רק ארבעה ימים חלפו מאז הודיע נשיא ארצות הברית הנבחר, דונלד טראמפ, על מינויו של הסנאטור לשעבר ממדינת אינדיאנה, דן קוטס, לראש המודיעין הלאומי, הפקיד המתכלל את התפוקה של עשרות שירותי המודיעין האמריקאים עבור הנשיא. קוטס שירת כסנאטור בשתי קדנציות נפרדות. הראשונה כאשר החליף את דן קוייל, עם מינויו של זה לסגן נשיא ארצות הברית תחת ג׳ורג׳ בוש האבא. השנייה, עם כניסתו מחדש לחיים הפוליטיים במערכת הבחירות שהביאה לנשיאות את ג'ורג' בוש הבן – הנשיא שייסד את התפקיד של ראש המודיעין הלאומי בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר 2001.
שני עשורים כיהן כסנאטור, ורכש לעצמו מוניטין של איש רציני. רפובליקני תקיף, נצי בתפיסותיו. בשנת 2014 היה מהבולטים בין אישי הציבור שקראו לממשל ברק אובמה להעניש בחומרה את רוסיה בעקבות פלישתה לחצי האי קרים. תגובת הרוסים הייתה צוננת, כמקובל: קוטס הוכרז כאישיות שנוכחותה ברוסיה איננה רצויה. כלומר, מי שאמור לספק לטראמפ את המידע המודיעיני על תעלוליה של רוסיה הוא מי שהרוסים אינם מחבבים, בלשון המעטה.
הנה, עוד אחת מהסתירות הפנימיות המאפיינות את ממשל טראמפ עוד בטרם החל את כהונתו. אפשר לומר על מאפייני הממשל החדש הרבה דברים. רובם, אגב, טובים למדי; טראמפ הצליח לאייש את המשרות שנדרש לאייש באנשים מרשימים בעלי רקורד עשייה עשיר, אבל עקביות איננה אחד מהם. בסוף השבוע, לאחר ששמע תדרוך מודיעיני מקיף על ניסיונותיהם של הרוסים לתמרן את מערכת הבחירות האמריקאית, הוציא הודעה שקובעת שיש לו "הערכה אדירה לעבודה ולשירות" של אנשי קהילת המודיעין. אבל כמה ימים קודם לכן השמיץ את הקהילה הזאת בציוצים שהשתמע מהם חוסר עניין בעבודה שלה, והיעדר הערכה לשירות שלה.
קהילת המודיעין, בחפירתה העקשנית בשאלת המעורבות הרוסית בבחירות, מרגיזה אותו. במשתמע, היא מטילה צל על הלגיטימציה של ניצחונו. במשתמע, היא מעלה שאלות על הידידות המוזרה שנרקמה בינו לבין נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.
סימנים מוקדמים
ג'יימס קלאפר, האיש שממלא עבור אובמה את התפקיד שקוטס ימלא עבור טראמפ, הופיע בחמישי שעבר בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט, וביקש לעשות הבחנה בין "סקפטיות" הנוגעת לתוצר המודיעיני – הערכת ארצות הברית שהרוסים בחשו בבחירות – לבין "זלזול בוטה" בקהילת המודיעין – נטייתו הגוברת של טראמפ להקטין בחשיבותו של המודיעין. אלא שטראמפ מתקשה, כנראה, להבחין בהבדל. בחמישי שעבר צייץ שהוא "מעריץ גדול" של קהילת המודיעין. אבל יומיים קודם כתב שהתדרוך "המודיעיני" – המירכאות בציוץ מטעם טראמפ – על מה שקוראים לו "האקינג רוסי" – שוב, המירכאות באדיבות טראמפ – נדחה. "אולי צריך עוד זמן כדי לבנות תיק. מוזר מאוד!" – כתב הנשיא הנבחר. ואם לראשי קהילת המודיעין קשה לזהות כאן "הערכה אדירה" לעבודתם, אי אפשר להאשים אותם.
סימנים מוקדמים לקושי של טראמפ עם קהילת המודיעין התגלו כבר לפני זמן מה. בתחילת דצמבר התברר שאיננו מעוניין בתדרוך המודיעין היומי, כמקובל במקרה של נשיא נבחר. "אני בן אדם חכם, אני לא צריך שיגידו לי את אותו דבר באותן מילים בכל יום בשמונה השנים הבאות", אמר. הסערה שעוררו הדברים הייתה צפויה. טראמפ זוכה כבר כמה שבועות לגינויים דרך שגרה על יחסו הבוטה לאנשי המודיעין ועל סירובו לקבל את עמדתם בשאלת המעורבות הרוסית בבחירות.
סגן הנשיא היוצא, ג'ו ביידן, אמר כי עמדתו של טראמפ "מסוכנת". זה כמו "שאני אומר שאני יודע יותר פיזיקה מהפרופסור שלי. לא קראתי את הספרים, אני פשוט יודע שאני יודע יותר". הבעיה היא, כמובן, שככל שההגנה על סוכנויות המודיעין באה מצד שמאל של המפה הפוליטית, כך מתחזקת תחושתו של הנשיא הנבחר שמטרתה לקעקע את הלגיטימיות שלו. אם ביידן בעד המודיעין, כנראה לטראמפ אין מנוס אלא להתנגד למודיעין.
האם מה שטראמפ אמר על תדרוך המודיעין היה מעליב? בהחלט. השאלה היא אם היה מוצדק: חסידיו של טראמפ אומרים כי גם בשאלת המודיעין הגיע הזמן לפוצץ את הבלון, לומר את האמת, כמו שטראמפ רגיל לעשות. הוא לא נבחר לנשיאות כדי לשמור על סטטוס קוו נוח, הוא נבחר כדי לזעזע את הממסד, כולל הממסד המודיעיני השבע, הגמלוני.
הנה, זאת האמת: רוב התדרוכים, רוב הזמן, לא מחדשים הרבה. רוב התדריכים הם רק העמדת פנים של עיסוק חשאי בעניינים רציניים. שיבואו לנשיא כשיש מה לחדש, אומרים אנשיו של טראמפ. אחרת, הם מבזבזים את זמנו. יריביו של טראמפ אומרים כי יחסו לקהילת המודיעין הוא היבט נוסף של הכחשת המציאות המאפיינת את הנשיא הנבחר.
הוא לא רוצה לדעת את האמת – הוא מעדיף לייצר נרטיב שנוח לו. לדוגמה: להניח שהדיבורים על מעורבות רוסית בבחירות שסייעה לו לנצח לא הייתה, ואם הייתה, לא הייתה משמעותית. בימים האחרונים הוא פחות או יותר מגלגל את הכדור למפלגה הדמוקרטית: אם הייתה שומרת כמו שצריך על חשבונות המייל שלה, הרוסים לא היו מצליחים לפרוץ, והמידע המזיק על הילרי קלינטון לא היה מתפרסם.
תדמית של פוליטיזציה
המלחמה של טראמפ בקהילת המודיעין היא בעצם המשך ישיר של מערכת הבחירות. היא עדות נוספת לפוליטיזציה של הכל. אין יותר "מודיעין". יש מודיעין של דמוקרטים ומודיעין של רפובליקנים. אין יותר "עובדות". יש עובדות כפי שמבינים אותן הדמוקרטים, ויש עובדות כפי שמבינים אותן הרפובליקנים. וכמובן, טראמפ איננו היחיד שנוקט גישה כזאת. במהלך מערכת הבחירות ולאחריה, גם הילרי קלינטון האשימה סוכנויות פדרליות בחתירה נגדה. למעשה, היא האשימה את ראש ה-FBI, ג'יימס קומי, בהפסדה בבחירות. למי ששכח, ימים ספורים לפני הבחירות נשלח מכתב מראש ה-FBI לקונגרס האמריקאי, ובו הודעה על חידוש החקירה נגד קלינטון על שימוש בתיבת המייל האישית שלה לטיפול בענייני מדינה. הדמוקרטים מיהרו להאשים אותו בפוליטיזציה של סוכנות החקירות הפדרלית – טענו שקומי רתם את ה-FBI לטובתו של טראמפ.
השאלה, כמובן, היא לאן מוליך טראמפ במלחמת הטוויטר שלו באנשי המודיעין וממצאיהם. יש מי שסבורים שהכל עניין של אגו: שהקהילה עוסקת בעניין הרוסי, ומרגע שתעבור לעניינים אחרים תרפה ממנה. יש שסבורים שלטראמפ סדר יום מקיף יותר שנוגע לקהילת המודיעין. בשבוע שעבר דיווח העיתון "וול סטריט ג'ורנל" שטראמפ ויועציו עוסקים במהלך של תכנון מחדש של קהילת המודיעין – מהלך שאחד ממוקדיו הוא רצונם להקטין את קומתו של ראש המודיעין הלאומי, תפקיד שלטעמם, על פי הדיווח, נעשה מנופח ופוליטי. כלומר: קלאפר, המינוי של אובמה, הרגיז את טראמפ כאשר התנגח איתו, אך דן קוטס, מי שטראמפ עצמו מינה לתפקיד, עלול לשלם את המחיר ולראות את כנפיו מקוצצות.
יש הגיון לא מבוטל במהלך שיטלטל את קהילת המודיעין האמריקאית, שכולה מנופחת. בעשור הקודם, כלקח הפיגועים במגדלי התאומים ובפנטגון, נערכה רפורמה רבתי במבנה הקהילה, שאת תוצאתה אפשר לראות כיום. אלא שדי ברור שזו הייתה רפורמה לא מוצלחת. שמיכת טלאים שנתפרה במהירות, וכנראה לא הניבה שיפור ניכר בתוצר המודיעיני המסופק לנשיא. מאז, נעשו שיפורים קטנים, הדרגתיים. אך ככל שוושינגטון נעשית מפולגת יותר, ממלכתית פחות, כך מתקשה הממשל ומתקשה הקונגרס להגיע להסכמות על אופיים של שינויים נדרשים ועל היקפם.
זה מה שצפוי לקרות גם לדונלד טראמפ. אם ירצה לשנות את קהילת המודיעין, ייתקל בהתנגדות מוסדית – של הקהילה עצמה – ופוליטית – של יריביו מחוץ לקהילה. ההתנגדות המוסדית מובנת: כל ממסד מבקש לשמור על עצמו, להגדיל את כוחו ואת תקציביו, להימנע ממעורבות חיצונית בניהולו. ההתנגדות הפוליטית בעייתית יותר: היא מעידה על כך שלא רק המודיעין עצמו סובל מתדמית של פוליטיזציה, אלא גם המהלכים לשיפורו סובלים מתדמית כזאת. טראמפ לא מאמין להערכת קהילת המודיעין שהרוסים התערבו בבחירות – והתגמול יהיה חוסר אמון בכנות כוונותיו בבואו להציע רפורמה בקהילת המודיעין.