פגישת חבר הפרלמנט המצרי עם השגריר הישראלי עוררה סערה

בקהיר, שבה נהוג חרם בלתי רשמי על ישראל, התלקחה מהומה. קבוצה של חברי פרלמנט תבעה מיו"ר הבית לכנס דיון דחוף בסוגיה, שבו יידרש עוכאשה להסביר את מעשהו, והפרלמנט כולו יתבקש להחליט כיצד נוהגים בציר הסורר. 
 

חבריו בבית המחוקקים הכינו לו אתמול קבלת פנים משפילה במיוחד. בבואו לפרלמנט קיבל את פניו שלט שעליו נכתב: "להפיל את תומכי הנורמליזציה". כמה חברי פרלמנט קראו לשלחו לטיפול פסיכיאטרי. והשיא היה נעל שהונפה לעברו על ידי אחד מהם. בסיום הדיון הפרלמנטרי המליצו הצירים להקים ועדת בדיקה לפשר ארוחת הערב המשותפת עם השגריר.
 

להתקפה על עוכאשה אתמול בפרלמנט קדם מסע של התקפות מילוליות בוטות במיוחד. העיתונאי וחבר הפרלמנט מוסטפא בכרי פתח בסדרה של ראיונות טלוויזיוניים, שבהם חירף וגידף את עוכאשה. בין השאר אמר כי בארוחת הערב המשותפת עם השגריר הפך עצמו עוכאשה לסכין בגב האומה.

 

“כל פינה במחוז דקהליה (אזור מוצאו של עוכאשה) צריכה לצאת להתנגדות מול האויב, ונגד כל מי שמנסה לפגוע במצרים", קרא בכרי, “אל תרשו לסוכן הבוגד הזה לייצג אתכם. אתם אלה שהבאתם לנו את הבוגד הזה, אנו מבקשים מכם לתקן זאת. חורש המזימות הזה צריך ללכת. כל מצרי שיראה את תוופיק עוכאשה, עליו לירוק בפרצופו. לעולם אל תסכימו לבוגדים לחיות בתוכנו". אחר כך הוסיף: “יש הבדל גדול מאוד בין המדינה, שחתומה על הסכם ואחראית לאינטרסים של המדינה בהתאם להסכם הזה – לבין שגריר ישראלי, שמוכר כאיש מוחבאראת, שמגיע לביתו של תוופיק עוכאשה בהזמנתו של האחרון".
 

בכרי המשיך ופנה ישירות לעוכאשה: “מי אתה? מצרים גדולה מכל אחד בעולם. העם המצרי הגדול יתנקה מכל אבעבועה. לא נקבל אצלנו במולדת דבר כזה. שכח מזה שתיסע לחו"ל. שכח מכל רעיון לבקשת מקלט מדיני בישראל ונסיעה לחבר שלך, נתניהו".
 

בכרי לא טעה: עוכאשה כבר ביקר פעמיים בעבר בישראל, ובשנתיים האחרונות לא חשש להשמיע מילות שבח לנתניהו מעל כל בימה אפשרית. הציר חמאדה עווד’ין, תושב כפרו של עוכאשה במחוז דקהליה, כינה את מעשהו “זנות פוליטית". בראיון לאחד מערוצי הטלוויזיה טען כי עוכאשה המיט בושה על בוחריו ועל תושבי הכפר. הציר מחמוד בדר, היה תקיף יותר. “יתכבד מר עוכאשה, יצטרף לעמותת ידידי ישראל וייבחר מטעמה לכנסת הישראלית. אני חושב שהוא שבר את הערכים ואת המנהגים הפרלמנטריים שמצרים הסכימה עליהם לפני שנים רבות".
 

עמיתם, חבר הפרלמנט חסן עומר חסניין, הצטרף אומנם למתנגדים למגע של עוכאשה עם השגריר קורן, אבל תהה באלגנטיות - אם המדינה מארחת את שגרירות ישראל בשטחה, מדוע אסור לחבר פרלמנט לארח את השגריר בביתו?
 

