זו הייתה פיסה מההיסטוריה, שעשתה היסטוריה: הטלפון האדום של אדולף היטלר הוצע השבוע למכירה בבית המכירות הפומביות "אלכסנדר" במדינת מרילנד שבארצות הברית ונמכר תמורת 243 אלף דולר, אחד המחירים הגבוהים ביותר ששולמו עבור פריט נאצי מתקופת מלחמת העולם השנייה. ההצעה הזוכה הוגשה טלפונית, ושמו של הזוכה, כמו גם פרטים על אודותיו, לא נמסרו.
בקטלוג של בית המכירות צוין כי הטלפון הוענק להיטלר בידי הוורמאכט, הצבא הנאצי, והוא השתמש בו כדי להעביר את רוב הפקודות שלו במהלך מלחמת העולם השנייה. אבל פרופ' גדעון גרייף, ההיסטוריון הראשי של מכון שם עולם לתיעוד, מחקר והוראת השואה, מבקש להעמיד דברים על דיוקם. "היטלר לא נתן אף אחת מפקודות הרצח שלו באמצעות הטלפון", הוא אומר. "עד כמה שאנחנו יודעים, הוא אף לא עשה זאת בכתב. כל הפקודות הנפשעות נאמרו בעל־פה. אני בספק אם הפקודות הצבאיות ניתנו בטלפון. הן הועברו באמצעות הטלגרם ומכונת ההצפנה 'אניגמה'".
ועדיין, זה לא מנע מהקונה המסתורי לשלם למעלה מפי שניים מהמחיר ההתחלתי של הטלפון, שעמד על 100 אלף דולר. "הפער בין המחיר ההתחלתי לסכום הסופי מעיד על כך שהתעניינו במכירה זו כמה רוכשים, ושהתנהלה תחרות ביניהם", אומר עובד באחד מבתי המכירות הגדולים בארץ. "ועדיין, אם אנחנו משווים את המחיר הזה למחיר שהשיג ציור שצייר ווינסטון צ'רצ'יל ושנמכר ב־2002 במכירה פומבית בבריטניה תמורת 300 אלף לירות שטרלינג, אפשר להגיד שהמחיר הוא לא גבוה במיוחד. כנראה שעדיין הטאבו סביב נושא השואה והרייך השפיע על המחיר, שהיה יכול להגיע למקומות גבוהים יותר".
הטלפון האדום של היטלר, שמחירו ההתחלתי היה הגבוה ביותר, הוא לא הפריט היחיד שהיה משויך לתקופת הרייך השלישי והוצע למכירה בבית המכירות "אלכסנדר". היו שם גם תמונות רבות של הצמרת הנאצית, כמו גם פוסטרים אנטישמיים וגם שלט שבו מופיע הכיתוב "יהודים לא רצויים פה", שהוצע למכירה תמורת 2,000־3,000 דולר.
"יצרו תיאבון"
כיום רק אוסטריה וגרמניה אוסרות בחוק את הצגתם או מכירתם של סמלי המשטר הנאצי או חפצים הקשורים בו. נוסף על כך, מכירת מוצרים אלו אסורה על פי החוק הצרפתי, האוסר הבעת שבח או אהדה למשטר הנאצי. ב־2005, לאחר שפורסמה תמונתו של הנסיך הבריטי הארי מגיע למסיבה פרטית לבוש במדי נאצי, עלתה תוכנית באיחוד האירופי לאסור הצגת סמלים נאציים ביבשת. אולם שרי המשפטים של האיחוד חזרו בהם מהיוזמה בשל התנגדות שהביעו בריטניה, הונגריה ודנמרק. מדינות אלו טענו כי האיסור יסיט את הדיון מהמלחמה בגזענות.
זו אינה הפעם הראשונה שבה בית המכירות "אלכסנדר" עומד במרכז סערה ציבורית בשל מכירת פריטים מתקופת השואה. ב־2015, ימים ספורים לאחר שבעולם ציינו 70 שנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ, בחרו מנהלי בית המכירות להציע 75 פריטים, שבין היתר מתארים איך מוציאים להורג יהודים בעזרת גז. להגנתם טענו המנהלים כי הם עושים זאת כדי שמלחמת העולם השנייה לא תישכח.
הקהילות היהודיות בעולם מתקשות להישאר אדישות למכירות הללו. ביוני 2016 קראו ראשי הקהילה היהודית בגרמניה לבית המכירות הפומביות "הרמן היסטוריקה" במינכן לבטל מכירה פומבית של חפצים אישיים של בכירי הנאצים, בהם גרביים של היטלר, שמלות שלבשה הפילגש שלו אווה בראון, בגדים תחתונים של הרמן גרינג וכן מכל המתכת בו שמר את גלולת הציאניד שבעזרתה התאבד בתאו. אלא שלמרות המחאה, ראשי בית המכירות הפומביות קיימו את המכירה כמתוכנן. ב־2015 בית מכירות פומביות בצרפת חזר בו מכוונתו להעמיד למכירה פומבית עשרות פריטים מתקופת גרמניה הנאצית, בהם קופסה מעץ ובה שלושה צלבי קרס, שהייתה שייכת לצורר הנאצי היטלר.
