לראשונה מאז מות פרנקו, ארבע מפלגות צפויות לשלוט בפרלמנט הספרדי

כשחיין צעיר, שגם זכה פעמיים ברציפות באליפות קטלוניה לנוער, היה רגיל אלברט ריברה לחשוף את גופו. אבל כשהוא נכנס לראשונה למים של הבריכה הפוליטית עם המפלגה הטרייה, סיואדדנוס (אזרחים), בבחירות לפרלמנט של קטלוניה ב־2006, הוא היה מוכן לחשוף אפילו יותר כדי להראות שאין לו מה להסתיר.
 

בכרזת בחירות שזכתה לתהודה רבה  נראה ריברה בן ה־27, אז כבר עורך דין מוסמך, כשהוא עירום כולו ומסתיר בידיו את אזור החלציים. "לא אכפת לנו מה השפה שבה אתם מדברים, או מה הבגדים שאתם לובשים. רק אכפת לנו מכם", נכתב לצד תמונתו.

לא עירום הפעם. אלברטו ריברה. צילום: רויטרס
 

בראיון שהעניק ליומון "אל מונדו" עם פתיחת קמפיין הבחירות בנובמבר 2006  הביע ריברה תקווה כי המפלגה תרשום הישג כביר, בייחוד מאחר שהיא מבקשת לשים דגש על צורכיהם של האזרחים הפשוטים. "אני חולם על היום שבו סיאודדנוס תתפוס את מקומה על הבמה", אמר, "יש הרבה אנשים בלתי מרוצים שאנחנו רוצים שיצביעו עבורנו".
 

הבחירות ההן הסתיימו בתוצאה מאכזבת עבור המפלגה שהכניסה רק שלושה צירים (ובהם ריברה) לבית הנבחרים, המונה 135 צירים. אולם ביום ראשון הקרוב תקוותו של ריברה למקום על הבמה המרכזית עשויה להתגשם - ובאופן שאף אחד לא היה יכול לצפות אותו לפני תשע שנים - סיאודדנוס צפויה להיות הפתעת הבחירות הכלליות בספרד, ואולי אף להוביל את הפוליטיקאי בן ה־36 ללשכת ראש הממשלה במדריד.
 

יש הסכמה גורפת כי הבחירות הנוכחיות צפויות לשנות לחלוטין את התמונה הפוליטית של ספרד, כשארבע מפלגות צפויות לשלוט במרבית מושבי הפרלמנט. מאז מותו של הרודן פרנסיסקו פרנקו לפני 40 שנה וכינונה מחדש של הדמוקרטיה שלטו רק שתי מפלגות בפוליטיקה הארצית: המפלגה הסוציאליסטית השמאלית והמפלגה העממית הימנית, שהחליפו ביניהן את ההנהגה.
 

הסקרים האחרונים לפני הבחירות שפורסמו ביום שני הראו כי המפלגה העממית בהנהגתו של ראש הממשלה המכהן, מריאנו ראחוי, צפויה לזכות במקום הראשון, אולם במקום הרוב המוחלט שיש לה כיום - 186 מתוך 350 מושבי הפרלמנט - היא עתידה לקבל בין 109 ל־119 מושבים בלבד. המפלגה הסוציאליסטית צפויה לצנוח מ־110 מושבים ל־76 עד 90 מושבים, בעוד שסיאודדנוס מקבלת בסקרים 60 עד 69 מושבים. מפלגת השמאל הקיצוני פודמוס צפויה לזכות ב־56 עד 60 מושבים. השאלה היא כיצד יצביעו קרוב ל־20% שעדיין מתלבטים.
 

אם המספרים האלו יהיו דומים לתוצאות שיתקבלו ביום ראשון בלילה, נראה שלריברה ולסיאודדנוס תהיה השפעה מכרעת על זהותה של הממשלה הבאה. ריברה כבר הכריז כי לא יישב בממשלה שירכיב אחד משלושת מנהיגי המפלגות האחרים, אולם תסריט ריאלי שהעלו הפרשנים הוא שסיאודדנוס תהיה מוכנה לתמוך במפלגה העממית, וזאת אם ראחוי יפנה את מקומו. מאחר שריברה היה חבר במפלגה העממית לפני שסייע להקים את סיאודדנוס, ומאחר שמפלגתו של ריברה משתפת פעולה עם המפלגה העממית בכמה ממשלות מקומיות בספרד, נראה שהסיכוי אכן קיים - גם אם הוא קלוש מאוד לנוכח רצונה של המפלגה להציג פוליטיקה חדשה וחלופית (נשמע מוכר?).
 

