"שנת 2016 הייתה סופו של העולם כפי שהכרנו אותו", כתב השבוע בעל הטור סיימון טיסדל ב"גרדיאן" הבריטי. "המונח 'נקודת מפנה' נשחק מרוב שימוש, אבל היסטוריונים בעתיד צפויים לראות את שנת 2016 בדיוק ככה". קשה שלא להסכים עם אמירתו של טיסדל. השנה שמסתיימת בסוף השבוע סיפקה לא מעט רגעים שהצליחו למחוק את כל התחזיות המוקדמות, להוכיח שאמת ועובדות הן מושגים יחסיים בלבד ולשנות סדרי עולם. יעידו על כך הניצחון הבלתי ייאמן של דונלד טראמפ בארה"ב, ההצבעה בעד הפרישה הבריטית מהאיחוד האירופי, הפיגועים האסלאמיים בבטן הרכה של המערב וההפצצות חסרות הרחמים של רוסיה וסוריה על העיר חלב מול עולם שבוכה אבל לא עושה הרבה מעבר לכך.
לא נשכח גם שזו הייתה שנה שהשתיקה לא מעט קולות ייחודיים, שאומנם יישארו לנצח בפסקול המוזיקלי של האנושות אבל לא יספקו עוד יצירות שייכנסו לפנתיאון, כמו דיוויד בואי, פרינס, לאונרד כהן וג'ורג' מייקל, לצד שמות בולטים כמו אלי ויזל, שמעון פרס, ננסי רייגן, מוחמד עלי, ג'ין וויילדר, קארי פישר והרשימה עוד נמשכת.
אחרי שנה כל כך סוערת ודרמטית, יש תקווה שהשנה החדשה שתחל ביום ראשון תהיה רגועה יותר, אבל כנראה שמדובר רק במשאלת לב. רבים מהאירועים הצפויים של השנה הקרובה כבר מבטיחים סערות ודרמות, ואנחנו לא יודעים עוד מה יילד יום ואילו הפתעות יצוצו וידהימו שוב את העולם. בינתיים מנסה מדור "תוצרת חוץ" לעשות קצת סדר בחלק מהאירועים והסיפורים שילוו אותנו ב־2017.
הנשיא טראמפ
ב־20 בינואר זה יקרה, הרגע שב־8 בנובמבר בבוקר לא היה איש שחשב שהוא בכלל אפשרי. דונלד טראמפ יתייצב על מדרגות בניין הקונגרס בגבעת הקפיטול ויחזור אחרי דבריו של נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס, שישביע אותו אמונים כנשיא ה־45 של ארה"ב.
למחרת, אחרי שיסיים את ליל החגיגות, יחל באופן רשמי עידן טראמפ, שצפוי להביא לשינוי מיידי. טראמפ הכריז כי כבר ביומו הראשון בחדר הסגלגל הוא מתכוון לחתום על שורה של צווים נשיאותיים, שבין השאר יוציאו את ארה"ב מהשיחות על הסכם הסחר הטרנס־אטלנטי, יאסרו על עובדי ממשל לעסוק בלובינג במשך חמש שנים מרגע פרישתם, ויחזקו את ההגנה מפני התקפות סייבר.
הוא גם רוצה לבטל בהינף עט יותר מ־30 צווים נשיאותיים שהוציא ברק אובמה, כולל האישור למיליוני מהגרים בלתי מתועדים להישאר באמריקה ולעבוד והרחבת קידוחי הנפט והגז באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס הארקטי, אם כי אובמה מיהר לסכל חלק מהיוזמה הזו כאשר השתמש בחוק שנועד לאסור על קידוחים בחלק מהאזורים.
גם בימים הבאים צפוי טראמפ ליישם חלק מהבטחות הקמפיין שלו, כמו ההחלטה להקים חומה משולבת בגדר בגבול מקסיקו, הוראה לגרש מהגרים בלתי חוקיים שביצעו עבירות ואיסור על כניסת מהגרים ומבקרים ממדינות שבהן משתולל הטרור (אם כי לא ברור אם גרמניה וצרפת גם יהיו ברשימה), וגם למנות שופט שמרן חדש לבית המשפט העליון. הקונגרס הרפובליקני, מצדו, ינסה למהר לפעול נגד רפורמת הבריאות ההיסטורית של אובמה במטרה לשנות אותה מיסודה, אם לא לבטל אותה כליל, אך צפוי להתקשות מול המיעוט הדמוקרטי בסנאט שצפוי להשתמש בפיליבסטר כדי לסכל את התהליך.
