הצצה לסרט שחושף את שיתוף הפעולה בין ארה"ב לישראל לסיכול תוכנית הגרעין של איראן

בסרט תיעודי חדש בשם Zero Days, שהקרנת הבכורה שלו תיערך מחר בפסטיבל הסרטים בברלין, טוען גנרל מייקל היידן, לשעבר ראש ה־CIA (סוכנות הביון האמריקאית) וה־NSA (הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי), שמטרתה של תקיפה ישראלית באיראן, אם הייתה יוצאת אל הפועל, הייתה לגרור את ארצות הברית למלחמה. הסרט מצטט גם מקורות בקהילת הביון של ארצות הברית, שהאשימו את ישראל כי פעלה בחופזה ובניגוד להסכמות, ובכך שיבשה מבצע חשאי משותף שנועד לפגוע במחשבים של תוכנית הגרעין האיראנית. כתוצאה מכך, מאות מיליוני דולרים שהושקעו במבצע ירדו לטמיון.

מאחורי הסרט המסקרן עומד הבמאי הדוקומנטרי אלכס גיבני, אחד הבמאים התיעודיים העסוקים בהוליווד שאף הוכתר בעבר כ"אחד היוצרים הדוקומנטריים החשובים של זמננו", וביים בין היתר את הסרטים "לקוח מס' 9: עלייתו ונפילתו של אליוט ספיצר" (2010), "השקר של ארמסטרונג" (2013), "הסיינטולוגיה וכלא האמונה" (2015), "סטיב ג'ובס: האיש במכונה" (2015) ו"מונית לצד האפל" (2007), שעליו כבר זכה בעבר בפרס האוסקר לסרט תיעודי.

בסרט הנוכחי, שעוסק במבצע המודיעיני המשותף של ישראל וארצות הברית לסיכול תוכנית הגרעין של איראן, מובאות בין השאר עדויות של אנשי ה־NSA וה־CIA שפעלו עם עמיתיהם מישראל - יחידה 8200 של אמ"ן והמוסד - לפיתוח כמה גרסאות של וירוס קטלני, שהוחדר למחשבים באתר להעשרת אורניום בנתנז שבאיראן. העדויות מובאות בעילום שם ומקריאה אותן בסרט שחקנית, שפניה מוסתרות.

לפי הטענות בסרט, הפעולה הנמהרת של ישראל פגעה בהוצאתם לפועל של כמה מבצעים שתוכננו להמשך ושנועדו בין השאר לחבל במחשבים באתר האחר והמבוצר יותר להעשרת אורניום בפורדו. הסרט גם חושף מבצע חשאי עתידי נוסף של לוחמת סייבר שתוכנן, ושם הקוד שלו NZ (ראשי תיבות של ניטרו זאוס). "הוצאנו על מבצע זה מיליארדים רבים", נאמר בעדויות בסרט, "שנועדו לחבל בכל המחשבים של התשתיות באיראן במקרה של מלחמה. חדרנו לכל מערכות השלטון, קווי החשמל, תחנות החשמל ומרבית התשתיות באיראן".

הווירוס הקטלני שהוחדר לנתנז זכה בפי אנשי אבטחת מחשבים לכינוי "סטוקסנט", אף שבקהילות המודיעין של ישראל וארצות הברית היה לו שם אחר, שהסרט אינו חושף. שם הצופן של המבצע כולו, שחשף העיתונאי דיוויד סנגר מ"הניו יורק טיימס", היה "משחקים אולימפיים". ההערכה המקובלת היא שהחדרת הווירוס מציינת את הפעם הראשונה שמדינה, ליתר דיוק שתי מדינות (ארצות הברית וישראל), פתחו בלוחמת סייבר נגד מדינה אחרת (איראן). עד אז רוב התקיפות היו של האקרים (פצחנים) יחידים למטרות שעשוע, ממניעים פוליטיים, של פושעים לצורך ביצוע מעשי הונאה וגנבת כספים או של חברות לריגול מסחרי ותעשייתי.

בסרט מצוטט סגן הנשיא ג'ו ביידן, שהאשים באחד הדיונים כי הישראלים "שינו את הקוד" של תוכנת הווירוס הקטלני. לפי הנטען בסרט, כתוצאה מכך, בניגוד למה שתוכנן, הווירוס התפשט ממחשבי תוכנית הגרעין למחשבים רבים נוספים באיראן, ומשם לרחבי העולם, ואף פגע במחשבים של חברות אמריקאיות. ההתפשטות הבלתי מתוכננת של הווירוס גרמה לחשיפת המבצע ואפשרה לאיראנים, בעזרת מומחים לאבטחת מידע מבלארוס ומרוסיה, להמציא "חיסון" למחשבים שלהם ולהגן באמצעות הגנה טובה יותר על תוכנית הגרעין.

לפי הסרט, החשיפה המוקדמת של הווירוס בשל התנהלות ישראל גם גרמה לכך שתוכנת הווירוס, שהייתה מהמתקדמות והסודיות בעולם, דלפה למודיעין הרוסי והאיראני. "בכך, באופן אירוני, הנוסחה הסודית לכתיבת הקוד ולתכנות הווירוס נפלה בידי רוסיה ואיראן - המדינה שנגדה היא פותחה", נאמר בסרט.

