חיילות צעצוע: המלחמה של צרפת בנערות שבורחות לזרועות דאעש

סוף השבוע נכנסה צרפת למצב כוננות. כוחות רבים הוזעקו לחפש אחר שתי תלמידות בית ספר מקצועי מהעיר אנסי למרגלות הרי האלפים - איזראה בת

ה־15 ולואיזה בת ה־16 - ולמנוע מהן לצאת לסוריה ולהצטרף לשורותיו של ארגון דאע"ש. בסופו של דבר נמצאו השתיים והוחזרו הביתה, אבל המקרה שלהן הוא רק אחד משלל מקרים שבהם נערות צרפתיות, מוסלמיות או כאלה שמתאסלמות, בורחות לסוריה ומצטרפות לשורות הארגון הרצחני. אחרות שנאלצו או בחרו להישאר בצרפת מתכננות פיגועי התאבדות או תקיפות אלימות במדינה, כשהיעדים העיקריים הם יהודים וחיילים.

איזראה הייתה מוכרת כילדה שעברה תהליך של רדיקליזציה והפכה למוסלמית קיצונית. היא שהתה במעון לעברייניות ועברה טיפול פסיכולוגי לדה־רדיקליזציה, שבסופו, כך סברו מטפליה, החלימה מההקצנה המסוכנת. אבל לדברי אמה של לואיזה, חברתה איזראה הצליחה לשכנע את בתה, שמעולם לא גילתה נטיות קיצוניות, לברוח איתה לסוריה. רופאתה של איזראה, הסוציולוגית ד"ר דוניה בוזאר, המנהלת זה שנים תוכנית פעולה ענפה נגד הכתות למיניהן, ובמיוחד להצלתן של נפשות רכות שנפלו בשבי האסלאם הקיצוני, סיפרה על איזראה כי היא עברה טיפול נגד דיכאון משום שהביעה רצון למות ולקחת איתה את משפחתה לגן עדן.

בנאומו בפני הסנאט אחרי מתקפת הטרור בפריז בחודש נובמבר אמר ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס ש"נמאס לי מכל אלה שמחפשים בלי הרף הסברים תרבותיים או סוציולוגיים למה שקרה". במלאת שנה לפיגוע בהיפר־כשר, הוסיף ואלס: "אין שום הסבר תקף לזה, משום שלהסביר פירושו לנסות לתרץ". אבל ואלס עורר בדבריו את זעמם של חוקרי מדעי החברה, שחיברו על פי הזמנת שרת החינוך נז’אט ואלו־בלקאסם דוח עב כרס תחת השם: "מחקר על ההקצנה ועל צורות האלימות הנובעות ממנה והצורה שבה חברות מונעות אותן ומתגוננות מפניהן". מסקנתם הפסקנית של מחברי הדוח אחרי 70 עמודים הייתה שחייבים "להבין" את האיום כדי שניתן יהיה להתגונן בפניו. ולשם כך יש צורך במשרות מחקר לחוקרי האסלאם ולמומחים לרדיקליזציה ושילובם העיוני והמעשי בתחום הטיפול והמניעה לצד הרשות המבצעת.

כך למעשה הפך טיפול הדה־רדיקליזציה ל"גירוש השדים" הרשמי בצרפת. אבל המומחים לנושא שצמחו לפתע לא הוכיחו שהטיפול שלהם הוא תרופת הפלא לתופעה המדאיגה. יתרה מזו, המקצינים, ובעיקר המקצינות, שנמצאים בטיפול לא פעם שמים ללעג את מרפאיהם. כך למשל במקרה של קלרה בת ה־17, שנעצרה בקיץ 2014 כשתכננה פיגוע נגד בית כנסת בליון. מאז היא עברה שיקום נרחב בתחום העבודה הסוציאלית והצטרפה למטופליה של ד"ר בוזאר, שנחשבת "מגרשת השדים" מספר אחת בצרפת. אבל לאחר הכרזת מצב החירום בעקבות מתקפת הטרור בפריז בנובמבר האחרון, גילתה המשטרה, שצותתה לשיחות הטלפון של קלרה, כי היא תכננה לצאת לסוריה בחברת מגייס שהתגורר בקצה אחר של צרפת, אולי אחרי ביצוע פיגוע. אביה הוזעק על ידי המשטרה והצליח למנוע את יציאתה, ומאז סוף ינואר קלרה שוהה במעצר. היא הצהירה בפני חוקריה על תמיכתה בפיגועי חודש נובמבר והודתה כי העמדת הפנים הייתה חלק מתוכניתה ומדרך הפעולה שלימדו אותה מפעיליה.

