כלי רכב משוריינים, נגמ"שים אמריקאיים, טנקים רוסיים ומאות לוחמים במדים: כך נראה המצעד שקיים חיזבאללה בחודש נובמבר בעיירה הסורית אל–קוסייר. הרושם שעלה מהתמונות שהגיעו מהאירוע היה שלא מדובר בארגון טרור אלא בצבא לכל דבר, ונראה שהמסר שרצו מנהיגי חיזבאללה להעביר נקלט היטב: הגענו לסוריה כדי לנצח. אנחנו כאן כדי להישאר.
"המצעד הצבאי מעביר מסר משולש", אמר הפרשן הפוליטי קאסם קוביר. "מסר פנים לבנוני, שהלחימה לצד המשטר הסורי היא לא נושא לוויכוח כעת; מסר לישראל שחיזבאללה הולך ומפתח את יכולותיו הצבאיות; ומסר לקהילה הבינלאומית, שהארגון ובני בריתו מוכנים לכל התפתחות בסוריה".
ואולי המצעד הזה נשא מסר נוסף, פנים ארגוני, שמודיע ללוחמים שנשמר להם התפקיד החשוב בשמירה על המשטר בסוריה. זה שהוביל לכך שלחיזבאללה הייתה השפעה צבאית ופוליטית עצומה במדינה, ושהוא נחשב לכוח המוביל בקרבות המתנהלים נגד המורדים ולבן ברית פעיל שניתן לסמוך עליו.
"בשנים 2003–2000 פעילי הארגון הלבנוני עברו דרך מחסומי המודיעין הסורי בבקעת הלבנון בלי בדיקה", סיפר אחד הקצינים הסורים שערקו מצבא המשטר. "ב–2005, כשהצבא הסורי נסוג מלבנון, עברתי לשרת בפרברים הדרומיים של דמשק, שם ראיתי את הדגלים של חיזבאללה. תמונות של חסן נסראללה התנוססו גם בחומס. יישובים רבים הוקמו בסביבותיה בחסות מזכ"ל המחוז, דאהר יונס, המקורב לטהרן. חומס איבדה את זהותה".
חומס סומנה כאזור שבו ניתן יהיה לבלום את המהפכה הערבית. מעדויות של בכירי הצבא הסורי שערקו עולה כי בתחילת שנת 2011, כאשר רוחות השינוי כבר הגיעו לתוניסיה ולמצרים, הוקם "תא משבר" שבו היו חברים כמאה אנשים. שם הוסכם, בין היתר, כי מי שישפוך את דמם של הסורים כדי להכשיל את המהפכה יהיה חיזבאללה. הארגון יתמקד באזורי חומס, טרטוס והגולן הסורי - שם נמצא הגב האידיאולוגי - ובאל–קוסייר, עסל אל–וורד, זבדאני ומדאיה, בעלי הרוב הסוני.
האתגר התכפירי
מדוע בכלל יצא חיזבאללה להגן על המשטר הסורי? בנאום שנשא מזכ"ל הארגון נסראללה ב"יום הקדושים", במאי 2015, הוא הסביר שמדובר היה בהגנה על בעל–בק ואל–הרמל הנמצאות על הגבול בין לבנון לסוריה ובהן נמצא רוב שיעי מול מה שהוא כינה "האתגר התכפירי" הסוני. כלומר, אותם ארגונים סלפיים–ג'יהאדיסטיים הפועלים מתוך סוריה ולבנון, בהם ג'בהת א–נוסרה ודאע"ש. נסראללה התריע שארגונים אלה מנוצלים על ידי ישראל ו"תומכים ערביים" אחרים, בהם סעודיה, על מנת לזרוע פילוג ומחלוקת. אולם הסכנה שמציבים ארגונים אלה לחיזבאללה, שכוללת התקפות נגד מי שמזוהה עמו, בכלל זה ההתנקשות בבכיר הארגון חסן א–לקיס, ופיגועי התאבדות בשגרירות איראן וביעדים אזרחיים בביירות ובבקעת הלבנון, לא החלה מיד עם פרוץ המהפכה בסוריה.
"כאשר חיזבאללה התחיל להתערב במשבר הסורי ב–2011, לא עמד בפניו אתגר התכפירים. הם הופיעו בשטח רק בסוף 2012", טוען בשיר נאפע, חוקר בתחום ההיסטוריה הערבית החדשה. "המעבר מהמהפכה העממית למהפכה המזוינת היה אז בחיתוליו. נשק התחיל להופיע אצל המורדים בכמות קטנה רק באוגוסט 2011, חודשים לאחר תחילת המהפכה ולאחר שהמשטר וזרועותיו שפכו דם רב של העם".
לדברי נאפע, זה היה הזמן שבו הופיעו העדויות הראשונות בדבר מעורבות של אנשי חיזבאללה בלחימה. בימים של טרום התכפירים, להנהגת המועצה הלאומית הסורית, שהובילה את הקואליציה הלאומית של המהפכה הסורית, היו יחסים הדוקים עם ראשי חיזבאללה.
בתחילת הדרך חיזבאללה לא מיהר לתת פומבי להתערבות שלו בסוריה. הוא עשה זאת בהדרגה. החשיפה שלו הלכה וגדלה ככל שהתרחב השטח הגיאוגרפי שאותו הפסיד צבא המשטר במהלך הלחימה.
"חיזבאללה חזה במדויק את המצב הגיאו–פוליטי", אומר ד"ר נאסר אל–לחאם, מנהל משרדי "אל–מיאדין", ערוץ התקשורת הלבנוני, ברשות הפלסטינית ובישראל. "כאשר הציפו מאות אלפי פליטים סורים את לבנון, וכשהחלו להתפוצץ מכוניות תופת שגבו עשרות קורבנות, הבינו הלבנונים כי הסוגיה הסורית היא בעצם סוגיה לבנונית. באותה עת הייתה סכנה מוחשית לקריסת לבנון, והדבר פעל לטובת חיזבאללה". לדבריו, הדרך של הארגון לשווק את המעורבות שלו בסוריה לעם הלבנוני הייתה באמצעות אזהרה מפני איום קיומי - מצד ארגוני התכפירים.
בעוד חיזבאללה מנסה לשווק את נוכחותו בסוריה לבני העם הלבנוני בפרט ולעם הערבי בכלל, המורדים הבינו אף הם את החשיבות בהסבר מהלכיהם. ב–2013 הם יצאו בהצהרות שניסו להפוך את הלחימה בסוריה למאבק לגיטימי נגד המשטר שרוצח את עמו. הדרך שלהם להשיג את מטרותיהם נעשתה בכמה מישורים: שימוש בערוצי הטלוויזיה על מנת לשכנע את העולם הערבי שנפילתו של בשאר אסד הולכת ומתקרבת; קרב תודעתי בתוך לבנון נגד חיזבאללה ונגד מעורבותו בלחימה בסוריה; הסבר נרחב על הנחיצות בחימוש שלהם בנשק, בכסף ובתמיכה לוגיסטית, כדי להביא לגיוס עשרות אלפי לוחמים ממדינות ערב להילחם נגד המשטר הסורי; והסברה בדבר הצורך להקים קואליציה ערבית–מערבית נגד חיזבאללה והמשטר הסורי.
לטענת אל–לחאם, ישראל היא שהובילה את הקרב התודעתי נגד המעורבות של חיזבאללה בסוריה. "אפשר לראות שהקרב הזה מתבסס על שתי הנחות יסוד שיצרה ישראל במלחמת לבנון השנייה ב–2006: פגיעה אישית בדמותו של נסראללה והצגתו כהרפתקן צבאי, ובמקביל הצגת חיזבאללה כארגון שיעי בחסות איראנית ולא כמוביל התנגדות ערבית".
חיזבאללה לא נשאר אדיש למתקפות נגדו ופעל לכך שתוחזר לידיו השליטה על התודעה הערבית, באמצעות הפרדת החזית מהשיח התקשורתי. למרות הקושי, הצליח נסראללה לשמור על יחסים תקינים עם ארגונים סוניים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי, והעמיד לצדו בני ברית מתוך לבנון: את הקהילה הדרוזית בהנהגת ווליד ג'ונבלאט; את הנוצרים ובראשם נשיא לבנון מישל עאון, והנשיא לשעבר אמיל לחוד, שהודיע כי הוא עומד לצד חיזבאללה במאבק נגד סעודיה וישראל.
הנקודה האיראנית
האידיליה ששררה בין חיזבאללה למשטרו של אסד הגיעה לסיומה במאי 2013. מתחקיר מקיף שערכה העיתונאית הכורדית–עיראקית רושן קאסם, אשר התפרסם ב–2016 בעיתון הלונדוני הפרו–סעודי "א–שרק אל–אווסט", עולה כי הארגון החליט על הפרדת כוחות בין לוחמיו לבין חיילי המשטר הסורי, כשכל צד החל להוביל בעצמו את הקרבות. בשיחות שניהלה קאסם עם מפקדים שערקו מצבא המשטר, הם הדגישו כי חיזבאללה מעוניין לקבל שליטה בסוריה "כגודל ההקרבה". עלה כי חיזבאללה מאמין שאסד מחזיק מעמד רק בזכות תמיכת לוחמי הארגון הלבנוני, ואילו המשטר רואה בו כוח המשתייך למערך הלוחם של צבא סוריה, ולא יכול להיות שהוא יתפקד כבעל הבית.
יש הטוענים כי השליטה של האיראנים בחיזבאללה היא שיצרה את המתיחות בשדה הקרב. לפי המבנה ההיררכי, קצינים איראנים נותנים הוראות למפקדים של חיזבאללה ואלה מעבירים פקודות לקצינים ולחיילים הסורים. המתיחות הזו הובילה אפילו לעימות ישיר בין הכוחות בחודש יוני אשתקד, אז הפגיז חיל האוויר הסורי מוצב של לוחמי חיזבאללה. לפי דיווחים, שהוכחשו על ידי חיזבאללה, נהרגו ונפצעו עשרות פעילים.
בספרו "חיזבאללה ומדיניות התענוגות: מטרור לטרור", מציין הסופר הלבנוני פאדי עאכום כמה כוחות עיקריים של חיזבאללה שפועלים בסוריה: הכוחות הסדירים של הארגון שפעלו בדרום לבנון, ובהם היחידה המיוחדת "א–נוחבה" ויחידה 901 המבצעת פעולות מחוץ ללבנון, וכן מיליציית תומכי חיזבאללה השיעים, שבה היו חברים צעירים לבנונים וכאלה שהגיעו מחוץ ללבנון, שתפקידם היה לשמור על המקומות הקדושים.
בנוסף פעלו בסוריה יחידות צבאיות של שכירי חרב, שגויסו מלבנון ונשלחו לעמוד בחזית הקרבות. "על פי עדויות לבנונים שמתגוררים בדאחייה בביירות, בדרום ובבקעת הלבנון, ב–2015 החל הארגון לגייס צעירים לא שיעים כדי להילחם בסוריה, בתמורה ל–500 דולר בחודש וסיוע כספי–חברתי למשפחות שלהם", אומר עאכום. "בשל המצב הכלכלי הקשה בלבנון, צעירים רבים התגייסו לשורות הארגון, לחמו בסוריה ורבים מהם נהרגו, מה שהביא את חיזבאללה להודיע על מותם כמות קדושים, כאילו היו חלק מלוחמי הארגון ולא שכירי חרב".
כוח נוסף של חיזבאללה שפעל בסוריה הוא "מיליציית ההגנה הלאומית", המורכבת מלוחמים סורים שהצטרפו לאימונים צבאיים בפיקוח ישיר של חיזבאללה או תחת פיקודו של צבא סוריה. יחידה זו פועלת בתמיכת משמרות המהפכה של איראן, פרוסה באזורים רבים בסוריה, וכוללת לוחמים שיעים זרים גם מעיראק, איראן, אפגניסטן, פקיסטן ופלסטינים ממחנות הפליטים בלבנון.
הרעיון שהתגבש להקמת שלוחה רשמית של חיזבאללה בסוריה לא צלח, כך מספר תא"ל עימאד ראחל, אחד הקצינים הבכירים שערקו והקימו את צבא סוריה החופשי. הוא מפנה אצבע כלפי ישראל, שלדבריו התנקשה בחייהם של סרדר אללה דאדי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה, ושל ג'יהאד מורנייה, בנו של עימאד מורנייה, בכיר החיזבאללה, בינואר 2015. "כאשר סמיר קונטאר מונה למפקד על גזרת הגולן, התנקשה ישראל גם בחייו", ממשיך ראחל, המשמש כיום כפרשן צבאי ואסטרטגי. "כך נקבר סופית הרעיון של חיזבאללה הסורי".
