מסע אחר לגמרי: העיר השוודית שהולכת לעבור דירה

כיוון שהמרבץ שעון על צלע ההר בזווית אלכסונית של 60 מעלות, ובאותה זווית הוא גם ממשיך מתחת לאדמה בכיוון מזרח, בשלב מסוים יעברו החפירות לאיתורו והוצאתו בדיוק מתחת למרכז העיר הנוכחי. כשזה יקרה, תשנה האדמה שמעל אתר החפירות את פניה, ובעקבות זאת עלולים להיווצר בולענים מסוכנים על פני הקרקע, וחמור מכך - אזורים שלמים עשויים לקרוס פנימה. אירועים כאלה כבר נצפו באזור החפירות בשנת 2003, אך אז לא נגרם נזק מכיוון שהיה זה אזור שומם. עם זאת, כבר אז החלה מנקרת בראשיהם של בכירי LKAB השאלה: מה נעשה כשנצטרך לכרות ברזל מתחת לאזורים מיושבים? והאם קייימת סכנה, ולו מזערית, שמישהו ייפגע?

כמובן שאף אחד לא רוצה בכך, לא ב–LKAB ולא בעיריית קירונה, אבל הם כן רוצים (מאוד) גישה נוחה למרבצי הברזל, והם הגיעו למסקנה שהרווח הטמון שם עולה על הטרחה שכרוכה בהזזתה של העיר, גם אם מדובר בפרויקט מורכב שיימשך שנים. לכן הם מתכננים מאז שנת 2004 את "מעבר הדירה" של העיר קירונה, על כל המשמעויות האזרחיות, התכנוניות, התחבורתיות והתשתיתיות הנובעות מכך, ומשאבים רבים וניכרים מושקעים בהסברת המהלך וביצועו בדרכי נועם.

"התהליך כולו החל בשנת 2004, כאשר העירייה הודיעה לתושבים שחלק מהעיר חייב לזוז אם אנחנו רוצים להמשיך לכרות ברזל מההר", מסביר באחד מסרטוני ההסברה האלה ניקלש סירן ממועצת העיר של קירונה, "המכרה תמיד עבד בסימביוזה עם העיר שלנו. המיקום שלו, בקצה הצפוני של לפלנד, הוא הסיבה לכך שקירונה נבנתה היכן שנבנתה. לכן מעולם לא עלתה בראשנו האופציה השנייה, של השבתת העבודה על המכרה, והעדפנו את המתווה של הזזת מרכז העיר".

אז הסברה יש, אבל האם כל התושבים מרוצים מהצעד? משיחות עם מקבץ אקראי של תושבים, נראה שלא בהכרח. רבים חוששים שחברת LKAB לא תעמוד בהתחייבויותיה למימון תשתיות חלופיות במקום אלו שייהרסו, אחרים חוששים שהשטח שנבחר לבניית העיר מחדש יהרוס מרחבים טבעיים נרחבים שערכם לא יסולא בפז. "המדינה, שמחזיקה בחברת הכרייה, חושבת בעיקר על הרווחים מהעבודות ופחות יורדת לרזולוציות שמטרידות את האזרח הקטן וישפיעו על חייו", סבור לדוגמה טימו וילגטס, מורה בבית הספר המקומי.

כך או כך, בשלב הזה נראה שהעתקתה של קירונה היא כבר עובדה מוגמרת, ולכן הוויכוח שנותר כעת על הפרק הוא פחות על עצם המעבר, ויותר על האופן שבו זה ייעשה, וכמה ייפגעו חייהם של תושבי העיר והאזור עד שזה יסתיים. לפי שעה, החיים במרכזה של קירונה נמשכים כסדרם, אבל התחושה היא שהם חיים על זמן שאול.

סוף העולם שמאלה

קירונה (Kiruna, במלרע) היא הדבר הכי קרוב לסוף העולם שאי פעם הגעתי אליו. זוהי העיר הכי צפונית בשוודיה, ואחת מנקודות היישוב הצפוניות בעולם, הממוקמת 200 קילומטרים מצפון לחוג הארקטי. ההגעה אליה מהעיר הגדולה הכי קרובה, עיר הנמל עוצרת הנשימה לולאו, בחלקה הדרומי של לפלנד השוודית, כרוכה בנסיעה של 350 קילומטרים. שטחה המוניציפלי של קירונה, 20,715 קמ"ר, הוא הגדול ביותר מכל הרשויות המקומיות בשוודיה, אבל הוא מיושב בדלילות, ובעיקר מתאפיין באגמים כחולים, שמיים בהירים ומרחבים אינסופיים, אתרי סקי בחורף, וענפי דיג וציד משגשגים בקיץ.

