דיריה. הכל התחיל כאן. החומות ומבני הבוץ של העיר העתיקה מתנוססים מעל ואדי חניפה. בראש, אלה של טוראיף, אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. די קל לטפס אליהם מן המדבר שמצפון־מערב לריאד. זהו ערש השלטון. כאן ניהל מוחמד קרבות בשנת 627. כאן החלה ב־1744 מלכותה של שושלת בית סעוד, השולטת עד היום בסעודיה או כפי שלמדנו בשיעורי גיאוגרפיה בבית הספר - ערב הסעודית.
אנחנו מתיישבים בכורסאות בעלות משענות יד מוזהבות ונהנים ממיטב האירוח הסעודי. המטעמים מבוססים על תמרים. מלצרים מגישים תה ריחני ואפשר גם לרחוץ בעזרתם את הידיים. המקומיים בעיקר רוצים שנרגיש בבית.
הממשל הסעודי שוקד על עבודות תשתית ושיקום נרחבות כדי להפוך את המקום לאתר תיירות. "התיירים צריכים להכיר את מקורות התרבות שלנו, את ההתחלה האמיתית של הערביות", אומר מושל מחוז ריאד, הנסיך פייסל בן בנדר, "כשיסתיימו המלחמות, אנחנו רוצים שכולם יוכלו להגיע לכאן", מוסיף עבדול עזיז אל־באסוני, מנהל לשכתו של המושל והממונה על המוזיאונים והעתיקות.
הגעתי לסעודיה עם פמלייתו של ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס. זוהי הזדמנות נדירה להציץ בממלכה שאינה מעודדת ביקורי עיתונאים. בוודאי לא כאלה שמדווחים לתקשורת הישראלית. בבקשת ויזה שגרתית יש להצהיר על דת. בנסיעה רשמית לא לוחצים בעניין. מאחורי הקלעים המציאות, כנראה, קצת שונה. גורם תיירותי בכיר פה, למשל, התעניין לאחרונה מהו אוכל כשר. יש להניח משום שמוזמנים דרשו אותו.
הכל נראה שלו בחום הכבד של ריאד. כוחות צבא ומשטרה רבים, כולל נגמ"שים ועליהם חיילים ליד מקלעים, מסיירים בבירה, בעיקר סביב בנייני ממשל, מזכירים שהמציאות כאן השתנתה. איומי הטרור והמלחמה בתימן עושים את שלהם. מחבלים המזוהים עם דאעש כבר ירו באזרחים זרים בריאד. גם מבחינה פוליטית עוברים על המעצמה הכלכלית הבכירה בעולם הערבי ימים לא קלים, בזירה הפנימית והבינלאומית.
קרן המטבע הבינלאומית פרסמה נתונים מדאיגים, ולפיהם רמת החיים בממלכה גבוהה בהרבה מכפי שמתירים לה האמצעים העומדים לרשותה. בתוך חמש שנים היא עלולה למצוא את עצמה ללא רזרבות כספיות. זאת אם מחיר חבית הנפט ימשיך לעמוד על 50 דולר ואם לא תצומצם התפוקה. ספק אם יהיה שינוי במדיניות של סעודיה, משום שאיראן זוממת ליטול את השליטה בשוק.
סעודיה של המלך עבדאללה, שהלך לעולמו בתחילת השנה, וגם תחת המלך סלמאן, מפזרת כספים כמעט ללא הגבלה. בתוך גבולותיה, לפקידיה ולאזרחיה, כדי לעצור את מחאת האביב הערבי. במקביל, היא מסייעת למצרים ולירדן במימון רכש ביטחוני.
בגידת ארצות הברית בבן הברית של סעודיה חוסני מובארק, והחלטת הנשיא אובמה לא לפעול צבאית נגד אסד דחפו את סעודיה לניהול מדיניות עצמאית, במיוחד בתחום הביטחון, ולחיפוש אחר בנות ברית חשאיות. גם שמה של ישראל הוזכר, ללא ספק, לאור האינטרסים המשותפים מול איראן.
