סלמנקה נחשבת לאחת הערים היפות בספרד, שמשלבת עבר מרשים לצד הווה תוסס. האוניברסיטה שלה היא אחת העתיקות באירופה (פועלת כבר כ־800 שנה), והמבנים המיוחדים של העיר, שמייצגים את סגנונות הבנייה לאורך ההיסטוריה הספרדית, העניקו לסלמנקה את הכינוי "העיר המוזהבת".
בשנת 1988 הכריזה סוכנות התרבות של האו"ם (אונסק"ו) על העיר העתיקה של סלמנקה כעל אתר מורשת עולמית. אחד האתרים הבולטים שהודגשו בהודעת הבחירה היה הכיכר המרכזית הגדולה, פלאסה מאיור, שבה שוכן בניין העירייה לצד חנויות ומסעדות, ונחשבת לאחת היפות בספרד מאז הוקמה לפני כ־300 שנה. "הכיכר היא הישג אמנותי ייחודי של אמנות בארוקית, ונחשבת בעיני רבים ללבה של העיר המוזהבת", ציינו באונסק"ו, "היא אחד האתרים העירוניים החשובים ביותר של אירופה במאה ה־18".
ברחבי הכיכר מוצבים עשרות דיוקנאות אבן של אישים בולטים בהיסטוריה הספרדית, בעיקר מלכים, אולם אחד מהם מעורר מחלוקת שוב ושוב - הדיוקן של פרנסיסקו פרנקו, הרודן ששלט במדינה ביד רמה מאז סיום מלחמת האזרחים ב־1939 ועד מותו ב־1975. הפסל, שנחקק באבן בפינה הצפון מזרחית של הכיכר בשנת 1936, כאשר העיר הייתה הבירה בפועל של הכוחות הלאומניים של פרנקו, הושחת מספר פעמים לאורך השנים. ב־20 בנובמבר, יום מותו של הרודן, הוא אף הוסתר על ידי הרשויות.
לפני כשבועיים קבעה ועדת המורשת של קסטיליה ולאון, שם שוכנת העיר סלמנקה, כי העירייה תיאלץ להסיר את דיוקן האבן מאחר שאינו בעל ערך אמנותי ולכן החוק שמתיר להשאיר סממנים מתקופת הרודנות הצבאית אינו חל עליו.
בכך התקבלה הבקשה של ההתאחדות לזיכרון ולצדק של סלמנקה ושל נציגי המפלגה הסוציאליסטית ותנועת השמאל המאוחד, להפסיק את הצגת הפסל השנוי במחלוקת ולהעבירו למרכז התיעוד של זיכרון היסטורי בכיכר לוס בנדוס בעיר, שם יהווה חלק מתערוכה עתידית על הרודנות בספרד. זאת, בניגוד לעמדתו של ראש העיר מהמפלגה העממית, המשתייכת לצד הימני של המפה הפוליטית, שניסה לדחות את ההכרעה.
מנגד, בקרן פרנסיסקו פרנקו, אשר חרתה על דגלה לשמר את מורשתו של הרודן, הביעו התנגדות תקיפה להוצאת הדיוקן מהכיכר. סגן נשיא הקרן, חיימה אלונסו, הבהיר לוועדת המורשת כי הפסל הוא חלק מהמורשת הספרדית וכי "אף מקום אינו יכול להחליף את המקורי ואף מקום לא יהיה שווה ערך מבחינת ההיסטוריה והמורשת של הספרדים לעיר סלמנקה ולכיכר המבוצרת שלה".
גם לאחר החלטת ועדת המורשת, המשיך אלונסו לטעון כי אין הצדקה להסרת הדיוקן מאחר שהפסל נמצא שם במשך 80 שנה "בהסכמתם המוחלטת של תושבי העיר", ואיים לפנות לבית המשפט העליון של המחוז האוטונומי, ולאחר מכן אף לבית המשפט העליון של ספרד ולבית הדין האירופי בשטרסבורג.
למען השם
הוויכוח בסלמנקה ממחיש כיצד גם יותר מ־40 שנה אחרי מותו של הגנרליסימו וחזרתה של הדמוקרטיה לספרד, תקופת הרודנות הצבאית ממשיכה לעורר מחלוקות בציבור סביב השאלה אם יש מקום להשאיר על כנם את הסימנים והמזכרות מאותם ימים אפלים, החל מאנדרטאות ועד שמות רחובות.
לעתים הוויכוח מגיע גם לביטויים אלימים. באוקטובר הפילו מפגינים בברצלונה פסל של פרנקו רוכב על סוס, שנועד להיות אחד המוצגים הבולטים בתערוכה שבחנה את מורשתו, ואת החסינות שלה זוכים סממנים מהתקופה האפלה. בימים שקדמו לכך השליכו מפגינים ביצים ופירות על הפסל והציבו עליו ראש חזיר.
