יממה אחרי פיגוע התופת בבריסל: כך נראית בירה אירופית מפוחדת

בריסל, ליל הפיגועים. כיכר הבורסה, המוגנת היטב על ידי ניידות משטרה וחיילים חמושים, הפכה לאתר מחאה והזדהות כמו כיכר הרפובליק בפריז, כמה חודשים קודם לכן. כל המסעדות סביב הגיפו את תריסיהן. רק הבעלים של המקדונלד’ס פתח לכמה שעות כדי להאכיל את העיתונאים הרבים, אך מיהר לסגור. "אין לי כוח אדם", התנצל. רק כמה מאות אנשים נאספו כאן. מדליקים נרות ריחניים, מסדרים פרחים, רושמים בגיר על המדרכה ״לא נשכח אותך, בריסל האהובה״ ומניפים כרזת ענק בצרפתית ובפלמית שעליהן נכתב: ״אני בריסל״.
 

"אנחנו כאן כדי להזדהות עם הנפגעים ולהראות שאנחנו לא מפחדים", אומר מפגין בגיל העמידה שבא עם אשתו. ״אנחנו מעטים כי זה האופי הבלגי. אנחנו מופנמים, מצייתים לחוק, איננו אוהבים להפגין״. לדבריו, בלגיה מכניסת האורחים לא צריכה לוותר על אופייה הרב־תרבותי. בהפגנה בולט מספרם של הזרים, בעיקר מוסלמים. ״אני מרוקאי ואני בבלגיה חמש שנים״, אומר סלים, שהגיע עם חבר והניף גם הוא כרזת הזדהות. ״יש כאן סובלנות גדולה לזרים. לא הייתי רוצה שזה ייפסק, שלא יחשבו שהאסלאם מצדיק את כל זה". לצד דגל בלגיה מונף מעל פסל האריה השואג על מדרגות הבורסה גם דגל פלסטין.
 

יהודים לא בולטים כאן, בלשון המעטה. "אנחנו יושבים בבית כפי שהורו לנו", סיפר ג’קי בן זינו. כל האירועים הקהילתיים, ובראשם אירועי פורים, בוטלו, כמו באיסטנבול, שהפיגוע שאירע בה רק שלושה ימים קודם כבר נדחק מסדר היום. צוותי הטלוויזיה הזרים באו לכיכר ונטשו את פתח המטרו של מאלבק ליד המוסדות האירופיים, בעוד אנשי היחידה לזיהוי פלילי, בלבוש לבן, המשיכו להוציא חלקי גופות בתוך שקיות. זיהוי החללים התבצע בעצלתיים ואומדנם ירד מ־34 ל־31. בלבול שרר גם לגבי 250 הפצועים ומקום הימצאם.

 

בלגיה אינה ערוכה לאירועים כאלה. ממול לתחנת המטרו ניצבים בנייני האיחוד האירופי, ובמרכזם עמדו אתמול המלך פיליפ, חברי ממשלה וחברי הפרלמנט האירופי דקה דומיה לזכר הקורבנות. אורח הכבוד היה בעל ניסיון: ראש ממשלת צרפת מנואל ולס. כל אזור רחוב לה לואה (החוק), ציר מרכזי של בריסל, נחסם לתנועה על ידי חיילים חמושים. אירופה הוכתה בלבה. מעברה השני של העיר, בשכונת סקרבק, ניצבים ליד מחסום המשטרה מאז שעות הצהריים גברים ונשים טרוטי עיניים, בלי גישה לדירותיהם. פשיטת המשטרה נמשכה ובמשך הלילה נמצאו פצצה, חומרים להכנת חגורות נפץ ודגל של דאעש.

אחד הדיירים הממתינים מספר לי שבשבוע שעבר קיבל בטעות בתא הדואר זימון מהמשטרה למסור עדות בפרשת הפיגועים בפריז. עכשיו כבר מאוחר למסור אותו לנמען הנכון, שכנראה השתתף גם בפעולת הטרור כאן. דיירת ממתינה אחרת צריכה לארוז מזוודה כדי לצאת לשדה התעופה הרחוק של שרלרואה. שדה התעופה של בריסל סגור, הקשר בין חברת הרכבות ליתר חלקי אירופה המשיך להיות מנותק.
 