השאלות הגדולות הן כיצד טראמפ חסר הניסיון ינהג בזירה הבינלאומית, במיוחד לנוכח העובדה שגם מזכיר המדינה המיועד שלו, רקס טילרסון, לא עסק מעולם בעולם הדיפלומטיה. האם הוא באמת יפתח בדף חדש של סיפור אהבה עם ולדימיר פוטין ויאפשר לנשיא הרוסי לקדם את שאיפותיו? האם הוא יסתכן בעימות ישיר מול סין בשל מחלוקות סחר והתקרבות לטייוואן? האם הוא יממש את הבטחתו להעביר את השגרירות לירושלים? וכיצד ינהג באו"ם לנוכח ההחלטה האחרונה של מועצת הביטחון ביחס לישראל? מה תהיה התוכנית שלו מול דאע"ש והטרור האסלאמי?
בנוסף יהיה מעניין לראות כיצד יגיב טראמפ מול המשבר הבינלאומי הראשון או מול פיגוע טרור בתוך ארה"ב, כאשר הפעם האחריות תהיה כולה שלו; אם הוא שוב יתקשה להתאים את עצמו לחוקה האמריקאית כפי שהעידו חלק מההצהרות שלו; אם ימשיך לשמור על אצבע קלה על הטוויטר; ואם באמת ינסה לאחד את האמריקאים מאחוריו או רק יגביר את הקרעים בתוך ארה"ב. כרגע הכל בגדר ניחושים והשערות, ורק השבועות והחודשים הבאים יתחילו לספק תשובות על מה שנראה כהימור הגדול ביותר בתולדות הפוליטיקה האמריקאית.
הצבעות גורליות
האיחוד האירופי יציין בעוד כשלושה חודשים את שנת ה־60 לאמנת רומא, המסמך שהביא להקמת הקהילה האירופית הכלכלית, הגלגול הקודם של האיחוד האירופי. אולם גם בשנה החגיגית הזו, צפויים להימשך הזעזועים החזקים בגוש האירופי, ואלה ישפיעו על המשך דרכו ועל יכולתו לשמור על כל חברותיו.
לקראת סוף מרץ, אם לא יהיו עיכובים פוליטיים ומשפטיים, אמורה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, להפעיל את סעיף 50 לאמנת האיחוד ולפתוח בשיחות על פרישתה של הממלכה המאוחדת בעקבות הצבעת הברקזיט ביוני האחרון. זה יהיה תהליך ארוך ולא פשוט שאמור להימשך שנתיים, שסביר להניח שיכלול לא מעט התגוששויות בין הפקידים בלונדון לבין הפקידים בבריסל על אופיו של הסדר הגירושים, ובעיקר על הסעיפים הקריטיים של גישה בריטית לשוק האירופי והמשך חופש התנועה בין האיחוד לבין בריטניה.
בצל המו"מ המורכב עם בריטניה, ייערכו השנה בחירות בלא מעט מדינות מפתח של האיחוד. עיקר תשומת הלב יופנה לצרפת, שם ייערכו באביב הקרוב הבחירות לנשיאות כדי לקבוע את זהות יורשו של פרנסואה הולנד בארמון האליזה. אם הסקרים הנוכחיים יתממשו, הבחירות יגיעו לסיבוב שני בין מועמד הרפובליקנים, ראש הממשלה לשעבר פרנסואה פיון, לבין מנהיגת החזית הלאומית, מארין לה פן, ופיון הוא שאמור לסיים אותן כשידו על העליונה. אבל כמו ש־2016 לימדה אותנו, צריך להיות מוכנים להפתעות, ולה פן תשמח להמשיך במומנטום שנוצר בהצבעת הברקזיט ובניצחונו של טראמפ.
עבור ראשי האיחוד בבריסל, שני המועמדים אינם כה מלהיבים. לה פן ידועה בעמדותיה הסקפטיות כלפי המפעל האירופי והיא גם לא הסתירה את רצונה במשאל עם על המשך החברות הצרפתית, בעוד שגם פיון הבהיר כי הוא תומך בהחלשת כוחם של הנציבות האירופית והפרלמנט האירופי ורוצה להוות משקל נגד לעליונות הגרמנית. בכל מקרה, המנצח הגדול צפוי להיות פוטין, מאחר ששני המועמדים תומכים בהתקרבות לרוסיה ומעוניינים בהסרת הסנקציות שהוטלו על מוסקבה.