העיר עצמה הוקמה כעיירת כורים בשנת 1900, כדי לתמוך במאמצי כריית הברזל שהחלו בהר קירונווארה סביב 1890. שנים אחדות קודם לכן הפנה אחד מבני שבט הסאמי (העמים הילידים המתגוררים בלפלנד, צאצאיהם של מתיישבים אסיאתיים קדמונים שהיגרו לשם לפני אלפי שנים) את תשומת לבם של השוודים לכך שבאזור קיים מרבץ ענק של המשאב המבוקש. ק.א. ולנברג, בנקאי ולימים פוליטיקאי שוודי בכיר, השתתף במימון הכרייה הראשונית, עוד בהיותה של LKAB חברת כרייה פרטית, ועד היום לוקחת משפחת ולנברג חלק פעיל בפעילות הנעשית באזור. כמו כל דבר בעולם, יש כאן גם זווית יהודית שחייבים לאזכר: אותו ק.א. ולנברג הוא קרוב משפחתו של ראול ולנברג, הדיפלומט השוודי הנודע שפעל בהונגריה בימי מלחמת העולם השנייה וסייע להצלת חייהם של עשרות אלפי יהודים. רגע לפני שמתמלאים בפטריוטיות, חשוב לאזן ולהזכיר כי יש האומרים שראשי LKAB לא היססו לסחור בברזל עם גרמניה הנאצית באותן שנים אפלות, וניצלו את היותה של שוודיה מדינה נייטרלית כדי לעשות עמה עסקים.

בכלל, יותר מכל דבר, מסתבר שהשוודים אוהבים לעשות כסף, והרבה. כך קרה שאף שהמהלך להזזת מרביתה של העיר עדיין מצוי בשלבי התנעה, בקירונה מתנהלת סביבו כבר עתה מסחרה רצינית. סיורים יומיים, שיוצאים ממרכז התיירות המקומי (שגם הוא צפוי להיהרס ולהיבנות מחדש), מציעים ביקור בכנסייה ובבניין העירייה, בהרים העוטפים את העיר ובמרכז החדש, שבנייתו כבר החלה - והכל תמורת 450 קרונות שוודיות בלבד (כ–200 שקל לאדם). תמורת 375 קרונות (כ–169 שקל) תזכו לסיור מודרך של שלוש שעות במעבה הר קירונווארה. אוטובוס מאורגן יאסוף אתכם מוקדם בבוקר ממרכז התיירים, יעבור ליד המשרדים הראשיים של LKAB השוכנים למרגלות ההר, וייכנס דרך מערכת כבישים מרשימה שנחצבה בתוך ההר למרכז מבקרים מיוחד, שהוקם בעומק 540 מטרים מתחת לפני האדמה.

בחוברת מהודרת, המחולקת במהלך הסיור למבקרים במכרה, מסבירים ב–LKAB איך יתבצע מעבר העיר. "בכוונתנו 'לעמעם' אזורים מסוימים", נכתב שם בשפה עדינה, "ולבנות מעליהם פארקים, שיהפכו את המעבר בין אזור המכרה לעיר עצמה לחלק ונעים. המטרה שלנו היא שאף אחד לא יגור ליד גדר תעשייתית. ככל שהשינוי האורבני יימשך, יותר ויותר פארקים יתווספו, עד שהאזור שיושפע מהחפירות ייצור פארק אחד גדול". בחוברת אחרת, שמחולקת לתיירים דוברי האנגלית המבקרים באזור, נכתב: "מעולם בהיסטוריה לא עברה קהילה כל כך גדולה שינוי כה נרחב. בימים אלה, כש'קירונה החדשה' הולכת ולובשת צורה במיקום החדש שנבחר עבורה, מתכנניה עושים כל מה שהם יכולים כדי שהעיר ותעשיית הכרייה יוכלו לחיות בדו–קיום ולהתפתח במקביל זו לצד זו".