עושים ביזנס
סלבריטאים סעודים רבים זרמו לאולם הנשפים של מלון "ריץ קרלטון", ארמון מלכותי לשעבר שבו התכנס הפורום הכלכלי המשותף לצרפת ולסעודיה, בהשתתפות כ־600 אנשי עסקים ונציגי שתי הממשלות. מלצרים ומלצריות מהמזרח הרחוק הגישו לבאים ארוחה ממטבחו של שף צרפתי. נשות העסקים ומוזמנות אחרות ישבו מאחורי מחיצה. לנשיא לשכת המסחר קוראים מוחמד בן לאדן, אבל זהו שם שתמצאו בכל מקום ובכל תחום בסעודיה.
האווירה כאן היא של ביזנס. "אנחנו מוכנים לשמוע על כל עסקה מעניינת", אומר יו"ר הפדרציה של הקונטרקטורים הערביים, פאהד מוחמד אל־חמאדי, "עסקים עם ישראל? אם התנאים יאפשרו, מדוע לא?".
ניצלתי את האירוע הכלכלי לבירור הסוגיה המדינית. האירועים סביב הר הבית העמידו את סעודיה במצב לא נוח ביחס לישראל, אך היה אפשר להתרשם מכך שהמדיניות של המלך עבדאללה כלפי הסכסוך עדיין שרירה וקיימת.
"יוזמת השלום הסעודית, שהיא עכשיו תוכנית השלום הערבית, עדיין על השולחן, למרות הכל. על ישראל לנצל את ההזדמנות שנותרה ולאמץ אותה", אומר שר החוץ של סעודיה עאדל אל־ג'וביר, שהגיע כדי לחתום על שורה של הסכמים עם שר החוץ הצרפתי לורן פביוס.
"על ישראל לנצל את ההזדמנות שנותרה ולאמץ אותה". שר החוץ אל ג'ובייר. צילום: רויטרס
באולם אחר במלון אני פוגש את בנו של המלך סלמאן, הנסיך סולטן, שנכנס להיסטוריה כאסטרונאוט הערבי הראשון, במעבורת החלל דיסקברי ב־1985. היום הוא בן 59, גבר נאה וגבה קומה, עומד בראש המועצה לענייני מורשת ותיירות. בכינוס הוא נאם בנושא שימור המורשת הלאומית. "במצב הקשה שנוצר, חשוב לפעול קודם להפגת המתיחות", הוא אמר, "סעודיה תמשיך לפעול למען שלום, אבל לפני כן צריך להפסיק את הפגיעה בפלסטינים".
רצף של אירועים פגע לאחרונה בתדמיתה של סעודיה. במהומה התורנית בקרב עולי הרגל למכה נרמסו ונהרגו יותר מאלף מתפללים. עבור איראן זה היה נשק כדי לנגח אותה.
במהלך ביקורו של ואלס דחתה סעודיה את כוונתה להוציא להורג את איש האופוזיציה הצעיר מוחמד אל־נימר, שנעצר לפני שלוש שנים, עוד כשהיה קטין. אבל צעד זה לא שיפר את הדימוי הסעודי. המדינה מחזיקה, עם איראן, בשיא ההוצאות להורג ועונשי גוף קשים.
ההוצאות להורג הפומביות נערכות בכיכר שבתוך מתחם השייך למשרד הפנים. שם תולים, עורפים ומקצצים איברים לעיני הקהל הרחב. התעלה המובילה לביוב מנקזת, ככל הנראה, את הדם של ההולכים לעולמם. במהלך הביקור שלי נותר התליין ללא תעסוקה, אבל עובר אורח שהזדמן לשם טען כי צפה בהוצאה להורג במקום רק לפני כשבוע.
לאחרונה פורסמו בעיתונות הבריטית שני מכתבים אנונימיים מצד מי שהציג עצמו כנכדו של המלך עבד אל־ עזיז, מייסד השושלת הסעודית, התוקפים את המלך הנוכחי סלמאן. זה מכונה במכתבים "חסר אונים". הנסיך האלמוני המורד טען כי סלמאן ואנשיו "ערערו את אמון העם. אנחנו מתקרבים להתמוטטות המדינה ולאובדן השלטון".
מומחים שיושבים מחוץ לגבולות הממלכה מאשרים את סוגיית הרוח הרעה הנושבת במסדרונות הארמון. "המחלוקות בתוך משפחת המלוכה מעולם לא הגיעו לרמה כזאת", אמר תיאודור קרסיק, מומחה היושב בדובאי, "הנסיכים רבים ביניהם על סדר הירושה ועל התשובה למשברים האזוריים חסרי התקדים. בדרך כלל המשפחה הייתה מאוחדת בשעות הקשות. היום כולם רבים עם כולם".
שורש המחלוקת הוא בצעדים הברוטליים, "עריפת ראשים של ממש", על פי דיפלומט מערבי, שאותם נקט המלך סלמאן, שהתיישב בינואר השנה, בגיל 79, על כס המלוכה, כדי להבטיח את שלטונו. הצעדים הגיעו על חשבון מקורביו של המלך עבדאללה, אחיו למחצה, שביקש להעניק לסעודיה דימוי חדש, מודרני וליברלי ככל האפשר.
"צעדים ברוטליים שגרמו למחלוקות שלא היו בעבר בתוך בית המלוכה". המלך סלמאן. צילום: רויטרס
סלמאן ביקש לבסס במהירות את מנהיגותו. וכמובן גם לנקום בעבדאללה, שבסוף ימיו פעל להרחקת סלמאן ומשפחתו מעמדות מפתח בשלטון. עוד לפני ההלוויה של עבדאללה, הדיח סלמאן את חאלד אל־טואירי, היועץ הכל־יכול ששלט למעשה בסעודיה בסוף ימיו של המלך. אחר כך הוא סילק שניים מבניו של עבדאללה מתפקידי המושלים של ריאד ומכה. הנסיך בנדר אל־סולטן, המזכיר הכללי של המועצה לביטחון לאומי רבת העוצמה, נזרק אף הוא. גם ראש שירותי הביטחון חאלד בן בנדר הלך בעקבותיו.
במסגרת הבנייה מחדש מונו שרים, טכנוקרטים, שאינם בני המשפחה המלכותית, לתפקידי מפתח בממשלה - שר החוץ עאדל אל־ג'וביר ושר הבריאות חאלד אל־פאליח. שיא המהפך השלטוני הגיע בחודש אפריל, עם הדחת יורש העצר הצעיר הנסיך מוקרין, ועם הקפצת מוחמד בן נאיף למעמד זה.
כדי להבטיח שקט חברתי חילק המלך החדש מענקים בנדיבות - תוספת של שתי משכורות לכל פקידי הממשל האזרחיים והצבאיים. הסטודנטים והגמלאים זכו במלגות ובמענקים ברוחב לב מלכותי.
אנשי עסקים מערביים המתגוררים כאן נוטים להתייחס בסלחנות לקרע בצמרת. "זו תופעה שחוזרת על עצמה מדי פעם. המפסידים רק מתלוננים והשלטון יציב", אומר אחד מהם.
אז מה קורה אצל המלך סלמאן? מהי האמת על המצב הדמנטי המתקדם שהמתנגדים מתארים? "הוא חד וצלול. נכון שהוא מתעייף מהר, אבל זו הזקנה", אומר בזהירות עיתונאי שראה את המלך לאחרונה כמה פעמים.
ארמון המלוכה ממוקם בשטח מדברי בפאתי הרובע הדיפלומטי של ריאד. הוא מוגן על ידי חיילים ברכב משוריין, עם אצבע על הדק מכונת הירייה. בבדיקת הביטחון מקפידים לקחת מן האורחים את הטלפונים הניידים. רק הצלמים הרשמיים מורשים לצלם.
