מחדלי בריסל נחשפים: מדוע לקחי העבר לא יושמו?

"שדות תעופה ומטוסים הם המטרות הכי סקסיות עבור ארגוני טרור”, טוען ד"ר עו"ד הלל אביחי, מומחה לטרור עולמי ועמית מחקר במכון למדיניות טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה. “הכל החל בסוף שנות ה־60, כשמטוס אל על נחטף ביולי 1968 לאלג’יריה. זה היה אירוע ראשון ומכונן. החל מאותו אירוע ארגוני הטרור הפכו את היעד הזה - מטוסים ושדות תעופה - לאטרקטיבי".

 

הפיגועים שבוצעו שלשום בטרמינל בבלגיה בשעת בוקר מוקדמת – האחד ליד עמדת הצ’ק־אין של יונייטד איירליינס האמריקאית והאחר ליד בית הקפה סטראבקס באולם הכניסה – החריבו את הטרמינל הומה האדם וגרמו למותם של 14 איש ולפציעתם של עוד עשרות. כצפוי, האירועים חוללו פאניקה המונית ושדה התעופה נסגר עד מהרה לטיסות נכנסות ויוצאות. האם מדובר במקרה של מחדל אבטחה?
 

“בבריסל לא היה מחדל”, קובע טוביה ליבנה, לשעבר ראש אגף הביטחון של אל על ואיש שב”כ בעברו, “אבל אני לא אומר שהבלגים נקיים לגמרי. ברור לי וגם להם כי אחרי 11 בספטמבר, אחרי פריז ואחרי מה שקורה בטורקיה, יש צורך בחיזוק המודיעין. מה קרה בבלגיה? הם עסקו בפעולות נקודתיות של איתור המחבל מפריז, אבל לא הרחיבו את החיפושים אחרי מחבלים פוטנציאלים".
 

מנגד, לדבריו של מומחה לאבטחת שדות תעופה, שמייעץ ללא מעט גורמים באפריקה ובאמריקה הלטינית, ואיש מוסד בעברו, בבריסל כן התרחש מחדל. "הם הצליחו לתפוס את המחבל שהיה שותף לטרור האגרסיבי בפריז, אבל לא לקחו בחשבון שיש עוד תאים כאלה ויש עוד מתאבדים בדרך, והאורוות מלאות בסוסי פרא שמחפשים לחמש את הג’יהאד העולמי במטעני אגו, קנאות ופנאטיות ובאמצעותם לפגע איפה שרק ניתן”, הוא אומר.

 

רמת האבטחה הנמוכה יחסית בשדה התעופה בסמוך לבריסל אינה ייחודית לבלגיה, אלא משקפת את הרוח הכללית בשדות התעופה הגדולים באירופה. לכן רבים חשים שמתקפת הטרור בבלגיה לא נבעה ממחדל אבטחה ספציפי, אלא מהנורמה הכללית שמאפיינת את אותם שדות תעופה. ברוב המקרים, החולפים בהם לא ייבדקו כלל או ייעצרו על ידי איש אבטחה עד שיגיעו לעמדת הצ’ק־אין. לדבריו של המומחה לאבטחת שדות תעופה, “חוץ משוטר פה ושוטר שם, אין איש שבכלל יוצר איתך קשר עין עד לבידוק של המזוודות. בשדה המשתרע על פני אלפי מטרים רבועים של אולמות נוסעים, לעתים אתה רואה שוטר אחד בנקודה מסוימת עומד עם נשק ומוכן למקרה שייפתח ירי של עבריינים ולא של מחבלים”, הוא אומר. “הוא לא אמור להגיב לירי של מחבלים, אלא למקרה של אירוע עברייני”.
 

ליבנה טוען כי אלה שנכנסו לשדה בבריסל ידעו בוודאי שאף אחד לא יעצור אותם או ישאל אותם שאלות. “בידוק יכול להרתיע, אבל זה לא קורה, ומאות אלפי נוסעים עוברים חופשי, לא רק בבריסל, אלא בכל אירופה, עד לעמדת הצ’ק־אין, בלי שאיש יפנה אליהם בכלל”, הוא אומר. “לכן אני אומר שאפשר להגביר את האבטחה. שיהיה ברור, יש אבטחה טובה ויש אבטחה פחות טובה. ביטחון מוחלט אין לאיש בשום שדה תעופה ובשום מקום הומה אדם”.
 

לא רק מומחי ביטחון, גם נוסעים מעידים על מחדלי האבטחה שבהם נתקלו כאשר עברו בשדות תעופה באירופה. “בכל פעם שאני נכנס לשדה בגרמניה, בשווייץ ובפריז, אני שואל את עצמי: איך יכול להיות שאיש לא פונה אלי, איש לא מדבר איתי?” אומר הנוסע גלעד ארקין, תושב הצפון, שמבקר באירופה שלוש פעמים בחודש. “לא בכניסה לשדה, לא באולם הנוסעים, לא בשום מקום. לעומת זאת, כשאני נכנס למוזיאון הכי מסכן בעיר נידחת באיטליה, אני עובר שעה של בידוקים. איפה ההיגיון? באירופה פוחדים מגנבים ועבריינים יותר מאשר מטרוריסטים. אין שם מינימום של הרתעה. אצלנו, בדרך לשדה אתה עובר עם הרכב ויש בידוק. לא ממש בודקים, אבל כשאתה מגיע ורואה אנשי אבטחה עם נשק שלוף והיד על ההדק, ואומרים לך ‘ערב טוב’, ואתה אומר לעצמך ‘הוא רצה לשמוע אם יש לי מבטא ערבי’ - זה נותן ביטחון”.
 

