זו הקדנציה השלישית של מורסאדק בפרלמנט האיראני, תשע שנים בסך הכל. בשנה שעברה נבחר שוב עם 70% מקולות הקהילה היהודית, המונה לפי מורסאדק 25 אלף איש. כמו קבוצות דתיות אחרות באיראן, הקהילה היהודית זכאית למושב שמור אחד בפרלמנט.
"כנציגי הדתות איננו מעורבים כל כך בחיים הפוליטיים", מסביר מורסאדק כשאנו יושבים בכורסאות הנוחות של האקדמיה הדיפלומטית הבינלאומית, "תפקידנו העיקרי הוא רגולציה של חיי המיעוטים מול הממשלה, ולהיטיב את מצבם של בני דתנו. בדרך כלל אנחנו אנשי מרכז, לא שמאל ולא ימין. כקהילה קטנה איננו מעוניינים בהשתייכות ובסכסוכים פוליטיים. מיעוטים דתיים מנהלים פעילות פוליטית שונה. נבחרתי על ידי קבוצות פוליטיות הטרוגניות, ומוטב לי לתפוס עמדת ביניים ולעסוק בעיקר בפעילות חברתית ותרבותית. לא כנציג פוליטי".
הוא נולד בשיראז למשפחה שממנה יצאו רבים ממנהיגי הקהילה היהודית. כסטודנט לרפואה היה פעיל בנוער הסוציאליסטי שתמך במהפכה, ועמד זמן מה בראש מערכת עיתון יהודי. אחר כך כיהן כפרופסור לרפואה, והתמנה לראש הוועד היהודי של טהרן ולמנהל בית החולים היהודי ספיר. "אני יהודי ואיראני", הוא אומר על עצמו. "אני מתפלל בעברית, אבל חושב בפרסית. אני דתי ושומר שבת כמו רוב יהודי איראן".
מכתבים לאחמדינג'אד
ב־2013, כשנלווה לנשיא איראן חסאן רוחאני בביקורו הראשון בעצרת האו"ם, עוררה נוכחותו סנסציה וגם חשדות. בכלי התקשורת הרבו לצטט הצהרות גינוי חריפות שלו לישראל ולמדיניותה, לצד שבחים שנשמעו מוגזמים לחופש הפולחן ולתנאים האידיאליים של היהודים באיראן. כיום, כשאיראן מתקבלת חזרה למשפחת העמים, בשיחה ראשונה עם עיתונאי ישראלי, דבריו נשמעים רחוקים מאוד מהקלישאות שיוחסו לו אז. ואולי יש כאן איתותים לרצון בפתיחת עידן חדש ומפויס יותר ביחסי איראן, הקהילות היהודיות בעולם וישראל.
בביקור שערכתי באיראן התרשמתי מן המעורבות של חברי הקהילה היהודית בחיים הדתיים, מהנוכחות הגבוהה בתפילות בבית הכנסת המרכזי בטהרן ומתחושת הביטחון היחסי של המתפללים. רק חייל אחד שמר על בית הכנסת, ולכן לא התפלאתי כשמורסאדק העיר ש"איראן בטוחה ליהודים הרבה יותר מאשר צרפת, ואין שום צורך בשמירה על בתי הכנסת". ההבדל הקטן הוא, כמובן, בחופש הביטוי ובחשש מעינו הפקוחה של השלטון.
"בהיסטוריה של איראן מעולם לא נאסר על יהודים לחיות בשום עיר, אפילו בערים הדתיות ביותר, כמו משהד (עיר קדושה לשיעים, שבה נאלצו יהודים להתאסלם במאה ה־19 - ג"ק). יהודים חיים עד היום במשהד וגם בשיראז, בטהרן ובאיספהן. יש לנו חופש דת מלא. אין לנו בעיה עם חופש הדת. יש לנו בתי כנסת, בתי ספר, אטליזים כשרים, מסעדות כשרות. יש הרבה ארגונים יהודיים שעוסקים בשימור המורשת התרבותית היהודית, בתי קברות, אתרים מיוחדים לטקסים. אבל אנחנו מיעוט במדינה דתית מוסלמית וזה יוצר כמה בעיות.
חלקן נפתרות. למשל, עד לפני חמש שנים בתי הספר היהודיים היו פתוחים בשבת, ויום המנוחה הכללי היה יום המנוחה המוסלמי, שישי. אמרתי לנשיא רוחאני שבית ספר שפתוח בשבת הוא לא בית ספר יהודי אלא בית ספר שילדים יהודים מבקרים בו. ומאז אין יותר לימודים בשבתות. ילדים יהודים יכולים ללכת לבית ספר ציבורי או לבית ספר יהודי. אלה שהולכים לבתי ספר כלליים יכולים לבוא בחגים לבתי הספר היהודיים ולבתי הכנסת, ללמוד תורה, משנה, גמרא ותלמוד".
עם זאת, הוא מודה שיש בעיות אחרות. "בתור יהודי באיראן, המשרה הגבוהה ביותר שאפשר להגיע אליה היא חבר פרלמנט, ויש רק אחד כזה. יהודי אינו יכול להיות נשיא, אינו יכול להיות שר או סגן שר ולא יכול למלא תפקיד רשמי בצבא. כדי למלא תפקידים אלה, אתה חייב להיות מוסלמי, אבל אתה יכול למשל ללמוד עד התואר הגבוה ביותר באוניברסיטה וללמד בה. הרבה יהודים לומדים באוניברסיטאות, ויש כמה יהודים שמרצים בהן".
המתיחות בין איראן לישראל לא משפיעה גם על היחס לקהילה היהודית?
"תמיד, עוד לפני המהפכה, ממשלת איראן הפרידה בין יהדות לציונות. ולהיות יהודי אין פירושו להסכים לכל מה שעושה ישראל. כשיש ביקורת על ישראל, זה לא מהווה בעיה עבורנו. נכון, אולי יש אנשים שמתחילים ישר לשאול שאלות על יהודים בזמן של משבר חמור עם ישראל, אבל בחיי היומיום שלנו אנחנו חושבים שיהדות וציונות הן ישויות נפרדות".
הייתה פרשה חמורה של האשמות בריגול נגד יהודים בשיראז.
"היו כל מיני פרשות, אבל היום המצב יותר טוב, ואני חושב שהוא ימשיך להשתפר מיום ליום. יש עוד כמה בעיות משפטיות. עד לפני כמה שנים היה הבדל בין תשלום פיצויים על מותם של מוסלמים ולא מוסלמים, אבל בעקבות פתווה של האייתוללה חומייני, הם היום זהים. או למשל דיני הירושה, שהם לטובת מוסלמים או מתאסלמים. אם היורשים האחרים משתייכים לדת אחרת, הם ינושלו מן הירושה. זה חוק מלפני מאה שנה, ואנחנו עושים מאמצים לשנות אותו. אבל ככלל, מצב המיעוטים באיראן טוב יותר היום מאשר בהרבה מדינות מערביות".
הכחשת השואה הייתה חביבה במיוחד על הנשיא אחמדינג'אד, ותחרויות של קריקטורות על השואה מתקיימות באיראן עד היום. איך אתם מתמודדים עם זה בקהילה היהודית?
"השואה היא מציאות. אני יהודי ואני מאמין שידוע לכל שהשואה היא אירוע היסטורי ממשי. כל מי שרוצה להכחיש את השואה כאילו מכחיש את החיים, מכחיש שהשמש קיימת".
האם יכולתם אז והאם אתם יכולים היום למחות ולהתנגד לכך, בלי להסתכן?
"כן, מחינו. שלחנו מכתב לאחמדינג'אד שבו אמרנו לו שזו התנהגות בלתי ראויה. הכחשת השואה איננה אינטרס לאומי של העם האיראני. הכחשת השואה רק עזרה למשל לימין הקיצוני בישראל, וזה הגדיל את האסלאמופוביה ואת האיראנופוביה בישראל. הכחשת השואה היא חסרת ערך פוליטי, היא לא תרמה דבר אפילו לעם הפלסטיני. קראתי מזמן ספר של אבו איאד (ממנהיגי אש"ף שחוסל בפשיטה ישראלית בתוניס - ג"ק), שבו הוא אמר שפלסטינים ששיתפו פעולה עם היטלר במלחמת העולם השנייה פגעו בטובתו של העם הפלסטיני".
"חשדתי שנתניהו מטורף"
מלקחי השואה עובר מורסאדק לניתוח מצבה המדיני של ישראל, תחום שבו הוא מגלה בקיאות רבה. בין היתר, הוא לאו דווקא מביע אהדה לגורמים הנתמכים פורמלית על ידי איראן. "אני חושב שכל היהודים וכל המוסלמים יכולים לחיות בשלום מלא, אם יבוא סוף לקיצוניות. למשל, אילו ישראל הייתה מגיעה לעסקה טובה עם אש"ף בתקופת ממשל רבין, היא לא הייתה ניצבת היום מול חמאס. בכל פעם שאינך נושא ונותן עם אויב ליברלי, אתה צריך להתכונן לאויב קיצוני. האויבים הקיצונים בכל צד זקוקים זה לזה. הקיצונים האסלאמים בעולם זקוקים לנתניהו, ונתניהו זקוק להם. הם לכאורה מנוגדים אלה לאלה, אבל לדעתי הם עוזרים זה לזה בקמפיין הבחירות ובהנצחת מאזן הכוחות".
ממש במקביל, באולם הסמוך, היו"ר בורוג'רדי מצהיר כי איראן תמשיך בפיתוח מערך הטילים שלה, כי "זו הדרך היחידה להתגונן מפני 200 פצצות הגרעין שבידי הציונים". שאלתי את מורסאדק אם למרות ההצהרות הלוחמניות יש להערכתו סיכוי להבנות עתידיות בין איראן לישראל.
מורסאדק מגלה אופטימיות: "מבחינה פוליטית הכל אפשרי, אבל ברור שעד שמלוא הזכויות של כל העמים במזרח התיכון לא יכובדו על ידי ממשלת ישראל, היא לא תהיה מוכנה לשלום. אני חושב שפתרון של שתי מדינות, או כל פתרון אחר שיבטיח שלום למזרח התיכון, יזכה לתמיכת כל האומות. כבר נאמר פעמים רבות שאיראן איננה מעוניינת לפתוח במלחמה נגד ישראל, משום שהיא יודעת שכל מי שפותח במלחמה במזרח התיכון מבצע מעשה התאבדות. זה חלק צפוף של העולם, וכל מי שמתחיל בו מלחמה שם קץ לחייו. אני חושב שמנהיגי איראן בריאים בנפשם מספיק וחכמים מספיק כדי להימנע ממלחמה עם ישראל. אני מודה שלפני כמה שנים חשדתי בנתניהו וחשבתי שהוא מטורף מספיק כדי לפתוח במלחמה. היום אני חושב שהמצב השתפר במידת מה אחרי הסכם הגרעין, ומלחמה בין ישראל לאיראן היא אפשרות בלתי מתקבלת על הדעת".
יש לך משפחה בישראל?
"אין לי משפחה בישראל. באיראן יש לי אבא, אמא, אחות, אישה. יש לנו ארבעה ילדים. אשתי כותבת דוקטורט בגנטיקה באוניברסיטה של טהרן. רוב משפחתי גרה באיראן. כמה בני דודים גרים בארצות הברית".
מורסאדק, וזו סיבה חשובה למעמדו, מוכר כאחד המנתחים הבכירים באיראן, וכמנהל בית החולים ספיר בטהרן ששייך לקהילה היהודית, אך הוא מטפל בכלל הציבור וידוע ברמתו הגבוהה ובמחיריו הנמוכים. רבים משכימים לפתחו וזוכים לטיפול שמעלה את מניות הקהילה היהודית בדעת הקהל.
"למדתי כירורגיה כללית באוניברסיטת שיראז. היום אני עובד בספיר, שהוא בית חולים למטרות צדקה ומעניק טיפול חינם לנצרכים. הוא נפתח לפני יותר מ־70 שנה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואני חושב שהוא אחד מבתי החולים היחידים למטרות צדקה שנותרו בעולם. אני מקבל את כל החולים, בלי קשר לדתם, על בסיס של צדקה. זה שמונה שנים יש לנו עזרה מהממשלה משום שבגלל שיעור האינפלציה הגבוה, המשאבים היהודיים באיראן אינם מספיקים כדי לתמוך במוסד צדקה. הממשלה מממנת מחצית מהפסדינו, ולא היינו יכולים לממן את בית החולים ללא הממשלה".
משלחת הפרלמנט האיראני עוזבת את בניין האקדמיה וסיאמק מורסאדק ממהר להצטרף אליה. אני נפרד ממנו לשלום בברכת "חג שמח".
"תודה. אני מאחל לך סוכות שמח ושנה טובה ומאושרת, ושאלוהים יקבל את תפילותינו בשמחת תורה, ושכל בני האדם בעולם יוכלו לחיות אלה עם אלה בשלום מוחלט".
"ואהבת לרעך כמוך", הוא מוסיף בעברית. "גם באזור שלנו, יהודים ומוסלמים יכולים לחיות יחד ולכבד אלה את אלה, אם כל הקיצונים ישתתקו".