גשר מעל מים סוערים: ממשלת שוודיה מסתירה מידע על תקיפות מיניות מצד פליטים

"לשכוח לגדף ולקלל / להרים כוס משקה אלה לחיי אלה / כך שהם ואנו הופכים לאנחנו / זה טוב יותר מאשר להילחם"

את השורות הללו כתב המשורר הדני, בני אנדרסן, בפואמה שפרסם לרגל חנוכתו של גשר ארסונד ביולי 2000. הגשר, שמתפרש על פני קרוב לשמונה ק"מ וכולל כבישים ומסילות, יצר לראשונה חיבור יבשתי וקיצר את המרחק בין קופנהגן, בירת דנמרק, לבין מאלמו, העיר השלישית בגודלה בשוודיה.

הגשר היווה סמל ועדות לחום ולאחווה ששוררים בין שתי השכנות הסקנדינביות. דנמרק ושוודיה, שניהלו יותר מ־20 מלחמות ביניהן בין המאה ה־16 למאה ה־19, הפכו בעשורים האחרונים לקרובות יותר מאי פעם. בין השאר זה קרה באמצעות האיחוד האירופי הנורדי, שהקימו מדינות סקנדינביה בשנות ה־50 של המאה ה־20, ובמסגרתו גם ביטלו את הצורך בדרכונים. גשר ארסונד אף הפך לזירה המרכזית של סדרת המתח הטלוויזיונית "הגשר", הפקה דנית־שוודית שזכתה להצלחה בינלאומית.

אולם בשבועות האחרונים שוב נושבות רוחות קרות בין שוודיה לבין דנמרק, ולא רק בגלל מזג האוויר החורפי. משבר הפליטים שפוקד את מדינות האיחוד האירופי השפיע עמוקות גם על יחסי שתי המדינות, בייחוד אחרי ש־150 אלף פליטים ומהגרים הסתננו לתוך שוודיה כשהם מנצלים את התנועה החופשית על הגשר.

החל מתחילת החודש, לראשונה זה יותר מחצי מאה, דורשים פקחי הגבולות השוודיים כי כל מי שמגיע ברכבת מדנמרק יציג בפניהם תעודת זהות עם תמונה, על מנת שניתן יהיה לאתר את הפליטים והמהגרים הבלתי חוקיים. זאת אחרי שבנובמבר האחרון כבר החלה המשטרה השוודית לבדוק רכבות ומעבורות שמגיעות מהיבשת ולעצור כל מי שאינו נושא תעודות מסע תקפות.

גם דנמרק הקשיחה את הפיקוח על הגבולות, בעיקר על הגבול המשותף עם גרמניה, שלתחומיה נכנסו בשנה האחרונה מאות אלפי פליטים. בשבוע הבא ידונו המחוקקים בהצעה שנויה במחלוקת שהגישה הממשלה, אשר נתמכת בקולותיהם של חברי מפלגת העם הדנית שמתנגדת להגירה, ולפיה יוחרמו מפליטים פריטים יקרי ערך בשווי של יותר מעשרת אלפים קרונות על מנת לממן את הוצאות הדיור שלהם.

בכירי האיחוד האירופי הבהירו כי הם אינם רואים בעין יפה את הצעדים הסקנדינביים, בטענה שהם פוגעים ברצון לקדם אחדות בין המדינות החברות, ואף ציינו כי יבדקו את חוקיותם. אולם ראש ממשלת דנמרק, לארס לוקה רסמוסן, אמר בתגובה כי "אם האיחוד האירופי לא יכול להגן על הגבול החיצוני שלו, אתם תראו עוד ועוד מדינות הנאלצות להפעיל אמצעי פיקוח זמניים בגבולות".