ב־2007 העבירה הממשלה הסוציאליסטית בראשותו של חוסה רודריגס ספאטרו את חוק הזיכרון ההיסטורי, אשר גינה את משטרו של פרנקו וקבע בין השאר כי יוסרו כל "המגינים, העיטורים, לוחות הזיכרון ואובייקטים או סמלי הנצחה אחרים שחלקו כבוד להתקוממות הצבאית, למלחמת האזרחים ולדיכוי של הרודנות".
עשרות פסלים וסימני זיכרון אחרים לפרנקו ולגנרלים שלו נעלמו מרחבי המדינה בשנים האחרונות - הפסל האחרון של פרנקו על אדמת ספרד הוסר ב־2008, אף שעדיין יש פסל של הרודן במובלעת הספרדית מאלייה שבצפון אפריקה - אולם מי שמקשים הם פוליטיקאים ובכירים מהזרם הימני של המפה, שחלקם עדיין זוכרים את מורשת פרנקו. גם החלטתה של מפלגת השלטון הנוכחית, המפלגה העממית של מריאנו ראחוי, לקצץ בתקציבי המורשת בטיעון של צעדי הצנע שנועדו להיאבק במשבר הכלכלי, הקשתה על המשך הסרת הסמלים.
הקרן הלאומית ע"ש פרנסיסקו פרנקו מאמינה כי הרודן הוא שבנה את ספרד המודרנית, וכי יש ניסיון לבצע מניפולציה היסטורית שנועדה להעלים לחלוטין את תרומתו לספרד ולכל התרבות המערבית. "להשוות את פרנקו להיטלר זה להתעלם ממה שהוא היה", הסביר חיימה אלונסו, "עם הזמן, ראיתי שקשה למצוא שהוא עשה משהו לא טוב".
בעקבות תביעה שהועלתה לאחרונה בדרישה להפסיק את פעילות הקרן, פרסמו אנשי הארגון הודעה ארוכה שבה הדגישו כי הם "לא מארגנים מעשים שנועדו להעלות על נס את הרודן, אלא פעולות של הוקרה למי שהיה ראש המדינה ולפרסם רבים מההישגים של ספרד במהלך כהונתו". "לספרדים יש זכות להכיר את האמת על ההיסטוריה שלנו, והקרן הלאומית של פרנסיסקו פרנקו נחושה להגן עליה", הבהירו בארגון. "לא אכפת לנו מהבכי של האנשים הרעים, ולא מהשתיקה של האנשים הטובים. אנחנו נמשיך לקיים את החובה שלנו, ובעזרת האל, לא נפחד מאויבינו".
בדצמבר העניקה הקרן תעודות הוקרה לשלושה ראשי ערים שסירבו למלא אחר חוק המורשת ולהסיר משמות היישובים את המילה "קאודייו", שמציינת מנהיג צבאי־פוליטי והייתה אחד הכינויים הרשמיים של פרנקו. במיוחד זכה לשבחים אנטוניו פוסו, ראש עיריית גוודיאנה דל קאודייו, שהוקמה בשנות ה־40 כחלק מהחלטתו של הרודן ליישב אזורים חלקיים. פוסו לא התקפל מול משאל בקרב התושבים שהראה שרובם תומכים בשינוי השם, וגם לא מול צו בית משפט שהורה לו להסיר את המילה השנויה במחלוקת. "אנחנו חייבים להכיר בעבודה האדירה של פרנקו", אמר פוסו בטקס. "כל עוד אני ראש עיר, אף אחד לא יטהר את ההיסטוריה של גוודיאנה דל קאודייו".
מעון סגור
גם בני משפחתו של פרנקו אינם ששים לוותר על שרידי כוחם. בעיר סאדה שבחבל גליסיה, מחוז הבית של פרנקו, שוכן פאזו דה מיירס, מעון הקיץ שניתן לרודן במתנה ב־1938 וכיום נמצא בידיה של נכדתו, כרמן מרטינס־בורדיו. ב־2008 קיבל המעון מעמד של "אתר בעל עניין תרבותי מיוחד", למורת רוחה של המשפחה שנאלצה לפתוח אותו לציבור למשך לפחות ארבעה ימים בחודש. אחרי מאבקים ממושכים, הבית נפתח לראשונה במרץ 2011, במסגרת מגבלות נוקשות שאסרו על התיירים לצלם בתוכו, אולם קרוביו של פרנקו המשיכו להערים קשיים ובשנים 2014 ו־2015 אסרו על הכניסה בחודש אוגוסט, העמוס ביותר בשנה.
ראש העיר, בניטו פורטלה, איש קואליציית השמאל שניצחה בבחירות המקומיות לפני כשנתיים, הודיע כי הוא נחוש לפתוח את האתר באופן גורף, כיוון שהוא "שייך לעם ויוחזר לידיו", אולם עד כה לא הצליח להשיג את היעד. בינתיים החליט משרד המורשת של חבל גליסיה לפתוח בחקירה נגד המשפחה על הפרת התקנות, אך נראה כי הקרב עדיין רחוק מסיום.
