תושבי השרון לא לבד: מניו יורק ועד הודו - הפסקות החשמל הגדולות בשנים האחרונות

ההמצאה קיבלה את האישור הרשמי ב־27 בינואר 1880, ופטנט מספר 223,998 החל לשנות את חיי האנושות. ביוני 1882 הפך מעונו היוקרתי של הבנקאי המפורסם, ג'י־פי מורגן במנהטן לבית הפרטי הראשון בניו יורק שחובר לרשת החשמל והואר כולו באמצעות הנורות של אדיסון. מאז הפכו עוד ועוד בתים באמריקה וברחבי העולם למוארים. 

כאשר אדיסון הלך לעולמו ב־18 באוקטובר 1931, התפרסמו אין ספור הספדים לחייו של אחד הממציאים הכי גדולים בכל הזמנים. "רוח של המצאה מילאה את חייו ואת כל קיומנו עם אור בהיר", אמר אלברט איינשטיין. "זה יהיה חסר תועלת עבור מי מאיתנו לנסות להגדיר את ההערכה לחייו של אדם שהפך אפלה לאור באמצעות המצאת הנורה החשמלית!", הוסיף המושל בפועל של ניו ג'רזי, ג'וזף וולבר.

על אף שכיום כבר קיימות שיטות חלופיות להפקת חשמל, כמו גז טבעי, אנרגיה סולרית ואנרגיית רוח, השיטה המסורתית של קווי מתח שמובילים את החשמל לבתים ומפעילים נורות חשמליות ומגוון של מכשירים - החל ממקררים וממזגנים ועד מחשבים, מטעני טלפונים ומעליות - עדיין מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו. 

על כן, כאשר הזרם מתנתק - כתוצאה מכוחות הטבע ההרסניים, תקלות טכניות ברשת החשמל, תאונות כמו התנגשות מכוניות בעמודי חשמל, או הרחפן שפגע השבוע בקו מתח גבוה בהוליווד - אי אפשר שלא לומר שיש תחושה שהחיים נעצרים, בדיוק כפי שחשו השבוע מאות אלפי ישראלים. 

הודו: ההפסקה הגדולה ביותר

הפסקות חשמל נרחבות אינן עניין בלתי מוכר בהודו. בינואר 2001 קרסה הרשת בצפון המדינה, ו־226 מיליון בני אדם נותרו ללא חשמל במשך קרוב ל־16 שעות; ערפל גרם לקצר שהפסיק את הזרם בבירה דלהי בשנים 2008, 2010 ו־2012; אבל נראה ששום דבר לא הצליח להכין את ההודים למה שהתרחש בקיץ 2012. 

ב־30 ביולי, אחרי השעה שתיים לפנות בוקר, קרסה כל רשת החשמל הצפונית, והזרם הופסק לבירה דלהי ולעוד שש מדינות בצפון הודו. 350 מיליון בני אדם נותרו בעלטה והתקשו להגיע לעבודה בבוקר בשל הפסקת פעילותן של הרכבות והשיבושים בתפקוד הרמזורים. רק כעבור 14 שעות, לא מעט בסיועה של השכנה הקטנה, בהוטן, חודש הזרם והחיים החלו לשוב לסדרם.

אבל זה היה רק הקדימון. יממה אחת מאוחר יותר, בצהריים של ה־31 ביולי, שוב קרסה הרשת הצפונית, אולם הפעם היא לא הייתה היחידה - מיד אחריה נפלה גם הרשת המזרחית ובהמשך גם הרשת הצפון־מזרחית. כ־620 מיליון בני אדם ב־20 מתוך 28 המדינות של הודו נפלו קורבן להפסקת החשמל הגדולה בהיסטוריה. הלחות האדירה, שהגיעה ל־89%, לא עזרה לתושבים שנאלצו להסתדר גם בלי מערכות מים המבוססות על חשמל ועם שיבושים קשים בתחבורה הציבורית ופקקי תנועה אדירים. כ־200 כורים נלכדו מתחת לאדמה במשך שעות. 

