להבדיל מצרפתיות בורגניות שהתראיינו בשבועיים האחרונים בכל כלי תקשורת אפשרי, על לוצינה עדיין לא שמעתם. אף תחנת טלוויזיה לא התעניינה בה ואף אחת גם לא תתעניין. איש לא רואה בה סמל לחירות, והיא לא תמות באף הופעת רוק או במסעדת שף. כנראה שכשהיא תחזיר את נשמתה לבורא, אפילו השכנים שלה לא יידעו.



לפני כמה חודשים פגשתי אותה. 400 מטר לפני שער הכניסה לטרבלינקה הבחנתי בה יושבת חסרת מעש מחוץ לבית, ומחכה. אלוהים יודע למה. אולי זו שלוות העולמים שנותרה שם ביחד עם 800 אלף הגופות ואולי זו פשוט שגרת החיים באחד הכפרים האחרונים בפולין שעדיין מסונכרנים עם הציביליזציה של המאה ה–19. בתוך בית העץ שלה, ללוצינה אין טלוויזיה. אין לה גם ספרים, והיא ככל הנראה לא יודעת קרוא וכתוב. על שפות זרות כמובן שאין מה לדבר. בחורף הקשה היא מתחממת בעזרת אח, את המים היא שואבת מהבאר הסמוכה ואת העצים להסקה היא מביאה מדיר החזירים השרוף. בכל יום ראשון עוברת שם הסעה שאוספת אותה לתפילה בכנסייה שבכפר הסמוך. ומה לגבי דואר, בנקים וטיפולים רפואיים? הכל תלוי ברצון הטוב של יתר התושבים בכפר. 

לוצינה גרה בחור הזה משנת 1947. היא הגיעה לשם בעקבות נישואים, כשריח האפר של יהדות אירופה עוד נישא באוויר. מאז היא הספיקה לראות גם כיבוש קומוניסטי וגם שחרור פולני. גם דיקטטורה וגם דמוקרטיה. גם סוסים רתומים לכרכרות וגם אלפי נערים ישראלים שאכלו במבה והביטו בה בשעמום מבעד לחלון של האוטובוס. אבל דבר אחד לוצינה לא ראתה מעולם: מוסלמים.


ולא רק לוצינה לא ראתה מוסלמים. לא מעט מהאנשים שמסתובבים היום ברחובות ורשה, קראקוב ולודג' מעולם לא ראו אנשים כאלה. יכול להיות שהם שמעו עליהם, אולי אפילו הפגינו נגדם, אבל לא באמת נתקלו בהם באופן תדיר. ככה זה כשכל ההערכות מדברות על כך שאחוז המוסלמים בפולין היום נע בין 0.09% ל–0.13%. בעברית זה אומר בין 30 ל–40 אלף מוסלמים בכל המדינה. 


מימיה לא ראתה מוסלמי, לוצינה. צילום: שחר שקלש הלוויג

עכשיו, רק כדי לעשות סדר: נכון לשנת 2015 מתגוררים בפולין 38 מיליון בני אדם. השילוב בין ילודה נמוכה יחסית להגירה מתמדת למערב אירופה מביא לדילול אוכלוסין של 66 אנשים בממוצע ליום. המשמעות היא שמדי שנה פולין מאבדת בערך 24 אלף תושבים. זה לא קורה משום שתנאי החיים שם עדיין תואמים את אלה של לוצינה. להפך. ורשה היא עיר מודרנית וחיננית, קראקוב חיה באווירת האוניברסיטה שלה, וגם רוב העיירות הקטנות נראות כמו אחלה מקום להשתכן בו. תוחלת החיים עומדת על 76 שנה, הדמוקרטיה מתפקדת, והשילוב המוצלח בגוש היורו הוא עובדה קיימת. מבין מדינות מזרח אירופה, פולין היא כנראה המדינה הכי מערבית ומתחדשת, אבל לשמחתה היא רחוקה שנות אור מהבעיה העיקרית של המערב בימים אלה: טיפול באסלאם הקיצוני. 
 

לפה לא מהגרים

אז למה אין מוסלמים בפולין? בגדול, מאותה סיבה שאין במדינה הזו גם מיעוטים אחרים. “פולין היא מדינה הומוגנית בגלל הנסיבות", מסביר ד"ר מרקוס זילבר, ראש החוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה ומומחה להיסטוריה פולנית. “מלחמת העולם השנייה ודחיקת רגלם של יהודים ושל גרמנים בשנות ה–70 על ידי השלטון הקומוניסטי השאירו בה כמעט אך ורק את הפולנים המסורתיים. הפולנים למעשה קיבלו את המדינה הנוכחית שלהם בירושה, ונכון להיום זו המדינה אולי הכי הומוגנית באירופה". 
 