הארמון מפתיע בצניעות יחסית, אינו מנקר עיניים (אף על פי שלא חסר זהב בשירותים). הוא ממוקם ליד אגם מלאכותי, שופע מזרקות ומוקף דקלים.
המלך סלמאן מקבל את ראש ממשלת צרפת לשיחה קצרה. תנועותיו אטיות במקצת. הם ישובים בכורסאותיהם ומשוחחים. הצלמים מתבקשים לעזוב מהר. בקיץ האחרון הגיע סלמאן לבלות חופשה בווילה שבבעלותו ליד ניס בריביירה הצרפתית. הוא עזב במהירות בעקבות מחאות של תושבים מקומיים, שלא הסכימו להפקעת החוף הציבורי הצמוד לווילה. מלך סעודיה העדיף לסיים את חופשתו במרוקו.
אוכלים ממולאים
"איך החומוס? איך השווארמה? איך הממולאים?", מתעניין בן שיחי. "מעולים", אני משיב בהערכה. אנחנו ממשיכים בטעימות, בשעת לילה, ליד שולחן במסעדה ממוזגת מאוד שעוד לא התרוקנה מאורחיה. ממול, המכוניות חולפות ברחוב. השיחה הזו בעברית הייתה יכולה להתנהל גם בתל אביב. רק שאנחנו סועדים במסעדת "אל־ עג'מי" בשדרת המלך עבדאללה בריאד, ובמקום בירה אנחנו מלווים את הארוחה במיץ גויאבה.
רשמית, כף רגלו של יהודי, בוודאי ישראלי, לא רשאית לדרוך על אדמת סעודיה המקודשת. "סיור בריאד בעברית? זו הפעם הראשונה שזה קורה לי", אומר המארח שלי, איש צעיר וחייכן, דובר עברית רהוטה, ד"ר מוחמד אלגבלן. זו לא טעות, הוא מכהן כראש החוג לעברית באוניברסיטת המלך סעוד בריאד. באוניברסיטה הענקית יש חוג כזה, ויש תלמידים ("כרגע לא רבים", מודה אלגבלן), במסגרת המחלקה לשפות מודרניות ולתרגום. כן, אפשר ללמוד שם לתואר ראשון בעברית.
אוניברסיטת המלך סעוד משתרעת על פני ק"מ רבים. קמפוס הנשים נפרד לחלוטין מקמפוס הגברים. אגב, אין לימודי עברית לנשים. הם שמורים לגברים בלבד, מסיבות פרקטיות, מסביר אלגבלן. "ממילא אין היום תעסוקה לגברים בוגרי מדעי הרוח ושפות, אז לא רוצים להשקיע בנשים", הוא אומר.
סטודנטים באוניברסיטה בריאד. צילום: רויטרס
קמפוס הנשים המפואר, שהוקם לאחרונה, נמצא הרחק מזה של הגברים, ליד העיר העתיקה בדיריה. ההפרדה בין האוניברסיטאות לשני המינים היא מלאה. פה יש רק מרצות. מרצים גברים יכולים ללמד באמצעות שיחות וידיאו. רק בלימודי הרפואה, הנפרדים גם הם, מרשים לפעמים פעילות משותפת לגברים ולנשים. הנשים אינן מקופחות פה. המבנים מודרניים ומהודרים, המעבדות וכיתות הלימוד מרווחות.
המרצים נהנים מהאפשרות להתגורר במקום העבודה. לאלגבלן בית מגורים בשטח האוניברסיטה וגם מקום חניה. זהו צ'ופר משום שמדי בוקר מגרשי החניה מתמלאים במכוניות של רבבות הסטודנטים צמאי הדעת. הלימודים בסעודיה הם בחינם, הסטודנטים זוכים במלגות. האוניברסיטה מהווה אמצעי לקידום המעמדות הנמוכים יותר, שאינם נמנים עם האצולה. הקריטריון היחיד הוא הצטיינות בלימודים.