כדי להתחשב בערכים סנטימנטליים והיסטוריים של קירונה הישנה, מוסיפים בחוברת הראשונה, שניים מהמבנים היותר איקוניים של העיר לא ייהרסו וייבנו מחדש, אלא פשוט יועתקו כמו שהם לאזור החדש, וזאת באמצעות טכנולוגיה הנדסית מורכבת. אלה הם הכנסייה ומגדל השעון הייחודי. עוד נכתב כי בעבור כל פארק שייבנה, וייקרא מעתה פארק כרייה עירוני, חתמה חברת LKAB על הסכם מול עיריית קירונה, הקובע את גובה הפיצויים שהעיר תקבל בעבור הנזק הצפוי לתשתיות, לאדמה ולרכוש הציבורי. "המטרה היא לאפשר לעיר לבנות באמצעות הכסף הזה מבנים ותשתיות שווי ערך בגודל, באיכות ובפונקציונליות שלהם לאלה שייהרסו", מבטיחים בחברה.

פיצוי נכבד ביותר מוצע בתוך כך גם לבעלי בתים ודירות פרטיות שנמצאים בקו שצפוי להיפגע כתוצאה מעבודות הכרייה העתידיות, ושאת נכסיהם מעוניינת החברה הממשלתית לרכוש. ב–LKAB מציעים לפצות כל בעל בית שכזה בסכום הגבוה ב־25% ממחיר השוק, באופן שאמור לאפשר לו, במידה שיחפוץ בכך, לרכוש בית חדש באזורים שאינם מיועדים לפי שעה לפינוי, או להמתין לבניית האזור החדש, ולרכוש שם נדל"ן. יש רק בעיה אחת: לפי התוכניות, העבודות על מרכז העיר החדש עשויות להימשך עד לשנת 2035, וקשה מאוד לחזות אם עלות דירה לפי מחירון שוק של 2016 תצליח לכסות משהו מהעלויות בעוד 19 שנה.

"זו בדיוק דוגמה לנקודה שבה החברה לא מתחשבת בצרכים שלנו באופן ריאלי", הסביר לי בפיצריית "פלדיום" התושב טימו וילגטס, כשלצדו אשתו המוזיקאית אן–מרי. "תכנון נכון יותר היה מונע מצבים שבהם לאנשים לא תהיה אפשרות לממן לעצמם דיור בעתיד. אישית, אני מכיר כמה אנשים שמבחינתם זו הייתה עילה מספיק טובה לעזוב כבר עכשיו את קירונה, ולא להמתין שהזמן ייטיב איתם".

במעבה האדמה

רק 2,300 מתושבי קירונה עובדים היום באתר הכרייה הנשלט על ידי LKAB. 600 מהם עובדים מתחת לאדמה, ועוסקים בהליך הוצאת הברזל עצמו, והיתר עובדים בתפקידי מינהלה שונים. אבל המכרה מעסיק בעקיפין עוד מאות רבות של תושבים, החל בתעשיית התיירות הענפה שצמחה סביב ההכנות למעבר, דרך הפועלים הרבים העובדים מאז שנת 2009 על הכנת התשתיות במרכז העיר החדש, לרבות ביוב, חשמל, כבישים וכיוצא בזה - וכלה בשפים המקומיים, שמגדלים זן נדיר ומיוחד של פטריות שיטאקי בעומקו של הר קירונווארה ומייצאים אותן לכל האזור. מלבדם, העתקת מרביתה של העיר צפויה להשפיע כמעט על כל אחד מכ–20 אלף התושבים של קירונה, בשל הזזת כבישים ובתים, העברת חנויות ומקומות עבודה ועוד.

