9 שנים להיעלמות הילדה מדלן מקאן: "נמשיך לחפש עד שנדע מה קרה"

מאז דצמבר 2014 ניצבת וול מול אחד האתגרים הקשים ביותר בקריירה שלה - היא מובילה חקירה שאינה עוסקת ברצח אלא בהיעלמות מסתורית שזוכה לתשומת לב תקשורתית נרחבת: מבצע "גריינג'" למציאתה של הילדה מדלן מקאן, שבשבוע הבא יימלאו תשע שנים להיעלמותה בפורטוגל, תשעה ימים לפני יום הולדתה הרביעי. 
 

עשרה חודשים לאחר שוול נכנסה לתפקידה, עברה החקירה המשטרתית טלטלה. אחרי יותר מארבע שנים שבמהלכן נאספו עשרות אלפי מסמכים וממצאים, נחקרו עשרות אנשים ונבחנו מאות קווי חקירה, הוחלט לצמצם את היקפה של החקירה. מספר החוקרים המשתתפים במבצע "גריינג'" ירד מ־29 לארבעה בלבד. "עדיין יש לנו קווי חקירה ברורים מאוד, ולכן אנחנו שומרים על צוות חוקרים שמקדישים את עצמם לתיק הזה", הסביר עוזר המפכ"ל, מארק ראולי. 

מוקדם יותר החודש קיבל צוות החקירה מעט חמצן להמשך עבודתו, כאשר שרת הפנים, תרזה מיי, אישרה להעביר תקציב נוסף של כ־95 אלף ליש"ט - וזאת אחרי שכבר היו הוצאות של 12 מיליון דולר מאז החלה החקירה בשנת 2011. אבל לכולם ברור שכנראה מדובר בשירת הברבור וכי באוקטובר הקרוב, כאשר הכסף ייגמר, צפוי הסקוטלנד יארד להודיע באופן רשמי שהוא נאלץ להפסיק לחקור את התעלומה שעדיין לוטה בערפל כבד. 

 

מפקד מחלק הרצח של הסקוטלנד יארד מיק דוטי, שמפקח על החקירה, הבהיר כי גם באוקטובר הקרוב הוא יפנה למשרד הפנים בבקשה להמשיך לממן את החקירה, אך לא בטוח אם הוא ייענה בחיוב. "יש ילדה נעדרת ואם היא נרצחה, ואם אנחנו חושבים שיש לנו קווי חקירה מוצדקים והגיוניים לבחון, אז אנחנו צריכים לטפל בהם", אמר בראיון ל"איבנינג סטנדרט".
 

בינתיים הביע הקצין הבכיר את תקוותו כי ניתן יהיה לגלות את האמת. "העבודה נמשכת. תמיד יש אפשרות שאנחנו נמצא את מדלן, ואנחנו מקווים שנמצא אותה בחיים", אמר דוטי. "זה מה שאנחנו רוצים וזה מה שהמשפחה והציבור רוצים, ולכן משרד הפנים ממשיך לממן את זה. יש עוד עבודה שצריך לעשות". 

הפרשה החלה ביום חמישי, 3 במאי 2007. בני משפחת מקאן - האב ג'רי, האם קייט, מדלן והתאומים שון ואמלי בני השנתיים, מהכפר רוטלי שבמחוז לסטרשייר באנגליה, שהו בחופשה משפחתית עם חברים באתר הנופש "אושן קלאב" בפראיה דה לוז בדרום פורטוגל. 
 

בשעה שמונה וחצי בערב נפגשו ההורים עם חברים לארוחה בבר הטאפאס של מועדון הנופש, בעוד שלושת הילדים נותרו ישנים בדירה. חצי שעה לאחר מכן יצא אחד מחברי הקבוצה, מת'יו אולדפילד, לבדוק מה שלום ילדיו, וכעבור חמש דקות הלך גם ג'רי מקאן לדירה כדי לראות אם הכל בסדר. אף שהוא שם לב כי דלת חדר השינה פתוחה קצת יותר מכפי שהייתה כאשר יצא מהדירה, הוא חזר לארוחה ובדרך גם שוחח עם אחד האורחים. בשעה תשע וחצי בדק שוב אולדפילד את חדר השינה של ילדי משפחת מקאן, אולם לא שמע דבר ועזב את המקום. 
 

בשעה עשר בערב שבה קייט מקאן לדירת הנופש, ואז גילתה כי חלון חדר השינה פתוח, התריס מורם ומדלן לא נמצאת במקום. אחרי שחיפשה בכל הדירה ולא מצאה כל זכר לבתה הקטנה, היא מיהרה למסעדה כשהיא צועקת שמדלן נעלמה. אולפילד התריע בפני פקידי הקבלה שהזעיקו את המשטרה, ועד שעות הבוקר המוקדמות נערכו חיפושים בכל האזור, אולם עקבותיה של מדלן נעלמו ומאז לא ידוע מה עלה בגורלה. 
 

ג'יין טנר, אחת מחברות הקבוצה, סיפרה כי כאשר הלכה לבדוק מה שלום בתה בשעה תשע ועשר דקות, היא ראתה גבר שחור שיער בסביבות גיל 35 עד 40, בעל מראה דרום אירופי או מזרח תיכוני אוחז ילדה יחפה ישנה לבושה בפיג'מה, אולם היא לא ייחסה לכך כל חשיבות. בני זוג אירים שגם הם שהו באתר סיפרו כי הם ראו בסביבות השעה עשר גבר נושא ילדה בלונדינית בפיג'מה והולך עמה לכיוון חוף הים. בעוד על העדות של טנר קבעו החוקרים כי ככל הנראה מדובר בתייר שלקח את בתו, לגבי העדות השנייה לא הוסר לחלוטין החשד כי אכן מדובר ברגע חטיפתה של מדלן.

 

"אני חושב שהוגן לומר שהאשמה שאנחנו חשים על כך שלא היינו שם באותו הרגע לא תעזוב אותנו לעולם", הודה האב ג'רי בראיון הראשון שהעניקו בני הזוג לתקשורת, כשלושה שבועות אחרי ההיעלמות. "אני חושבת שבמקרה הגרוע ביותר היינו נאיביים", הוסיפה האם קייט. "היינו הורים אחראים מאוד, אנחנו אוהבים את הילדים שלנו מאוד. אני לא חושב שהורה כלשהו יכול אפילו לדמיין או לחשוב שמשהו כזה יכול לקרות". 
 

בשבועות הבאים המשיכו בני הזוג מקאן לפנות לכל מי שיש לו מידע לסייע בחקירה, ודיווחים על ילדות שדומות למדלן הגיעו ממרוקו, מבלגיה, ממלטה וממקומות נוספים. אבל אף אחד מהם לא הוביל למציאתה של הילדה הנעדרת. בספטמבר 2008, יותר מ־130 יום אחרי שעזבו את אנגליה לחופשה כשהם חמישה בני משפחה, שבו ההורים וזוג התאומים לביתם ברוטלי. "זה שובר את הלב לשוב לבריטניה בלי מדלן, אבל זה לא אומר שאנחנו מוותרים על החיפוש אחריה", אמר ג'רי מקאן. "בתור הורים, אנחנו לא יכולים לוותר על בתנו ונמשיך לחפש עד שנדע מה קרה". 
 

מאז תחילת הפרשה לא הסתירו ההורים ומקורביהם את מורת רוחם ממשטרת פורטוגל, שלטענתם התנהלה באופן אטי ולא הקדישה את המאמצים הדרושים הן מיד אחרי שהתקבל הדיווח על ההיעלמות והן כאשר נמנעה מלשתף את הציבור במידע חשוב, כגון הקלסתרון של האדם החשוד שנראה עם הילדה הישנה. 

החוקרים הפורטוגלים התמקדו תחילה ברוברט מוראט, יועץ נדל"ן בריטי־פורטוגלי שהתגורר בבית אמו בקרבת דירת הנופש, אשר תואר כמי שהציג יותר מדי שאלות לעיתונאים שסיקרו את הפרשה. הוא תושאל שוב ושוב ונערכו חיפושים בביתו, אולם לא התגלו ראיות למעורבותו בחטיפה. 

במקביל החלו החוקרים לבדוק חשד שמדלן מתה בליל ההיעלמות והוריה הם שהסתירו את גופתה, כאשר בין השאר נטען כי דגימות דנ"א שהתגלו במכונית ששכרו בני הזוג 25 יום לאחר החטיפה היו של הילדה, טענה שמומחים הטילו ספק במהימנותה. ראש צוות החקירה הפורטוגלי גונסלו אמראל, שהודח מתפקידו באוקטובר 2007, התעקש כל העת כי ההורים הם שהרגו את בתם ואף טען זאת בספר שהוציא על הפרשה. רק ביולי 2008 הודיעה התביעה הכללית בפורטוגל כי מוראט וההורים אינם חשודים יותר וכי החקירה נסגרת. 

כלי התקשורת הבריטיים עקבו מקרוב אחרי התפתחות הפרשה המסקרנת, והצהובונים מיהרו לדווח על כל פרט ממנה, לעתים תוך חדירה בוטה לפרטיות של בני הזוג מקאן. ההורים לא נשארו חייבים ולקחו את העיתונים לבתי המשפט, שם בדרך כלל הסתיימו הדיונים בתבוסה לצהובונים. אלה נדרשו לפרסם התנצלויות ולשלם פיצויים. 
 

בנובמבר 2011 הופיעו בני הזוג בפני ועדת החקירה של השופט לווסון, שבחנה את התרבות והאתיקה של התקשורת הבריטית - ובמיוחד של הצהובונים - ותקפה בחריפות את הסיקור. "הייתה תקופה שבה בכל יום מדלן הייתה בעמוד הראשי של העיתונים", אמרה קייט מקאן. "אני יודעת שאנשים יגידו לי שזה צריך להיות דבר טוב, כי היא נמצאת בעין הציבורית. זה לא המקרה, כי כאשר הסיפור כל כך שלילי לגביה, ברור שזה לא עוזר". 

ההורים, שהשתדלו להותיר את הפרשה על סדר היום הציבורי ופרסמו אחת למספר שנים צילום מחשב מעודכן של בתם, הפעילו בלשים פרטיים משלהם וניסו לגייס גם את הרשויות הבריטיות. אחרי שפנו השניים במאי 2011 לראש הממשלה דיוויד קמרון בבקשה לפתוח בחקירה מקיפה של הפרשה, החליטה
שרת הפנים תרזה מיי להורות לסקוטלנד יארד לבדוק את המידע שנאסף וניתן האות לפתיחתו של מבצע "גריינג'".
 

החוקרים בדקו את המסמכים והודיעו בקיץ 2013 כי הם זיהו אנשים "בעלי עניין", שיכולים לשפוך אור על ההיעלמות. בלשים בריטים נסעו לפורטוגל על מנת להתייעץ עם עמיתיהם המקומיים. רק באוקטובר 2013, אחרי שהסקוטלנד יארד בשיתוף עם הבי־בי־סי הציגו קלסתרון ממוחשב של חשוד בחטיפה וביצעו שחזור של הלילה הדרמטי, הודיעו הפורטוגלים כי הם פותחים מחדש את התיק בעקבות גילוי קווי חקירה חדשים. 

עיקר החקירה התמקדה ביוקלידס מונטיירו, עובד לשעבר של אתר הנופש אשר פוטר שנה קודם להיעלמות אחרי שהואשם בגניבה. התקשורת בפורטוגל טענה כי החשד הוא שמונטיירו, שאיכון של הטלפון שלו הראה כי הוא שהה בקרבת הדירה של משפחת מקאן, ניסה לפרוץ פנימה אך הופתע על ידי מדלן ולקח אותה. אולם כיוון החקירה נותר במבוי סתום אחרי שהתברר כי מונטיירו נהרג בתאונה בשנת 2009. 
 

כאשר הבריטים הציגו לעמיתיהם הפורטוגלים דיווחים על חשוד בתקיפה מינית של חמש ילדות בריטיות ששהו בדרום פורטוגל בין 2004 ל־2006, שוב טענו הפורטוגלים כי מדובר במונטיירו והחקירה שוב נקלעה לנתיב ללא מוצא. גם חיפושים שבוצעו באזור הדיונות של פראיה דה לוז ביוני 2014 ותשאולים נוספים של "בעלי עניין", בהם גם רוברט מוראט, לא הצליחו לפוגג את הערפל ולענות על השאלה הגדולה: לאן נעלמה מדלן מקאן והאם היא עדיין בחיים?

בראיון שהעניקה קייט מקאן לצהובון ה"סאן" בפברואר האחרון, היא הביעה את ביטחונה כי בתה לא רק עדיין חיה, אלא אף נמצאת קרוב למקום שממנו נחטפה לפני תשע שנים. "זה המקום שהיא הייתה בו בפעם האחרונה, ואני לא חושבת שלקחו אותה מיליוני מיילים משם", אמרה. "תמיד אמרתי שפראיה דה לוז הוא המקום שבו אני מרגישה הכי קרוב אליה. זו אולי רק ספקולציה, אבל הניסיון מלמד שזה מה שקורה בדרך כלל (כלומר שילדים שנחטפים לא נלקחים הרחק מהמקום שממנו נעלמו - ח"א). לעולם לא נוותר. אני רוצה סיום, אני רוצה תשובה. לא משנה מה היא תהיה".
 

במקביל לחיפוש הנמשך אחרי בתם, בני הזוג מקאן גם התגייסו להעלאת המודעות לבעיית הילדים הנעלמים, שלפי ההערכות מספרם ברחבי העולם עומד על מאות אלפים מדי שנה. לאחרונה התגייסה מקאן לקמפיין למען אפליקציה חדשה, אשר במסגרתה מגיעות התרעות על ילדים נעלמים לטלפונים אישיים, מחשבים וטאבלטים. היא הודתה כי אילו היישום היה קיים במאי 2007, ייתכן שבתה כבר הייתה בבית. "עברו כבר תשע שנים, וזה מגוחך ולא ייאמן", אמרה. "אם מספיק אנשים היו מתגייסים בשלב מוקדם, מי יודע מה הייתה התוצאה".