כל מלחמות הנשיא: רוב האמריקנים מאמינים כי לאובמה אין תוכנית מול הטרור

מפלס הדאגה של הציבור בארצות הברית בנוגע לטרור החל לעלות עוד הרבה לפני שזוג אמריקאי ממוצא פקיסטני תקף בסן ברנרדינו – מתקפת הטרור הקשה ביותר על אדמת אמריקה מאז 11 בספטמבר 2001. מיד לאחר גל הטרור של אז הגיע מפלס החרדה לשיא, כאשר כ־60% מהאמריקאים אמרו לסוקרי "גאלופ" שהם מודאגים (מאוד או למדי) מהאפשרות שהם או מישהו מבני משפחתם ייפגע באירוע טרור. מאז ירד מפלס הדאגה בהדרגה. ברוב שנות כהונתו של הנשיא אובמה הוא עמד על פחות מ־40%. אבל בשנתיים האחרונות החל הגרף לטפס לכיוון ה־40%, ואז, בקיץ שעבר, הוא אפילו גירד את ה־50%. 

מתקפת הטרור בסן ברנרדינו. צילום: רויטרס
 

לאחר הפיגוע בפריז בחודש שעבר, לאמריקאים נפל אסימון. יותר מ־80% מהם אמרו לסוקרים שהם צופים התקפה בקרוב גם באמריקה – עלייה של 10% לעומת החודש הקודם. מכיוון שכך, אמריקאים רבים היו זריזים הרבה יותר מהשלטונות שלהם לקבוע שזוג היורים בקליפורניה היו טרוריסטים. מי שאיננו מבין שמדובר בטרור "הוא מטומטם", אמר ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני (שכיהן בזמן המתקפה על התאומים) כבר ביום חמישי שעבר. מצבור הנשק, העובדה שהבעל נסע מעבר לים כדי להביא לעצמו כלה מוסלמית, וכמובן זהותם של הטרוריסטים – סייד פארוק ותשפין מליק – היו מבחינתו הוכחה מספקת.

סייד פרוק. צילום: רויטרס
 

ג'וליאני לא היה היחיד שמיהר לקפוץ למסקנה במהירות, וגם לא היחיד לגנות את ממשל אובמה על הסרבול המסוים שהוא מגלה ביחסו לטרור שמקורו בפרשנות רדיקלית של האסלאם. אובמה ושריו כבר הבהירו בעבר שהם אינם רואים טעם בזיהויו של טרור עם דת כזו או אחרת. הם סבורים שהדבקת תווית "אסלאמית" על המפגעים משרתת אותם ואת טענתם, שהם לכאורה מייצגיה האותנטיים של הדת שאליה הם משתייכים. לכן הממשל נזהר. הוא קורא לפיגוע בקליפורניה "טרור", אך לא קורא לו "טרור אסלאמי". הוא מתייחס אליו כאל פיגוע שמקורו קיצוניות מבית המדרש של דאע"ש, אך עושה מאמץ ניכר למנוע תגובה ציבורית של חשדנות ועוינות כלפי האוכלוסייה המוסלמית באמריקה. 

תשפין מאליק. צילום: רויטרס
 

במאמציו אלה עושה הנשיא שימוש בבעל ברית לא שגרתי – הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש. גם בוש, בעקבות הפיגועים של 11 בספטמבר, יצא מגדרו כדי להרגיע את המוסלמים של אמריקה ולשכנע את חבריו האמריקאים להתייחס לשכניהם המוסלמים בכבוד, כאל בעלי ברית במלחמה נגד הקיצוניות והטרור. זו כמובן גישה נכונה, אך הקושי לנקוט אותה בולט יותר בעידן הנוכחי, משתי סיבות: קודם כל, זה קשה יותר לאובמה מאשר לבוש מאותה סיבה שלמנהיג ימין ישראלי קל יותר לחתום על הסכם שלום מאשר למנהיג שמאל, כי הציבור מעריך שהוא תקיף ונצי ואינו חושד בו שיוותר על האינטרסים של ישראל, כך בדיוק גם באמריקה: אף אחד לא חשש שבוש איננו תקיף מספיק במלחמתו נגד הטרור – אך נגד אובמה יש לא מעט חשדות כאלה, בעיקר בקרב אנשי ימין אמריקאים.

הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש. צילום: רויטרס
 

זה קשה יותר גם בגלל אופיו של גל הטרור החדש, ובגלל אופיים של המפגעים: קרוב ל־100 אמריקאים נעצרו בשנה האחרונה בגלל קשרים כאלה או אחרים לדאע"ש. אנשים שרבים מהם נורמטיבים בעיני סביבתם. עובדים, מתפרנסים, נשואים, הורים – בדיוק כמו הזוג מקליפורניה. הדבר היחיד שמזהה אותם כחשודים, בעיניו של מי שאין לו גישה למחשבים שלהם ולחשבונות פייסבוק שלהם, זו העובדה שהם מוסלמים. וככל שיעלה מספר האמריקאים הנעצרים בגלל קשרים לדאע"ש, וככל שיתרבו (אם יתרבו) פיגועים מהסוג של השבוע שעבר, כך יתקשה הממשל לשכנע את אזרחיו שלא להביט מעבר לכתף אל השכן המוסלמי, שלא להתרגש מבית התפילה המוסלמי, שלא לגלות עוינות אינסטינקטיבית למי שעוטה בגד מסורתי מוסלמי. הוא בוודאי יתקשה לשכנע את האמריקאים להמשיך ולקלוט פליטים סורים, כפי שניסה לעשות בשבועות האחרונים למול מקהלה גוברת של מתנגדים.
 