התחושה הכללית היא שהתקפת הטרור לא תמה ובריסל נותרה עיר ממולכדת. מצוד נפתח אחרי אחד מחברי הקומנדו שהצליח כנראה להימלט. שלשום נשמעו הדי פיצוצים של חפצים חשודים על ידי חבלני המשטרה. בינתיים צפו הבלגים, המרותקים לבתיהם, בעדויות קשות בטלוויזיה. עובד עיריית בריסל, שהיה עד לפיצוץ ולעשן שעלה מהכניסה למטרו ולחילוצם של פצועים נוטפי דם והרוגים, מתאר את העשן שעלה מן הפתח, שנתן למראה אופי של גיהינום. הטיסות בשדה התעופה זוונטם הופסקו והנוסעים שהצליחו להימלט מהתופת, כמו גם אלה שעמדו לטוס, הופנו לשדות תעופה בערים אחרות, כמו שרלרואה, ושוכנו שם כמו פליטים במתקני ציבור.

 

תיירת ספרדייה שפגשתי נודדת עם המזוודה שלה ברחוב נזכרה לפתע בקרובים רחוקים. אחרים רצו למצוא בכל מחיר דרך לצאת מהמדינה. במשך שעות ארוכות לא נמסרו פרטים רשמיים על החקירה, והמשטרה דרשה מהתקשורת שלא לפגוע במאמציה, כפי שנעשה, כך לפי השוטרים, בחקירה שהביאה ללכידת המחבל מפיגועי פריז. עם זאת, ההדלפות לתקשורת עשו את עבודתן, והבלגים זעמו כשגילו את ממדי המחדל: מעורבותם של שני אחים שהיו מוכרים למשטרה מהפשיטות האחרונות על סייעניו של המחבל מפריז; העובדה שהצליחו להכניס לשדה התעופה, לעין מצלמות האבטחה ובלי בדיקה מוקדמת, מזוודות ובתוכן פצצות, ועוד.
 

וזה לא הכל. אחד הניצולים סיפר על המהומה הנוראה בשדה התעופה לאחר הפיצוצים וקבל על כך שלא היו נוהלי חירום או מי שיסביר לנוסעים מה לעשות. ״נשארנו פרובינציה", נאנח בלגי אחר. ״אנחנו כאילו בירת אירופה, אבל האם היא תישאר כאן עכשיו?״. גם ראש ממשלת בלגיה שארל מישל נדרש לשאלה הזו והבטיח ש״בלגיה תעמוד בציפיות״. ראש ממשלת צרפת, במפגן תמיכה, הביע "התרגשות, הזדהות והערצה״ כלפי ״אחינו הבלגים״, אך הוסיף ש״הגיע הזמן לאמץ גם באירופה את מחשוב רשימות הנוסעים בטיסות".

 

באוטובוס הראשון שיצא מפריז ושהורשה להיכנס לבלגיה ולהגיע לבריסל ישב לידי צעיר מוסלמי מפריז, משפשף את עיניו האדומות מבכי. הוא סיפר שאחותו, המתגוררת במרוקו, באה לראשונה בחייה לבריסל עם התינוקת שלה לטיפול רפואי דחוף. היא הייתה ברכבת התחתית בדיוק כשהמחבל הפעיל את חגורת הנפץ, ונפצעה קשה. המחבלים הכו ללא הבחנה.
 

הדבר החמור ביותר כאן הוא שהתושבים לא מאמינים בכוחות הביטחון שלהם. ״אנחנו מצפים לגרוע ביותר״, אמר בעייפות פקיד קבלה במלון מול תחנת הרכבת, שלידה הצטופף קהל רב שרצה לחזור הביתה. השוטרים החלו להכניס אותם בקבוצות קטנות, איש לא מחה. במקום שררו עייפות והשלמה. ״אני צריך לטוס בימים הקרובים ארצה ואיני יודע אם אוכל״, אמר בעצב ג’קי בן זינו. ״אמרנו וחזרנו ואמרנו שמה שהתחיל עם יהודים - יפגע בסופו של דבר בכולם".