חוסה חבייר אוליבס מבית הספר לכלכלה של לונדון, שמנהל את אתר הדיונים הפוליטיים "netivist.org", הציג תסריט מעניין שעשוי לגרום לרעידת אדמה אמיתית בספרד. אם יתברר ביום ראשון כי סיאודדנוס הגיעה למקום השני על חשבון הסוציאליסטים, עשוי ריברה להציג את עצמו כמי שראוי להרכיב קואליציה חלופית. במקרה כזה הוא ינסה לשכנע את מנהיג הסוציאליסטים, פדרו סאנצ'ס, להצטרף אליו תמורת תיקי מפתח. לפי אוליבס, סאנצ'ס עשוי להיענות לפנייה מאחר שהחלופה עשויה להיות ממשלה חדשה בהנהגת ראחוי - שלה מתנגדים הסוציאליסטים - או בחירות חדשות שבהן הם עלולים לשלם את המחיר על כך שלא הביאו לשינוי המיוחל.
 

בראיון שהעניק לפני שלושה חודשים לסוכנות בלומברג, הדגיש ריברה כי הוא לא מעוניין "להיות אורח בלתי מוזמן לקואליציה של מישהו", וכי "המטרה שלי היא לשלוט". "אנחנו הולכים לתקן את מה שנשבר", אמר, "מעמד הביניים סבל, הוא התפרק בגלל משבר. המטרה שלי היא להוביל ממשלה שתבצע רפורמה בספרד".
 

מערכת הבחירות בספרד מספקת דוגמה נוספת למגמה הולכת ומתרחבת של תסכול ציבורי מהפוליטיקה המסורתית בשל שחיתות, חוסר יכולת לקדם רפורמות אמיתיות ואי התמודדות עם משברים עמוקים כמו איום הטרור וסוגיית הפליטים והמהגרים. המרוויחות הגדולות הן תנועות שוליים, שלא תמיד מוכנות להכיר בסדר הקיים. 
 

אפשר היה לראות את זה בבחירות לפרלמנט האירופי בשנה שעברה, כאשר מפלגות מהשמאל ומהימין הקיצוני רשמו הישג שיא במספר הנציגים שהצליחו להכניס; בזכייתה של מפלגת השמאל הקיצוני סיריזה בשתי מערכות הבחירות שנערכו השנה ביוון, לצד המשך התמיכה במפלגת הימין הקיצוני האנטישמי, השחר המוזהב; וגם - על אף התבוסה שספגה השבוע בסיבוב השני בבחירות האזוריות בצרפת - בהתחזקותה של מפלגת הימין הקיצוני, החזית הלאומית, של מרין לה פן. לרשימה אפשר להוסיף גם את דונלד טראמפ, שהתמיכה בו גוברת עם כל אמירה מוזרה ושערורייתית.
 

מי שהייתה אמורה להוות את ראש החץ במחאה הספרדית נגד הממסד הוותיק הייתה מפלגת פודמוס, בהנהגתו של פבלו איגלסיאס (37) בעל הקוקו בשיער. המפלגה הוקמה בינואר 2014 במטרה להביא לזירה הפוליטית את המחאה ששטפה את המדינה מאז מאי 2011 בשל המצב הכלכלי (במקביל למחאה הבינלאומית נגד יוקר המחיה שהגיעה גם לישראל באותה תקופה), ובדרישה לפתרונות דיור ולהפסקת הקיצוצים במערכות החינוך והבריאות.
 

ההצלחה של פודמוס הייתה מטאורית. במאי אשתקד, בפעם הראשונה שבה התמודדה בקלפי, רשמה 8% תמיכה ושלחה חמישה מחבריה לפרלמנט האירופי. לפני כחצי שנה הצליחו מועמדים המזוהים עם המפלגה לזכות בראשות העיר במדריד ובברצלונה. סקר שפורסם בינואר האחרון אף העניק לפודמוס את המקום השני עם 23.9% תמיכה.
 