ובכל זאת זה לא מפריע לה להיות מתנגדת עוצמתית לקליטת פליטים מוסלמים.
“הפולנים כבר קלטו בעבר הגירה מבלארוס ומאוקראינה, אבל גם בהם הם לא התאהבו, למרות שהם נוצרים לבנבנים. בגדול, מדינות מרכז ומזרח אירופה כולן נוקטות גישה מאוד מתגוננת, ופולין היא דווקא הכי רכה. צ'כיה, סלובקיה והונגריה לא רוצות בכלל מהגרים. הן לא מוכנות שהאיחוד האירופי יתערב בקליטת הפליטים, והטענה שלהן היא שאם צריך לשלם חוב מוסרי כלשהו, אז שגרמניה תישא בו ולא הכלכלה שלהן. בפולין, כשעלה כל הסיפור הזה, דווקא הסכימו לקבל 7,000 פליטים, שזה מעט מאוד, אבל יותר ממה שהציעו השכנות".
 
אלא שההסכמה הזו הייתה של השלטון הקודם, זה שהתחלף לפני חודש. הסקרים שנערכו במדינה במהלך תקופת הבחירות הוכיחו ששליש מהאוכלוסייה בפולין לא רוצה לקבל פליטים בכלל, ושליש נוסף לא רוצה לקלוט יותר מאלפיים. כך או כך, 7,000 היה הרבה מעבר למה שדעת הקהל הציבורית הייתה מוכנה לספוג. “זה היה אחד הנושאים שעמדו לדיון בבחירות וגבה התבטאויות מאוד קסנופוביות מצד המפלגה הימנית שזכתה בסופו של דבר", מנתח זילבר, “חוק וצדק אומנם לא מונהגת ישירות על ידי ירוסלב קצ'ינסקי - אחיו של הנשיא המנוח לך - אבל ידוע שהוא האיש החזק במפלגה. רגע לפני הבחירות הוא לא התבייש לומר שהפליטים מביאים חולירה וכל מיני מחלות אחרות. זו הייתה אמירה מאוד אומללה, אבל גם היא לא הפריעה לימין לחזור לשלטון אחרי שמונה שנים". 
 

הפגנה אנטי איסלאמית בפולין. צילום: רויטרס


ואולי הפולנים הם אותו עם אנטישמי שזכור לנו מהמאה שעברה ועכשיו השנאה פשוט מופנית כלפי גורם אחר?
“אני לא חושב שזו אנטישמיות שהחליפה צורה. יכול להיות שהם נראים להם כמו ‘הברברים מהמזרח', אבל אסור לשכוח שעד היום יש פוליטיקאים פולנים שחיים על האתוס של צבא פולין שעצר במאה ה–17 את האימפריה העותמאנית כשזו עמדה בשערי וינה - ולכאורה הציל את אירופה מפני התאסלמות. מפלגת חוק וצדק נבחרה בין היתר משום שהשכילה להזכיר את האיום של רוסיה מצד אחד, ומנגד את האיום של גרמניה ושל אירופה, שמנסות לשנות את האפיון הפולני.
 
“ברור שהתנגדות לאומית לגיוון חברתי היא גורם חשוב, אבל אני לא בטוח שהיא חשובה יותר בפולין מאשר בצ'כיה או באוסטריה. אנחנו נוטים לייחס יותר קסנופוביה לפולין, כי אנחנו רגילים לשנוא אותם בגלל ההיסטוריה שלנו. מה שכן, אין ספק שגופים ימניים קיבלו שם יותר קולות מאשר במערב אירופה. גם המפה הפוליטית היא של מפלגת מרכז–ימין ומפלגת ימין. ברור שיש שנאת זרים וניסיון להתרחק מהשונה, אבל זה מאוד תלוי באזור. חלק מהאליטות העירוניות מאוד הופתעו מגודל הניצחון של מפלגת הימין ובמקומות פריפריאליים וכפרים נידחים אתה רואה בבירור התרפקות על פולניות מהעבר. אף על פי שפולין היא מדינה קתולית מאוד, היא לא מוכנה לקבל את דין האפיפיור, שקבע שיש לקבל פליטים, ואחרי האירועים האחרונים בפריז היא סירבה להכניס אפילו מוסלמי אחד לשטחה".
 
