מחטיאים את המטרה: סוכנויות האו"ם מפספסות הזדמנות לגרום לאסד להתקפל

סוכנויות האו”ם השונות הזרימו משאבים עצומים (ארבעה מיליארד דולר עד כה) להתמודדות עם המשבר ההומניטרי בתוך סוריה. הסיוע שהן העניקו למיליוני סורים ראוי להערכה, אך אסור לנו להתעלם מכך שהחל מהימים הראשונים של ההתקוממות בסוריה, שלאחר מכן הידרדרה למלחמת אזרחים, סוכנויות האו”ם הפועלות בסוריה הכפיפו את עצמן לדרישות המשטר.

התנהלות סוכנויות האו"ם בסוריה חותרת תחת העקרונות הבסיסיים של סיוע הומניטרי, ובהם שמירה על עצמאות, ניטרליות ואספקת סיוע ללא משוא פנים. התנהלות סוכנויות אלו תרמה להצלחת טקטיקות הלחימה האכזריות והלא־חוקיות של המשטר, ובהן הרעבה של מעל מיליון איש ברחבי סוריה הנתונים במצור וטיהור אתני של קהילות סוניות שהתמרדו נגד המשטר. לא זאת בלבד, אלא שחלק מהסיוע תועל לידי משרדים ממשלתיים ולידי מקורבים למשטר שמעורבים באופן ישיר בסיוע למאמצו המלחמתי.

אופי היחסים בין המשטר הסורי לסוכנויות האו”ם התקבע כבר בתחילת ההתקוממות העממית בסוריה. ההפגנות החלו בעיר דרעא שבדרום סוריה, במרץ 2011 והתפשטו ממנה. כדי לרסק את ההתקוממות, הטיל המשטר מצור על העיר דרעא באפריל 2011. כמה שבועות לאחר תחילת המצור, שבמסגרתו מנע המשטר מהאוכלוסייה לעזוב את האזור או להכניס מוצרים לתוך העיר, ניסתה אחת מסוכנויות האו”ם להכניס סיוע לעיר הנצורה, אך בכירים במשטר אסד, ובהם סגן שר החוץ פייסל מקדאד, הבהירו כי הוויזות של עובדי האו”ם יבוטלו, והם ייאלצו לעזוב את סוריה. מאז הוכתבה התנהלות האו”ם בסוריה ראשית כל על ידי הרצון להימנע מגירוש צוות האו”ם מהמדינה, שיפגע אנושות ביכולת האו”ם להמשיך לחלק סיוע בסוריה.

רק לא להרגיז

לאורך מלחמת האזרחים בסוריה ביצע משטר אסד הפרות זכויות אדם בוטות שכוללות פשעי מלחמה (עינויים, הרעבת אוכלוסייה אזרחית, שימוש במגנים אנושיים, הרס מכוון של תשתיות, ירי מכוון נגד אזרחים, הוצאות להורג, ביזה, שימוש בנשק כימי, אונס עצורות) ופשעים נגד האנושות (השמדה, שעבוד, טיהור אתני, העלמת עצורים). למרות הפרות בוטות אלו של המשפט הבינלאומי, סוכנויות האו”ם מהססות לבקר את המשטר מחשש שיגורשו מהמדינה.

35 עובדים של האו”ם עצורים על ידי המשטר בבתי כלא שידוע כי מתבצעת בהם השמדה שיטתית של עצורים, והאו”ם מעולם לא מתח ביקורת פומבית על המשטר בשל זאת. אפשר להמחיש את ההססנות הזאת גם אם נשווה בין גינוי של אונר”א לאחר הפצצה ישראלית על בית ספר בעזה במהלך מבצע “צוק איתן”, לעומת הודעת אונר”א בעקבות הפצצה שביצע משטר אסד ביולי 2016 במרכז קהילתי לילדים במחנה הפליטים הפלסטיני ח’אן א־שייח שנתון במצור המשטר. הודעת אונר”א כלל לא הזכירה מי הגורם האחראי להפצצה או את המצור על המחנה.

משטר אסד משתמש בהרעבה של אוכלוסייה שנתונה במצור באופן שיטתי כדי לכפות עליה הסכמי כניעה המכונים "הפסקת אש", ובמסגרתם הוא מתיר להכניס סיוע הומניטרי לעיירות בתמורה לכך שהאוכלוסייה תיכנע למרותו או "תסכים" להתפנות כולה או באופן חלקי. האו"ם פיקח על העברות אלו של האוכלוסייה הסונית בשורה של הסכמי כניעה. סוכנות האו"ם, שאחראיות לאספקת הסיוע, משמשות כלי בידי המשטר – לאוכלוסיות שנכנעות נכנס מזון, ולאוכלוסיות שממשיכות להתמרד לא מגיע כל סיוע, והאוכלוסייה גוועת ברעב.

