סיפורם המרגש של גרגורי ריבנברג בן 46 ורעייתו ג'מילה הוד, בת 42 במותה, הוא הסמל הטראגי של מתקפת הטרור העיוורת שפגעה בפריז. השניים, הוא יהודי והיא מוסלמית, רכשו לפני ארבעה חודשים את המסעדה "לה בל אקיפ"- הצוות היפה ברחוב שארון ברובע האחד עשר של פריז. הם הקימו חברה עם השם הסמלי "מזלברוק" שמורכב מהמילים "מזל" ו"מברוק".
ביום שישי היתה המרפסת של "לה בל אקיפ" אחת המטרות הראשונות של חוליית הרוצחים שעברה בין המסעדות ובתי הקפה. עשרה אנשים נהרגו על המרפסת, בתוכם ג'מילה, עובד נוסף ואורחים שישבו בחוץ. גרגורי היה בפנים וניצל. ג'מילה מתה בזרועותיו: "החזקתי לה את היד. אי אפשר היה להחיות אותה, אי אפשר היה לעשות כלום. אני בטוח שהיא לא סבלה. היא ביקשה ממני לטפל בבת שלנו והבטחתי לה".
גרינברג. צילום: פייסבוק
"איבדתי עשרה ידידים קרובים", אמר היום הגבר כסוף השיער וזיפי זקן על לחייו במעין חיוך של השלמה, "אשתי, עובדים, לקוחות. כולם היו ידידיי במסעדה. כאן לא שאלנו על דת ומוצא, זה מקום מרובה צבעים. כולם היו יחד כדי לאהוב ולבלות. מהבחינה הזאת אלה שירו בנו ידעו לבחור את המקום. הם פגעו היטב".
ל"לה בל אקיפ" הגיע שילוב של צעירים בוהמיים וציבור עממי מן הסביבה. יהודים בצד מוסלמים והרבה חסרי דת. "אני הייתי בפנים. ברור שזה יוצר תחושת אשם. אבל עכשיו אני ממשיך לחיות בשביל בתי בת השמונה שיש לה מזל שנותרתי בחיים ובשביל קרוביי וידידיי, יש לי משפחה גדולה. אין פתרון למצב. אין בי זעם, אני מנסה ללמוד מחדש לחייך. אני יודע שזה מה שג'מילה היפה שלי היתה רוצה".
הפסיכולוג המתמחה בטיפול פוסט טראומתי ז'אן פייר ווש, מוסלמי שכבר שהה בעזה ובאפגניסטן, מונה מטעם שירותי הבריאות הממלכתיים לטפל בריבנברג, במשפחתו ובידידיו. הוא עורך להם טיפול קבוצתי והוא עבר לגור בביתו של ריבנברג. הטיפול כלל עד כה שיחה של שעות ארוכות וביקור משותף במסעדה בחצות.
ביום שאחרי הפיגוע הלכו כולם להניח פרחים לבנים במקום. "יש לתרגם את הסבל למילים", אמר ווש והוסיף שיש לו "ידידים מתקדמים בישראל". נראה שהטיפול מצליח. "אמו של גרגורי התקשרה אלי ואמרה "איבדתי כבר שני בנים ועכשיו את כלתי. אני יודעת שאתה מוסלמי ואני יהודייה , אבל אני מאמצת אותך כבן". גרגורי אמר כי המסעדה חייבת להיפתח מחדש והוא קורא לכל הפריזאים להתחיל לצאת "כי החיים צריכים להימשך. "צלקת על הפנים לא צריכה להפריע להמשיך לחייך".