רבים מבין אלפי הנוסעים שעושים מדי יום את הדרך ברכבת בין שתי המדינות לא קיבלו בעין יפה את הצעדים החדשים. "זה מרגיש כאילו מדובר בגרסה דיאטטית של חומת ברלין, וזה אפילו מטריד יותר מכפי שאתם חושבים כאשר צריך להראות את תעודת הזהות לשומר ואתה יודע שהם שומרים את זה איפשהו בענן", אמר איש העסקים פר טריידין, שמשמש סגן ראש לשכת הסחר של דרום שוודיה. "שלוש מתוך ארבע רכבות בוטלו כתוצאה מהבדיקות. מערכת התחבורה היא מערכת הדם של הכלכלה המטרופוליטנית. זה יעצור את זרימת הדם".

בינתיים נראה כי הפליטים, שחולמים על חיים חדשים גם בקור הסקנדינבי, לא מתרשמים מצעדי הביקורת הקפדניים החדשים. בשבוע שעבר עצרו כוחות משטרה דניים חמישה מבקשי מקלט שניסו לחצות את המנהרה של גשר אורסונד ברגל, בעוד משמר החופים עצר מבקש מקלט חסר תעודות ומבריח בעת שניסו לעבור את הגבול הימי בין המדינות, באמצעות סירה מתנפחת גנובה. "ייתכן שמדובר בתחילתה של מגמה חדשה", הודתה דוברת משטרת מחוז סקניה שבדרום שוודיה, אווה־גאן ווסטפורד.

רצח באיקאה

מדינות סקנדינביה נחשבו במשך שנים לבעלות חוקי הגירה ליברליים, אולם הייתה זו שוודיה שנחשבה למדינה הפתוחה ביותר. התפיסה השוודית המובילה הייתה שיש לעזור לכל הנרדפים והמדוכאים עלי אדמות ולכן יש לקבל אותם בזרועות פתוחות. כך זכו מבקשי מקלט שהגיעו ממזרח אירופה בימי השלטון הסובייטי, או מיוגוסלביה לשעבר בזמן המלחמות בשנות ה־90, או ממדינות באפריקה ובמזרח התיכון - ובייחוד פליטים פלסטינים - לקבל דיור מהשלטונות, תנאים סוציאליים ואפילו שיעורים בשוודית על מנת שיוכלו להשתלב בקלות בחברה המקומית.

למרות מדיניות הפתיחות, לא כולם בשוודיה שבעו נחת מאותם זרים שפתאום הגיעו למדינה השלווה. בשנות ה־90 פעילי ימין קיצוני גלוחי ראש ביצעו התקפות נגד זרים ואף השליכו בקבוקי תבערה לעבר מרכזים לקליטת פליטים, בעוד מפלגת השוודים הדמוקרטים שהוקמה ב־1988 החלה לצבור תאוצה ולקבל תמיכה גוברת כשהיא מקדמת את הקריאה להקשיח את חוקי ההגירה למדינה.

אולם שנות ה־90 היו רק הקדמה למה שמתרחש מאז אירועי "האביב הערבי". משנת 2011 נרשם גל הגירה חסר תקדים למדינה, והשנה האחרונה רשמה שיאים חדשים. רשויות ההגירה בשוודיה מצאו את עצמן מול זרם בלתי פוסק של פליטים ומהגרים מהמזרח התיכון ומאפריקה, לעתים אלפים בכל שבוע, כשאין ביכולתן כבר למצוא מקום כדי לאכלס את כולם. "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים, אף פעם", אמר אולוף גרינדמרק, ראש צוות במרכז קבלה למבקשי מקלט בשטוקהולם, ל"גרדיאן" הבריטי בנובמבר האחרון. "נראה שאין לנו יותר מיטות בשוודיה. אין לנו מקום לשלוח אותם אליו", אמר.

מלבד העומס הכבד על המערכת, התרחש באוגוסט האחרון אירוע קשה - לא בטוח שבממשלה השוודית היו מגדירים אותו פיגוע דקירה, אבל בהחלט ניתן לראות אותו כך - שזעזע את דעת הקהל המקומית ותרם, לפחות בעקיפין, להקשחת העמדות בשוודיה ביחס לפליטים.