אולם מאז החלה המפלגה לרשום צלילה חופשית בסקרים וכעת היא ממוקמת רק רביעית. זה התחיל עם התמיכה הגורפת של פודמוס בסיריזה היוונית, שהרחיקה חלק מהמצביעים המתונים, נמשך עם המתקפות הישירות של תומכי המפלגה נגד פוליטיקאים בבתיהם ובלשכותיהם, והגיע לשיא בסירובו של איגלסיאס לחתום על אמנה נגד הג'יהאד אחרי מתקפת הטרור בפריז. במפלגה מקווים כי הופעותיו המוצלחות של איגלסיאס בעימותים הטלוויזיוניים, יחד עם התייצבותו השבוע לטקס האשכבה לשוטרים הספרדים שנהרגו בפיגוע באפגניסטן, ישנו את המגמה ברגע האחרון.

בעל הקוקו בשיער. פבלו איגלסיאס. צילום: רויטרס
 

מי שאחראית יותר מכל להיחלשותה של פודמוס היא סיאודדנוס של ריברה, שהתחזקה על חשבונה. מפלגת המרכז הליברלית שהוקמה בברצלונה וחרתה על דגלה את המאבק בשחיתות ובממסד הפוליטי הוותיק והמסואב, הצליחה למשוך תומכים מכל קצוות הקשת הפוליטית. היא קפצה מ־3% תמיכה בלבד בינואר האחרון עד לקרב צמוד עם הסוציאליסטים על המקום השני. נוסף על כך, אף שהיא נאבקת נגד עצמאותה של קטלוניה, הצליחה המפלגה לרשום לאחרונה הישג כשעלתה בבחירות המחוזיות מתשעה ל־25 נציגים.
 

המסר שריברה ואנשיו מנסים לקדם  - באמצעות שימוש מסיבי ברשתות החברתיות ועבודת שטח מקיפה - הוא של צורך לחבר בין האליטה הפוליטית לבין האזרחים, תוך ביצוע רפורמות חוקתיות מקיפות, חיזוק הקשרים במסגרת האיחוד האירופי, שילוב בין גישה של שוק חופשי ובין מדיניות סוציאלית של חלוקת ההון באופן שוויוני, והארכת חופשת הלידה לאמהות. 
 

בראיון שהעניק השבוע ל"אל מונדו", הביע ריברה תקווה כי האזרחים אכן ייתנו הזדמנות לשינוי הכי גדול זה עשרות שנים. "יש פעמים בחיים שבהם עוברת רכבת וצריך להחליט אם לעלות עליה או לא", אמר, "החברה הספרדית חייבת להחליט אם הרכבת ממשיכה למהפך השני (הראשון היה החזרה לדמוקרטיה - ח"א) ולשלב חדש של שינוי, או שהיא נשארת עם הפחד של מה שעלול לקרות לרכבת, לאן היא תלך. אם אנחנו נעלה, נוביל את הרכבת לכיוון חיובי כי אנחנו רוצים שינוי ולא עצירה. המפלגות הוותיקות ישחקו על הפחד מפני 'הנה מגיעים החדשים'. זה הגיוני, ויהיו מי שיחשבו שזה עובד. אנחנו חייבים להגיע לכך שהרכבת של 20 בדצמבר תנצל את ההזדמנות". 
 

נכון לעכשיו, מי שעשוי להיות המפסיד הגדול של הבחירות הוא ראש הממשלה ראחוי, שמכהן בתפקיד זה ארבע שנים. גם אם יגיע כצפוי עם מפלגתו למקום הראשון, הוא עלול לשלם את המחיר ולפנות את כסאו כדי שהמפלגה העממית תמשיך לשלוט.
 

על פניו, ראחוי היה אמור להבטיח לעצמו עוד ארבע שנים בלשכת ראש הממשלה. כשהחל בכהונתו, המדינה שכלכלתה היא הרביעית בגודלה בגוש היורו סבלה ממשבר כלכלי חריף שכלל מיתון עמוק, אבטלה שהגיעה בשיאה ליותר מ־25% (וכ־50% אבטלה בקרב צעירים) ואלפי משפחות שאיבדו את בתיהן לאחר שלא היו יכולות לשלם את המשכנתה. 
 

