ועידת האקלים ה־21 בפריז, שנפתחה בשבוע שעבר בנוכחות מנהיגים ונציגים של כ־200 מדינות ותימשך עד 11 בדצמבר, ביקשה להוריד לזמן קצר מסדר היום את מתקפת הטרור וגלי הפליטים ששוטפים את אירופה, ובמקומם להעלות סוגיות כמו הגבלת פליטת גזי החממה במדינות השונות והתנתקות ממקורות אנרגיה מזהמים, התמודדות עם שינויי האקלים והאטת עליית הטמפרטורה, ובמקביל פיתוח מקורות אנרגיה ירוקים. מטרת הוועידה היא להגיע סוף־סוף להסכם מחייב וכלל־עולמי בין אומות העולם בנושא האקלים.
“אני אופטימי מכיוון שאני יודע שהפעם כישלון הוא לא אופציה", טוען פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה. "השחקניות הגדולות כגון סין וארצות הברית מבינות שאי אפשר להמשיך כך בלי שייגרם נזק עצום לאוכלוסייה. בסין מתים כל יום 3,600 איש ממחלות הקשורות לזיהום אוויר. הן מבינות שהן חייבות לתקן את דרכיהן, אחרת המחיר החברתי והכלכלי יהיה בלתי נסבל". לטענתו, "אפילו השיח של מכחישי ההתחממות נעלם מהתקשורת”.
איך מקדמים שיח על סביבה בזמן שסוגיית הביטחון בפריז בפרט, ובעולם בכלל, כה בוערת?
“הצעירים היום נחושים להשפיע בתחום הסביבתי. הם כבר מבינים את הנושא והם חושבים שהוא חשוב מספיק כדי ללמוד אותו, להיכנס למערכות הממשל ולשנות מבפנים. במקביל צריך למצוא דרך להעביר את הנושא בצורה קונקרטית לאזרחים, לא בסיסמאות”.
לקראת הוועידה, הגישו 183 ממשלות, ובהן ממשלת ישראל, תוכניות פעולה לאומיות להתמודדות עם נושא האקלים בעשורים הקרובים. משלחת של כ־70 איש, המשלחת הגדולה ביותר שיצאה אי פעם לוועידת אקלים, המריאה מישראל לפריז בשבוע שעבר, בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, יחד עם נציגים מכל מגזרי המשק בישראל. הוועידה היא גם הזדמנות כלכלית ועסקית, שבמהלכה יכולה ישראל לשווק טכנולוגיות מתקדמות שפיתחה בתחומי האנרגיה המתחדשת, מערכות לניהול אנרגיה, וחקלאות מותאמת לשינוי האקלים. לדברי מומחים במשלחת, אף שלישראל יש תרומה קטנה יחסית לסך הפליטות העולמי, היא נמצאת בחזית הפיתוח הטכנולוגי של הפחתת פליטות והיערכות לשינוי אקלים. אך כאשר החקלאות כמעט כולה מסחרית וצורכת מים ודשן מתועש,
התחבורה הציבורית עדיין אינה מותאמת לצורכי התושבים, והחשמל מופק כמעט כולו מדלקים מתכלים ומזהמים – האם אכן ניתן לומר שישראל נרתמת למאמץ העולמי להצלת כדור הארץ?
הסכם פושר
ועידת האקלים בפריז היא הגדולה ביותר שנערכה ב־21 השנים האחרונות, ותקציבה עומד על כ־170 מיליון אירו. קדמו לה צעדים רבים שנעשו בעולם לקידום התחום, בהם אמנת קיוטו, אמנה בינלאומית שנחתמה ב־1999 בנושא התחממות כדור הארץ ואומצה גם על ידי ישראל. המדינות שחתמו על האמנה התחייבו להפחית פליטות של פחמן דו־חמצני וחמישה גזי חממה נוספים כדי למנוע עלייה בהתחממות הגלובלית. לפי האמנה, ישראל הוגדרה כמדינה מתפתחת, ולכן לא חלו עליה הגבלות בעניין פליטת גזי חממה.
בשנת 2009 נערכה ועידת האו"ם לשינויי האקלים בקופנהגן, שאליה הגיעה משלחת ישראלית בראשות השר להגנת הסביבה דאז גלעד ארדן, ואליו הצטרף לאחר מכן נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס. הוועידה נחשבה כישלון בקרב מדינות רבות ובקרב ארגוני הסביבה והסיוע הבינלאומיים, שכן המדינות המתפתחות והמפותחות לא הצליחו להגיע להסכמים משמעותיים במהלכה. ההסכם שנחתם לבסוף היה הסכם פושר שלפיו יש לנקוט פעולות כדי לשמור על עליית טמפרטורה מרבית של שתי מעלות ולא יותר, אך לא כלל כל התחייבות לצמצום פליטות של פחמן דו־חמצני ולא היה מחייב מבחינה משפטית.
