האם פוטין ואובמה מקדמים תוכנית לפתרון מדיני במזרח התיכון?

בדיפלומטיה נהוג להפריח מה שמכונה “בלוני ניסוי” על מנת לבדוק את דופק העם ואת דופק המעורבים השונים בפתרון. כך נעשה מדי פעם בעניין מלחמת האזרחים בסוריה, כאשר הניסוי האחרון שהופרח לפני כחודשיים נגע לטיוטת החוקה החדשה שלכאורה ניסחה רוסיה עבור סוריה. ב־24 במאי השנה, כאשר העיתונאי אילי חנא, כתב העיתון הלבנוני "אל־אח'באר" המקורב למשטר הסורי, פרסם חלק מפרטי טיוטת "חוקה רוסית לסוריה", הכוללת "תיקונים מהותיים של החוקה הנוכחית". למרות ההכחשות, חזר עיתון זה ופרסם שוב כי "טיוטת החוקה שפרסם הייתה רק חלק קטן" מהצעה רוסית לחוקה העתידית הזוכה לאישור אמריקאי עקרוני".

מאוחר יותר רבו הדיווחים אודות דיונים בין וושינגטון למוסקבה בנוגע לחוקה בסוריה, ובמיוחד לאחר הצהרת ג'ון קרי, שר החוץ האמריקאי, בתום ביקורו במוסקבה במרץ 2016 כי שני הצדדים הסכימו על לו"ז לגיבוש טיוטת חוקה ומסגרת עבודה של המעבר הפוליטי עד חודש אוגוסט 2016. ובלשון דיפלומטית פחות – ישנה התקדמות ניכרת בעניין. העיתון הלונדוני "אל־חיאת" דיווח לאחר מכן כי קרי קיבל מידי עמיתו הרוסי טיוטת חוקה, וחודש לאחר מכן דנו הצדדים בטיוטה בשוויץ. זאת, בניגוד מוחלט להצהרות של שליח האו"ם לדמשק, סטפן דה־מיסתורה, על גיבוש חוקה מוסכמת בין המשטר לאופוזיציה, עם התקדמות שיחות השלום. אבל, מי מקשיב לאו"ם.

פרסום פרטי “החוקה הרוסית לסוריה” גרם לזעם רב והרשתות החברתיות געשו לא על הגבלת סמכויות הנשיא ומתן סמכויות רחבות יותר לממשלה הדמוקרטית שתוקם, אלא על טשטוש המאפיינים האסלאמיים והערביים של "הרפובליקה הערבית הסורית" שבא לידי ביטוי במחיקת סממנים דתיים ואתניים. אחד מהם היה פייסל אל־קאסם, העיתונאי הסורי הבכיר העובד באל־ג'זירה ומתנגד משטר בולט. הוא כתב כי אסד "מקבל את ההצעה הרוסית לנהל את סוריה על בסיס עדתי ואתני ולהפכה לרפובליקה לא ערבית, לאחר הרס סוריה וגירוש עמה".

הדבר הביא את לשכת הנשיא לפרסם הכחשה גורפת. "על מנת למנוע כל בלבול, ברצוננו להדגיש שלסוריה לא הוצגה שום טיוטת חוקה וכל הדיווחים בכלי התקשורת בנושא זה חסרי כל בסיס", נכתב, "כל חוקה חדשה לסוריה בעתיד לא תוצג על ידי גורמי חוץ אלא תהיה סורית בלבד".

המסלול לשלום

כעת יוצא העיתון הלבנוני “אל־ג’ומהוריה” שמקורב לשלטון עם חשיפה נוספת, לפיה פתרון המשבר בסוריה יכלול גם את מדינות האזור. “תוכנית אוגוסטוס” זה נקרא, ומלבד החוקה היא תכלול גם הצעה למסלול שלום עם ישראל, שתכלול גם את סוגיית רמת הגולן. דבריו של קרי בדבר תקווה ש”תהיה התקדמות בפתרון דיפלומטי בסוריה בתחילת אוגוסט” לא הפתיעו את מי שעוקב מקרוב אחר סוריה, ובעיקר דיפלומטים מערביים, ששומרים על “דממת אלחוט” כדי לא לחבל במאמצים של שתי המעצמות.

למרות המשך הקרבות בכל החזיתות בסוריה ועל אף שגורמים רוסיים בכירים, בהם גם שר החוץ סרגיי לברורב, מעוניינים לשמור על התוכנית מתחת לרדאר, המבקרים במוסקבה המעוניינים בפתרון במדינה המשוסעת, שמעו מעמיתיהם הרוסיים כי “תוכנית אוגוסט” תביא לפריצת דרך.

“יש פרויקט כולל שמתבשל כיום לאחר הסכמה בין וושינגטון למוסקבה, ואת ניצניו הראשוניים נראה בתחילת אוגוסט”, אמר גורם לבנוני לעיתון “אל־ג’ומהוריה” והוסיף כי “דברי קרי בסיום פגישתו עם עמיתו הרוסי ובנוכחות דה-מיסתורה מוכיח רושם זה”.