פורטלה אינו איש השמאל היחיד שנחוש להמשיך במאבק נגד הסמלים שמזוהים עם מורשתו של פרנקו. חבר מועצת העיר סנטה קרוס דה טנריפה מטעם השמאל המאוחד, רמון טרוחיו, הביע את מחאתו על כך שאף שחלפו עשר שנים מאז אישור חוק המורשת, עדיין נותרו בעיר יותר ממאה רחובות, בתי ספר ואתרים הנושאים שמות המזוהים עם המשטר הרודני. בנוסף, מתח טרוחיו ביקורת על כך שחברי הוועדה שהוקמה לבחון את הסוגיה ב־2008 נפגשו עד כה רק פעמיים. אולם דרישתו של טרוחיו לקבוע אם פסל לה רמבלה, שהוקם לכבודו של פרנקו, הוא בעל ערך אמנותי או בעל "ערך פלנגיסטי" המזוהה עם הרודן, נענתה בתשובה חד־משמעית של המועצה המנהלת של האי טנריף, שלפיה מדובר בפסל אמנותי בעל ערך עבור המורשת הלאומית והוא יישאר על כנו.
מחפשים משמעות
במדריד, בירת ספרד והעיר שאותה רומם פרנקו לאורך שנות שלטונו, מנסה ראש העיר, מנואלה קרמנה, אשת השמאל שהצליחה לסיים במאי 2015 את שלטון המפלגה העממית שנמשך 24 שנה, להוביל מהלך להסרת כל הסממנים המזוהים עם פרנקו. בדצמבר 2015 קיבלה מועצת העיר את התוכנית המקיפה לזיכרון של מדריד, שקובעת כי ישונו שמותיהם של עשרות רחובות וכיכרות ברחבי העיר לטובת שמות של נשים ושל קורבנות טרור.
אולם הקמפיין העירוני נתקל בלא מעט קשיים ומחאות. אחד הרחובות שמופיעים ברשימה נקרא על שמו של גנרל חוזה מילאן־אסטריי, מקורבו של פרנקו שהיה מפקדו הראשון של לגיון הזרים הספרדי, ואמור להיקרא "שדרות האינטליגנציה".
בספטמבר האחרון הפגינו אלפי תומכיו של הגנרל, רבים מהם יוצאי הלגיון, ואיימו להמשיך למחות אם השם ישונה. "הסרת אותות כבוד מגיבור של ספרד היא מעשה של יצור שפל מהביצה", אמר אחד מהם. בתחילת החודש הציעו המתנגדים כי אם השם יישאר על כנו, הם ינקו בעצמם את כל האזור באופן קבוע, אולם בינתיים נחושים בעירייה להמשיך במהלך השינוי.
בפברואר אשתקד הפתיעה העירייה כאשר החלה להרוס ללא התרעה מוקדמת פסלים מתקופת פרנקו, בין השאר אנדרטת אבן לזכר חיילי הצבא בשכונת ג'רונימוס ומצבה לפעיל ימני שנרצח בשנת 1935. אולם אחרי שהממשלה בהנהגת המפלגה העממית הורתה על חקירה בחשד לפגיעה באתר בעל ערך תרבותי, וחברי המפלגה במועצה העירונית איימו לפנות לבית המשפט, הוחלט להשהות את הפעילות.
כעת מופנית תשומת הלב לעבר שער הניצחון ברובע מונקלואה, שהוקם ב־1956 כדי לציין את כניסת כוחותיו של פרנקו לעיר הבירה במרץ 1938, אחרי מצור ממושך. מפלגת השמאל קומפרומיס מחבל ולנסיה פנתה לממשלה המרכזית במדריד בבקשה להרוס את השער, אולם עדיין לא ברור אם הדבר אפשרי מאחר שהשער נחשב לבעל ערך אדריכלי שאינו כפוף לחוק המורשת.
במקום זאת, ציינו בעירייה כי הם בוחנים כיצד לשלבו בתוכנית הזיכרון המקיפה, ולמתג אותו באופן שונה. "צריך לתת לשער משמעות חדשה", אמר ארתורו פיינדו, שעומד בראש הפדרציה הלאומית של קבוצות הזיכרון. "הוא צריך להוות מחווה להגנה על מדריד. כמו שער הניצחון בפריז".
לאלפרדו רמירס נרדיס, מומחה למשפט חוקתי ולפופוליזם, היה רעיון כיצד לפתור את הסוגיה המורכבת של שינוי השמות, שלא פעם עולה רק בגלל תהפוכות פוליטיות ואידיאולוגיות - לקרוא לכל הרחובות באותו שם. למשל, כולם יהיו על שם פרנקו או על שמו של בואנוונטורה דורוטי, מגיבורי האנרכיסטים שנלחמו ברפובליקנים במלחמת האזרחים.
"אולי לחלק מבעלי המקצוע, כמו נהגי מונית או דוורים, זה יהיה גיהינום, אבל לא מגיע לנו לצחוק?", תהה נרדיס במאמר שפרסם. "בסופו של דבר, זה אותו סיפור. כולנו ספרדים, אבל אנחנו לא מסוגלים להסכים עם מי שצועדים מולנו ברחוב או שותים איתנו קפה. או שאני מנצח או שאתה מנצח".