נתניהו והולנד בוועידת האקלים בפריז. צילום: רויטרס
במהלך הוועידה התחייב הנשיא לשעבר פרס להפחתת פליטות גזי חממה בשיעור של 20% עד שנת 2020, וגם ממשלת ישראל אימצה את היעדים הללו. במסגרת כך הוציאה המדינה לא מעט כסף על תוכנית ייעוץ שכללה מעבר לייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות, בעזרת פאנלים סולאריים, טורבינות רוח ומתקני ביו־גז. התוכנית הישראלית לצמצום פליטות הגיעה כבר לתקצוב של 2.2 מיליארד שקל ופעלה במשך כשנתיים, שבהן הוצאו כ־450 מיליוני שקלים. במסגרת התוכנית בוצע פרויקט לא מוצלח במיוחד להחלפת מקררים ומזגנים צורכי אנרגיה, ופרויקט מוצלח מאוד של השקעות בתשתיות מקומיות, אך לבסוף הוקפאה התוכנית ובוטלה.
תוכנית חדשה שאושרה בספטמבר האחרון, והוגשה לאו"ם לקראת הוועידה בפריז, מתוקצבת ב־800 מיליון שקל בלבד לעשר שנים - מתוכם 300 מיליון שקל לתוכנית ועוד 500 מיליון שקל כערבות מדינה ליזמויות בתחום. במסגרת התוכנית שהגתה ועדה בין־משרדית בראשות מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ובשיתוף עם משרדי האנרגיה, האוצר והתחבורה, הוצבו יעדים חדשים להשגה עד שנת 2030 וכוללים: צמצום צריכת החשמל ב־17%; מעבר לייצור 17% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות, ובהן שמש, רוח וביו־גז; והפחתת הנסועה (קילומטרז' כולל) הפרטית ב־20%. בתוך 45 ימים אמורים היו המשרדים להגיש תוכנית מעשית להשגת היעד, אך התוכנית טרם הוגשה בגלל חוסר הסכמות ביניהם. "המחלוקות העיקריות שלנו הן על מעבר לשימוש בגז במקום בפחם, שהוא הדלק המזהם ביותר, ובנוסף התייעלות אנרגטית", טוען ד"ר גיל פרואקטור, רכז תחום התייעלות אנרגטית והפחתת פליטות גזי חממה במשרד לאיכות הסביבה. חייבים להמשיך ולתמרץ את התעשייה להתייעלות אנרגטית ולערוך שינוי בקידום הנושא של אנרגיות מתחדשות.היעדים שלנו צנועים יחסית למדינות שהתחייבו לצמצם פליטות גזי חממה באופן אבסולוטי. מה שהיה ב־2009 לא יחזור על עצמו. חתימה על הסכם הפעם מחייבת אותנו לעמוד בביקורת חיצונית, להגיש דוחות ולהתקדם ליעדים”.
"הזדמנות משמעותית"
ועידת האקלים הופכת רלוונטית במיוחד על רקע אירועים אקטואליים סוערים במציאות הישראלית הקשורים להיבט הסביבתי, בהם המחאה נגד מתווה הגז וההחלטה השנויה במחלוקת על כריית הפוספטים בשדה בריר בסמוך לערד. היא גם מעלה את השאלה: האם הפעם תצליח ישראל לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה?
“מדינת ישראל לא עושה מספיק", אומר נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה, ארגון הגג של כלל ארגוני הסביבה, שיגיע היום לוועידה. "אנחנו מקווים שלחץ חיצוני ובינלאומי יעזור לשנות מדיניות. אנחנו עסוקים בעיקר בלעשות כאילו ולקדם אינטרסים. למרות הרצון הטוב וההשקעה העצומה של המשרד להגנת הסביבה, למשל, אנחנו עדיין בהשקעה נמוכה ויעדים נמוכים יחסית למדינות אחרות”.
אבל אנחנו גם פולטים יחסית מעט.
“נכון, אבל כדאי לזכור שיש עוד השלכות. האו"ם הקים קרן של 100 מיליארד דולר לעידוד פיתוח וטכנולוגיות בתחום אנרגיה חלופית ואחרות. למי יש ידע וטכנולוגיות? לישראל. אבל מי שלא ישקיע ולא יראה שיפור בצמצום הפליטות שלו - לא יזכה ליהנות מהכספים האלו. לישראל יש הזדמנות להוביל בהשקעה יחסית מאוד קטנה. גם 2.2 מיליארד שקל בתוכנית המקורית הם בסך הכל 220 מיליון שקלים בשנה במשך עשור. אנחנו עלולים להפסיד הזדמנות משמעותית”.