הקשר הרוסי
בניגוד להערכות מודיעיניות במערב, בחלק ממדינות ערב, וגם בישראל, נסראללה לא צפה את נפילת משטרו של אסד. הוא יצא לקרב מאסף שהביא לישועה לאותו צבא סורי מיושן, ואף הכריע בקרבות על אזורים אסטרטגיים. אולם עכשיו הכל תלוי במעורבות המעצמות בעתיד סוריה בכלל ועתיד משטר אסד בפרט. זה כבר לא בידיים של חיזבאללה - לא סתם גזר הארגון על עצמו שתיקה כאשר הודיעו הרוסים כי הם נסוגים מסוריה.
בתחילת השנה חשף עיתון "אל–ערב" היוצא לאור בלונדון, כי חיזבאללה ממתין להוראות מאיראן כדי להסיג את לוחמיו מסוריה על פי הוראה רוסית. הדלפות על הסכם הפסקת האש שלפיו "כל הלוחמים הזרים יצטרכו לסגת מסוריה, כאחד מהתנאים לבניית האמון לפני המגעים בין המשטר הסורי לבין המורדים", הובילו לדריכות עצומה בחיזבאללה.
גורמים המקורבים לארגון השיעי טענו כי הנהגתו הבינה כי הנשיא הסורי לא מעוניין להיות בן ערובה של עשרות אלפי לוחמיו ושל המיליציות מעיראק, מאפגניסטן ומפקיסטן. הם יודעים שאסד יהיה חופשי מכל מחויבות מוסרית או מדינית כלפי הארגון, בייחוד משום שמי שמכריעים את המערכה בסוריה הם הכוחות של פוטין ולא איראן. הנשיא הסורי מעוניין להיפטר מהמיליציות של איראן, שלאחרונה רבו החיכוכים בינן לבין צבא סוריה בשטחי הלחימה.
ערב השנה האזרחית החדשה הודיע שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושולו כי "כל הלוחמים הזרים יצטרכו לעזוב את סוריה, ויהיה על חיזבאללה לשוב ללבנון". על בסיס הצהרה זו נראה כי אחד מסעיפי ההסכם הרוסי–טורקי מבטיח נסיגה של כל לוחמי חיזבאללה מהערים הסוריות. "יציאת חיזבאללה מסוריה תביא לתוצאות הרות אסון", נכתב בעיתון "אל–ערב", "שכן טהרן תצטרך להגיב כדי להוכיח שהיא שחקן חזק בסוריה, וכי לא ניתן להתעלם מנוכחותה".
אף על פי שראש המועצה המדינית של חיזבאללה, אברהים אמין א–סייד, הודיע כי הטורקים לא יחליטו אם תהיה נוכחות חיזבאללה בסוריה, טוענים פרשנים ערבים כי ההחלטה על כך נמצאת בידיים של האייתוללות מטהרן, שמנסים לרצות את הרוסים לנוכח תמיכתם בהסכם הגרעין. אלה מוסיפים כי המיליציות שפועלות מטעמם של האיראנים יגרמו לחידוש הלחימה בסוריה באמצעות פרובוקציות נגד ארגוני המורדים.
עקרון ההתנגדות
מאז פרוץ מלחמת האזרחים, הפכה הסביבה הפוליטית והביטחונית של חיזבאללה למורכבת יותר. אף על פי שנותר הארגון הצבאי החזק בלבנון, מעורבותו באופן עמוק במלחמת אזרחים ממושכת ועתירת השלכות אזוריות גורמת לערעור הדרגתי במעמדו בתוך לבנון ופוגעת בחופש הפעולה ויכולתו להפגין עוצמה כלפי יריביו.
"חיזבאללה הפך מטרה לגורמים סוניים הפועלים בתוך לבנון, שאף הגיעו ללבה של הבירה ביירות", אומר ג'פרי ווייט ממכון וושינגטון לפוליטיקה במזרח התיכון. "כניסתו של חיזבאללה ללחימה בסוריה גרמה למתיחות רבה עם הזרם הסוני בלבנון. הארגון, שהיה חביבו של העולם הערבי במהלך המלחמה שניהל מול צה"ל, הפך היום בקרב מגזרים רבים לאויב הסונים".