גם בעניין הפליטים הסורים, אובמה, בגלל הרקע והעמדות שלו, אינו השגריר האידיאלי להרגעת הרוחות. הוא אומר את הדברים הנכונים, אך אמריקאים רבים כבר נאטמו אליו. וכמובן, גם הפוליטיקה מדברת. הנשיא ומפלגתו הגיבו לירי בקליפורניה בתביעה גוברת להגברת הפיקוח על מכירת ואחזקת כלי נשק באמריקה. יריביו הרפובליקנים של הנשיא, ושל יורשיו המיועדים מהמפלגה הדמוקרטית, חושבים שזו תגובה מטורללת: הטרוריסטים לא יוותרו על פיגועים בגלל שהקונגרס, או מדינה כלשהי, יחמירו את הפיקוח על רישיונות נשק. כך יצא שהילרי קלינטון, המבלה חלק ניכר מזמנה בפגישות עם בוחרי פריימריז באיווה וניו המפשייר, שיפתחו את עונת הבחירות של 2016 בעוד פחות מחודשיים, הגיבה על הטבח בסן ברנרדינו בקריאה תקיפה לחקיקה בנושאי נשק. אך יומיים אחר כך, משהתברר ללא ספק שמדובר באירוע טרור, עמדה תחת מטר של מתקפות מימין, ומטר של שאלות מהתקשורת, שהמשותף להן הייתה הנחת עבודה שקלינטון עשתה טעות: היא מיהרה לשלוף את התגובה הדמוקרטית הטיפוסית – זו שהתאימה בהחלט יומיים קודם לכן בעקבות הירי על מרפאת הפלות – גם למול אירוע שאין בינו ובין פיקוח על נשק דבר וחצי דבר.
 

קלינטון, כצפוי, הגנה על עמדתה. אין לה חרטות, אמרה, משום ש"אנחנו לא יודעים כיצד הם השיגו את ארסנל הנשק שהיה להם בבית". כלומר, ייתכן שהצליחו לצבור כל כך הרבה נשק פשוט משום שקל כל כך לצבור נשק באמריקה. המועמד הרפובליקני לנשיאות, מרקו רוביו, זיהה הזדמנות לתקוף את היריבה. "התגובה שלה טיפוסית לשמאל באמריקה", האשים. ועוד תקף: אנחנו צריכים פיקוח על טרוריסטים – לא הפיקוח על נשק שרוצה המפלגה הדמוקרטית בכל עת שנשמעות יריות.
 

השיקול של קלינטון פוליטי. היא אינה אחראית כרגע על שום דבר מלבד מסע הבחירות של עצמה. אך אם מפלס הטרור יעלה, ואם ממשל אובמה ייתפס כאחראי לעלייה במפלס הטרור, ואם האווירה הציבורית תנותב לכיוון של בחירות על השאלה מי יטפל טוב יותר בטרור, עשויה להיות לדמוקרטים בעיה קשה. 

בינתיים, לאובמה שיקולים אחרים. הוא הנשיא ויש לו אחריות, למשך שנה נוספת, למנוע מתקפה על אדמת ארצות הברית. אך הסימנים המעידים על אפשרות שתהיה מתקפה כזאת וודאי הסימנים לכך שיהיו ניסיונות ליזום מתקפה כזאת גוברים. וצריך להודות שיש לאובמה שיקול נוסף: מתקפה קטלנית תטיל צל על כלל כהונתו. כבר לפני שבועיים הביע רוב מקרב הבוחרים (בסקר של "הניו יורק טיימס") חוסר אמון במדיניותו של הנשיא מול דאע"ש. 68% מהנשאלים קבעו ש"במלחמה נגד הקבוצה המיליטנטית דאע"ש בעיראק ובסוריה, אמריקה לא במיוחד מצליחה". 
 

את חוסר ההצלחה הזה אובמה לא יוכל להפיל על קודמו, בוש. מדיניות ההפצצות הדלילה היא המדיניות שלו. ההחלטה שלא להוביל את הקרב בנחישות היא ההחלטה שלו. כמובן שהאמריקאים עוד אינם משוכנעים שהם באמת רוצים להוביל. הם הצביעו לאובמה כדי להתנתק מהמזרח התיכון, ועוד לא השתכנעו שעליהם לחזור אליו. רובם משיבים לסוקרים שאמריקה לא צריכה להיות "המובילה את כל מדינות העולם" בפתרון משברים בינלאומיים. אך אובמה יודע שהתשובה הזאת תשתנה אם הציבור ירגיש איום על ביטחונו - אם סן ברנרדינו תהיה יריית פתיחה במגמה נמשכת, ולא מקרה יחיד, קיצוני. וככל שתשתנה תשובת הציבור בעניין זה, כך תגבר התחושה שאובמה לא ידע להוביל למדיניות הנכונה ברגע הנכון. שהזניח את דאע"ש, שגילה רכות יתר בגישתו לטרור רדיקלי.
 

תשעה מכל עשרה רפובליקנים חשבו עוד לפני המתקפה בקליפורניה שלנשיא אין "מפת דרכים ברורה" להתמודדות עם הטרור של דאע"ש והשלכותיו. שני שלישים מכלל האמריקאים, כולל דמוקרטים ועצמאים, גם חשבו כך. זה יהיה גרוע יותר בסקרים הבאים. זה יהיה גרוע עוד יותר אם וכאשר יבואו הפיגועים הבאים. ואובמה יודע את זה. לכן החליט לנקוט צעד חריג ולדבר אל האמריקאים שלשום. הבעיה היא שגם כוחן של המילים שלו נשחק. מהנואם הכריזמטי של לפני שבע שנים לא נשאר הרבה. ובכל מקרה, מעשים מדברים חזק יותר ממילים. הדי יריות, אפילו בקליפורניה הרחוקה, נשמעים חזק יותר מנאומים בוושינגטון.