מעל מיליון סורים חיים כיום במצור, כ־99% מהם במצור של משטר אסד. עד כה הרג משטר אסד 995 אזרחים באמצעות הטלת מצור – רובם הומתו ברעב, והשאר משום שנמנע מהם טיפול רפואי. האו"ם גם מפחית באופן מלאכותי את מספר האנשים הנצורים בסוריה כדי לרצות את המשטר; על פי נתונים רשמיים של האו"ם, "רק" 586,000 תושבים סורים חיים במצור. העיירה מדאיא, למשל, לא הוגדרה כנצורה כאשר עשרות מתושביה מתו ברעב זה אחר זה בשלהי 2015 ותחילת 2016.

האו”ם לרוב אינו מפרסם את העובדה כי המשטר מונע ממנו גישה לאזורים הנתונים במצור. מלכתחילה האו”ם אינו מרבה לבקש גישה לאזורים אלו מחשש שירגיז את המשטר. בספטמבר 2016, למשל, דחה המשטר 80% מהבקשות המועטות של האו”ם להגיש סיוע לאזורים הנצורים. מעבר לכך, האו”ם ממעט להתייחס לכך שהמשטר מסיר ציוד הכרחי משיירות הסיוע שהוא כן מתיר את כניסתן. כך, למשל, בספטמבר 2016 הסיר המשטר 1.5 טונות של ציוד רפואי מהשיירה שנכנסה לעיירות מדאיא וזבדאני שנמצאות בהסכם הפסקת אש שנכפה על האוכלוסייה באמצעות מצור ממושך. המשטר הוריד משיירה שנסעה לשכונת אל־וער בעיר חומס, הנמצאת גם היא בהסכם הפסקת אש כזה, זרעים לגידול ירקות שיסייעו לאוכלוסייה לשרוד על אף הרעב וציוד לביצוע ניתוחים.

במהלך שלוש השנים הראשונות למלחמת האזרחים בסוריה, סירבו סוכנויות האו”ם להגיש סיוע באזורים מחוץ לשליטת המשטר בתואנה כי אין לכך בסיס חוקי. גם לאחר שביולי 2014 התקבלה החלטת מועצת הביטחון שהתירה לסוכנויות האו”ם במפורש לחצות את גבולות סוריה ללא אישור המשטר כדי להגיש סיוע לאוכלוסייה, האו”ם ממעט לעשות זאת מחשש שירגיז את המשטר. כ־80% מהסיוע של האו”ם ממשיך להגיע לאזורים בשליטת המשטר, והשאר לאזורים בשליטת המורדים הסורים. חלק מהסיוע לאזורים בשליטת המורדים מגיע מאזורים בשליטת המשטר בתוך סוריה. הליך קבלת האישור מהמשטר להעברת סיוע לאזורי המורדים מסורבל ואטי. ב־2015 אושרו רק 10% מהבקשות. גם כאשר האישור ניתן, הוא לא מבטיח כי המשטר ובעלי בריתו לא יפגע במי שמעבירים את הסיוע, כפי שהיה אפשר לראות בהפצצה הרוסית על שיירת הסיוע של הסהר האדום הסורי בפאתי חלב בחודש שעבר, שהרגה 11 עובדי סיוע.

הסיוע המסיבי של סוכנויות האו”ם מאפשר לתחזק רמת חיים נסבלת באזורים בשליטת המשטר בזמן שרמת החיים באזורים בשליטת המורדים נמוכה הרבה יותר. בשל ההפצצות הכבדות על אזורים בשליטת המורדים והימצאות סיוע הומניטרי באזורים בשליטת במשטר, מיליוני סורים עקרו מבתיהם ונסו לאזורים בשליטת המשטר. כך סוכנויות האו”ם מסייעות למשטר באסטרטגיה שלו להבריח את האוכלוסייה מאזורים בשליטת המורדים, אם מחוץ לגבולות סוריה ואם לאזורים בשליטתו.