אין ספק שהפעילות מחוץ ללבנון יצרה מתיחות בקרב בני העדה השיעית בלבנון, מוקד הגיוס המשמעותי של חיזבאללה. התמיכה הולכת ונסדקת בגלל המלחמה להגנה על משטר העריצות של הנשיא אסד. קולות שיעים רבים רואים במלחמה זו כפסולה, שתדרדר את העולם הערבי כולו, ובתוכו לבנון, לכאוס כללי. קולות אלה באים לידי ביטוי בעיתונות האופוזיציה לחיזבאללה, אפילו במעוזו בדרום לבנון. "איזה ניצחון זה, שבא אחרי מצור, הגליה והרעבה של אזרחים", שאל סובחי א–טופיילי, ממייסדי הארגון והמזכ"ל הראשון שלו, בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות הטורקית "אנטוליה" ובו התייחס להשתלטות מחדש על העיר הסורית חלב. טופיילי טען כי מעורבות הארגון בסוריה משרתת את ישראל. "איך חורבן סוריה ורצח אזרחיה הם הדרך לשחרור ירושלים", הוא תהה. "חיזבאללה מקריב את השיעים בלבנון כדי לרצות את איראן".
חיזבאללה נדרש להתמודד בו זמנית עם אתגרים מבית ומחוץ. בלבנון, המפוצלת יותר מאי פעם בין תומכי אסד לבין מתנגדיו, פועל הארגון בתוך חוסר יציבות מתמשך. העימות בסוריה גורם למעמסה נוספת על לבנון, הנובעת מהגעת פליטים סורים לשטחה. בסוף 2016 מספרם הגיע ל–2.2 מיליון, למעלה משליש מכלל אוכלוסיית לבנון.
פרשנים לבנונים מעריכים כי מטרות העמדות החיוביות של חיזבאללה אל מול יריביו בלבנון, בראשם ראש הממשלה סעד אל־חרירי וסמיר ג'עג'ע, הן להכשיר את הקרקע לחזרתם של לוחמיו הביתה ולקבלה מחדש של הארגון כלגיטימי הפועל להגן על המדינה.
לנוכח הבעיות שעמן מתמודד חיזבאללה, הוא מקפיד לא לשכוח לעולם את האויב מדרום. בעיניו ישראל תמיד תהיה המפלט האחרון מפני ההידרדרות ההולכת וגוברת שלו בעולם הערבי, כולל הוצאתו אל מחוץ לחוק במדינות המפרץ, ועל ידי רוב המדינות בליגה הערבית.
אל–לחאם מסכים עם הנחה זו. לדבריו, נסראללה מתכתב עם השיח הפוליטי והציבורי בישראל. "בנאומיו הוא מקפיד להתמקד באויב העיקרי - ישראל", הוא אומר. "כל מנהיג בעולם הערבי שמעוניין לכבוש לבבות, ולקבל תמיכה, חייב להציב את הציונות וישראל כאויב מספר אחת".
העיסוק של חיזבאללה בישראל בא להזכיר לכל תומכי הארגון, ובעיקר למבקריו, שהוא חרת על דגלו את עקרון ההתנגדות. בנאומיו, באיומיו ובהצהרותיו הלוחמניות, יזכיר נסראללה כי על העולם הערבי לא לשכוח שרק הוא יכול להכאיב ל"ישות", כלשונו, בעורף.
ונראה שהוא צודק: לפי סקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שפורסם החודש, חיזבאללה הוא האיום הקונבנציונלי החמור ביותר על ישראל. ההערכות הן שכוחו של הארגון, שאיבד יותר מאלף לוחמים על אדמת המריבה, גדול יותר מזה של צבא סוריה. אולי משום כך מדווח מעת לעת, על פי מקורות זרים, כי חיל האוויר פועל בסוריה על מנת לסכל העברת נשק לידי חיזבאללה.
המצב הנוכחי צריך להדאיג לא רק את ישראל אלא גם את לבנון. יכול להיות שנסראללה יסיג את כוחותיו מסוריה בסופו של דבר, אך סביר להניח שהוא לא יוותר בקלות על שורשיו העמוקים בה.