ייחודו של הווירוס היה בכך שהוא תוכנת כך שמרגע שהוא הוחדר למחשבים, הוא פועל עצמאית ללא מעורבות נוספת של אדם. הדבר משול לפצצה עם מנגנון השהיה. הווירוס יפעל לפי התכנות מראש ביום פקודה, הוא יום האפס, ומכאן שמו של הסרט.

"להרוויח זמן"

פיתוחו של וירוס סטוקסנט ותכנון מבצע "המשחקים האולימפיים" החלו ב־2006 בתקופת כהונתו של הנשיא ג'ורג בוש הבן, שחתר לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית. מייקל היידן, שמ־1999 כיהן כאמור במשך עשור כראש ה־NSA וה־CIA לסירוגין, מגלה בסרט כי "הנשיא בוש לא רצה להישאר עם אופציית 'להפציץ או להיות מופצץ'".

וכך לפי הסרט, מומחים משתי המדינות הגיעו לרעיון לנסות לחבל במתקני הגרעין של איראן, ובעיקר במחשבים. מה שסייע להשגת מודיעין על המחשבים היו תמונות מביקור של נשיא איראן דאז, מחמוד אחמדינג'אד, במתקן בנתנז. בתמונות נראים בבירור המחשבים, התצורות שלהם והחיבורים האחוריים שלהם. לימים נקודות הכניסה והיציאה האלה שימשו להחדרת הווירוס. אגב, לסיור נלוו מומחי גרעין איראנים. אחד מהם, שצולם עומד ליד אחמדינג'אד, חוסל כעבור כמה שנים במבצע שמיוחס לפי מקורות זרים למוסד.

על פי אישורו של בוש, נבנו בארצות הברית ובישראל העתקים מדויקים של הצנטריפוגות שפעלו בנתנז. הדגמים הוקמו במעבדות הלאומיות בעיר אוק רידג' שבמדינת טנסי בארצות הברית, שמשמשות גם לייצור נשק גרעיני, וכן בכור הגרעיני בדימונה. הווירוס הקטלני הוחדר לצנטריפוגות, והלהבים שלהן נפגעו ונשברו. אנשי המודיעין הביאו את השברים לחדר המצב בבית הלבן, הראו אותם לנשיא בוש והדגימו בפניו את הפעולה. בוש התרשם מהיכולת, אמר "לכו ותנסו", הורה להשקיע יותר בלוחמת סייבר התקפי חשאי ואישר את המבצע.

על פי הסרט, לוחמת הסייבר ההתקפי נגד איראן הוגברה ביתר שאת בתקופת הנשיא ברק אובמה, שחשש שישראל בהנהגת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון דאז אהוד ברק תצא לפעולה צבאית. היידן מגלה בסרט כי החשש האמריקאי היה ש"המטרה האמיתית של תקיפה ישראלית (נגד מתקני הגרעין באיראן) תהיה להכניס אותנו למלחמה", וזאת מכיוון שיכולות ישראל לתקוף מוגבלות. "יש לישראל חיל אוויר מצוין, אך הוא קטן", אומר היידן בסרט. "המרחק גדול, והמתקנים פוזרו ברחבי איראן".

על רקע זה, וכדי להרגיע את ישראל ולהוכיח שהממשל פועל בנחישות לסיכול הגרעין האיראני, הורה הנשיא אובמה לקהילת המודיעין שלו להגביר את מאמציה ואת שיתוף הפעולה עם המוסד ועם יחידת 8200. זאת אף שהתעוררו בו פעמים אחדות ספקות לגבי המבצע. לפי הסרט, אובמה הביע דאגה כי "הסינים והרוסים יעשו לנו אותו הדבר" ויחדירו וירוסים למתקני הגרעין ולאתרים אסטרטגיים אחרים בארצות הברית. אך החשש הגדול יותר של הנשיא היה מפני תקיפה ישראלית. "המטרה הייתה להרוויח זמן כדי לאלץ את איראן להגיע לשולחן המשא ומתן", הוסיף היידן.

על פי הסרט, בסוד המבצע שותף גם המודיעין הבריטי באמצעות GCHQ, היחידה שלו להאזנה, יירוט תשדורות, פיענוח צפנים ולוחמת סייבר. "אך השותפה העיקרית הייתה ישראל", נאמר בסרט, "ובישראל, המוסד ניהל את ההצגה. הסיוע הטכני היה של 8200. ישראל היא המפתח לכל הסיפור".

"בלי להשאיר עקבות"

לפי הסרט, בתחילה הווירוס עשה את פעולתו. "לפי הבנתנו, אף שלא סיפרו לנו הכל, הווירוס הוחדר למחשבים, ככל הנראה בידי המוסד, וזאת באמצעות חדירה לשתי חברות תוכנה בטייוואן שעבדו עם האיראנים", נמסר בעדויות בסרט של אנשי ה־NSA.