עוד לפני צרפת, ייערכו בחירות כלליות בהולנד במרץ הקרוב, ושם צפויה מפלגת החופש מהימין הקיצוני בהנהגתו של חירט ווילדרס להגיע למקום הראשון עם ניצחון היסטורי, שיעניק לה קרוב לרבע מכלל הקולות. התמיכה בווילדרס רק עלתה מאז הורשע החודש בהסתה לאפליה נגד מוסלמים, והיא צפויה לגבור עם כל פיגוע טרור שיתרחש באירופה. למרות זאת, על רקע הצהרותיהן של שאר המפלגות כי לא ישתפו פעולה עם מפלגת הימין הקיצוני, נראה כרגע כי לווילדרס יהיה קשה להשלים את המשימה ולהתמנות לראש הממשלה הבא, שגם יוביל למשאל עם על יציאה מהאיחוד.
בחירות מסקרנות לא פחות ייערכו בספטמבר הקרוב בגרמניה, שם תנסה אנגלה מרקל לשמור על כיסאה בפעם הרביעית ברציפות. אשת הברזל של אירופה נחלשה מאוד בשנה החולפת בשל מדיניות הדלת הפתוחה שהנהיגה כלפי מבקשי המקלט אחרי הפיגועים והתקיפות המיניות שביצעו פליטים ומהגרים. אף שהקנצלרית עדיין נחשבת הפייבוריטית לניצחון, צפויה מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" לנגוס בכוחה. כדי לעצור את המומנטום הפופוליסטי עשויה מרקל עצמה לפנות למדיניות שתתאים לרצונות הציבור.
לנסוע לבד
כלי רכב שנוסעים באופן אוטונומי אינם חלום רחוק ששייך רק לסרטי מדע בדיוני. חברות רבות - בהן גוגל, אפל, טסלה, וולוו, ב.מ.וו, אאודי, אובר והונדה - מפתחות גרסאות משלהן למכוניות שיהיו תלויות פחות בבני אנוש לצורך ניווט בדרכים וברחובות. אומנם עדיין יש תאונות, קשיים טכניים ומגבלות רגולטוריות (בשבוע שעבר נאלצה אובר להעביר את פעילות כלי הרכב העצמאיים שלה מקליפורניה לאריזונה בשל בעיות רישוי), אבל הניסויים נמשכים במלוא המרץ.
שנת 2017 צפויה לספק התקדמות משמעותית לקראת הפיכתן של מכוניות ללא נהג לחלק בלתי נפרד מהנוף התחבורתי ברחבי העולם. כבר בחודש הקרוב אמורה חברת וולוו להתחיל במיזם חדש, הגדול מסוגו עד כה, שבמסגרתו מאה נהגים יקבלו את דגמי XC90 לצורך נסיעות בתחומי העיר גטבורג שבשוודיה כדי לבחון את יכולתם של כלי הרכב לפעול בסביבה עירונית רגילה. "המשמעות של הוצאת טכנולוגיה חדשה מתוך המעבדה לעולם האמיתי היא שנמצא תשובות לשאלות שצריכות להישאל", ציינו בוולוו.
מדינה סקנדינבית נוספת שעשויה לסייע בקידום המכוניות האוטונומיות היא נורווגיה, שם מתקיימים דיונים על הצעת חוק ממשלתית שתאפשר לבחון טכנולוגיות של כלי רכב ללא נהג בכבישים הציבוריים במדינה. ההצעה צפויה לעלות לאישור הפרלמנט לקראת אמצע השנה הקרובה, אולם ההערכות הן כי הנסיעות הראשונות לא יחלו בשנת 2017, ושהרשויות יאפשרו את פעילותן של חברות שיציגו טכנולוגיות שנמצאות בשלב מתקדם בלבד.
שיתוף פעולה מעניין שעשוי להתגבש עם תחילת השנה הוא בין חברת הונדה לבין ויימו, מיזם המכוניות האוטונומיות של גוגל. לפי הפרסומים השבוע, הונדה עשויה לספק כלי רכב שבהם ייבחנו המערכות העצמאיות של ויימו בניסויים שכבר מתקיימים בטקסס, באריזונה, בוושינגטון ובקליפורניה. בין ויימו לבין קרייזלר כבר מתקיים הסכם דומה שבו יש שימוש בדגמי המיני־ואן פסיפיקה.