אלא שהמכירות של מזכרות מהתקופה החשוכה הזאת צוברות יותר ויותר פופולריות. בין היתר, ב־2013 הציע למכירה בית מכירות בריטי בובת עץ של היטלר, ששווקה בגרמניה הנאצית בין השנים 1935 ל־1944. ב־2012 מכר בית מכירות אחר בבריטניה פריטים כגון כידון של האס־אס, סרט יד של הנוער ההיטלראי, כלי חרסינה שונים של בכירים נאציים, סכו"ם ממחנות ההשמדה ועוד. ב־2011 נמכרו מצעים של היטלר תמורת 2,000 לירות שטרלינג.
"אני מחלק את האספנים לשתי קבוצות: האספנים המקצועיים, שאוספים פריטים כדי להרוויח כסף ואינם בהכרח מזדהים עם נשוא אוספיהם", אומר פרופ' גרייף. "הם לא עושים זאת משום שהם סוגדים לרעיונות הנאציים, אלא כי זה אטרקטיבי. בין האנשים השייכים לקבוצה הזאת יש גם יהודים שאוספים את הפריטים הנאציים בשל תאוות בצע. לצערי, לא כל אדם ניחן באחריות היסטורית ומוסרית. הקבוצה השנייה אוספת את הפריטים הללו מסיבות רעיוניות. הם בעצם נאצים שפעילים בגרמניה ובארצות הברית, ותאמיני לי שיש גרמנים ואוסטרים שהיו שמחים להפעיל את אושוויץ מחדש".
"תמיד הייתה התעניינות גדולה, אבל מה שקורה עכשיו בשוק הוא עלייה ניכרת במחירים", אומר דריוש דקראט, מתורגמן פולני שחי בפולין ובין היתר רוכש פריטים מתקופת השואה עבור מוסדות ישראליים. "לפני כשבע שנים החל לפעול בפולין אתר אינטרנט במתכונת ebay, שבו אפשר לרכוש מזכרות מהתקופה הזו. בכל המכרזים שבהם השתתפתי היו כמה משתתפים, אף פעם לא הייתי היחיד, אבל בתקופה האחרונה התחרות עזה יותר, והמחירים מטפסים מהר יותר".
דקראט מציין כי פריטים ששרדו את השואה והיו שייכים ליהודים הנם פופולריים יותר מאשר פריטים שהיו שייכים לצורר ולעושי דבריו. לרשימה זו נכנסים יומנים, מסמכים ותצלומים. "עד לפני שנים ספורות היה אפשר לרכוש את המוצרים במחירים סבירים", הוא אומר. "לדעתי, המוכרים ידעו שאלו פריטים של יהודים ורצו שזה יחזור ליהודים. הם רצו לעשות תיקון ולא להתעשר מהמכירה. אלא שבזמן האחרון אני רואה נטייה די ברורה, שבמסגרתה המכירה הופכת למסחר, ואנשים רוצים לעשות מזה כסף".
"מחסום הבושה ירד", אומר גם הרב אברהם קריגר, מנהל מכון שם עולם. "עד היום כשבתי המכירות הציעו חפצים הקשורים למשטר הנאצי ושלוחותיו, הם ניסו להסוות את המכירה, כדי שזה לא יתפוס כותרות, כי לרוב האנשים שהיו קשורים במכירות הללו היו מהמעגלים שמזדהים עם אותם רעיונות או סוגדים להם. חלק שני של הרוכשים היו אתרים שעוסקים בהנצחת השואה, ושם האקסיומה הייתה שלא מתנהל מסחר של ממש בנושאים הללו כחלק מהעניין של כבוד ליהודים. התגמולים למוכרים היו סמליים, ואי אפשר היה לקרוא לכך מסחר למטרות רווח".
לדברי הרב קריגר, השינוי החל עם הדפסתו מחדש בגרמניה של הספר "מיין קמפף" ב־2015. ההוצאה המחודשת התפרסמה אומנם במסגרת מכון לימודי היסטוריה גרמני וכללה פרשנות וניתוחים שלא הופיעו במהדורה המקורית, אבל לדברי הרב קריגר, "אמרנו שאנשים לא יתייחסו להערות השוליים, והמציאות מוכיחה זאת, כשמכירות הספר נמצאות בעלייה מתמדת".
איך אתה מסביר את העלייה הדרמטית במחירי הפריטים הנאציים?