השיטה הייתה כזו שהווירוס יפגע בקופסאות חשמל דיגיטליות וממוחשבות מתוצרת סימנס הגרמנית, שהיו מחוברות למחשבים והפעילו את הצנטריפוגות. כ־1,000 מ־5,000 הצנטריפוגות נפגעו, בלי שהאיראנים יבינו וידעו במשך זמן מה מה מקור התקלה. "התוכנית עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות", מצוטט בסרט איש מודיעין אמריקאי. "הצנטריפוגות התפוצצו בלי להשאיר עקבות".

למבצע החבלה הייתה גם מטרה פסיכולוגית: לטעת בהנהגה האיראנית ובמדענים את התחושה שהם חסרי אונים ואינם מבינים את המתרחש. מטרה נוספת הייתה לתקוע טריז בין ההנהגה המדינית והצבאית למדענים. ואכן האיראנים האשימו את המומחים שלהם בהרז, והחלו לפטר אחדים ולאיים עליהם.

לפי העדויות שאספו מפיקי הסרט, במפקדת ה־NSA ובפיקוד הסייבר, שנמצאים בפורט מיד שבמדינת מרילנד, פעלו כמה מאות מתכנתים, מתמטיקאים ומהנדסי מחשבים בקבוצות שכונו TAO, ראשי תיבות של "מבצעי נגישות מותאמים". רק להם הייתה הרשאה לחדור למחשבים של גורמים מחוץ לארצות

הברית, כולל אלה של איראן.

בעדויות נאמר כי ארצות הברית וישראל פיתחו כמה גרסאות של וירוס סטוקסנט. כל גרסה הייתה חזקה מקודמתה. הרעיון היה להחדיר את הגרסאות בהדרגה וללכת מן הקל אל הכבד. עם זאת, נקבע כי לכל מדינה יש הזכות לפעול באופן עצמאי ובלבד שתיידע את האחרת. ואולם לפי הנאמר בסרט, כתוצאה מלחץ של נתניהו על ראש המוסד להראות תוצאות במבצעי הסיכול, הוחלט בישראל להפעיל מוקדם מדי את הגרסה הקטלנית ביותר.

"אנחנו פעלנו בפרופיל נמוך", נאמר בעדויות של אנשי ה־NSA, "ואילו הישראלים דחפו כל הזמן להיות אגרסיבים ביותר". וכך, לאחר שהוחדרה הגרסה הקטלנית יותר כדי להגביר את עוצמת הפגיעה בצנטריפוגות של נתנז, החל הווירוס, כדבריו בסרט של רלף לנגנר, המומחה הגרמני לאבטחת מחשבים, "לקפוץ ממחשב למחשב", עד שיצא משליטה, התפשט לאלפי מחשבים, רשתות ומערכות שאליהם לא היה מיועד כלל, ואף הגיע למחשבים בארצות הברית ופגע בהם. "חברינו מישראל לקחו נשק שפותח במשותף, בין השאר כדי להגן על ישראל, עשו בו משהו משוגע ופוצצו את המבצע. כעסנו מאוד", נאמר בעדויות.

הסרט מגלה עוד כי ההוראה הנשיאותית של בוש ואובמה להפעיל את נשק הסייבר מבוססת על הסמכות שיש להם להפעיל נשק גרעיני. בעקבות התקדים של לוחמת הסייבר האמריקאית־ישראלית, החלה גם איראן לפתח ולשכלל את כלי התקיפה שלה והיא תקפה לפני כמה שנים, כנקמה וכמסר של הרתעה, 30 אלף מחשבים של חברת הנפט הסעודית "עראמקו" ובנקים אמריקאיים.

על רקע זה הסרט עוסק גם בסוגיה הפילוסופית־תיאורטית של הצורך של העולם לנסות ולקבוע אמנות בינלאומיות ואת כללי המותר והאסור בלוחמת סייבר, בדומה לאמנות בינלאומיות לדיני מלחמה.

בנוסף למייקל היידן, מרואיינים בסרט פקידים אמריקאים נוספים, ובהם ריצ'רד קלרק, מומחה ללוחמה בטרור וללוחמת סייבר בממשלים של קלינטון ובוש; ג'ון אנגליס, סגן ראש ה־NSA; גארי סאמור מהמועצה לביטחון לאומי וראש היחידה לאבטחת מידע ומחשבים במשרד להגנת המולדת; והעיתונאי דיוויד סנגר ששימש גם יועץ לבמאי ומפיקי הסרט.

מהצד הישראלי התראיינו מי שהיה ראש אמ"ן עמוס ידלין, השר יובל שטייניץ וגם כותב שורות אלה, שהיה גם הוא יועץ להפקה. כמו כן, מופיעים בסרט מומחים לאבטחת מחשבים מחברת "סמנטק" האמריקאית, המומחה הגרמני רלף לנגנר וכן יוג'ין קספרסקי, שנחשב גם הוא אחד המומחים הנודעים בעולם לאבטחת מחשבים, ושהיה בעברו איש מודיעין ברוסיה ונחשב בעל קשרים הדוקים עם הקרמלין.