כוחו של אולטימטום

הערכה פנימית שעשה המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו”ם (OCHA) בסוריה ב־2016 מצאה כי האו”ם אינו עוקב אחר חלוקת הסיוע וכי אין לו דרך לדעת לאן הגיע מרבית הסיוע. לעתים קרובות נשען האו”ם על הסהר האדום הסורי, שמשמש הזרוע של המשטר הסורי, לחלוקת הסיוע. ארגון המזון העולמי (WFP), סוכנות של האו”ם, מורשה על ידי המשטר לפקח על חלוקות מזון, אך המשטר מחליט לאילו חלוקות מותר לנציגי הארגון להגיע ולאילו לא. לכן הפנה המשטר לעתים קרובות את הסיוע ההומניטרי למטרות צבאיות. כך, סיוע שהוצנח לדיר א־זור, שנצורה על ידי דאע”ש, הועבר פעם אחר פעם ללוחמי המשטר בעיר, שלאחר מכן מכרו את מה שלא צרכו בעצמם לאזרחים הנצורים במחירים מופקעים במיוחד. לא אחת הראו תמונות ממאחזים של צבא המשטר והמיליציות שלו אוהלים של נציבות הפליטים של האו”ם וקופסאות של סיוע הומניטרי של סוכנויות האו”ם.

משטר אסד הוא שקבע מי הגופים שעמם מותר לאו”ם לעבוד באזורים שבשליטתו. אף שחלק מהארגונים הם א־פוליטיים באופן יחסי לסוריה, גופים אחרים ברשימה הם משרדי ממשלה או מנוהלים על ידי בכירים במשטר ומקורבים להם, והאו”ם בחר להעביר לארגונים אלו כספים לא אחת. אישים אלו נתונים לסנקציות של האיחוד האירופי וארצות הברית. האו”ם מתרץ את העברת הכספים לאישים ולארגונים אלו בכך שהם מחויבים לפעול רק בהתאם לסנקציות של האו”ם. משום שרוסיה חברה במועצת הביטחון של האו”ם, היא מנעה קבלה של כל החלטה להטיל סנקציות על המשטר ועל אישים המסייעים לו לבצע הפרות זכויות אדם בוטות.

תחקיר שפרסם עיתון “הגרדיאן” הראה כי סוכנות הפליטים של האו”ם והמשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו”ם העבירו 8.5 מיליון דולר לעמותת הצדקה שמנהלת אסמאא’ אל־אסד, אשתו של נשיא סוריה.

ארגון הבריאות העולמי העביר חמישה מיליון דולר לבנק הדם הסורי, שנמצא בשליטת משרד הביטחון הסורי, ויש עדויות כי חיילים ולוחמים של המשטר מקבלים תעדוף בקבלת מנות דם. ארגון המזון והחקלאות (FAO) של האו”ם העביר יותר מ־13 מיליון דולר למשרד החקלאות הסורי תמורת זרעים. השערורייתית מכולן היא החלטת יוניצ”ף (קרן האו”ם לסיוע לילדים) להעניק 267,933 דולר לפרויקטים של סיוע הומניטרי לארגון “אגודת אל־בותסאן” בניהולו של ראמי מח’לוף, בן דודו של בשאר אסד, והאדם העשיר ביותר בסוריה. אגודת אל־בוסתאן משמשת באופן רשמי כארגון צדקה שפועל בעיקר באזורים העלאוויים, אך היא גם מקור המימון של מיליציה שלוחמת למען משטרו של אסד, בעיקר באזור חמה וחומס, וידועה בשם אגודת “אל־בוסתאן”. מח’לוף הוא המממן של לפחות שלוש מיליציות שנלחמות למען משטרו של אסד. מיליציות אלו אחראיות למעשי טבח מחרידים נגד אזרחים סונים. המשמעות היא שיוניצ”ף העבירו כספים לארגון שמנתב חלק ניכר מתקציבו כדי לשלם משכורות לפושעי מלחמה.

סוכנויות האו”ם הפועלות בסוריה ניצבות מול ברירה קשה מאוד, וחששן כי הן יסולקו מהמדינה ולא יוכלו להגיש סיוע למיליוני נזקקים הוא מובן. עם זאת, במיוחד בשלב זה של הלחימה, המשטר תלוי בסיוע המסיבי שמזרימות סוכנויות האו”ם למדינה. סיוע זה מאפשר לו להפנות משאבים מאספקת מזון ושירותים בסיסיים לאזרחיו - למאמץ הלחימה. במצב כזה יאלצו עמידה משותפת של הארגונים הפועלים בסוריה והצבת אולטימטום בפני המשטר – שלפיו אם לא תינתן להם האפשרות לספק סיוע לכל סוריה, כולל האזורים הנצורים, יפסיקו לפעול – את המשטר להתקפל, גם אם לא באופן מלא.

המשטר הסורי המקרטע - ללא עתודות של מטבע זר ותחת עולן של סנקציות מחניקות מטעם האיחוד האירופי וארצות הברית - אינו יכול לאפשר לעצמו להוציא מיליארדים נוספים מדי שנה, מיליארדים שאין לו, על אספקת השירותים שמספקות סוכנויות האו”ם בסוריה. 

הכותבת היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית