האם ארה"ב עדיין מתערבת ובוחשת בעניינים הפנימיים של מדינות?

בעיצומן של ההתרחשויות בגבעת הקפיטול התפרסם ביומון ה"סטאר" ביוהנסבורג סיפור מסתורי, ללא שם של כתב שהיה חתום עליו. צוטט בו קצין משטרה בכיר לשעבר שטען כי נלסון מנדלה, שכבר ישב בכלא יותר מ־20 שנה, נעצר ב־1962 אחרי שדיפלומט אמריקאי ששימש סוכן של ה־CIA הסגיר אותו לרשויות. לפי הדיווח, אותו סוכן התרברב על כך בעת שהשתכר במסיבה שנערכה זמן קצר לאחר המעצר. בעקבות זאת הוא נחקר על ידי גורמים אמריקאים ודרום אפריקאים והוחזר לארה"ב. 
 

אותו סיפור לא זכה לתהודה, ובמשך שנים לא היה ברור כיצד הצליחו שירותי הביטחון הדרום אפריקאיים ללכוד את מנדלה, שעמד בראש הזרוע הצבאית של הקונגרס האפריקאי הלאומי והופיע בצמרת רשימת המבוקשים של המשטר, בעת שעשה את דרכו מהעיר דרבן ליוהנסבורג כשהוא מחופש. רק השבוע, 30 שנה אחרי פרסום הידיעה וקרוב לשנתיים וחצי מאז מותו של מנדלה - שמאז שחרורו מהכלא ב־1990 אחרי 27 שנה זכה בפרס נובל לשלום ונבחר לנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה - התפרסם הסיפור האמיתי. 
 

דונלד ריקרד, ששימש סגן הקונסול הכללי האמריקאי בעיר דרבן ב־1962, הודה כי שימש סוכן של ה־CIA וסיפק את המידע על הנסיעה של מנדלה. לטענתו, מנדלה רצה לעורר התקוממות חמושה של המיעוט ההודי במחוז נטאל שבחוף המזרחי של דרום אפריקה, לפי הוראות של ברה"מ. 

ריקרד סיפר את הדברים לבמאי ג'ון אירווין, שבין השאר היה חתום על סדרת הריגול "החפרפרת" לפי ספרו הידוע של ג'ון לה קארה, במסגרת סרט תיעודי שהכין על פעילותו של מנדלה לפני מעצרו (הסרט הוקרן השבוע במסגרת פסטיבל קאן). שבועיים אחרי המפגש, שנערך בביתו המבודד של ריקרד בקולורדו במרץ האחרון, הלך הסוכן לשעבר לעולמו בגיל 88. 
 

בשיחה, כינה ריקרד את מנדלה "הקומוניסט המסוכן ביותר מחוץ לברה"מ". "מנדלה היה לחלוטין תחת השליטה של ברה"מ", טען הסוכן לשעבר. "הוא היה צעצוע של מוסקבה. הוא יכול היה להצית מלחמה בדרום אפריקה, ארה"ב הייתה יכולה להיות מעורבת והכל היה יכול להפוך לגיהינום". 
 

לפי גרסתו, בכירים ב־CIA לא התנגדו להסגרתו של מנדלה לידי משטר האפרטהייד, וההחלטה לסלק אותו מדרום אפריקה נבעה רק מכך שהם חשו שהוא הביך אותם בהתנהגותו במהלך המסיבה. "זו הייתה הטעות הגדולה של חיי", אמר. "מעולם לא קידמו אותי יותר אחרי שחזרתי מדרום אפריקה". 
 

גורמים בסוכנות הביון האמריקאית בעבר ובהווה ששוחחו עם ג'יימס סניידר, התחקירן של הסרט התיעודי שגם כתב את הסיפור על הפרשה ב"סאנדיי טיימס" השבוע, ניסו להדוף את טענותיו של ריקרד, שכבר אינו יכול להגיב או לספק הוכחות נוספות. לדבריהם, הסוכן לשעבר היה "פנטזיונר וטיפש" ואין הוכחות כלשהן למעורבות אמריקאית במעצרו של מנדלה. עם זאת, עד כה לא פרסמו בסוכנות הביון את המסמכים על הפעילות שלהם בדרום אפריקה באותן שנים, ועל שיתוף הפעולה שלהם עם עמיתיהם במשטר האפרטהייד. 



תמיכה ברודנים

 

אם אכן יתברר בסופו של דבר כי הסוכנות האמריקאית סייעה באופן פעיל למעצרו של מנדלה, קשה לומר שתהיה בכך הפתעה גמורה. לא מעט מחקרים וספרים, כמו "להרוג תקווה" של ההיסטוריון וויליאם בלום או "עיוורון" של דוד ארבל ורן אדליסט על כשלי המודיעין המערבי מול קריסת ברה"מ, תיארו כיצד השתמשו הממשלים האמריקאיים בשנות המלחמה הקרה ב־CIA על מנת להתערב באופן חשאי בענייניהן הפנימיים של מדינות שונות, בעיקר בעולם השלישי.  
 