אז מי הם עשרות אלפי המוסלמים שבכל זאת חיים היום בפולין? בעיקר כאלה שגרים בגבול עם ליטא כבר מאות שנים. חלקם שרידים להתפשטות הטריטוריאלית של פולין במאה ה–15 ולגיוס טטארים לצבא, שקיבלו בעקבות כך אזרחות. בכל אופן, אלה לא מי שעשויים לסכן את המדינה. לטענת שגריר ישראל בפולין לשעבר, שבח וייס, המוסלמים הללו מצויים בקשרים די טובים עם האוכלוסייה היהודית המצומצמת, בעיקר על רקע דתי בנושאים כמו שחיטה כשרה. בזמן מבצע עופרת יצוקה היו אומנם כמה עשרות מפגינים מוסלמים וימנים קיצוניים ליד שגרירות ישראל, אבל שום דבר מעבר לכך.
 
וייס עצמו מודה שגם בשיחות עם פרופסורים וחוקרים פולנים הוא לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה שבה הפולנים התחילו לפחד ולשנוא מוסלמים במקביל. מי שבכל זאת מוכן להסתכן בכך הוא ד"ר רפי ואגו מהחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת ת"א.
 
“באופן מסורתי, בכל המרחב הפוסט–קומוניסטי - האזור של הונגריה, רומניה, צ'כיה ופולין - לא הייתה אוכלוסייה מוסלמית", הוא מסביר, “היו כמה קבוצות מוסלמיות שהגיעו לשם בעיקר לצורך לימודים בתקופה הקומוניסטית - חלקם אגב מהגדה המערבית וגם כאלה שנשלחו על ידי המפלגה הקומוניסטית בישראל. אפשר אפילו לספר על ראאד ערפאת, ערבי שנולד בסוריה, ונחשב היום לאיש שייסד את מערך החירום של שירותי הבריאות הרומניים. אבל העניין הוא שגם רוב אלה שנשארו במזרח אירופה כבר התחתנו עם מקומיות ונטמעו. ולמרות זאת, הדימוי הציבורי של מוסלמים נותר שלילי. בעיניהם, הם מבינים
שהמוסלמים ו'אנשי העולם השלישי' מבקשים להגיע כרגע לכיוון מערב וגם מי שלא מגיע כפליט, דעת הקהל כלפיו לא חיובית. 

“לא מחפשים אותם ככוח עבודה זול, כי אין צורך בהם. מזרח אירופה עדיין בונה את הדימוי העצמי שלה אחרי התפרקות הקומוניזם. התקינות הפוליטית, שכל כך חשובה במערב, לא נספרת כמעט במזרח, והזיכרונות שלהם ממעט המהגרים הערבים שהגיעו בעשורים האחרונים הם שהם השתלטו על נושא חלפנות הכספים והזנות. זה היה מאוד בולט בהונגריה וברומניה, והשלטונות והמשטרה ניהלו נגדם מלחמת חורמה עד שפינו אותם מהרחובות. עד היום הם מזוהים שם עם אלמנטים פליליים.
 
“הונגריה למשל הייתה תחת שלטון טורקי במשך 150 שנה. ההונגרים הלאומנים נזכרים עד היום בכיבוש הזה ומתדלקים בעזרתו שנאת זרים. אם הפליטים היו שוודים, אני לא מאמין שהייתה התנגדות כזו. עכשיו, אחרי הפיגועים בצרפת, הם גם מרימים את הראש בגאווה ואומרים למערב ‘אמרנו לכם'. בעיניהם, הם המצילים של אירופה. אגב, הדברים האלה נכונים אפילו לגבי סלובניה, שחוסמת היום את הגבול עם קרואטיה ולא מאפשרת לפליטים להיכנס לשטחה אפילו כדי לעבור הלאה למערב".

מערבה משם

אז פולין ושאר מדינות מזרח אירופה לא רוצות פליטים. הבנו גם שהן לא אוהבות זרים, אבל שאלת הבונוס כאן היא למה הזרים לא אוהבים אותן. במילים אחרות, מה מונע מעשרות מיליוני מוסלמים שכבר נטמעו באירופה ומחזיקים בדרכון של האיחוד להגיע לפולין ולהתפתח בה?
“אם אתה רוצה את התשובה הזו בקצרה, אז זה מפני שעשרה מטרים ברכבת מפולין אפשר להגיע למקום הרבה יותר טוב שנקרא גרמניה. מוסלמים שהגיעו לשם או לשוודיה יכולים להשתלב ברשתות חברתיות ודתיות קיימות. אם אתה מגיע לפולין, אתה צריך לבנות את עצמך ואת הקהילה שלך מאפס", טוען זילבר. 

“תחשוב על זה כאילו הם עושים סקר שווקים ומכירים את המפה", מוסיף ואגו, “הם יודעים איפה יש בעיות וסכסוכים עם מיעוטים ולא רוצים להכניס את הראש למיטה החולה הזאת. כמה קילומטרים משם יש להם את המערב שחרת על דגלו על הליברליזם והרב–תרבותיות, ולכן יש להם הרבה יותר סיכוי לשרוד שם. אני לא יכול לתאר לעצמי שכונה מוסלמית בברטיסלאבה שהתושבים בה ירשו לעצמם להתנהג כמו בבריסל או בלונדון".


נשיאת פולין, ביאטה שידלה, ממפלגת חוק וצדק. צילום: רויטרס

כי אז מה יקרה?
“לא יקרה", הוא אומר וצוחק, “אפילו מוסלמים שלא שפר עליהם מזלם יעדיפו להמשיך לגור במארסיי ולא לעבור לוורשה, שהיא מקום שבו אפילו חלק מהמשכילים והמוצלחים שבמוסלמים לא בהכרח השתלבו".
 
מי שבקיא אפילו יותר בתנודות של מוסלמים ברחבי היבשת הוא פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז דיין לחקר המזרח התיכון. “יש שלוש סיבות שבגללן אתה מוצא מוסלמים בעיקר במדינות מערב אירופה: יש להן עבר קולוניאלי, הן מחזיקות בתפיסות ליברליות והן החליטו בשלב מסוים על פתיחת גבולות ועל מחשבה שמדינה היא כור היתוך. כשאתה עובר לפולין ולמזרח אירופה אתה מוצא מדינות עם אידיאולוגיות אולטימטיביות ונוקשות, שחיו מאחורי מסך ברזל ומבחינתן הנושא הזה הוא פחות קליט ונגיש", הוא קובע. “בצרפת, למשל, אזרח הוא אזרח. הנחת העבודה של המערב היא שאדם מסתגל בסופו של דבר. במזרח יש היסטוריה הרבה יותר קשוחה וחוסר מודעות לאחר". 

מתי ההבדל הזה התחיל להתחדד?
“בשנות ה–60 וה–70 של המאה שעברה מערב אירופה החליטה שהיא פותחת את שעריה לנתיניה בעבר. הם היו זקוקים לכוח עבודה זול ומהיר, וההנחה הייתה שאנשים יבואו, ילמדו וההבדלים ייטשטשו. צריך לזכור שבמערב אירופה יש צורך בידיים עובדות, גם בעבודות של מעמד בינוני, וביחד עם העבר הקולוניאלי ורגשות האשם, הם מצאו פתרון שנבע מסוג של פטרונות. בוודאי שלא היה חשש שהאנשים שיגיעו יביאו איתם גם את המובלעת התרבותית שלהם. 
 
“כאן מתחילה הבעיה של הדור השני והשלישי. כשמדובר בדור הראשון של המהגרים, המהגר עצמו משווה מה שהיה לו במדינת האם לבין מה שהוא מקבל, וחש על בשרו עד כמה ההבדל עמוק. הדור השני והשלישי, שכבר נולד בצרפת או בבריטניה, מרגיש רק את הנחיתות מבחינה סוציו–אקונומית. הם רואים את זה בבתי הספר, בעבודה ובכל מקום אחר. בחלק קיצוני מהמקרים זה הביא אותם למסקנה שהמוצא של אבותיהם הוא זה שמנציח את הפער. במקביל הם רואים כיצד מדינות אירופיות תוקפות לא אחת את מדינת האם שלהם מבחינה צבאית. 
 