עוכאשה ידע שהוא צפוי למתקפה מרוכזת, ולכן לא הופתע. השגריר קורן מעיד כי ידידו הטרי ידע היטב מה נכון לו. עוכאשה, מצדו, גילה לציבור כי לפני פגישתו עם השגריר הישראלי, הוא קיבל אישור מגורמי הממשל.
 

“הפגישה הייתה טובה וחמה", אמר קורן אתמול לגלי צה"ל, זמן קצר לפני המראתו חזרה לקהיר, “הוא ביקש סיוע בעיקר בנושא מים, בנושאים חקלאיים, ואפשרויות לפתח את יחסי המסחר ולהביא השקעות למצרים. יהיה לזה המשך כמובן. החלטנו לקדם את הסוגיות, וייתכן שאף נגיע לתוצאות חיוביות".
 

עוכאשה, בן 47, הוא בעליו של ערוץ הטלוויזיה המצרי אל־פראעין, ומגיש תוכנית אקטואליה שבועית. זוהי כהונתו השנייה כחבר פרלמנט, שאותה הוא ממלא במקביל לקריירה תקשורתית רצופת שערוריות. אחת מהן קשורה בפרשייה ידועה ומוכרת של מות צעיר בן 28 מאלכסנדריה.
 

הצעיר, חאלד סעיד, נעצר בעת שבילה בבית קפה בידי אנשי ביטחון באלכסנדריה, הוכה במעצר ונפח את נשמתו. היה זה כחצי שנה לפני פרוץ מהומות 25 בינואר 2011, ששמו קץ לשלטון מובארק. מותו סימל את התרופפותם המוסרית של גורמי הביטחון, והאיץ את המחאה. עוכאשה, בנסותו להגן על מנגנוני המדינה, פנה בשידור לאמו של הצעיר המנוח וטען כי חאלד סעיד היה צרכן חשיש, והמליץ לה להקפיד בבנה שני, שמא יצא כאחיו.
 

על איבתו לתנועת האחים המוסלמים ולנשיא מטעמה, מוחמד מורסי, שילם עוכאשה בהחשכת המסך של ערוץ אל־פראעין למשך שבעה חודשים. זאת לאחר שאמר על הנשיא לשעבר כי הוא מוקף “גברים, חיות פרא ואריות".
 

פרצופו וקולו הרועם מוכרים גם לרבים מן הישראלים, אף אם אינם מזהים אותו בשמו. במהלך מלחמת צוק איתן בעזה, הוא הופיע בערוץ בבעלותו, מנופף בכפכף, ובאמצעותו ביטא את זעמו על חמאס ועל בעלות בריתה. “הכפכף הזה בפרצופן של חמאס, קטאר וטורקיה", אמר עוכאשה, וכינה אותן “שלישיית הכלבים". הוא הקפיד לומר כי אין זה הכפכף שלו, אלא כפכף שאסף מפח הזבל. זמן קצר קודם לכן, גם במהלך המערכה ברצועה, הוא פנה לראש ממשלת ישראל מעל מסך הטלוויזיה ואמר לו: “אדוני, אתה גבר".

 

מוסד החרם על ישראל נולד לאחר מות הנשיא אנואר סאדאת ב־1981, וטופח במיוחד בידי יורשו חוסני מובארק. זהו חרם ציבורי, בלתי מעוגן בחוק, שנחל הצלחה מסחררת בעשרות שנות יחסים עם מצרים, ולמעשה רוקן אותם מתוכנם.
 

על פי העקרונות שקבעה תנועת החרם, ממשלת מצרים מורשית ואף צריכה לשמור על יחסיה עם ירושלים, אבל העם אינו מחויב לכך, כאות סולידריות עם האחים הפלסטינים. לפיכך, תמשיך הממשלה למלא אחר תנאי ההסכם, מאחר שהוא עולה בקנה אחד עם צורכי הלאום, אך כל ביטוי אחר של יחסים עם ישראלים – יגונה ויסוכל. מדובר בעיקר במגעים עם החברה האזרחית, כמו חילופי משלחות של ספורטאים, ביקורים הדדיים של אנשי אקדמיה, ראיונות לעיתונות הישראלית ומגעים תרבותיים. כך הצטמצמו עד לאפס מספר הסרטים הישראליים שהוקרנו בקהיר ומניין הספורטאים שביקרו שם. סופר מצרי שייתן למו"ל בישראל זכויות להוציא לאור את ספרו בעברית יסתכן במסע ציבורי מהסוג שחווה בימים אלה תוופיק עוכאשה, והוא עלול להיות מסולק מאגודת הסופרים. מובילי החרם טוענים כי בית המחוקקים הוא נציג העם, והעם מחרים את ישראל, בעודו מייפה את כוחה של ממשלתו לנהוג אחרת.
 

ביטויים למגעים עם ישראלים התקיימו לאורך השנים במשורה, בידי בודדים שהרהיבו עוז, תוך שהם מסתכנים בהוקעה ציבורית ובהתנכלות מצד האיגוד המקצועי שלו הם שייכים. ממשלות מצרים מאז ימי מובארק לא נאבקו בחרם, ולעתים אף טיפחו אותו בקריצת עין, במטרה למנוע את חדירתה התרבותית של ישראל למצרים, ובאמצעותה לעולם הערבי. הפרלמנט, קבעו מנסחי החרם, הוא נציג העם, וככזה אסור לו לבוא במגע עם ישראלים. 

 

למרות הסופה שעוררו דברי עוכאשה (כמעט אין עיתון ואתר חדשות שהתעלמו מהפגישה הלילית בביתו) אין מדובר כלל בהפרת חוק מצדו. המסע נגדו הוא ציבורי בלבד, אף אם הוא מלווה בשפה גסה. הסכם השלום בין הצדדים מהווה הצהרה של הכרה מוחלטת מצד מצרים בישראל, ומן הסתם מאפשר מגעים מסוג זה. סעיף 93 לחוקה קובע כי מצרים מחויבת להסכמים, לחוזים ולאמנות הבינלאומיות לזכויות אדם, שעליהם היא חתומה. סעיף 110 מאפשר להדיח חבר פרלמנט ברוב של שני שלישים מחברי הבית, רק אם לא עמד בתנאי הסף שבהם עמד בעת הגשת המועמדות. אין זהו המקרה.
 

ארוחת הערב בבית עוכאשה התרחשה בזמן שבו נרשמו כמה מהלכים של התקרבות בין שתי המדינות. בספרי הלימוד של חטיבות הביניים שולב פרק צנוע על הסכם השלום עם ישראל, בלשון עניינית מאוד המבליטה את חשיבותו. שגריר מצרי חדש, חאזם חיירת, נחת בישראל בשבוע שעבר, בתום היעדרות בת שלוש שנים. בשבוע שעבר הוזמנה משלחת עיתונאים מצרים לשיחה עם ד"ר קורן שעסקה ביחסי שתי המדינות. ובעקבות הסערה שהתעוררה סביב תרגום של ספרים עבריים, הכריז שר התרבות, חלמי אל־נמנם, כי מותר ואף רצוי לתרגמם, כדי שהמצרים יוכלו להכיר טוב יותר את שכניהם הישראלים.

 

ועוכאשה? הוא נהנה לסנוט במתנגדיו. במוצאי שבת הוא הופיע בתוכניתו השבועית בערוץ הטלוויזיה שבבעלותו, ונשא נאום ארוך שמטרתו להרגיזם. “אמרתי לשגריר הישראלי שאני מוכן לעזור להם בחיפושים אחר היכל שלמה", אמר עוכאשה, וציטט מפגישתו עם קורן. “אני יכול לבוא איתך, אבל בתשלום. אני יהודי, אחי. אם אתה יהודי במידה קראט אחד, אני יהודי 24 קראט... אני מוכן לשתף פעולה עם השטן כדי לשפר את כלכלת ארצי". לדברי עוכאשה, הוא ביקש מקורן להציב פסל של נשיא מצרים לשעבר, גמאל עבד אל־נאצר, במרכז תל אביב. 
 

אם נתבקש לנחש מה חשבו בצמרת המצרים על מעשהו של חבר הפרלמנט הבלתי נלאה, לא תהיה זו טעות לומר כי דעתם בנוגע לאירוחו של ד"ר חיים קורן קרובה יותר לזו של עוכאשה מאשר לדעת מתנגדיו הנזעמים.