בידיים שלו: המבחן הגדול של נשיא צרפת פרנסואה הולנד

בנאומו המשוחרר ומלא ההומור באירוע העלה הולנד זיכרונות מהמתח הביטחוני והחשדנות שביטאו משתתפים מסוימים במצעד. "למשל, אנשי הביטחון של אחד המשתתפים רצו לדעת אם העומדים בחלונות הבתים לאורך המסלול יהיו 'הדיירים האמיתיים' של הבתים", סיפר הולנד. "אמרנו להם שכן. ואז רצו לדעת אם בדקנו את הגגות. אמרנו להם שכן". "האם התכוונת לביבי נתניהו?" שאלתי את הולנד אחרי הטקס. "כן", הוא ענה. כמה שעות אחר כך התבררו, באורח טרגי, מעלותיה של החשדנות. האם הולנד ישכיל ללמוד ממתקפת הטרור ויצליח להשיב לצרפת את תחושת הביטחון שהיא כה כמהה לה?

"אבי האומה"

למרות תדמית "הבחור הטוב" והמעט שלומיאלי שדבקה בו בתקשורת הבינלאומית, הולנד רחוק מלהיות כזה. פשרנותו הפוליטית, שהביאה אותו בסופו של דבר אל כס הנשיאות, נעלמת כשמדובר בענייני ביטחון וחוסן לאומי. התקופות המעטות שבהן דווקא הצליח להפוך לקונצנזוס ולהתרומם מעט מן השפל הקבוע שלו בסקרים היו בעתות מתיחות ומלחמה.
 

התכונה המפתיעה הזאת התגלתה במלוא עוצמתה דווקא בפיגועי הטרור בחודש ינואר 2015. ההערכה הכללית הייתה אז כי הולנד ידע בשעת מבחן זו להרים את הכפפה ואולי לשנות את כיוון ההיסטוריה של צרפת; כמעט כמו הגנרל דה גול בשעתו, שידע להיכנס לפריז כמנצח ולצרף את צרפת למחנה המנצחים במלחמת העולם השנייה, למרות השנים האפלות של הכיבוש ושיתוף הפעולה עם הכובש. עבור כלל הכוחות הפוליטיים, זו הייתה השעה שבה צריך לחרוק שיניים ולהפגין אחדות לאומית. הולנד, האיש המושפל שכבר נקבר פוליטית גם על ידי עמיתיו למפלגה, הזדקף לפתע והפופולריות שלו עלתה בשמונה נקודות תמימות, כשליש מאלה שעוד נותרו לו אז. "אני גאה בצרפת. השאלה אם צרפת גאה בי", הוא אמר למקורביו. את הרעיון להזמין ראשי מדינות זרים להפגנה הוא קיבל מאנגלה מרקל. אחר כך כולם רצו לבוא. צריך היה לאזן את בנימין נתניהו באבו מאזן. האמריקאים אכלו את עצמם על שלא ידעו לזהות את ההזדמנות. שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי הגיע כמה ימים אחר כך, אבל החמיץ את הזדמנות הצילום.
 

אלא שלצד הדימוי שלו כ"אבי האומה" שרוצה לדאוג לאחדותה, הולנד חשש אז מהתחושות בציבור כלפי המוסלמים ומאפשרות של הגירה המונית של יהודים מצרפת. באופן פרדוקסלי, ההפגנה הסירה את הדילמה אם לחוקק חוק פטריוטי צרפתי, שיאפשר מעצרים מונעים, ציתותים של הממשל לאזרחים ועוד. לשינוי מהותי כזה ברוח החוקה קשה לעבור בשקט גם בשעה קשה כזאת.
 

הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי, שהצליח בהפגנה להתקדם עד השורה השנייה של צעדת האח"מים, לא הסתיר גם אז את תמיכתו בהחמרת החוקים ובדיון מחודש על הגבלת ההגירה. אבל להולנד ולראש הממשלה מנואל ואלס ניתן האשראי לתקן הכל ולהתחיל מחדש. מחצית מהכוח הצבאי החונה בצרפת, 10,000 איש, הופנו רשמית למשימות הגנת העורף. אבל גם בזירה החיצונית נאלצה צרפת להגביר את מלחמתה בטרור במאלי, בעיראק ובסוף גם בסוריה, מה שעלה לה, לפחות לדברי המחבלים של יום שישי, בהתקפה החדשה.

האם מנהיגי העולם יתצייהו לצידו הפעם? הולנד ומרקל אחרי הפיגועים בינואר. צילוםף רויטרס

הולנד נשא את דברי ברכתו לשנה החדשה לצבא צרפת מעל סיפון נושאת המטוסים "שרל דה גול", שיצאה אחר כך לאוקיינוס ההודי. בימים אלה יצאה שוב נושאת המטוסים לעבר חופי סוריה במסע מתוקשר היטב. שליחויותיה של ה"שרל דה גול" הן בדרך כלל לא יותר מאיתות. אבל מאז פיגועי ינואר לא הצליחו הולנד וממשלתו לתת תשובה מספקת לשאלות: על חשבון מה יבוא התקציב? ומה יהיה על תוכנית המיתון הכלכלית שנועדה להוציא כלכלת צרפת מהבוץ? ואיך לתקן את מחדלי המודיעין?

"זוהי זוועה"

מיד כשחלפה תחושת האחדות של 11 בינואר, החלה הפופולריות של הולנד להידרדר שוב. לא רק התהילה  נשכחה, אלא גם ההבטחות איחרו להתממש. בליל שישי האחרון, לאחר שהוברח במסוק מאצטדיון סטאד דה פראנס ובטרם כינס בחצות ישיבת חירום של הממשלה, מיהר הולנד להופיע בנאום משודר לאומה. זאת לאחר שמנהיגים אחרים בעולם, ובראשם נשיא ארצות הברית ברק אובמה, הקדימו אותו בהבעת הזדהות ותמיכה בעמדתה הנחושה של צרפת.
 

בתחילתו של נאום זה נראה הולנד נרגש מאוד, כמעט על סף דמעות. הוא בישר על מצב חירום וסגירת הגבולות הפתוחים של אירופה לפי אמנת שנגן, צעד שמבשר כנראה את קבורתה של האמנה. מאוחר יותר, כשתם מבצע החילוץ בתיאטרון בטקלאן בפריז, נראה הולנד רגוע ומשכנע יותר כשאמר בתקיפות כי "צרפת תהיה חסרת רחמים". הוא שיבח את פעולת כוחות החילוץ ושירותי הרפואה. בנאום משודר נוסף הוא חזר על ססמת חוסר הרחמים שאימץ כביטוי מפתח והכריז על "מצב מלחמה", לא רק מצב חירום. הוא ייחס את הפעולה לדאע"ש עוד בטרם הארגון פרסם את ההודעה שבה לקח על עצמו את האחריות, ואמר שהמלחמה אומנם אורגנה על ידי גורמים מבחוץ, אבל בעזרת שותפים מבפנים.
 

כדי להצביע על כישוריו כמנהיג במלחמה, דאגו יועציו של הולנד להוציא את התיאור המדויק של תפקודו ב־24 השעות האינטנסיביות של תחילת המשבר. "בשעה 21:20 הוא שומע התפוצצות ליד אצטדיון סטאד דה פראנס שבו הוא נוכח במשחק צרפת־גרמניה", הם דיווחו. "בטח מדובר בבקבוק גז ליד קיוסק", אמר אחד ממלוויו. בתשע וחצי האמת מתבררת. הולנד יוצא להתייעצויות במטה הביטחון של האצטדיון, מעביר הודעות ומפעיל את שריו. בתחילת המחצית השנייה הוא חוזר ליציע כדי לקחת איתו את שר החוץ הגרמני וולטר שטיינמאייר ואומר לאחרים: "תישארו כאן כדי לא ליצור פאניקה". הולנד טס במסוק למשרד הפנים הסמוך לארמון הנשיאות. ב־11 וחצי הוא מכנס את שריו הבכירים בארמון האליזה, ולפני ישיבת הממשלה בחצות הוא רושם לו בעצמו כמה מילים על פיסת נייר וממהר להודיע לצרפתים בקול שבור בטלוויזיה: "זוהי זוועה".

הפעם לא יהיו עצרות, הולנד ומנהיגי העולם אחרי הפיגועים בינואר. צילום: רויטרס

בישיבת הממשלה הוא מפרט לשריו: "אנחנו ניצבים מול מתקפה נוראה חסרת תקדים בגודלה. אני יודע כבר שיש יותר מ־100 הרוגים". ב־1:20 הוא מגיע לקפה "אטואל", שם נמצא מטה כוח החילוץ ליד תיאטרון בטקלאן. "האם אתם צריכים משהו? האם האמצעים מספיקים? האם אתם מצליחים להתארגן?" הוא שואל את הנוכחים. הוא חוזר לארמון לפגישה עם שר ההגנה ובארבע בבוקר מתקשר לאובמה. אובמה מבטיח מאבק משותף בטרוריסטים. בארבע וחצי הוא הולך לישון בדירתו הפרטית בארמון למשך שלוש שעות. בשעות הערב יוצא הולנד למלא חובה נוספת של מנהיג במלחמה: ביקור באחד מבתי החולים שבהם מאושפזים הפצועים. "תודה", הוא אומר ללוחם היחידה ללוחמה בטרור שנפצע במבצע. "היי אמיצה", הוא אומר לאזרחית פצועה.
 

במקום עצרת של מיליונים, הוכרזו הפעם שלושה ימי אבל ונאסר לערוך הפגנות. הפעם הולנד אינו מצפה שראשי המדינות יבואו לעזרתו, לפחות לא מיד. בעקבות מתקפת הטרור, ועידת האקלים הגדולה, ספינת הדגל של מדיניות החוץ של הולנד שהייתה אמורה להיערך ב־30 בנובמבר, צפויה להתבטל. כ־150 ראשי מדינות עמדו לבוא במסגרת הוועידה ולהתייצב לצדו של הולנד בתקופה עדינה, לפני הבחירות האזוריות, שבהן צופים מפלה כבדה למפלגתו הסוציאליסטית והצלחה לימין הקיצוני.
 

קיום הוועידה, אם לא תבוטל, והתייצבות ראשי המדינות לצדו של הולנד, יהוו את המבחן הגדול בפרק השני של הולנד כמנהיג מדינה במלחמה. בינתיים הוא הזמין לארמון האליזה את ראשי כל המפלגות, החל בסרקוזי וכלה במארין לה פן. גם הפעם הוא נהנה מתמיכה כללית בצעדיו, אבל היא מסויגת יותר. סרקוזי כבר אמר שהוא מצפה לכך ש"צרפת אחרי אירועי 13 בנובמבר לא תהיה אותה צרפת שלפניהם".
 

בחודשים האחרונים פתח הולנד, בעזרת יועץ התקשורת החדש שלו גספר גנצר, במתקפת נוכחות בכל החזיתות כדי להציל את עתידו הפוליטי. לפני שנבחר צחקו הכל על נאום שבו נפתח כל משפט במילים: "אני כנשיא..." שבו פירט מה יעשה כשייבחר. לבסוף התברר שה"אני" של הולנד ברגעים הקשים, כמו עתות מלחמה ומשבר ביטחוני, תופס את הציבור הרחב, גם אם לזמן קצר. אלא ש־13 בנובמבר אינו 11 בינואר. עכשיו כל אזרחי צרפת חשים שהם על הכוונת. השאלה הגדולה הניצבת לפתחו של הולנד בשעה זו היא אם יצליח גם בתנאים החדשים להתעלות כמנהיג של מדינה במלחמה.