את אלגבלן פגשתי לראשונה בכנס אקדמי בארצות הברית, שבו ייצגתי אוניברסיטה מצרפת. הוא עשה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת אינדיאנה. מעולם לא היה בקשר ישיר עם חוקרים או עם מרצים ישראלים. מעולם, כמובן, לא ביקר בישראל. מוטלת עליו החובה הקשה לנתק את השפה מהמדינה. אבל הוא בקיא בזירת הספרות העברית ובהתפתחויות בה.
הוא גדל בצפון חצי האי הערבי, "לא רחוק מאילת". הוא האזין מדי פעם לשידורי הרדיו מישראל. ההיכרות הראשונה הזו דחפה אותו להפוך את לימוד העברית לייעוד כשעבר להתגורר בעיר הבירה. ספרות עברית קוראים באוניברסיטת ריאד רק במסגרת לימודי תרגום. ד"ר אלגבלן ותלמידיו עובדים על קטעים קצרים יחסית, מיוסף חיים ברנר וש"י עגנון ועד סמי מיכאל ואתגר קרת.
מה עושים הסטודנטים עם תואר בעברית? "לא הרבה, אפשר להמשיך לתארים גבוהים בלימודי בלשנות", אומר אלגבלן, "נרשמים מתוך עניין אישי, אבל גם מפני שאין מקומות בשפות מבוקשות יותר, כמו אנגלית, גרמנית או ספרדית. לשם הולכים בעלי הציונים הגבוהים ביותר במבחני הכניסה". החוג קיים כבר כ־20 שנה, הראשונים שלמדו היו מרצים מצרים וירדנים דוברי עברית. אחר כך הצטרפו הסעודים.
הפרויקטים הגדולים של ד"ר אלגבלן הם בתחום התרגום. מעברית לערבית, מערבית לעברית. עכשיו הוא עובד על תרגום הדיון והוויכוח שניהל הנביא מוחמד עם היהודים, שמעולם לא תורגם לעברית. עבודתו הקודמת הייתה תרגום ראשון בסעודיה של ספרות עברית לערבית. הבחירה שלו הייתה זהירה. הוא תרגם ספר של הסופר הערבי־ישראלי איימן סיכסק "אל יפו", על חוויותיו ועל שאלת זהותו של נער מתבגר הגדל בעיר המעורבת.
אלגבלן תומך בעמדה הסעודית הרשמית לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני ולגבי הדרך לפתור אותו. הוא לא היה שבע רצון מאיור השער המלחמתי שנכפה על המהדורה הסעודית דווקא לספר שמנסה למצוא דרכים לדו־קיום. הקדמה עם אזכור הדיכוי של הפלסטינים ושל פשעי ישראל היא מס שצריך לשלם בכל עבודה ופרסום בשפה העברית.
כשטלפנתי אליו עם בואי, דיברתי אנגלית מטעמי זהירות. אבל הוא ענה לי בעברית שוטפת. כשנפגשנו בכנס בארצות הברית, הוא לבש מקטורן ספורטיבי, כמו מרצה מערבי. בלובי בבית המלון בריאד הוא המתין לי בכאפייה ובגלבייה, כך שהתקשיתי לזהותו.
"יוצא לי לשוחח בעברית עם עמיתים לעבודה בנושאי הלימוד", אומר אלגבלן, "אבל הביקור שלך הוא באמת הזדמנות לתרגל את השפה בחיי היומיום".
אנחנו יוצאים ממסעדת "אל־עג'מי" לעבר שד' המלך פאהד, על המגדלים והקניונים שהפכו בשנים האחרונות לסמלה המסחרי של ריאד. הבירה מנסה להדביק את הפער שפתחו בתחום זה נסיכויות המפרץ.
תושבי ריאד מתלוננים בימים אלה על עבודות החפירה לרכבת תחתית שהחלו לאחר שנים של עיכובים. עלות הפרויקט גבוהה בכ־60% ביחס לתכנון. בהחלט נשמע מוכר לתושבי תל אביב. במכרז זכו, אגב, חברות מצ'כיה ומספרד. הצרפתים מקווים להתנחם בקו השלישי שייסלל בעתיד וכן במטרו של מכה. כן, גם בעיר הקדושה לאסלאם מתכננים להיכנע לצווי הזמן.