 יחס סלחני

מאז הפיגועים במערכת המגזין ״שרלי הבדו״ ובהיפר־כשר בינואר 2015, וביתר שאת מאז מתקפת הטרור בפריז בנובמבר, מנסה צרפת להילחם בקטינים שמנסים לצאת לסוריה בשירות הג’יהאד, אם כי התופעה עצמה מוכרת כבר מ־2013. גורמי הביטחון מגדירים את נושא ההתגייסות של צעירות צרפתיות לאסלאם הקיצוני ״קריטי״. הם מנו 867 קטינות מוסלמיות קיצוניות כאלה בצרפת. בין אוקטובר 2013 לאוקטובר 2015 עלה שיעור הנשים הצרפתיות שהצטרפו לדאע״ש בסוריה מ־%12 ל־%35 מכלל המתגייסים, כלומר מ־218 ל־593.

31% מהמתגייסות לדאע״ש הן מתאסלמות (לעומת 23% מהגברים שהמירו את דתם). מבין 84 הקטינים הצרפתים שעל נוכחותם בסוריה דווח רשמית, הרוב - 51 - הן קטינות. מבין אלה שחוזרות באין מפריע מסוריה לצרפת נעצרו שלוש נשים בלבד, והיחס כלפיהן עד כה סלחני למדי. בדרך כלל היו נתונות הקטינות שיצאו לסוריה במשבר עם בית הספר או עם משפחתן. המניעים שלהן הם ״הומניטריים״ או דתיים, והבריחה שלהן מאורגנת על ידי איש ג’יהאד מבוגר מהן שאיתו הן חולמות להקים משפחה. "אני לא סופרת יותר את כל הצעות הנישואים שקיבלתי״, סיפרה אחת הקטינות המתכננות לצאת למסע הגדול. "אני אמצא את עצמי שם פוליגמית עם 50 בעלים״.

אלא שהמציאות הקשה שגילו רבות מהבורחות לאחר שהצליחו להגיע ליעדן היא שהן אכן עוברות שם מיד ליד. המתאסלמות נחשבות לקיצוניות ביותר בקרב המתגייסות, והן המבוקשות ביותר על ידי אנשי הג’יהאד שצדים אותן ברשת.

בין הרבות שהצליחו לצאת מהמדינה נמצאת גם לאה, בת 14, תלמידה בחטיבת הביניים בבית ספר בפריז, בת להורים ילידי אלג’יריה שאינם דתיים כלל. במשך שנתיים עברה לאה תהליך התאסלמות והתעקשה לעטות צעיף ארוך. התהליך נגמר בנסיעה ברכבת לאמסטרדם, שם עלתה על טיסה לאיסטנבול. לאחר נסיעה נוספת של עשר שעות באוטובוס, מבריח העביר את לאה דרך הגבול עד לא־רקה, בצפון סוריה, שם פגשה את בעלה לעתיד המבוגר ממנה בשמונה שנים. תחת המזרן בחדרה שבצרפת השאירה לאה מכתב שבו כתבה, בין השאר: "עזבתי ארץ שמונעת ממני לבצע את ציוויי הדת של באופן תקין ובחופשיות... יצאתי לארץ קודש שבה תהיה יום אחד תחיית המתים. עזבתי כי האושר שלי הוא להפוך את חיי לדת בלי אילוצים. כי אבא מתנגד שאלבש צעיף ואמא מתנגדת שאפסיק ללמוד בבית הספר...״.