"אין מים, אף אחד לא יודע מתי החשמל ישוב", אמרה קירטי שריווסטה, עקרת בית מהעיר פטנה. "אנחנו במתח. אפילו החנויות סגורות. כעת אנחנו מקווים שזו לא הזמנה לפושעים!".  "אף אחד לא יודע מה קורה כרגע. אף אחד לא יודע כלום. יש הפסקת חשמל בצפון הודו, והממשלה לא מודאגת ממה שקורה", הוסיף ויג'אי קאול, נוסע במטרו של דלהי.

החשמל חזר כעבור שעות אחדות, וועדת חקירה קבעה כי שורה של כשלים טכניים ואנושיים הובילו לתקלה האדירה. השערורייה הפכה לגדולה מאוד כאשר בעיצומה של הפסקת החשמל הועבר השר האחראי, סוהיל קומאר שינדה, מתפקידו במשרד החשמל למשרד הפנים. "הוצאתו של שינדה ממשרד החשמל היא כמו להחליף את קברניט הטיטניק כאשר היא מתנודדת אחרי שפגעה בקרחון ענק", נכתב במאמר מערכת ב"טיימס אוף אינדיה".

ראש ממשלת מדינת גוג'ראט באותה תקופה, נרנדרה מודי, מתח ביקורת חריפה על הממשלה המרכזית של הודו. "הניהול הכלכלי הלקוי של הקואליציה רוקן את הכיסים של האדם הפשוט! השאיר את הבטן ריקה עם אינפלציה והיום דחף אותו לתוך החשיכה", צייץ בחשבון הטוויטר שלו. השאלה היא כיצד מודי, כיום ראש ממשלת הודו, יתמודד אם חס וחלילה יעמוד בפני משבר דומה. 

ניו יורק: התפוח האפל

ניו יורק היא עיר ללא הפסקה, אבל שלוש פעמים ב־50 השנים האחרונות השתתק התפוח הגדול למשך שעות ארוכות בשל תקלות שהפילו את רשת החשמל של המטרופולין הגדול ביותר בארה"ב ואחד הגדולים בעולם. 

בעוד ימים אחדים, ב־9 בנובמבר, יצוינו 50 שנה להפסקת החשמל הגדולה הראשונה של המאה ה־20, שהותירה 30 מיליון בני אדם בחשיכה. תקלה בתחנת ממסר בצד הקנדי של מפלי הניאגרה יצרה תגובת שרשרת שהחשיכה אחרי השעה חמש בערב שבע מדינות בצפון־מזרח ארה"ב, ואת אונטריו וקוויבק בקנדה.  "הפסקת החשמל שהתרחשה בשעת העומס לכדה 800 אלף נוסעים ברכבת התחתית של ניו יורק", תיאר ה"ניו יורק טיימס". "רכבות נעצרו, התנועה הפכה לפקק. מטוסים מצאו את עצמם חגים באוויר, בלי יכולת לנחות".

האפלה נמשכה כ־13 שעות וזכתה דווקא לתגובות חיוביות - האירוע הפך את תושבי ניו יורק לקרובים יותר זה לזה, בכך שהיו נכונים לסייע אלה לאלה. אחת האגדות האורבניות הכי מפורסמות הייתה שהאפלה גרמה לכך שתשעה חודשים לאחר מכן התמלאו בתי חולים ביולדות, אבל מאז התברר כי מדובר רק באגדה אורבנית. 

תריסר שנים לאחר מכן, ב־13 ביולי 1977, שוב כבו האורות של ניו יורק, אבל הפעם החוויה הייתה שונה לחלוטין. סופת ברקים עזה גרמה לפגיעות בתחנת כוח ובקווי מתח, והעומס שנוצר גרם להפסקת הזרם אל בתיהם של תשעת מיליון תושבי הכרך הענק. "בשעה 21:34 של אחד הלילות הכי חמים של הקיץ, מזגנים, מעליות, רכבות תחתית, אורות, משאבות מים וכל השרירים החשמליים של העיר המודרנית הדגולה נעצרו", תיאר המגזין "טיים" את האירוע ההיסטורי.

במשך 25 שעות שותקה העיר לחלוטין. גם הפעם היו מי שניסו לחפש את הטוב שבאפלה, אבל יותר מכל זכורה הפסקת החשמל כאחד מרגעי השפל בתולדותיה של ניו יורק, שבאותה תקופה התמודדה עם משבר כלכלי ועם מצוד אחרי הרוצח הסדרתי הידוע, "בנו של סם". 

כ־1,600 חנויות נפלו קורבן לביזה, יותר מאלף שריפות פרצו ברחבי העיר, וכוחות המשטרה עצרו 3,700 בני אדם. בחנות הכלבו הירנ'ס בברוקלין הופשטו הבגדים מהבובות בחלונות הראווה, מחנות התצוגה של פונטיאק בברונקס נגנבו 50 מכוניות חדשות בשווי של כרבע מיליון דולר, וברחוב 14 במנהטן גנבו צעירים ארנקים מנשים.

"הייתי בברודווי במחזמר 'אני אוהב את אשתי', כאשר האורות כבו", כתב סטיב מוזס בבלוג של ה"ניו יורק טיימס" לציון 30 שנה להאפלה. "הייתי בן 18 והייתי צריך ללכת מרובע התיאטראות ומהטיימס סקוור, שם הזונות נופפו בפנסים ואמרו 'בחורים, בואו. בחושך עדיף'. הרחובות, שהוארו רק על ידי פנסי המכוניות, נראו כמו רחובות לונדון בזמן הבליץ. בימים האלה שלפני 11 בספטמבר, זו הייתה הפעם היחידה שראיתי את העיר כך".

ב־14 באוגוסט 2003 שוב כבו האורות בהפסקת החשמל הגדולה ביותר בתולדות צפון אמריקה. 55 מיליון בני אדם בשמונה מדינות בצפון־מזרח ארה"ב ובדרום־מזרח קנדה נותרו שעות ארוכות באפלה. 11 בני אדם נספו באירועים שקשורים להפסקת החשמל, שגרמה לנזקים בשווי של שישה מיליארד דולר.  

"אני מפחדת", אמרה ג'ובאנה לאונרדו שהמתינה בטיימס סקוור לאוטובוס שייקח אותה לסטטן איילנד, לחדשות CBS בעיצומה של הפסקת החשמל. "זו תחושת ה'מה יהיה?' הבלתי מוכרת. כולם בפאניקה. העיר נסגרת".

לפחדים הוסיפה העובדה שהאירוע התרחש כשנתיים בלבד אחרי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר, והחששות הראשונים היו שמדובר במתקפה נוספת. אבל ראש העיר, מייקל בלומברג, מיהר להרגיע את הרוחות: "הדבר הראשון שכל אחד צריך לעשות הוא להבין שאין ראיה כלשהי לטרור". 

החקירה העלתה כי הפסקת פעילות של עמוד מתח גבוה באוהיו וכשל במערכת ההתרעה הובילו לתגובת שרשרת שגרמה לשיתוק קווי המתח. 

ברזיל: חושך בקופקבנה

סופת ברקים שיתקה גם את מערכת החשמל בברזיל. ביום חמישי, 11 במרץ 1999, בשעה 22:16, נפגעה תחנת כוח בעיר באורו, צפונית־מערבית לסאו פאולו. בתוך דקות 11 מהמדינות שמרכיבות את ברזיל, שבהן התגוררו כ־97 מיליון מתוך 160 מיליון תושבי המדינה, כולל הערים הצפופות של ריו דה ז'נרו וסאו פאולו, הוחשכו לחלוטין בהפסקת החשמל הכי גדולה שתועדה עד אז. 

כוחות משטרה וצבא גדולים הוצבו בערים הגדולות בניסיון למנוע ביזה ואלימות, ובכל זאת הגיעו דיווחים רבים על מעשי שוד. למרות זאת, המשטרה דיווחה כי חלה ירידה של שליש במספר מקרי הרצח בסאו פאולו, תוצאה של סגירת הפאבים בשל האפלה. 

מאות מעובדי המטרו של ריו עבדו במשך שעות על מנת לחלץ כ־60 אלף נוסעים שנתקעו ברכבות התת־קרקעיות, אבל הפחד מפני תקיפות ברחובות החשוכים גרם לרבים מהנוסעים להימנע מעזיבת התחנות עד אשר קיבלו הסעות ישירות לבתיהם. 

"בברזיל היה ברור שהרשויות בכלל לא היו מוכנות למצב חירום חמור", כתב היומון "ג'ורנל דו ברזיל" שיוצא לאור בריו. "עד יום שישי אחר הצהריים נראה שאף אחד לא היה מסוגל למצוא הסבר הגיוני למה שהתרחש, על אף שהממשלה מיהרה להכריז שדבר כזה לא יתרחש שוב. איך הם יכולים להבטיח זאת, לפני שידעו את הסיבה, זה תמוה". 

עשר שנים מאוחר יותר, ב־10 בנובמבר 2009, שוב ירדה חשיכה על ברזיל. גשמים כבדים ורוחות עזות גרמו להפסקת פעילותו של הסכר ההידרו־אלקטרי, איטפיו, שבגבול עם פרגוואי, ומעט אחרי השעה עשר בלילה פסק זרם החשמל לחלוטין לארבע מהמדינות בברזיל. עוד 14 מדינות סבלו משיבושים קשים. גם פרגוואי הוחשכה כולה, אולם ל־20 דקות בלבד, לפני שעברה לאספקה חלופית. במשך יותר משעתיים נותרו עשרות מיליוני תושבים בחשיכה עד שהאור החל לחזור בהדרגה. "עצוב לראות עיר יפה כזו עם תשתית בלתי יציבה", אמר איגור פרננדז, סטודנט צעיר שעבר עם אופניו בחוף הקופקבנה החשוך בריו. 

יומיים בלבד לפני הפסקת החשמל, תוכנית התחקירים "60 דקות" טענה כי האקרים גרמו להפסקות חשמל קודמות בברזיל, ובעקבות זאת הועלה החשש כי גם הפעם מדובר בפעולה מכוונת. במהרה התברר כי מדובר בתוצאה של כשל בשל מזג האוויר, אבל כיום נדרשת הנחיה קולית על מנת לשבש את רשת החשמל בברזיל, ואפילו עובדים שינסו לפגוע בעצמם במערכות צפויים לחוות פגיעה פיזית כחלק ממערכת הבקרה. 

כל ארבעה ימים

האקרים אומנם לא עמדו מאחורי הפסקת החשמל הגדולה בברזיל, אבל ככל שמערכות החשמל מסתמכות יותר על רשתות של טכנולוגיות מידע, כך גובר החשש כי האקרים - עצמאיים, פליליים או בשירותה של המדינה - ינסו לפגוע במערכות. היומון "יו־אס־איי טודיי" חשף במרץ שעבר מסמכים של משרד האנרגיה האמריקאי, ולפיהם מדי ארבעה ימים חלק מרשת החשמל הלאומית נפגע בהתקפת סייבר או מחבלה פיזית. ביותר מ־300 התקפות שבוצעו מאז 2011, לא נלכד אף לא חשוד אחד.

בשבוע שעבר קיימו שתי ועדות משנה של ועדת המדע, החלל והטכנולוגיה של בית הנבחרים שימוע מיוחד על המוכנות של מגזר האנרגיה להתקפות מקוונות אפשריות. "אי אפשר להגן בן לילה על אספקת החשמל של האומה שלנו, במיוחד כאשר התשתיות נאבקות לאמץ טכנולוגיה לצורך ניהול איומי סייבר", אמר יו"ר תת־הוועדה לאנרגיה, רנדי וובר. "איומי הסייבר על רשת החשמל ימשיכו להתפתח, במיוחד ככל שטכנולוגיות חכמות מקושרות ישולבו ברשת החשמל". 

בניסיון להתמודד עם האיום, אישר הסנאט השבוע הצעת חוק שנועדה להביא לשיתוף במידע בין סוכנויות הממשל לבין עסקים פרטיים על איומי סייבר, על מנת שאפשר יהיה לסכל אותם ביעילות רבה יותר. באפריל עברה הצעת חוק דומה גם בבית הנבחרים וכעת תגובש הצעה מאוחדת שתוגש לאישור הנשיא אובמה.