"התפוצצות של שנאה" זעקה הכותרת לכל רוחב העמוד של גיליון שלישי שעבר של ה"דיילי ניוז", שתיארה את גל התקריות האנטישמיות שפוקד את ארצות הברית. ה"וול סטריט ג'ורנל" המכובד והמאופק יותר, פרסם באותו היום גם כן כותרת ענק - "גל חדש של תקריות אנטישמיות מטלטל את ארצות הברית". לכותרת הוצמד צילום גדול, שהראה קבוצה של גברים ונשים חוזרים לעבודתם בבניין של מרכז יהודי בפלורידה לאחר שפונו בעקבות איום על פצצה. עוד באותו יום, דיווחה תוכנית החדשות של NBC במשך שבע דקות שלמות על "ארגונים ובתי ספר יהודיים בלמעלה מתריסר מדינות שפונו בבהילות בעקבות איומים שקיבלו על פצצות". על פי הדיווח, זהו הגל החמישי של תקריות כאלה מתחילת השנה.
דיווחים על איומים אנונימיים על מרכזים ומוסדות יהודיים, בהם בתי כנסת ובתי ספר, נמצאים באופן תדיר בחדשות בחודשיים האחרונים, ליתר דיוק מאז תחילת כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא. אבל יום שני שעבר צוין באמצעי התקשורת כ"יום שחור", שבו תופעת האיומים על מוסדות יהודיים שברה שיא, כשהיקף הדיווחים על האיומים עלה מאוד.
להערכת עסקנים קהילתיים יהודים, התעוצמות הדאגה והחרדה מהגל החדש של התקריות הן תוצאה של חילול המצבות בשבוע אחד בשני בתי העלמין היהודיים בסנט לואיס ובפילדלפיה - אירועים שנתפסו כהסלמה בתעוזה של הגורמים הקיצוניים העומדים מאחורי האיומים. מאז אותו יום שני שחור חוללו קברים בבית העלמין היהודי ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק ובבית העלמין היהודי "וושינגטון" בברוקלין, ניו יורק. העובדה שהקורבנות של התרעות אנונימיות על הטמנת פצצות היו הפעם בתי ספר בשלושה אזורים במטרופולין ניו יורק - ברובע סטטן איילנד, טריטאון וניו ראצ'ל, הוסיפו לדאגה.
"זה עצוב ומפחיד", אומרת רות לסיטר, דוברת המרכז היהודי בסטטן איילנד. "המטרה של האיומים היא להפחיד ולזרוע בהלה בקרב הציבור. ברור שמשהו חייב להיעשות, משום שהאיומים האלה מתרבים ומתפשטים. קיימת אווירה שבה אנשים חושבים שהתופעה הזאת היא התנהגות מקובלת. היא לא, ויש לבלום אותה".
"הקהילה חיה בפחד", מוסיף סימור רייך, פרקליט יהודי מניו יורק, שכיהן בעבר כיו"ר ועידת הנשיאים. "בתי מתגוררת בשרלוט, צפון קרוליינה והיא פוחדת ומודאגת. המרכז היהודי בעיר קיבל פעמיים איומים. היא התקשרה למשטרה ולמשרד ה־FBI המקומי ותבעה פעולה מיידית נגד המאיימים. הנשיא טראמפ התייחס במורת רוח לגל של התקריות האנטישמיות בנאומו בפני המושב המשותף של שני הבתים, אך, לדעתי, הוא נאלץ לעשות זאת. זה לא יצא מלבו".
התאחדות המרכזיים היהודיים הקהילתיים פנתה ודחקה בשלטונות הפדרליים "למחות ולמחות בעוצמה על הגל של התקריות אנטישמיות, המשפיעות לרעה על הקהילות ברחבי המדינה". מנכ"ל ההתאחדות דיוויד פוזנר פרסם בסוף שבוע שעבר הודעה ובה סיכום מעודכן של מקרי האיומים: "בסך הכל 90 איומים בהטמנת פצצות על 73 מרכזיים קהילתיים ובתי ספר ב־30 מדינות בארצות הברית ובאזור הגבול עם קנדה אירעו בחמישה ימים נפרדים מאז תחילת השנה האזרחית".