בפאתי העיר השינוי כבר נראה לעין. כשנכנסתי לקירונה מכיוון כביש E10 הארוך והמפותל, חלפתי על פני מבנה אדריכלי עגול ומודרני, שנראה כלפי חוץ כמו קניון חדש ומרשים. "לא ברור לי למה משקיעים בכזה קניון כשעוד שנייה הולכים להרוס פה את הכל", אמרתי לאשתי אגב נסיעה. שעות אחר כך כבר הועמדתי על טעותי על ידי פקידת הקבלה במלון "ריפאן" בו שהינו. "זה לא קניון", היא הגיבה בביטול מחויך כשהראיתי לה במצלמה את המבנה שאותו צילמתי, "זה בניין העירייה החדש, שבנייתו החלה בשנת 2014 אחרי שנים של הכשרת התשתיות באזור". הודיתי לה במבוכת מה ומיהרתי להחליף נושא, ולשאול איך אני מצטרף לסיור המודרך של LKAB שייצא מחר בבוקר ממרכז העיר ויירד לעומק האדמה.

למחרת, יום שבת, התייצבנו אני, תיירת מדרום שוודיה, ואוטובוס מלא תיירים איטלקים נלהבים, בשעת בוקר מוקדמת מול לשכת התיירות המקומית של קירונה. המדריכה שלנו, איסה, המחישה לנו במהלך הנסיעה הקצרה לתוך מעמקי הר קירונווארה, עד כמה עשויה להיפגע העיר כולה אם לא יועתק החלק המרכזי שבה - ועד כמה המכרה הוא חלק בלתי נפרד מקירונה. איסה מתגלה במהרה כאישה שוודית קורקטית ומתוקתקת, המדברת במליצות על מקום עבודתה, דואגת שלא נצלם בשטח התפעולי שבכניסה לבטן ההר, ומחייבת אותנו לחבוש קסדות מרגע שהאוטובוס עוצר בפתח מרכז המבקרים ועד לעזיבת המתחם. "מרגע שהאדם למד להוציא מינרלים חיוניים מהאדמה, הייתה דרישה גבוהה לפלדה המיוצרת מחומר הגלם שבעפרת הברזל", מזכירים לנו שוב ושוב כמה הפעילות של LKAB חיונית, "מאז שהוקמה החברה ב–1890, הוצאו יותר ממיליארד וחצי טונות ברזל משדות הברזל השוודיים. לשום חומר אחר לא הייתה כזו חשיבות בהתפתחות החברה המודרנית".

לפני שאנחנו מתחילים בסיור הרגלי, שמקיף חלק קטן מאזור שסיימו לחפור בו בתחילת שנות ה–2000, מראה לנו המדריכה תרשים של ההר ומרבץ עפרת הברזל המרשים שבלבו. מסתבר שעד שנות ה–60 הצליחו לחפור ולחלץ ברזל טהור בטכנולוגיה המיושנת שהייתה באותה תקופה, עד לעומק כ–200 מטר בלבד. לעומק של מינוס 540 מטר מתחת לפני האדמה, שבו היינו כעת, הצליחו החבר'ה של LKAB להגיע באמצעים מתקדמים יותר עד תחילת המאה ה–21. מאז ועד היום העבודות הואצו ואף הוכפלו, ובעזרת הכלים המסיביים שעומדים לרשות הכורים בימים אלה הם הצליחו לרדת עד לגובה 1,365 מטר מתחת לפני האדמה. אלא שבדיוק אז, הסבירה איסה, הם הבינו שאם ירצו לחפור עמוק יותר, הם יהיו חייבים להזיז את העיר שמעל שטח הכרייה - ולא להסתכן באסונות מיותרים.

"ההערכה שלנו היא שמרגע שמעבר העיר יושלם, נוכל לחפור בלא קושי עד לעומק של מינוס 2,007 מטר מתחת לפני האדמה, ולחלץ ברזל שיספיק לנו לפרק זמן של עוד 30 שנה, כלומר עד השנים 2060־2070", סיכמה איסה.

ומה יקרה אם תגלו שמרבץ הברזל נמצא בעומק רב יותר?
"עוד מוקדם להגיד. אבל אם אלה יהיו פני הדברים, כנראה שלא יהיה לנו מנוס מלהזיז אז את יתרת העיר, שנכון לעכשיו עדיין לא הועתקה ממקומה".
בכל אופן, מדובר בתחזית שאם תתממש, זה יקרה רק בסוף המאה ה–21. בינתיים הוקרן לנו סרטון שממחיש את עוצמתה של LKAB. בסרטון החברה מתגאה בכך שביום אחד היא כורה שם מספיק ברזל כדי לבנות לא פחות משישה מגדלי אייפל (!). לטענתה, כ–90% מייצור הברזל באירופה כולה נעשה כיום במכרה בקירונה. איסה השלימה את התמונה כשהסבירה לנו על הליך הפיצוץ המבוקר של מרבצי הברזל. עם סיום הפיצוצים מגיע שלב האיסוף והסינון של חומר הגלם הטבעי יקר הערך הזה, עד לגיבושו לכדי כדורי ברזל קטנים שאותם ניתן להחזיק בכף היד.