אברהם אוקבגביר (35), פליט נוצרי מאריתריאה, קיבל את הבשורה כי הוא לא יוכל לקבל מקלט בשוודיה. אחרי שראה כיצד בן ארצו זוכה באישור, הוא התרגז והחליט לנקום. אוקבגביר הגיע עם חברו לסניף איקאה בווסטראס, 100 ק"מ מערבית לשטוקהולם, לקח סכינים ממחלקת המטבחים ודקר למוות שני לקוחות תמימים, קרולה הרלין (55) ובנה אמיל (28), ולאחר מכן דקר את עצמו בבטן. הוא נעצר ונידון למאסר עולם.

בממשלה השוודית שמרו על דממת אלחוט יחסית בעקבות התקרית, אולם במפלגת השוודים הדמוקרטים - שאחרי התקרית הגיעה למקום הראשון באחד הסקרים - מיהרו לקשור את הרצח הכפול למדיניות ההגירה הליברלית. "הגיע הזמן להיזכר איך פרדריק ריינפלדט (ראש הממשלה לשעבר - ח"א) רצה ש'נפתח את לבנו' וכיצד הוא הודה 'על שבחרו בשוודיה'", כתב חבר הפרלמנט מטעם המפלגה, ביורן סודר, בפוסט בפייסבוק: "אל תחשבו שהאם והבן שנרצחו באיקאה היו מסכימים עם ראש הממשלה לשעבר. העם השוודי, הגיע הזמן להתעורר".

מי שהתעוררו היו כנראה פעילי ימין קיצוני שמיהרו לצאת לפעולות נקם משלהם. יותר מעשרה מרכזים לקליטת מבקשי מקלט הועלו באש ברחבי המדינה אחרי שהושלכו לעברם בקבוקי תבערה, אולם למרבה המזל לא היו נפגעים. "זו לא שוודיה שאנחנו מכירים, זו לא שוודיה שאנחנו גאים בה", אמר ראש הממשלה, סטפן לפבן. שבועות ספורים לאחר מכן הוא הודיע על חידוש הפיקוח בגבולות.

מסתירים מידע

מתקפת "הטרור המיני" שהתרחשה בעיר קלן שבגרמניה בערב השנה האזרחית החדשה, כאשר קבוצות של גברים, מרביתם פליטים ומבקשי מקלט מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה, תקפו מינית מאות נשים ואף אנסו ושדדו חלק מהן, עוררה זעזוע ברחבי היבשת והלהיטה את הדיון הציבורי בנוגע להגבלת ההגירה ולגירושם של מבקשי מקלט עבריינים.

אולם לפני כשבועיים התברר כי גם שוודיה חוותה סדרת תקיפות משלה, שעד כה נשמרה בסוד. היומון "דאגנס נייהטר" ציטט השבוע גורמים שהאשימו כי משטרת שטוקהולם הסתירה את התרחשותן של תקיפות מיניות נגד נערות במהלך פסטיבל המוזיקה השנתי "אנחנו שטוקהולם", שנערך בעיר מדי קיץ ומושך אליו מאות אלפי צעירים בני 12 עד 17 מרחבי היבשת.

במזכר משטרתי שנחשף בעיתון נאמר כי במהלך הפסטיבל בשנת 2014 היו מקרים של צעירים, ככל הנראה בעיקר פליטים אפגנים שהגיעו למדינה בלי הוריהם, אשר "התפשטו מול נערות צעירות". למרות זאת, המשטרה לא מסרה את המידע לציבור, ובמהלך הפסטיבל בקיץ האחרון שוב התרחשו תקיפות מיניות. "ברגע שיצאת מהקהל, הם החלו לגנוח", סיפרה נערה בת 15 שנכחה בפסטיבל.

לפי הנתונים שנחשפו, באירוע של 2014 היו טענות על 17 תקיפות ועל מקרה אונס, ובשנה שעברה כבר נרשמו 19 תקיפות ומקרה אונס, אולם במשטרה הודו כי ייתכן שהנתונים גבוהים יותר בשל מספר המשתתפים הגבוה. בעקבות הפרסום נעצר נער בן 15 שהואשם בתקיפה מינית נגד בנות 14 באירוע.