הגורם הדגיש כי למרות שכישלון ניסיון ההפיכה במדינה תרם למהלך הרוסי-אמריקאי, ההתפתחויות האחרונות בזירה הטורקית אינם המניע מאחורי קידום צעדים אלו. ב־9 באוגוסט אמור נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן להיוועד במוסקבה עם הנשיא ולדימיר פוטין. ברור כעת כי ארדואן מהמר יותר על צעדים בוני אמון עם הדוב הרוסי, כמפלט אחרון מפני מה שהוא מאמין “הניסיונות האמריקאיים להדיחו”, וכן ככוח עזר כלכלי לקידום הסכמי הסחר והתיירות בין המדינות. זאת, כדי להציל את ממשלו מנקמתם של אנשי העסקים. אולם, על פי חוגים לבנונים בכירים, פוטין, שמודע לכך שלאנקרה יהיה קשה להתנגד כרגע, בעצם הולך להציג בפני עמיתו הטורקי את “תוכנית אוגוסט הסורית”. דבריו של העיתונאי הצרפתי הבכיר ג’ורג’ מלברונו כי “טורקיה מתקנת את דרכה עם סוריה” באים במסגרת זו. בימים הבאים אנו נפגוש מאמרים רבים מסוג זה.

על פי דיווחים שונים, כיום ידוע כי ההסכם על פתרון המשבר כולל את הצבת ארגון ג’בהת א־נוסרה, שרק בשבוע שעבר דווח כי נפרד מאל־קאעידה, יחד עם ארגון המדינה האסלמאית, דאעש. הדבר נותן לגיטימציה למתקפה על הארגון, כדי להביא לסיום נוכחותו על אדמת סוריה. הדבר מביא להסדר בינלאומי לפיו משטרו של בשאר אסד יצטרך להתחלק בשלטון עם האופוזיציה במסגרת משטר לא מרכזי מורחב, קרוב יותר לפדרלי.

האזורים בהם תשלוט האופוזיציה יהיו עשירים במים ובחקלאות, ומה שנותר מהתעשייה, ואילו האזורים בהם ישלוט המשטר יהיו עשירים במסחר ובנפט. תוכנית אוגוסט תכלול גם שימוש מזערי ביותר בחיל האוויר הסורי, שמשתמש בחביות נפץ נגד האזורים בהם שולטים המורדים.

החלק של ישראל

לפי מקורות דיפלומטיים רוסים ואמריקאים, החשיבות של תוכנית אוגוסט היא ברמה האזורית, בעיקר במציאת הסדר עם ישראל, שיביא להתקדמות ממשית בפתרון. המקורות מסרו כי אסד ביקר בחודש יוני במוסקבה, ימים ספורים בלבד לפני ביקורו הרביעי השנה של ראש הממשלה בנימין נתניהו במוסקבה, שנערך ב־6 ביוני.

עוד מוסיפים המקורות, כי פוטין, שנועד עם אסד, הציג בפניו את כל סעיפי “תוכנית אוגוסט” כולל את השלב שלאחר ההסדר הפנים סורי והסוגייה הישראלית-סורית. בין היתר, הוצגה טיוטת ההסדר שהושגה בשלהי כהונתו של נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון בנוגע לרמת גולן בתקווה שתוכל להיות בסיס להבנות בין ישראל לסוריה. מי שהכין בזמנו טיוטה זו היה מרטין אינדיק, שגריר ארצות הברית בישראל ושליח המדינה למזרח התיכון לשעבר, שעשוי להיות האחראי על ההסדר ישראלי-ערבי בצוות של הילרי קלינטון, במידה ותיבחר.

עוד עולה כי איראן שותפה בסוד הביקור של אסד ואף שיגרה אותות חיוביים בעניין זה. המקורות מסרו, כי אין ספק שתוצאות פגישה זו הן שהביאו לדחיפה אדירה שסימניה יוצגו במהלך אוגוסט. אולם, אותם מקורות מדגישים כי מסלול המגעים יכול להידחות עד פברואר או מרץ 2017, עד כניסת הממשל האמריקאי החדש לבית הלבן. הכוונה היא להציג את המהלכים כפרי בשל בפני הממשל החדש לאחר "חריש עמוק" שנעשה בזירה המדינית ובשטח – בעיקר מתקפה בלתי מתפשרת נגד דאעש ־ גם בסוריה וגם במוסול בעיראק – מה שמביא את הארגון להגברת פיגועי הטרור שלו באירופה, כדי להוכיח נוכחות ולמצוא תומכים "אפורים" מתוך המוסלמים האירופאים.

במקביל, לבנון רוצה גם להיכנס למשוואה זו כדי לפתור גם את בעיותיה הפנימיות עד החורף הקרוב. בלבנון מקווים שהסדר סוריה יביא גם להסדר בנוגע לנשיא המדינה הבא, ראש הממשלה ופיקוד הצבא, וכן חוק חדש לבחירות שיכלול גם תיקונים בחוקה שתתאים למצב החדש אצל שכנה ממזרח.

עד אז, הסטטוס־קוו יהיה המצב גם בלבנון, אלא אם דאעש יעורר את תאיו הרדומים בארץ הארזים, דבר שיביא להתנגשות עם חיזבאללה, ולצורך בינלאומי להכניס גם את לבנון על בעיותיה הביטחוניות והפוליטיות לצלחת ההסדר הכולל עם סוריה.

ובסוף השאלה נותרה בעינה, האם גם הדיווחים האחרונים, כולל של עיתונים אמינים בעולם הערבי, הם בבחינת “בלון ניסוי” של הדיפלומטיה או שאנחנו באמת נמצאים לקראת הסדר כולל במזרח התיכון?