שגרת התפוח הגדול
אך העובדה שהתקריות הגיעו כבר לחצר האחורית של התפוח הגדול (אחד מאיומי הטלפון כוון נגד המשרד הראשי של הליגה למניעת השמצה במנהטן) לא שינתה ולא שיבשה באופן מורגש, לפחות לא כלפי חוץ, את אורח החיים של הציבור היהודי בכרך. סיור חטוף בשכונות בברוקלין, המאוכלסות ברוב הגדול של יהודי ניו יורק, לא גילה שום סימן למתיחות מיוחדת או ביטוי כלשהו לחרדה ולדאגה.
ברכבת התחתית מברוקלין למנהטן, בקרון דחוס בנוסעים, ישב יהודי זקן מעוטר בזקן לבן, לבוש מעיל שחור ולומד מתוך ספר. בתחנות העוצרות ליד אזורי מגורים של חרדים, נכנסו לקרון אברכים, שפאות ארוכות מסתלסלות מלחייהם, בדרכם למקומות עבודה במנהטן ונשים חובשות שביסים עם עגלות תינוקות בדרכן לקניות.
לדברי עסקן קהילתי ותיק, יהודים בשכונות בברוקלין אינם מדברים ואינם מגיבים על החדשות והדיווחים בדבר ההתפרצויות האנטישמיות. "זה בכלל לא נושא לשיחות ביניהם", הוא אומר, "השתתפתי באירוע של חסידים. ישבו שם כ־30־40 יהודים מכובדים ודיברו על כל נושא בעולם, אבל אף מילה על גילויי האנטישמיות".
מנכ"ל משרד ליעוץ פוליטי וליחסי ציבור מנסה להסביר את התופעה: "חרדים וחסידים בברוקלין לא מדברים על הנושא הזה, כי עבורם אנטישמיות היא תופעה טבעית ונורמלית לחיים בגלות. מה שחשוב להם זה שבבית הלבן יושב היום נשיא לבן ולא שחור, ועוד כזה שיש לו בת יהודייה, ולכן הם דוחפים את תופעת האנטישמיות אל מתחת לשולחן".
משיחות עם רבנים ובכירים יהודים הפעילים בבתי כנסת ומרכזים יהודים במנהטן עולה כי גם יהודים המתגוררים באזורי מגורים יקרים במזרח מנהטן אינם מגלים תשומת לב או דאגה מיוחדת. "אנשים כמעט ולא משוחחים על הנושא הזה", אומר יוסף מלובני, החזן הוותיק בבית הכנסת "עטרת צבי" בשדרה החמישית. מלובני, ישראלי לשעבר, פעיל קהילתי מוערך, מספר: "יש אצלנו איש ביטחון במשך כל היום, העומד בחוץ בכל מזג אוויר, בודק ומסתכל לכל הצדדים כל הזמן. אני אישית, כעסקן ציבורי, מודע. אך מתברר שיהודים לא חשים ולא סבורים שבעיית האיומים על רקע אנטישמי הגיעה לניו יורק. בתי הכנסת במעלה מזרח העיר שיכולים להרשות לעצמם להחזיק מאבטחים אינם מודאגים במיוחד. הפושעים יחשבו פעמיים לפני שיעשו מעשה נגד בתי כנסת ובתי ספר במנהטן. במנהטן יהיה קל יותר לתפוס אותם".
הארגון היהודי המזוהה ביותר עם המאבק נגד אנטישמיות הוא כמובן, הליגה נגד השמצה. הארגון, שנוסד ב־1913, עוקב באופן צמוד אחרי גילויי איבה נגד יהודים, וזה שני עשורים מפרסם מדי שנה דוח מפורט על היקף התקריות האנטישמיות ברחבי ארצות הברית.