חקירת המשטרה העלתה שהמפעיל של לאה בפייסבוק היה "אבו סעד אל־מגרבי" ובשמו האמיתי בראהים אל־קיארי, יליד העיר נים בדרום צרפת, איש דאע״ש שמתמחה בגיוס ילדות צעירות, כשהוא מציע נישואים לכל אחת מהן.

״סרט מצויר״

מקרה נוסף הוא זה של קאמי, בת 15, בת לאם קתולית ואב מוסלמי. גם היא ברחה מסוריה, והיא אחת הצעירות שלאה הייתה בקשר עמן. לפני עזיבתה אמרה קאמי בחקירתה: "ההורים שלי אתאיסטים, אבל אני סלפיסטית (חברת הפלג הסוני הקיצוני)״. לדברי החוקרים, קאמי אפילו לא ידעה את שמו של הארגון שאיתו הייתה בקשר וכינתה אותו ״צבא הלוונט החופשי״. המשטרה קיבלה אישור לצותת לשיחותיה של קאמי, ותעתיק של הציתותים הגיע לעיתון "לה מונד". לפי הפרסום בעיתון, כך התנהלה השיחה בינה לבין פאטימה, תלמידת תיכון בת 17:

קאמי: ״אני אתפוצץ בתור קמיקאזה בצרפת אם לא אוכל לצאת״.

פאטימה: "אבל איפה תעשי את זה?״.

קאמי: ״נפוצץ את הממשלה... אנחנו לוחמות...״.

פאטימה: ״...נגיד תפילה, נחזיק ידיים ונתפוצץ״.

קאמי: "כן... הכי טוב יהיה במגדל אייפל״.

פאטימה: "אבל יהיו שם הרבה מוסלמים״.

קאמי: ״אז נלך לרבעים יהודיים״.

פאטימה: ״כן! בליון יש רובע רק עם יהודים״.

בחקירתה אמרה עוד קאמי: ״לדעתי, להרוג בשם אללה או למות כשהיד אלה פעולות נורמליות בשם הדת". מי שמשמש לה כמודל נערץ הוא המחבל מוחמד מראח, שביצע את הפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז ב־2012. ״הייתי רוצה לעשות פעולה כמו מראח או לפוצץ הכל כמו קמיקאזה״, אמרה קאמי בחקירתה. ״לערוך מתקפת ירי כמו שהוא עשה ולהרוג במיוחד יהודים. זה משגע אותי שכלאו אותי בצרפת. חשבתי יותר על ירי מאשר על פיצוץ, כי קשה למצוא חומרי נפץ בצרפת. אילו זה היה קל, צרפת הייתה כבר מתפוצצת מזמן״.

כדי להסביר את הערצתה למראח אמרה קאמי בחקירתה: "יש בנות שרוצות לעשות הכל כמו הזמרת ריהאנה. אני רוצה לעשות הכל כמו מראח". היא הודתה שבכתה כששמעה על מותו של מראח בפעולת כוחות הביטחון. לשאלה: "האם בכית גם על הילדים היהודים והחיילים שהוא הרג?״, היא ענתה: ״לא״.

בחקירתה סיפרה קאמי עוד כי צפתה בסרטון שהראה את עריפת ראשו של עיתונאי אמריקאי על ידי דאע"ש ו"זה הזכיר לה סרט מצויר״. בשיחה עם אחת מחברותיה סיפרה קאמי על העתיד שהיא צופה לעצמה: "להתחתן בקרוב בטורקיה עם בעלי, להיות אמא, אינשאללה. אחר כך נגדל את הילד על אדמת הקודש, אין משהו יותר יפה, הוא יהיה ילד אדוק. ואז יום אחד תקבלי שיחת טלפון שתודיע לך שנפלתי בקרב. זהו. זה פשוט״.