"במשך השנים תושבי מזרח אירופה שמתגוררים בכפרים הנידחים והקטנים לא חשבו שיוכלו למכור אותם ולקבל תשלום תמורתם, אבל אז הבנים או הנכדים שלהם הבינו שניתן למכור אותם דרך האינטרנט ולהרוויח כסף. מהצד השני, ישנם הקונים שחשו שאסור להם להשאיר את הפריטים בידי הנוכרים, ולהבנתם קניית הפריטים משולה לתרומה להנצחת השואה. אולם ברגע שהם קונים בסכום מפולפל משהו פעוט, הם נותנים את האות לעליית המחירים.
תופעה נוספת היא של אוליגרכים יהודים בברית המועצות לשעבר, לא אלו שמתגוררים בערים הגדולות, שרוצים להראות באזור השליטה שלהם שהם עושים משהו למען היהודים ובאותה הזדמנות גם לפאר את שמם. השילוב של שני הדברים הללו גורם להם להקים מוזיאון שואה או מוזיאון יהודי מקומי, ואנחנו יודעים להצביע על עשרה כאלה, גדולים יותר או פחות. אותם אוליגרכים הם עתירי ממון ברמה משמעותית, אז האנשים שלהם מסתובבים במזרח אירופה על מנת לרכוש דברים שקשורים לשואה".
מדוע יש כאן בעיה? הרי הם מציגים את הפריטים ולא שומרים אותם במרתפי ביתם.
"הבעיה היא שהם יצרו תיאבון עצום בקרב אוכלוסיות שמחזיקות חומרים בעלי משמעות. אנחנו, למשל, ערכנו משא ומתן שנמשך שנתיים עם שני אנשים שמחזיקים בשני חלקים של ארכיון של קבוצה שפעלה בדרום פולין במתן סיוע ועזרה רפואית ליהודים. אנחנו יכולים לשלם מחיר סמלי, אבל הם יודעים את מה שקורה בחוץ ומקווים שיוכלו למכור אותו לאוליגרך במחיר מופקע. אותם אוליגרכים לא בנו מוסד מחקר או ארכיון מדעי, אלא משהו שיהיה אטרקטיבי.
חלקם חושבים שהם עושים מסע פרטי להצלת חומר בעל חשיבות עליונה, אבל החומרים נעדרים ממוסדות השואה הרשמיים ולעתים יורדים לתהום הנשייה. ולא רק זה: העלייה במחירים הביאה לכך שאפילו חפצי יודאיקה ששרדו את השואה הפכו להיות מבוקשים, עד כדי כך שאנחנו יודעים שיש כיום מפעל באוקראינה שמזייף כלי קודש יהודיים", מוסיף הרב קריגר. "עין שלא יודעת לשים לב להבדלים לא תדע להצביע על האותנטי".
"לחשוב פעמיים"
הרב קריגר קושר גם בין עליית הימין הקיצוני באירופה והגידול באירועי אלימות על רקע אנטישמי לבין המסחר הגואה בפריטים נאציים. "הימין הקיצוני הופך ליותר אטרקטיבי, ובאופן טבעי הוא צריך לספק לעצמו סמלים ואייקונים", הוא אומר. "יש למשל מוזיאונים פרטיים, בעיקר בדרום־גרמניה, שמחזיקים חפצים של אנשי האס־אס ומהווים אבן שואבת לכל מיני אנשים עם דעות קיצוניות שמעריצים את המשטר הזה. לא לחינם אחרי המלחמה דאגו בעלות הברית לא להשאיר על אדמת גרמניה סמלים כמו הבונקר של היטלר, כדי שלא יהוו אבן שואבת לאותם קיצוניים. גם החפצים הללו, שפתאום מקבלים משמעות ויוצאים מהבוידעם, הופכים מדבר מאוס שבשוליים של החברה למקום טבעי במרכז".
האם אין לחפצים הללו חשיבות באפשרותם ללמד אותנו על זוועת התקופה ההיא?
פרופ' גרייף: "אני חושב שכשפריט הוא בעל קונוטציה פלילית נפשעת, כמו הרייך השלישי, אין לו מקום בשום אוסף בעולם. כי עצם הפשע שנעשה בשמו או באמצעותו מייצג את הרוע, ואין לו זכות קיום. הייתי מביא מגרסה לגרוס את הפריטים הללו עד דק. אני מקביל את זה לניסויים הרפואיים שעשו הגרמנים, שבכל זאת יש להם ערך רפואי. בשל הסבל האיום שנגרם לקורבנות צריך לגנוז את התוצאות ולא להשתמש בהן".
"האספנים צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם קונים", אומר הרב קריגר. "לצערי, מכוני מחקר והנחלת זיכרון השואה לא יכולים לשים יד על החומרים הללו, כי הם הפכו לחומר בעל ערך מסחרי. בתורה יש ציווי שאוסר עלינו לפדות דבר מעבר לשוויו, כי אז אתה נמצא במצב שבמקום לשרת את המטרה, אתה מחטיא אותה".