את הצהרת הכוונות השאפתנית ביותר לקראת 2017 סיפק מייסד חברת טסלה מוטורס, אלון מאסק. באוקטובר האחרון הוא הכריז כי לא רק שכל דגם חדש של טסלה כבר יהיה בעל יכולות נהיגה עצמאיות, אלא שהחברה תוכל לבצע נסיעה ראשונה מחוף לחוף, מלוס אנג'לס לניו יורק. "אני אעשה את זה בלי צורך לגעת בדבר, כולל המטען", אמר מאסק.
האם הוא יעמוד ביעד? הניסיון עד כה הראה כי היזם המפורסם, שזכה לכינוי "איירון מן", הציג לא מעט תוכניות שאפתניות, אבל בדרך כלל נאלץ להתמודד עם תקלות שיצרו עיכוב בלוחות הזמנים. אבל אם מאסק יצליח במשימה, הוא ישיג לא מעט חברות אחרות וימצב את עצמו כאחד היזמים הגדולים ביותר של זמננו.
מחפשים כוכבים
מלבד תחום המכוניות האוטונומיות, ינסה מאסק לשקם גם את פעילותה של חברת SpaceX אחרי פיצוץ הרקטה עם הלוויין עמוס 6 בספטמבר האחרון. אולם מי שצפוי ככל הנראה לעשות היסטוריה השנה בתחום הרקטות לחלל הוא אחד ממתחריו של מאסק, ג'ף בזוס, מייסד חברת בלו אוריג'ין.
בלו אוריג'ין מתכננת לבצע טיסה מאוישת ראשונה לחלל הנמוך לקראת תחילתן של טיסות מסחריות על גבי רכב החלל "ניו שפרד" במהלך 2018. במהלך השנה האחרונה הצליחה החברה לבצע נחיתות אנכיות מוצלחות של הרקטה, כחלק מהמטרה לחסוך בעלויות השיגורים.
החיפוש אחרי עולמות חדשים ביקום, אולי אפילו עם אפשרות לקיומם של חיים, צפוי לקבל השנה דחיפה משמעותית, כאשר שני לוויינים חדשים ימשיכו את דרכו של הטלסקופ קפלר שפועל בחלל מאז 2009 וכבר זיהה עשרות כוכבים שמזכירים במאפייניהם את כדור הארץ. בדצמבר תשגר נאס"א את הלוויין TESS, שנועד להחליף את קפלר. מטרתו תהיה לסרוק במשך שתי שנות המשימה שלו יותר מחצי מיליון מהכוכבים הבהירים ביותר בשמיים כדי לחקור את המסה, הגודל, הדחיסות ואת המסלול שלהם, ולאתר את כוכבי הלכת שעשויים להיות הדומים ביותר לכוכב שלנו.
במקביל, תשגר סוכנות החלל האירופית לוויין משלה, חיאופס (CHEOPS, כשמו של פרעה שבנה את הפירמידה הגדולה הראשונה בגיזה), שיתמקד במעבר של כוכבי לכת חיצוניים שכבר זוהו על פני כוכבים בהירים סמוכים, במטרה להבין את המבנה של כוכבי הלכת ולאתר סימנים שעשויים לאפשר קיום חיים. השילוב של הלוויינים החדשים יחד עם טלסקופים מתקדמים על פני כדור הארץ אמור לקרב אותנו לפתרון השאלה המסקרנת - האם אנחנו לבד?
מי שצפויה לעשות קפיצת מדרגה בשנה הקרובה היא סין, שמתכננת לשגר את החללית הבלתי מאוישת צ'אנג־5 לעבר הירח במטרה להביא לכדור הארץ שני קילוגרמים של אדמה מהעצם השמיימי השכן, לראשונה זה יותר מ־40 שנה.
מדובר בחלק מהתוכנית השאפתנית של המדינה הקומוניסטית, שהוצגה גם השבוע בתוכנית חומש חדשה, להפוך לאחת ממעצמות החלל העולמיות לצד ארה"ב ורוסיה, ובין השאר לשגר חללית לצד האפל של הירח בשנת 2018, לשלוח חללית מחקר למאדים בשנת 2020 ולהנחית אדם על הירח בשנת 2036. "הנייר הלבן מציג את החזון שלנו כמעצמת חלל, שחוקרת באופן עצמאי, יוזמת, מגלה ומאמנת אנשי צוות", הצהיר סגן יו"ר מנהל החלל הלאומי, וו ינחואה, במסיבת עיתונאים ביום שלישי.