בונים מגדלים
ריאד ביי נייט. מימין ה"פייסליה" המחודדת שהקים טארק, בנו של המלך פייסל. 44 קומות המתנשאות לגובה 267 מ'. משמאל "מגדל המלכות" שבנה המתחרה הנסיך אל־ואליד בן טלאל לגובה של 302 מ'. אבל הנסיך ואליד לא מסתפק בכך. הוא בונה בג'דה את המגדל הגבוה בעולם, תחת אותו שם, "בורג' אל־ממלכה", שיהיה ב־2018 המגדל הגבוה בעולם - קילומטר ועוד מטר באוויר - יותר מבורג' ח'ליפה בדובאי, השיאן הנוכחי.
בכל מגדל יש כמובן קניון. הסעודים והסעודיות מבלים במרכזי הקניות זמן נכבד. ריאד גלרי ועזיזיה נותרו פופולריים, אף על פי שהם זוכים למתחרים - ענקים חדשים שצומחים. הקניון הסעודי הוא כמו כל קניון בעולם, אותן רשתות ומותגים, מלבד כללי הביקור וההפרדה בין גברים ונשים. אין זה אומר שאסור לבקר כמשפחה. אם בקניון במערב הגבר נגרר מאחור, הרי שכאן הוא צועד בראש. האישה או הנשים הרעולות שומרות על מרחק של כבוד מאחוריו.
לגבר מותר לבקר בחנות לבגדים תחתונים לנשים רק אם הוא נשוי ונמצא בחברת אשתו. "היא קונה את התחתונים ואת החזיות כדי לגרום לו עונג ולהוכיח שהיא אישה טובה", אומרת נאדז'ה (שם בדוי), סטודנטית שנלחמת, בלי הרבה תקווה, על שוויון זכויות לנשים במדינה, "נשאר לי רק לקנא בנשים בעולם המערבי. הדיכוי הזה גורם לי לרצות לעזוב את ארצי".
בכל מגדל יש קניון. מגדל המלכות בריאד. צילום: רויטרס
המאבק הפמיניסטי על הזכות לנהוג במכונית נכשל עד כה. לנשים מותר לנסוע ברכב עם נהג, בתנאי שהן יושבות במושב האחורי. נאדז'ה לוקחת אותנו למגרש בשולי העיר, שם ניצבת מצד אחד שורה של מכוניות ובהן גברים צעירים, ומולה שורה של מכוניות ובהן נשים. אין מגע בין הצדדים. הגברים מאותתים מרחוק למי שמוצאות חן בעיניהם וצועקים לעברן את מספרי הטלפון שלהם. ההמשך יהיה, כמובן, פרטי וחשאי.
אבל יש נשים שבוחרות להמשיך במאבק. באולם הנשפים של "ריץ קרלטון" ישבו מאחורי המחיצה עשרות נשות עסקים. כולן חברות בלשכות המסחר מאז הליברליזציה שהנהיג המלך עבדאללה. לאמה אל־סולימן ונאשווה מאהר היו החברות הראשונות בהנהלת לשכת המסחר של ג'דה, שבה רשומות כ־300 נשים. שתיהן בוגרות אוניברסיטה. נשות העסקים נלחמות, בין השאר, על כך שיאפשרו להן לנהל את עסקיהן מהבית. הן כבר הצליחו להתגבר על האיסור שלפיו על האישה להיות בביתה, "עקרת בית טובה". אבל המאבק על זכויות האישה כאן עדיין נמשך. למרות הפתיחות היחסית והליברליות, הן עדיין לא יכולות להוציא רישיון נהיגה.
מצד אחד, סעודיה פונה למערב. מצד שני, היא לא מוותרת על הוצאות להורג. היא בעיקר משתדלת שהעולם ישים לב לצד הראשון.