גם דני געתוני, תושב ירושלים, מצהיר שהוא חושש לפני שהוא עולה על מטוס באירופה. “זה פשוט ביזיון מה שקורה שם”, הוא אומר. “כל אחד עובר איך שבא לו. לפעמים בא לי להחזיק נשק מצעצוע כדי לראות כמה הם ערנים. אין אנשי ביטחון בשדות התעופה באירופה. לפעמים אני חושב לעצמי כמה טוב אצלנו בשדה. אם אתה הולך לשירותים ועושה את זה בריצה, שני מאבטחים מחכים לך ביציאה ושואלים למה רצת”.
 

“בשדות תעופה באירופה לא רואים כלבי גישוש”, מוסיף ירון מנתניה. “אתה יכול להיכנס עם שני רימוני יד, להסתובב שעות באולם הנוסעים, לבחור את הנקודה הנוחה ולהשליך אותם”.

 

אך האם האבטחה הכבדה בשדה התעופה בן־גוריון בישראל היא אכן המודל שיכול היה למנוע את הפיגוע בבריסל? “אם מישהו חושב שניתן למנוע פיגוע כזה אצלנו בישראל בגלל האבטחה הכבדה, הוא טועה”, קובע אבנר (נרי) ירקוני, לשעבר ראש מנהל התעופה האזרחית, “זה יכול לקרות גם אצלנו”. עם זאת, אפילו הוא מודה שבאירופה זה לכאורה פשוט יותר. “שם יש לך 50 שדות תעופה שבהם עוברים מדי יום מיליוני אנשים. אצלנו יש שדה אחד שבו מושקע הון עתק באבטחה, וגם זה לא מבטיח שום דבר. אסור לאיש לנוח על זרי הדפנה”.
 

“אי אפשר להשוות בין האבטחה שלנו לאבטחה באירופה”, אומר גם אביחי, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו בתחום הטרור האווירי. "בכל הנוגע לצד הלוגיסטי בלבד של שדה התעופה, באירופה יש אלפי טיסות פנים וטיסות חוץ, יותר שדות תעופה, פחות אבטחה ואולי גם פחות יכולת לאבטח. אצלנו זה שדה אחד שמושקעים בו כל אמצעי האבטחה”.
 

“הטענה כאילו לנו יש רק שדה תעופה אחד, כפי שטוענים לא מעט מומחים ואנשי אקדמיה, ולכן פשוט יותר לאבטח אותו - אין לה על מה להסתמך", טוען מצדו עובדיה עלי, יו"ר רשות שדות התעופה לשעבר. "יש לנו כמה שדות תעופה: באילת, בשדה דב, בראש פינה ובחיפה, ואבטחה היא אבטחה בכל שדה תעופה באותה מידה. בכל סקר שנעשה בעולם בנושא אבטחת שדות תעופה אנחנו הכי טובים בעולם, ובן־גוריון נחשב לשדה המאובטח בעולם.
 

"אצלנו זה לא יכול לקרות", מוסיף עלי. "יש כל כך הרבה מעגלי אבטחה גלויים וסמויים, ולכן ההערכה שלי היא שהסיכוי שאצלנו זה יקרה הוא כמעט אפסי".

לדברי עלי, שדה התעופה בישראל הפך מודל לחיקוי לשדות תעופה זרים. "באירופה ובארצות הברית פונים אלינו לקבלת ייעוץ באבטחה של שדות תעופה", הוא אומר. "לומדים מאיתנו שיטות אבטחה. שמואל זכאי, מנכ"ל נמל התעופה בן־גוריון, שנחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם בנושא אבטחת שדות תעופה, הפך עם השנים לאדם בר סמכא בעניין בכל העולם, וזאת הודות לידע שנמצא אצלו ומיושם אצלנו הלכה למעשה".

 

מה הצעד הבא שעל אירופה לנקוט בכל הנוגע לאבטחת שדות התעופה שלה על מנת להיערך למתקפות טרור בעתיד? לדברי אביחי, אם באירופה היו מבצעים “קטלוג” (profiling) של הנוסעים, כמו בישראל, רמת הביטחון הייתה עשויה להשתפר. “נכון שבאירופה עושים את זה, אבל לא במידה הנחוצה כמו אצלנו”, הוא אומר. “אצלנו, כשהנוסע בבית ורק אורז את המזוודות, הוא כבר מקוטלג בצורה כזו או אחרת ויודעים שהוא בדרך ונערכים לקראתו. אני לא בטוח שזה קורה ברמה המודיעינית הנדרשת באירופה, בטח לא ברמה שלנו. כאשר מטוס ישראלי נוחת באירופה, אתה לא יכול להבין כמה זוגות עיניים ננעלים עליו. אתה לא מבין כמה בידוקים עובר כל עובד בשדה בטרם הוא עולה על מטוס ישראלי”.
 

ירקוני, שמזהיר מפני שאננות, משוכנע שניתן למזער נזקים גם באירופה, “אבל זה תלוי במחיר שהם מוכנים לשלם”, כדבריו. “אם יחליטו במדינות אירופה לבצע בידוקים ושיקוף ולהפשיט אנשים, אז יכול להיות שהמצב ישתפר, אבל זה לא פתרון שמבטיח הרמטיות”, הוא אומר. “צריך למצוא את האיזונים, כי חדירה לפרטיות של אדם בבידוקים כאלה ואחרים תגרום לכך שאנשים יעדיפו להישאר בבית. אבל ברגע שיש איום ספציפי, אסור לזלזל”.