במשטרת שטוקהולם הכחישו כי הם הסתירו את המידע במכוון, אך טענו כי אינם יודעים מדוע הציבור לא שותף בפרטים. על אף שראש הממשלה לפבן הבטיח לחקור את הפרשה, קבעה התביעה השוודית כי "אין סיבה להאמין שנציבים של המשטרה ביצעו פשעים שמצריכים תביעה ציבורית".

עם זאת, פיטר אגרן, מפקד המשטרה במרכז שטוקהולם, רמז כי ייתכן שהסתרת המידע הייתה מכוונת כאשר הודה כי יש הנחיה שלא לחשוף את המוצא האתני ואת הלאומיות של חשודים על מנת שלא לעורר טענות על גזענות. "לפעמים אנחנו לא מעזים לומר את הדברים כמות שהם כי אנחנו מאמינים שזה ישחק לידיהם של השוודים הדמוקרטים", אמר.

דיוויד ברקס, חוקר של פשעי שנאה מאוניברסיטת גטבורג, העריך בשיחה עם ה"ניו יורק טיימס" כי הטענות יחזקו את פעילי הימין באירופה, שבהם גם השוודים הצעירים שקוראים להקשחת הצעדים נגד המהגרים. "זה יהווה ברכה עבור חברי הימין הקיצוני הפופוליסטי, שכעת חוגגים את זה שיש הוכחה שהתקשורת והמשטרה מסתירים פשעים שבוצעו על ידי מהגרים", אמר.

למרות זאת, ראש הממשלה לפבן סיפק ביום רביעי אמירה שנויה במחלוקת כאשר טען כי המהגרים אינם אחראים להתקפות המיניות בארצו וברחבי היבשת. "הטרדה מינית אינה קשורה אוטומטית להגירה. היו לנו הטרדות מיניות בשוודיה במשך שנים רבות מאוד, למרבה הצער", אמר בראיון לרשת CNBC. "מה שצריך כעת זה להיות ברור מאוד שזה לא ראוי ושזה חוצה את הגבול. אנחנו צריכים לשלוח מסר ברור כדי להראות לנערות ולנשים האלה שהן זכאיות כמובן ללכת בעיר בלי הטרדות מיניות".

בינתיים, בתחילת השבוע הציעו פעילי הארגון הגדול ביותר לחינוך מיני בשוודיה להפעיל תוכנית הכשרה של שיעורי חינוך מיני לפליטים צעירים שמגיעים למדינה, על מנת שיבינו את המשמעויות של תקיפות מיניות, אך גם יכירו סוגיות של זכויות הקהילה הגאה ושוויון בין המינים. "יש צורך בסיסי לידע לגבי הכל, ממחלות שמועברות ביחסי מין וקונדומים ועד הזכות להפלות, שוויון מיני וזכויות הלהט"בים", כתבו ראשי הארגון במאמר שפרסמו ביומון "סוונסקה דגבלדט".

גם מעבר לגשר, בדנמרק, הופיעו דיווחים על תקיפות מיניות לכאורה שביצעו מהגרים ופליטים נגד נשים בשלוש ערים לפחות, בעיקר בפאבים ובמועדונים. במשטרה הודו כי הם מודעים לבעיה, אולם טענו כי לא קיבלו תלונות שיאפשרו לפתוח בחקירה.

למרות זאת, בעלי מועדוני לילה החליטו להילחם בתופעה. כך למשל, נקבעה תקנה כי מי שאינם דוברים דנית, אנגלית או גרמנית באופן רהוט לא יוכלו להיכנס פנימה. "אם יש קבוצה של אורחים שמגיעים ומפגינים התנהגות מאיימת, אז זה מציב אתגרים שקשורים לביטחון", אמר מנהל ארגון המסעדות ובתי הקפה בדנמרק, טורבן הופמן רוזנסטוק, "בייחוד אם אתה לא יכול להיכנס איתם לדיאלוג".