“בוא לא נעשה עוול ל–95% מהמוסלמים שכן מתערים בחברה. הרוב, בסופו של דבר, רוצים לחיות איש תחת גפנו ותחת תאנתו. אלא שבגלל חופש הפרט יש יותר מדי מקרים, בעיקר בפרברים של בריסל, פריז וערים בבריטניה, של הטפות במסגדים. שם הם מתחילים לראות את המערב כשורש כל רע. תראה, יש פה דת שהיא אמביציוזית מצד אחד, ושייכת לציביליזציה שהייתה מפוארת והתרגלה לראות את אנשי המערב כנחותים. אירופה נתפסת בעיניהם כיבשת של ימי ביניים, נחותה וכופרת, שראוי לשנות בה סדרי עולם.
 
“יש כאן דיבורים על חזרה לספרד המוסלמית ואירופה של לפני 500 ואלף שנה. לכן מקומות שנהנים מסובלנות דתית הם קרקע פורה להתנחלות. לשוודיה למשל אין שורשים קולוניאליסטיים, אבל היא עדיין יותר אטרקטיבית ממדינות המזרח. בסקנדינביה הייתה פתיחות באותן שנים בכל מחיר, והתפיסה של שוודיה היא ליברלית, שלא בודקת מי נכנס ולמה. מרוב שהמדינות האלה היו בנויות על תיאוריות ליברליות וסובלניות, ונתקלו באנשים שבאמת ובתמים חיפשו עבודה, הם קיבלו גם את המוסלמים שרואים בנצרות שורש כל רע".

ומה עם ישראל?
לפני שבועיים אמר נשיא הונגריה, יאנוש אדר, שאירופה היא לא מקום בשביל מוסלמים. האמירה הזו בלטה במיוחד בשעה שנשיא צרפת, פרנסואה הולנד, לא יכול היה לדבר על “טרור אסלאמי" בשל האיסור בחוקה הצרפתית להכתים קבוצה שלמה. בינתיים, במזרח היבשת החליטו להסתגר עוד יותר, ובפולין הודיעה הממשלה החדשה על ביטול ההסכמה שנתנה הממשלה הקודמת בדבר קליטתם של 7,000 הפליטים.
 
“אלה מדינות שבעצמן יצאו לא מזמן מעידן קולוניאלי והן ספקניות ובטוחות שקליטה כזו תהרוס אותן מבפנים", טוען רבי, “בשנים האחרונות, כשאנחנו מדברים על חברות שגם ככה לא ממהרות לקלוט את הזר, יהיה הרבה יותר קשה לקבל שם מוסלמים. יש שם תרבות שבמידה רבה תיצור הרבה מאוד קשיים עבור מי שרוצה להיכנס לתוכה, גם אם זה לא יהיה במישור החוקתי. לאן זה הולך מכאן? מדינות המערב יצטרכו לשאול את עצמן איך משיגים ביטחון בלי לפגוע בערכים הנעלים של הציביליזציה שלהן. אם פרנסואה הולנד, שהוא אדם מאוד רך, טוען שהוא צריך לעלעל בחוקה, אז נראה יש כאן שינוי בכללי המשחק. אירופה תצטרך לשנות את ההגדרה שלה את עצמה ואת התקנות והחוקים. האבסורד הוא שאם אירופה תרצה להמשיך להיות ליברלית ונאורה, הרבה ציבורים בתוכה ימשיכו לחיות דווקא בקבוצות סגורות. אנשים לא יסתכלו יותר זה על זה בתור ‘אזרחים של הרפובליקה', אלא יחשבו שמהרסייך ומחריבייך יכולים לצאת ממך. יותר משישראל תהפוך להיות אירופה, אירופה תהפוך להיות ישראל".

ואם כבר ישראל, אז יכול להיות שהאירופים יבינו אותנו יותר עכשיו?
“אני לא חושב. המוסלמים במדינות האלה הם אלקטורט חשוב ואף אחד לא ירצה להסתבך איתם. מעבר לכך, הם שבויים בקונספט שהפלסטינים זה משהו שמחייב פתרון ויביא יציבות למזרח התיכון. מה שיעזור לישראל הוא להבין שלא הכל סובב סביבה. היא תוכל לצפות מהצד כיצד המתח הבין–תרבותי מתחדד, מזרח אירופה עוד יותר מתבצרת שמא פליטים יצליחו לפלוש אליה, וביטויים יותר גזעניים ומציאות פחות ליברלית יהפכו לעניין שבשגרה. גם אם פולין חשבה במקרה להיפתח, היא ושכנותיה ייסגרו. אני לא רואה שום סיכוי לעתיד ורוד יותר. בטח לא בעת הקרובה".