מקירונה מיוצא הברזל ברכבות מיוחדות לשתי ערי נמל (ומשם לשאר העולם): האחת, העיר השוודית לולאו, שבה התחלתי את מסעי; והשנייה, עיר הנמל הנורווגית נרוויק, שבאופן אירוני קרובה יותר לקירונה מאשר כל עיר שוודית בנמצא (נסיעה של "בסך הכל" שלוש שעות - נצח במונחים ישראליים, גיחה קצרצרה במונחים סקנדינביים).

חוששים לעתיד

ביציאה מבטן ההר נזכרתי דווקא בדברי התוכחה של טימו וילגטס, התושב שפגשתי בפיצרייה, שהציג תמונה הפוכה לזו של איסה, המדריכה מטעם LKAB. "בוא נניח שהם באמת יזיזו את כולם, יחפרו לעומק המדובר ויוציאו משם את כל הברזל בתהליך שיימשך עוד 20־30 שנה", הוא אמר. "מה יקרה אז? יכול להיות שבזאת יסתיים הסיפור ולא יהיה יותר מה להוציא, המכרה ייסגר והעיר תתמוטט כלכלית. במקרה כזה, לנכדים שלנו לא יישאר שום עתיד. לכן, באופן טבעי, אפשר להבין למה חלק מהאנשים ניגשים לתהליך הזה בצורה מעט סקפטית ולא בולעים בהכרח כל דבר שהממשלה מוכרת לנו".

פלח אוכלוסייה נוסף שחושש מפגיעה ממשית באורח חייו הוא בני הסאמי, אותם אלפי ילידים לאפים המאכלסים את האזור שבו שוכנת קירונה זה אלפי שנים. כיום מרבית הלאפים מעורים היטב באוכלוסייה השוודית, שכן אילוצים ממשלתיים אלה ואחרים הביאו אותם לוותר על חיי הנוודות שלהם הורגלו אבות אבותיהם ולהתיישב בכפרי קבע. אבל מנהג נושן אחד שאותו לא זנחו הוא גידולם והזנתם של עדרי איילי הצפון, שחלק משטחי המרעה הטבעיים שלהם שוכנים בנקודה שבה נבנה בימים אלה המרכז החדש של קירונה. באתר כרייה אחר, למרגלות עיירת הלאפים יוקמוק, התעוררה באחרונה בעיה דומה - ושם הוביל חששם של הילידים מכך שעבודות הכרייה יהרסו את שטחי המרעה של האיילים שלהם לעימותים של ממש בין הממשל לבין הילידים. בקירונה, לפי שעה, זה עוד לא קרה, אבל הסכנה לפילוג בקרב התושבים מרחפת באוויר.

בינתיים חלק מהתושבים בעיירה הצפונית דוחים את טענות הסאמי בתוקף. "תמיד יהיו מי שימצאו לנכון להתלונן", אמר לי מתיאס, אב צעיר. "אני אישית חושב שהמעבר הוא מהלך מבורך, שרק יתרום לפיתוחה ולשגשוגה של קירונה, וכבר הספקתי לעבור עם משפחתי לאזור בפרברי העיר שלא צפוי להיפגע בגל הקרוב".

"אני לא יודעת מה יהיה. אנחנו הולכים למהלך מאוד גדול עם המון סימני שאלה", מסכמת אן–מרי, אשתו של טימו, "אני יכולה לספר לכם בדיחה שרצה פה בין החבר'ה המקומיים: אם אתם מסתובבים בקירונה ומזהים במקרה חריץ באדמה, אל תתקרבו לשם כדי לראות במה מדובר - רוצו מהר לצד השני, כדי שלא תבלע אתכם האדמה".