לא פעם, אותה מדיניות כללה גם שיתוף פעולה עם משטרים אכזריים או סיוע לעלייתם של משטרים כאלה בשם המאבק של העולם החופשי מול הסכנה הקומוניסטית. "ארה"ב נותרה מחויבת למדיניות המוכרת של תמיכה במשטרים הרודניים המתועבים ביותר בעולם, שהזוועות שלהם נגד אנשיהם ניצבות מולנו בעמודי העיתונים שלנו בכל יום: מעשי טבח ברוטאליים; עינוי שיטתי ומתוחכם; הצלפות בפומבי; ירי של חיילים ושוטרים לעבר קהלים; יחידות חיסול בתמיכת הממשלה; עשרות אלפי אנשים שהועלמו; דיכוי כלכלי קיצוני - דרך חיים שבאופן וירטואלי היא מונופול שהוחזק על ידי בני הברית של אמריקה", כתב בלום בספרו, שתיאר עשרות מקרים של מעורבות של צבא ארה"ב ושל ה־CIA במדינות זרות מאז מלחמת העולם השנייה. 
 

בבסיסה של מדיניות ההתערבות האמריקאית לאורך מרבית שנותיה של המלחמה הקרה ניצבה הטענה, שלא תמיד עמדה במבחן המציאות אבל שימשה היטב את מקבלי ההחלטות או את שירותי המודיעין, כי הפעילות החשאית הכרחית על מנת למנוע את התפשטותם של גורמים קומוניסטיים שפועלים לפי הוראות של ברה"מ.  
 

אחד המקרים המפורסמים היה של ההפיכה באיראן נגד ראש הממשלה, מוחמד מוצאדק, בשנת 1953, שאף על פי שהתרחש לפני יותר משישה עשורים, בשנותיה הראשונות של המלחמה הקרה, עדיין משפיע על רגשות הטינה האיראניים כלפי המערב. 
 

מוצאדק, שמונה לראש הממשלה ב־1951, החזיק בדעות לאומניות ופעל להלאמת שדות הנפט מידיהן של החברות הבריטיות שהפעילו אותן. הממשלה הבריטית וסוכנות הביון MI6 החליטו להפיל את שלטונו של מוצאדק ופנו לאמריקאים, שהסכימו לשתף פעולה. ניסיון ראשון לבצע הפיכה כאשר השאה האיראני הדיח את מוצאדק נכשל באמצע 1952, לאחר שתומכיו של ראש הממשלה יצאו בהמוניהם לרחובות ואילצו את השאה להשיב את מוצאדק לתפקידו לפני שנמלט מהמדינה. 
 

למרות זאת, המשיכו האמריקאים במאמצים לקדם את התוכנית שזכתה לכינוי "מבצע TPAJAX". תוך תשלום שוחד, הם גייסו תמיכה למהלך בקרב נאמניו של השאה, מנהיגים דתיים ובקרב קציני הצבא, ובאוגוסט 1953 הצליחו לארגן את ההפיכה שהוביל הצבא בסיוע של הפגנות רחוב המוניות. מוצאדק הודח ונשלח למאסר, השאה שב וביסס את שלטונו שנמשך עד המהפכה האסלאמית ב־1979, ויותר מכך - הפך לאחד מבני הברית החשובים של ארה"ב במזרח התיכון. 
 

לפני כשנתיים התפרסמו מסמכים מסווגים של ה־CIA, שבהם הייתה הודאה רשמית ראשונה באחריות להפלתו של מוצאדק. "ההפיכה הצבאית שהפילה את מוצאדק ואת הממשלה שלו בוצעה תחת הכוונה של ה־CIA כפעולה של מדיניות החוץ האמריקאית, אשר נהגתה ואושרה בדרגים הגבוהים ביותר של הממשל", נאמר באחד המסמכים. 
 

אחד הטיעונים שבהם השתמשו האמריקאים והבריטים כדי להצדיק את מהלכיהם באיראן היה שמוצאדק עלול להרחיק את איראן מהמערב ואף להתקרב לעבר הקומוניסטים. אולם ההיסטוריון ארוונד אברהמיאן, שחקר את ההפיכה, ציין כי אין לכך הוכחות. "הטיעון שלי הוא שמעולם לא היה איום ממשי של קומוניזם", אמר בראיון למגזין איראני. "השיח שנועד להצדיק פעולה כלשהי היה דיבורים על סכנה קומוניסטית, ולכן זה משהו שנעשה עבור הציבור, במיוחד עבור הציבור האמריקאי והבריטי". 

 

הפיכה צ'יליאנית

 

חלק ניכר מהפעילות החשאית של סוכנות הביון האמריקאית בימי המלחמה הקרה הופנה לעבר אמריקה הלטינית, אשר נחשבה "החצר האחורית" של ארה"ב, בהמשך לדוקטרינה של הנשיא ג'יימס מונרו מ־1823, שהזהירה את המעצמות האירופיות מהמשך ההתערבות באזור, ואף איימה בנקיטת פעולות צבאיות.
 

דוגמה לכך הייתה מבצע "זפאטה" במפרץ החזירים בקובה באפריל 1961 - ניסיון הפלישה של כ־1,500 גולים קובנים שאומנו על ידי ה־CIA במטרה לעורר התקוממות מקומית נגד המשטר הקומוניסטי הפרו־ סובייטי של פידל קסטרו. המבצע הסתיים בפיאסקו אדיר כאשר הכוחות הקובניים הצליחו להדוף ולהביס את הגולים בתוך שלושה ימים. 
 

גם צ'ילה היוותה יעד מועדף עבור המשחקים האמריקאיים הסודיים. "בשנות ה־60 ובתחילת שנות ה־70, כחלק מהמדיניות של הממשל האמריקאי לנסות להשפיע על אירועים בצ'ילה, ה־CIA ביצע פרויקטים ספציפיים של פעילות חשאית בצ'ילה", נכתב בסיכום שפורסם באתר הסוכנות. "היעד הכולל - אשר מושרש במדיניות של התקופה - היה להכפיש את המנהיגים הפוליטיים שנטו למרקסיזם, במיוחד ד"ר סלבדור איינדה, ולחזק ולעודד את היריבים האזרחיים והצבאיים שלהם כדי למנוע מהם מלעלות לשלטון". 
 

בשל כך, בהתאם להנחיות של הבית הלבן, התמקדה סוכנות הביון במאמצים לסכל את בחירתו של איינדה הסוציאליסט לנשיא המדינה ואת התחזקותם של גורמי שמאל אחרים בצ'ילה. בין השאר, הועברו כספים בחשאי למועמדים מתונים ולמפלגות שמרניות והופעלה תעמולה אנטי־שמאלנית בכלי התקשורת. בבחירות של 1964 כשל איינדה בניסיונו להיבחר לנשיאות, אולם שש שנים לאחר מכן הוא הפך לנשיא המרקסיסט הראשון שנבחר באמריקה הלטינית, על אף הקמפיין החשאי של ה־CIA ואף שהסוכנות ניסתה לעורר הפיכה שתמנע ממנו לקבל את השלטון. 
 

גם לאחר בחירתו של איינדה המשיכה הסוכנות האמריקאית בפעילותה במדינה והעבירה מיליוני דולרים לטובת האופוזיציה ואף לקבוצות ימניות קיצוניות, במטרה "ליצור אווירה מתוחה". איינדה הופל בסופו של דבר בספטמבר 1973 בהפיכה צבאית שהוביל הגנרל אוגוסטו פינושה. לפי גרסת ה־CIA, הסוכנות לא הייתה זו שיזמה את ההפיכה, אולם "היא הייתה מודעת לתכנון של הצבא, היו לה יחסי איסוף מודיעין מתמשכים עם חלק מהקושרים, ומכיוון שה־CIA לא עצר את ההשתלטות ושאף לעורר הפיכה ב־1970, קרוב לוודאי שהסוכנות גם סלחה על כך". 
 

ה־CIA המשיך לסייע למשטר הצבאי ובין השאר הפעיל מערכת תעמולה בתקשורת שנועדה להגביר את התמיכה הציבורית בשלטונו של פינושה. אף על פי שהחלו להתפרסם עדויות על פגיעה שיטתית של המשטר בזכויות אדם ועל רדיפה של מתנגדיו מהשמאל, המשיכה הסוכנות האמריקאית לשתף פעולה עם גורמי הביון בצ'ילה. עם זאת, בסוכנות הבהירו כי הם לא המשיכו בפעילות החשאית במדינה ולא סייעו לפינושה לחזק את שלטונו, ואף ביצעו רישומים של הפרות הזכויות מצדו.  

 

קונספירציית בריקס

 

אף שימי המלחמה הקרה תמו ומדיניותה של ארה"ב באמריקה הלטינית השתנתה באופן ניכר, בייחוד תחת שלטונו של הנשיא ברק אובמה, כפי שבא לידי ביטוי בפתיחות החדשה כלפי קובה, במשך שנים מעוז הקומוניזם באזור, נראה שהזיכרונות על ההתערבות האמריקאית בענייניהן של המדינות עדיין חדים. 

מיד אחרי שהסנאט בברזיל החליט לפתוח בהליכי הדחה נגד הנשיאה דילמה רוסף בשבוע שעבר, ובעקבות זאת היא הושעתה ל־180 יום, מיהר משרד החוץ הרוסי להתייצב לצד ידידתו הקרובה. "רוסיה רואה בברזיל שותפה חיונית במדיניות החוץ באמריקה הלטינית ובכל העולם", אמרה דוברת המשרד, מריה זכרובה, ומיהרה להזהיר כי "התערבות חיצונית הרסנית כלשהי אינה אפשרית". 
 

אף על פי שזכרובה לא הפנתה אצבע מאשימה לעבר צד כלשהו, כדאי לראות מה נכתב ב"פרבדה", שופר המשטר בזמן ברה"מ וגם כיום, כאשר רבבות הפגינו ברחובות ברזיל בדרישה להדחת רוסף לפני כשנה. "זו אפשרות סבירה שה־CIA מעורב בתוכנית לעורר מהומות ברחבי ברזיל", נאמר בידיעה, שהוסיפה כי המטרה היא לפגוע בברזיל מאחר שהיא חברה בבריקס (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה), הגוש של חמש הכלכלות הצומחות הגדולות ביותר בעולם. "בשנים האחרונות בריקס הפך לאיום הגיאופוליטי המרכזי עבור ארה"ב. אחת הסוגיות הבולטות בתקשורת המערבית כיום היא השבת האיזון למערכת המוניטרית העולמית ולמערכת הפיננסית. בריקס מהווה איום משמעותי עבור ארה"ב והדולר האמריקאי".  
 

הקונספירציה נמשכה גם סביב מחליפה של רוסף, מישל טמר, אף שגם הוא ניצב בפני אישומים דומים לאלה שהביאו לפתיחת הליכי ההדחה נגד הנשיאה השמאלנית. אתר וויקיליקס מיהר לפרסם שני מסמכים של הנציגות האמריקאית בסאו פאולו מלפני עשור, שמהם עולה כי טמר, נשיא התנועה הדמוקרטית הברזילאית, שימש מודיע של הביון האמריקאי וסיפק מידע על המצב הפוליטי במדינה ועל הסיכויים של מפלגתו בבחירות.
 

מי שלא הצטרפה לטענות על מעורבות אמריקאית הייתה דווקא רוסף, שכינתה את המהלכים נגדה "הפיכה". "ארה"ב התרחקה מהתהליך בברזיל", אמרה לאחרונה בראיון לרשת הטלוויזיה טלסור, אחד השופרות המרכזיים של המשטרים השמאלניים באמריקה הלטינית.
 

גם צפונה משם, בוונצואלה, מציג השלטון טענות למעורבות אמריקאית למתרחש במדינה. בסוף השבוע שעבר הכריז הנשיא ניקולס מדורו על מצב חירום למשך 60 יום בתגובה למה שהוא מכנה ניסיונות של גורמי פנים וחוץ להפיל את שלטונו הסוציאליסטי. "וושינגטון מפעילה צעדים לבקשת הימין הפאשיסטי בוונצואלה שמעודדים מההפיכה בברזיל", אמר. זו לא הייתה הפעם הראשונה שמדורו, בדיוק כמו קודמו הוגו צ'אבס, משתמש בטיעון הזה. כך היה גם ערב הבחירות לפני שלוש שנים, כאשר האשים "גורמים בפנטגון וב־CIA" בניסיון להשפיע על התוצאות וכך גם בהצהרות רבות על "מלחמה כלכלית" מצד ארה"ב. 
 

בוושינגטון כמובן הגיבו בזלזול לטענות מקראקס, ונרמז כי מצב החירום שהוכרז מאפשר למשטר לפעול נגד גורמי האופוזיציה שמנסים לקדם משאל עם שיביא לסוף שלטונו של מדורו. בממשל האמריקאי אומנם לא יזילו דמעה אם מדורו יצטרך ללכת הביתה ויגיע הקץ לשלטון השמאלני במדינה, אבל בהחלט מביטים שם בדאגה בהתרחשויות, בעיקר לנוכח החשש כי המדינה, שסובלת מאינפלציה של מאות אחוזים ומחסור חמור במוצרי יסוד, תקרוס כלכלית. 

 

גורמי מודיעין אמרו בימים האחרונים כי קיים סיכוי הולך וגובר שמדורו יודח בהפיכה פנימית או בהתקוממות צבאית ושתתחולל אלימות רבה במדינה, אבל ארה"ב לא מעוניינת להתערב בנעשה שם. "המטרה היא להקל את המשבר שהם נמצאים בו. האינטרס האמריקאי הוא שוונצואלה לא תיפול לתהום", אמר אחד הגורמים, אך מיהר להוסיף כי "ככל שארה"ב תתערב, כך אנחנו נהיה יותר הבעיה".