גם אם טורקיה וישראל אכן יודיעו בקרוב מאוד על סיום המשבר המדיני ביניהם, שהחל לפני כמעט שש שנים בעקבות תקרית ספינת המרמרה, היחסים בין שתי המדינות לא יחזרו להיות כתמול שלשום. בוודאי שלא יחזור תור הזהב ששרר בין שתי המדינות בתחום הביטחוני־מודיעיני עד לפני כעשור. טורקיה הייתה שוק חשוב וגדול לתעשייה הביטחונית של ישראל – שכללה אספקת מטוסים ללא טייס ומערכות מודיעין, שדרוג טנקים ומטוסים ועוד.
במשך שנים התקיים שיתוף פעולה הדוק בין המוסד לשירות הביון הטורקי MIT שכלל פגישות, החלפת הערכות מצב ועוד. שיתוף פעולה זה החל ב־1958 בברית מודיעינית בין הביון האיראני (סאוואק) תחת שלטון השאה, בין המוסד ובין המודיעין הטורקי. שם הקוד בישראל לברית זו היה “כליל”. ליחסים האינטימיים האלה שם קץ רג’פ טאיפ ארדואן, שעלה לשלטון ב־2002 כראש ממשלה וכעת מכהן כנשיא. זה היה תהליך מדורג שהלך והתדרדר בעקבות תקרית המרמרה. אך האירוע במאי 2010 היה בעצם סימפטום למשהו עמוק יותר. ייאמר עם זאת כי למרות הנתק הביטחוני־מודיעיני והמשבר המדיני, יחסי המסחר והתיירות תחת שלטונו של ארדואן דווקא הלכו והתרחבו.
היוזמה לתפנית ביחסים - אם אכן יושרו ההדורים כפי שכלי התקשורת בטורקיה ושר החוץ שלה צופים - באה מצדה של אנקרה. מדיניות החוץ והביטחון של ארדואן נכשלה כישלון חרוץ. הוא ראה עצמו כמחדש את ימי האימפריה העותמנית וכסולטן מודרני של המאה ה־21. הוא חתר להפוך את טורקיה למעצמה אזורית ואולי לכוח החזק ביותר במזרח התיכון, אך זה לא קרה.
הבעיה הגדולה קשורה לחמאס ולעזה
במקום זאת, טורקיה מוצאת עצמה בעימות עם רוסיה ואיראן בסוגית סוריה, שבה ארדואן שאף לראות את הנשיא בשאר אסאד מודח. ארדואן תמך באחים המוסלמים במצרים ועתה הוא מסוכסך עם הנשיא המצרי גנרל א־סיסי. בשל מאבקה הבלתי מתפשר בכורדים בגבולותיה שלה ובסוריה ובעיראק, טורקיה גם מאבדת את השפעתה בנאט”ו ובארה”ב. טורקיה מבודדת עתה יותר מתמיד ולכן היא מעוניינת בחידוש היחסים עם ישראל, בתקווה כי בעזרתה גם תשפר את מעמדה בוושינגטון. היא גם זקוקה לגז מישראל כדי לגוון את מקורת האנרגיה שלה ולצמצם את תלותה בגז הרוסי.
למעשה, רוב המחלוקות בין שתי המדינות, כתוצר לוואי של תקרית המרמרה, כבר יושבו. ראש הממשלה בנימין נתניהו התנצל על תקרית שבה נהרגו תשעה אזרחים טורקים. ישראל כבר הבהירה שהיא מוכנה לשלם כ־25 מיליון דולרים פיצויים למשפחות הקורבנות. טורקיה מצדה סילקה את בכיר הזרוע הצבאית של חמאס סלאח ערורי מתחומה ומטילה פיקוח הדוק יותר על פעילי הארגון, על פי דרישת ישראל. אנקרה גם הסכימה לחוקק חוקים מיוחדים שימנעו העמדתם לדין של קציני צה”ל בשל פרשת מרמרה.
הבעיה הגדולה שצריכה למצוא את פתרונה קשורה לחמאס ולעזה. טורקיה מבקשת דריסת רגל ברצועה. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון מתנגד לכך בתוקף ונימוקו העיקרי, אם להשתמש בביטוי מחצר בית הספר היסודי, הוא “אתה התחלת”. כלומר, מי ששבר את הכלים הוא ארדואן ולכן עליו מוטלת החובה לתקנם. גם א־סיסי לא מוכן להתרצות בקלות ולתת לארדואן פרס על התנהגותו, כאילו לא קרה דבר.
אם תימצא נוסחה גואלת והמשבר אכן ייפתר, הוא יהיה חלק מעסקת חבילה משולשת – ישראלית־מצרית־טורקית, שכן הברית האסטרטגית עם מצרים חשובה לישראל יותר מאשר שיקום היחסים עם טורקיה.