הממשלה השמרנית החלה לנקוט צעדים דרסטיים שכללו קיצוצים תקציביים עמוקים, העלאות מסים והקפאת משכורות לעובדי המגזר הציבורי. בהדרגה, וללא צורך בחבילת סיוע כמו יוון, החלה הכלכלה לצאת מהבוץ עם צמיחה הולכת וגדלה, וההערכות הן כי השנה יגדל המשק הספרדי ב־3.3%, יותר משאר חברות גוש היורו. 
 

אבל על אף הנתונים המרשימים, התושבים עדיין לא מרגישים את השיפור הכלכלי. האבטלה אומנם ירדה לרמתה הנמוכה זה ארבע שנים, אבל עדיין עומדת על יותר מ־21% - הנתון הגבוה ביותר באיחוד האירופי אחרי יוון - ולפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, היא צפויה להגיע ל־16% בעוד כארבע שנים. נוסף על כך, 18% מהאוכלוסייה נמצאת מתחת לקו העוני, פי שניים מהמצב לפני המשבר הכלכלי. 
 

אם זה לא מספיק, מפלגת השלטון גם מסובכת בשורה של שערוריות שחיתות. הבולטת שבהן היא משפטו הצפוי של לואיס ברסנאס, לשעבר הממונה על הכספים במפלגה ומקורבו של ראחוי, המואשם כי ניהל במשך 18 שנה לפחות חשבונות סודיים שבהם העלים מיליוני יורו מרשויות המס. 
 

במערכת הבחירות ניסה ראחוי להציג את עצמו כמי שמנהל את ענייני המדינה, ועל כן גם נמנע מלהופיע בעימותים הטלוויזיוניים עם יתר מנהיגי המפלגות. באחד העימותים נותר על הבמה הפודיום הריק של ראש הממשלה. זה לא הפריע לו לשמש פרשן במשחק כדורגל ולהתארח בתוכנית טלוויזיה של זמר ידוע.
 

רק ביום שני האחרון התייצב ראחוי לעימות אחד על אחד מול מנהיג הסוציאליסטים, סאנצ'ס, ונתקל במתקפה חזיתית. "ראש הממשלה, מר ראחוי, צריך להיות אדם הגון, ואתה לא כזה", האשים סאנצ'ס, "אם תישאר בתפקידך, המחיר עבור הדמוקרטיה יהיה אדיר".
 

ראחוי לא נשאר חייב וטען כי הוא "פוליטיקאי הגון". "אתה צעיר ואתה עומד להפסיד את הבחירות האלה, אבל אתה תוכל להתאושש מכך", אמר ראש הממשלה (60) למנהיג האופוזיציה (46). "מה שלא תוכל להתאושש ממנו אלה ההאשמות הבזויות והאכזריות שאתה מאשים. אם יש לך משהו נגדי, קח אותי לבית משפט".

מריאנו ראחוי. צילום: רויטרס
 

כתבת פרופיל שפרסם השבוע ה"פייננשל טיימס" על ראחוי - ראש הממשלה עם התמיכה הנמוכה ביותר בתולדות ספרד (30%), שרק 10% מהתושבים סבורים כי הוא מתאים להנהיג את המדינה - ציינה כי הקריירה הפוליטית שלו שילבה "מזל עם סבלנות, נחישות, פרגמטיות ואכזריות, כאשר הוא ידע לא פעם להפיל את יריביו כשבודד אותם בתפקידים בלתי מתאימים של שרים עד שנאלצו להתפטר". "כל האויבים והיריבים שלו מתים מבחינה פוליטית", אמר לעיתון איש עסקים בכיר שמכיר את ראחוי במשך שנים, "ואף אחד מהם לא נורה בפנים. כוס הקפה של כולם הורעלה".
 

הסקרים הוכיחו השנה שוב עד כמה הם יכולים להיות מוטעים. הבחירות בבריטניה, בקנדה ואפילו בישראל, שהחלו עם הערכות על קרבות צמודים וחוסר ודאות בנוגע למנצחת, הסתיימו בהכרעה ברורה. ביום ראשון בלילה נדע אם גם ספרד סיפקה דוגמה דומה, וראחוי הצליח להתחמק מהאגרוף ששלחו לעברו המצביעים - בניגוד למכה שחטף ביום רביעי מנער חוליגן במהלך סיור בחירות בפונטוורדה שבגליסיה. אבל דבר אחד בטוח: ספרד של אחרי 20 בדצמבר כבר לא תהיה אותו דבר.