגורר כיום בצרפת ומשמש כנשיא ההתאחדות של משפחת רומנוב, אשר הוקמה בשנת 1979 כדי לשמור על האינטרסים של מי שרואים את עצמם כיורשים הגברים של השושלת. ההתאחדות גם מעורבת בפרויקטים חברתיים ברוסיה.

אף שסוגיית זהות היורש האמיתי של משפחת המלוכה הקיסרית ברוסיה עדיין לא הוכרעה סופית - וייתכן כי גם פתרון תעלומת השרידים לא תקדם את יישוב הסכסוך המשפחתי - מנסה חבר הפרלמנט מטעם מפלגת השלטון, ולדימיר פטרוב, להתעלות מעל המחלוקות ולהחזיר את בני המשפחה למולדתם ההיסטורית. 

במכתב ששלח בחודש יוני האחרון לדוכסית הגדולה ולנסיך, ציין פטרוב כי "לאורך ההיסטוריה של שלטונה, השושלת האימפריאלית של בני רומנוב הייתה אחד היסודות של הריבונות הרוסית. בתקופה הנוכחית מתנהל תהליך מורכב של שיקום עוצמתה של רוסיה וחזרתה להשפעה בינלאומית". לדבריו, "אני בטוח שחזרת הצאצאים של השליט הרוסי האחרון למולדת ההיסטורית תתרום להרגעת המחלוקות שנותרו מאז מהפכת אוקטובר ותהפוך לסמל לשיקום העוצמה הרוחנית של העם הרוסי".