על פי דוח איגוד החברות לאנרגיה ירוקה, נכון לתחילת שנת 2015, 164 מדינות, כ־85% מכלל מדינות העולם, כבר מקדמות מדיניות לעידוד ייצור ושילוב חשמל מאנרגיות מתחדשות. בגרמניה מייצרים כיום מעל 7% מצריכת החשמל רק מאנרגיה סולארית, ובאנגליה מסבסדים פרויקטים של אנרגיה סולארית. הסכם האיחוד האירופי לייצר 15% מהחשמל באנרגיית השמש עד 2020 גורם למדינות רבות באירופה לדהור קדימה ומעודד צרכנים פרטיים ומוסדות לייצר חשמל סולארי. אפילו ישראל מייצאת טכנולוגיה ומערכות סולאריות לאירופה ולאפריקה.
“במשך שנים ישראל הייתה חלוצה באנרגיה סולארית", אמר ראש הממשלה נתניהו בנאום הפתיחה שלו בוועידה. "המשרד שלי הוביל יוזמה להפחתה בנפט שהפכה את ישראל למובילה עולמית בניסיון למציאת פתרונות דלק אלטרנטיביים. ישראל מפתחת מה שאני קורא לו 'גריד אנרגיה חכם', שכולל שימוש בבתים פרטיים לא כצרכני חשמל, אלא כתחנות כוח עצמאיות שמייצרות אנרגיה. לכל מה שאני אומר עכשיו יש מטרה אחת – למטב את המשאבים שלנו, למטב את האופן שבו אנו מקצים את המשאבים שלנו".
בתוכנית הבין־משרדית, כאמור, הוגדר יעד של מעבר לייצור 17% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות, ובהן שמש, רוח וביו־גז. אלא שלמרות הפוטנציאל העצום הטמון במדינה שלנו הנהנית משעות שמש כמעט ללא הגבלה, ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל עומד ב־2015 על כ־2.5% בלבד, אף שעל פי ההתחייבות המקורית בדנמרק עד 2014 אמורה הייתה ישראל לייצר 5% (1,150 מגה־ואט) מצריכת החשמל מאנרגיות מתחדשות, ובשנת 2020 להגיע ל־10% (2,760 מגה־ואט).
גם בסוגיית הפחתת השימוש בכלי הרכב הפרטיים היישום רחוק מההצהרות. בהסכם הבין־משרדי אמנם נכתב כי "עד ליום 31.12.2016 יפרסמו שר התחבורה ושר האוצר תוכנית למימוש יעדי צמצום הנסועה הפרטית", אך נכון להיום, לפי נתוני עמותת "אור ירוק", כ־60% מתושבי מדינת ישראל מעדיפים לנסוע ברכבם הפרטי ולא להזדקק לתחבורה הציבורית. רק כ־20% מכלל העובדים בגוש דן עושים את דרכם לעבודה בתחבורה ציבורית לעומת מטרופולינים אחרים בעולם, בעיקר באירופה ואסיה, שם הנתון עומד על 30%־40%.
כמו כן, שיעור הנוסעים בתחבורה הציבורית יורד בהתמדה מאז שנות ה־70. בעוד משנת 1980 ועד 2013 גדלה האוכלוסייה במדינת ישראל פי שניים, מספר הנסיעות בתחבורה ציבורית נשאר כשהיה. לעומת זאת, מספר הנסיעות ברכב פרטי גדל מאז פי חמישה. רוב הנוסעים בתחבורה ציבורית ציינו כי הם עושים זאת מטעמי חיסכון וכי אין להם חלופה אחרת. 51% מהציבור הביעו נכונות לנסוע בתחבורה ציבורית אם זו תהיה מהירה ונגישה כמו רכב פרטי.
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "המשרד פועל ליישום ועידוד טכנולוגיות בתחום האנרגיות המתחדשות, אגירת אנרגיה והתייעלות אנרגטית. מדי שנה יוצא המשרד בקולות קוראים לסיוע במימון תוכניות פיתוח חדשניות בתחומים אלה. בשנים 2012 - 2014 המשרד נתן מענקים לפרויקטים בתחומים אלו בסכום של כ־62.5 מיליון שקל, כש־21% מהם ניתנו לפרויקטים בתחומי אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה. סכום דומה יוענק לפרויקטים נבחרים בתחומים אלה ב־2015. בנוסף, המשרד פועל להשגת היעדים שהציבה הממשלה לאנרגיה מתחדשת ולהתייעלות אנרגטית לשנת 2030".