עד לפני שנתיים כיהן כמנכ"ל הליגה אברהם פוקסמן, שבמשך 40 שנה בתפקידו נחשב כמנהיג יהודי אהוד ומוערך גם בגין פעילותו ומעורבותו בענייני הקהילה ובעיותיה שאין להן קשר לאנטישמיות. פוקסמן, שהיה מקורב לנשיאים ואורח קבוע בבית הלבן, השתדל לגלות איפוק בתגובותיו לתקריות ולגילויי
איבה נגד יהודים.
המנכ"ל החדש, ג'ונתן גרינבלט, התגלה כתוקפני יותר. תגובתו לצו הנשיאות הראשון של טראמפ, שאסר כניסת מוסלמים לארצות הברית, הייתה חריפה. "אני אזדהה וארשם כמוסלמי", הצהיר. בשבועות האחרונים מפיצה הליגה מדי כמה ימים נתונים מעודכנים על היקף האיומים האנונימיים. בשבוע שעבר היא פרסמה מדריך ארוך ומפורט למוסדות יהודיים בארצות הברית ובו הנחיות כיצד להתמודד עם איומים.
לא הקורבן המרכזי
ובכל זאת, מי שנחשפו כנבוכים, אובדי עצות ומהססים בתגובותיהם הם ראשי הארגונים היהודיים. כולם, כמובן, פרסמו והפיצו הודעות מגנות לעיתונות והגדירו את התקריות האנטישמיות כ"תופעה מעוררת הלם", "שערורייתית", "בלתי מקובלת" וככזו ש"אסור לעבור עליה בשתיקה". אולם, כמו נדברו מראש, נמנעו ונזהרו באופן מופגן לציין אפילו ברמז ובעקיפין את הגורמים והסיבות לצונמי של גילויי האיבה נגד היהודים. "זה הורג אותי, השתיקה הזאת של ראשי הארגונים שפוחדים להתייחס לגורמים שהציתו את הגל הנוכחי של אנטישמיות", אומר הרב אריק יופה, מי שכיהן שנים רבות כנשיא התנועה הרפורמית. יופה, המגלה מעורבות פעילה בחיי הקהילה, מודה כי הופתע לחלוטין מההתפרצות של גילויי האנטישמיות. "בכל הקריירה שלי תמיד דיברתי והדגשתי שאמריקה שונה, שאנטישמיות היא איום בכל מקום בעולם רק לא באמריקה", הוא אומר, "תמיד חשבתי שהצהרות ודיבורים של מנהיגים יהודים על סכנת האנטישמיות באמריקה הם מוגזמים. עכשיו אני בוחן מחדש את דעותי. טראמפ איננו אנטישמי, אבל זה הוא שפתח את הדלת לתחושות איבה. דעות קדומות מכל הסוגים יצאו מהדלת שהוא פתח לרווחה. אך היהודים אינם הקורבן המרכזי ואינם הנוחים ביותר להיפגע. מוסלמים, שחורים, היספנים ומהגרים מאוימים וחשופים יותר לסכנות. אבל יהודים לא יימלטו. זה החוק הבלתי נשבר של ההיסטוריה. כאשר קנאות עיוורת וחוסר סובלנות משתחררים מהכבלים ופורצים החוצה, לבסוף הם רודפים אחרי יהודים".
יופה תוקף את אלה מחוגי הימין שטוענים שיש יותר אנטישמיות בחוגי השמאל: "אולי, אבל זה לא רלוונטי. הימין בשלטון היום, וזה הוא שנותן את הטון למה שמותר ולמה שאסור".
כמו הרב יופה, בכירים יהודים שאינם מזוהים עם הממסד המאורגן מגיבים באופן חופשי, חפים מהססנות ומביעים דעותיהם כמעט בלי מעצורים. "אפילו דיוויד דיוק (פוליטיקאי אמריקאי אנטישמי ומכחיש שואה – ש"ש) עם ההצהרות הגזעניות שלו לא הצית גל של תקריות אנטישמיות", אומר הפרקליט סימור רייך. "אני לא זוכר התפרצות של איבה נגד יהודים בהיקף ובקצב כמו שמתרחש בשבועות האחרונים. גל תקריות האיומים על מוסדות יהודים גבר והתפשט בגין חוסר המעש של הנשיא טראמפ. גם כשהוא מתייחס לתופעה ומגנה אותה הוא נשמע כמאולץ ולא כמי שהעניין באמת כואב ומציק לו".
