עדות מזעזעת של אשה יזידית: "נסחרתי כמו בקר על ידי דאעש"

סיפורי השעבוד והסחר בנשים של ארגון המדינה האסלאמית ממשיכים להכות גלים: לאחרונה, נשים יזידיות צעירות שהוחזקו על ידי פעילי הארגון במשך תשעה חודשים, חשפו פרטים מזעזעים על כיצד נאנסו שוב ושוב על ידי גברים שקנו אותן. מזעזע במיוחד הוא סיפורה של שירין, ששמה שונה על מנת להגן על זהותה, על ידי גבר בעל עיניים "ירוקות עמוקות" לאחר שנקנתה על ידו ממחסן עבדים של דאעש.



שירין היתה רק בת 17 כאשר היא וחברותיה לבית הספר נחטפו מכפרן חרדן בצפון עיראק על ידי הלוחמים האסלאמים, באוגוסט 2014. היא נלקחה למבנה בית ספרי נטוש יחד עם עוד 3,000 נשים יזידיות, כולל אמה ואחיותיה, שם נבחנו כמו שבוחנים את טיבו של בקר. שירין, שבעברה חלמה להיות עורכת דין, אמרה כי מה שהתרחש במחסן היה "כאוס מוחלט". לנשים ולילדים לא היה היכן לישון ולכן הוכרחו לישון על הרצפה, לדבריה, כאשר גופיהם לחוצים זה אל זה והם מנסים למצוא מקום.

שירין הצליחה לבסוף לברוח מאחיזתם של הפעילים האסלאמים ועתה חיה בגרמניה ומשחזרת את סיפורה בספר חדש, הנקרא "אמהותי, אחיותי". שירין זוכרת את היום הראשון שבו הובאה למחסן, ומספרת: "אמי, אחיותי ואחי קמאל היו צריכים לצעוד בזהירות מעל האנשים ששכבו על הרצפה כאשר הם הובאו פנימה. מצאנו מקום בסמוך לקיר בכיתה וישבנו זה לצד זה, כאשר אנו לחוצים מאוד. היו שומרים בכל מקום, נערים בגיל 15 עד 18, כל אחד מעט מבוגר יותר היה אוטומטית האחראי לצעירים".
 

היא הוסיפה: "אלה שהיו בפיקוד הופיעו רק כאשר הם רצו להסתכל על הנשים. הם הופיעו פעמיים בלבד בשלושת הימים הראשונים שבהם שהיתי שם. בפעם הראשונה הם הגיעו כדי להעריך את ערכן של נשים צעירות ולא נשואות, כמוני. נשים מוסלמיות, כמובן, צריכות לדאוג שיהיו מכוסות לגמרי. זה חטא עבור גברים מוסלמים להסתכל על ידיה הלא מכוסות של אשה. אם הם נתפסים, הם עלולים אף לקבל עונש הצלפה. אך נראה ששם, במחסן הזה, זה לא היה חטא עבור הגברים להסתכל עלינו. מנהיגי המדינה האסלאמית לא מסתירים את מה שהם עושים כאשר הם בוחנים אותנו למעלה ולמטה, ואפילו מסתכלים לנו ישירות בעיניים".

שירין תיארה את השיחות שנוהלו בין הגברים כאשר הם הביטו בנשים. אחד מהם אמר: "יש לה עיניים כחולות, אני אוהב את זה", ואילו האחר הגיב: "אני רוצה את האחרת, בעלת העיניים החומות". היא הוסיפה וסיפרה: "אם הם אהבו את המראה של בחורה מסוימת, הם פשוט ירשמו את שמה". ביום השני, המשיכה שירין, גבר לבוש במסכה הגיע למבנה הנטוש והחל לקרוא בשמות שכתב קודם לכן. שירין, לדבריה, נצמדה לקיר וניסתה להפוך לבלתי נראית. 

"הנחמדות שלהם היתה שקרית", היא מספרת, "ומילותיהם היו שקריות. הם אמרו לנו שכל מה שהם רוצים לעשות איתנו היה ללמד אותנו דת בצורה יותר טובה. מה שהם לא ציינו זה שהם יתייחסו אלינו כמו עזים בכלוב, נעולות, מורעבות ונסחרות כמו בשווקים, מעונות כמו בהמות". שירין תיארה כיצד אחד הגברים שקנה אותה היכה אותה לפני שהחזיר אותה בחזרה לשוק: "המטרה של העינוי היתה לסלק כל התנגדות מצדנו. זה היה מכוון. זה הותיר אותי חלשה, לא היה לי מה לאכול, לא שתיתי מים, לא היו לי שמיכות להתכסות עמן בלילה".

 

היא סיפרה על הימים שבהם נהג להתעלל בה: "שנאתי כשהוא הסתכל עליי עם העיניים הירוקות שלו, ואז הוא לפתע היה מעליי. ניסיתי לסור הצדה, אבל הייתי חלשה מדי, היה לי קר מדי, לא יכולתי לברוח. הגבר הזה היה גרוע יותר מאחרים, הוא הסריח מזיעה, והיה מלוכלך. שום בושם בעולם לא יוכל לכסות אחר הסירחון והמבטים שלו, שהיו כה מלוכלכים. הוא הרגיש כמו מים מלוכלכים".

שירין סיפרה כי הגבר הרשה לה ללבוש את בגדיה כאשר נכחה בסלון ביתו, אך היתה צריכה ללכת ערומה כאשר שהתה בחדר השינה. הוא היה נוהג לתחוב את אגרופו בגרונה או לאחוז בפיה כך שלא תוכל לצעוק. לעתים היה קושר את פיה בבד בגלל שלא רצה לשמוע אותה מדברת. הוא היה מכה אותה, וכאשר התקפלה לכדור בבכי היה דורך עליה. שירין סיפרה כי היא מאמינה כי העניק לה דרך האוכל סמי הרגעה והרדמה. "הם לא הפכו אותי לרדומה, אלא פשוט התעלפתי", לדבריה.

בימים הבאים בשבי היא נאנסה באופן תכוף. לילה אחד התעוררה ונאמר לה כי הגבר עוזב. שירין היתה חלשה מדי מכדי לעמוד וכאשר ניסתה הרגישה מסוחררת. היא התעלפה וכאשר התעוררה הבינה כי הוחזרה למחסן העבדים. נערות אחרות ניסו לעזור לה לרחוץ את הדם מפניה וטיפלו בפצעיה. שירין נקנתה בסך הכל על ידי תשעה בעלים לפני שהאחרון הציע לעזור לה לברוח. מסע השחרור שלה כלל הליכה של מאות קילומטרים, הרבה מהם צעדה כשהיתה יחפה. בסופו של דבר התאחדה עם אביה במחנה פליטים.