הרב עמי הירש מבית הכנסת הרפורמי על שם סטפן וויז במזרח מנהטן, מטיח אף הוא האשמות כלפי הנשיא טראמפ: "שנאה יהודית קיימת מזמן. אבל האווירה ששלטה בארצות הברית דחתה, דחסה והחניקה את היצרים האלה. 20 החודשים של קמפיין הבחירות של טראמפ, פלוס החודש שלו בבית הלבן, לא רק שלא בלמו את תופעת השנאה ליהודים, אלא שחררו את היצרים האפלים ושלהבו את האווירה. הנשיא, שאיננו אנטישמי, שבר ופרץ את גל מנגנוני ההגנה ששמרו מפני התגברות האנטישמיות".
אולי זה לא מפתיע, אבל מי שנמצא מתאפק ומתאמץ כדי, מה שהוא מגדיר, "לאזן את תמונת המצב", הוא אברהם פוקסמן, המנכ"ל לשעבר. ”גל האיומים וגילויי האיבה הנוכחיים נגד יהודים הם תופעה רצינית אבל לא קריטית", הוא אומר, "אנשים שואלים: 'מה פתאום זה קורה עכשיו?' התשובה שלי היא כי יש לנו זיכרון קצר. בארצות הברית היו התפרצויות של תקריות אנטישמיות קשות, חמורות ואפילו קטלניות יותר מאשר ההתפרצות הנוכחית. אנחנו שוכחים שאירעו בארצות הברית תקריות אלימות שגרמו להרג של יהודים".
פוקסמן, שאומנם אינו ממעיט מחומרת הגל הנוכחי של גילויי איבה נגד יהודים, אומר: "עלינו לזכור שאף פעם לא חיסלנו את האנטישמיות בארצות הברית. הכי טוב שיכולנו לעשות ועשינו זה לקיים ולשמור את היחס לאנטישמיות כתופעה לא מוסרית, לא מקובלת ולא אמריקאית. אבל היא המשיכה להתקיים. לפני 30 שנה, 30%מקרב תושבי ארצות הברית הזדהו כאנטישמיים. היום, לפי אומדן של הליגה, רק בין 10% ל־12% אמריקאים מזדהים כאנטישמיים".
לדבריו, הגורם לגל הנוכחי הוא קמפיין הבחירות לנשיאות של המועמד טראמפ. "זהו קמפיין ששבר את הטאבו שהיה קיים ונשמר בארצות הברית והפך למותר: לעשות ולהתבטא נגד יהודים ונגד מגזרי אוכלוסיה אחרים ולאיים עליהם", הוא אומר. פוקסמן מזהיר שלא להיכנס לפניקה ולא להגיב בפזיזות: "יהודים צריכים וחייבים לקחת ברצינות את ההתפרצות הנוכחית של האיומים, אבל זה לא פוגרום. הם חייבים לגלות זהירות מרבית ובייחוד להישמר מהפיכת המאבק נגד אנטישמיות לפוליטיקה ולזהות מפלגתית".
בימים האחרונים התלהט הפולמוס בנוגע לאחריותו העקיפה של הנשיא טראמפ לתקריות. מתנגדי טראמפ בקהילה טוענים כי מלבד גינויים הוא לא עשה ולא עושה משהו ממשי נגד האנטישמיים. אבל בתקופת ברק אובמה כנשיא גורמים אלה בקהילה לא פנו אף פעם אל הנשיא ודחקו בו לפעול נגד אנטישמיות. תומכי טראמפ שמתאמצים באחרונה לטהר את שמו, הפכו את טראמפ לגורם מדובר, נידון ונוכח בתופעת האנטישמיות.