כשייכנס היום נשיאה החדש של צרפת, עמנואל מקרון בן ה־39, בשערי ארמון האליזה, הוא יהיה, על פי המתוכנן, בגפו. כלומר ללא רעייתו הנאמנה בריז’יט טרונו בת ה־63. וזאת מפני שהנשיא היוצא, פרנסואה הולנד, יצא מן הארמון בודד, אחרי שנים בלי בת זוג רשמית. החילופים הרשמיים יהיו עניין בין גברים. אבל בריז’יט תגיע לשם זמן קצר אחרי שהולנד יעזוב, ומאותו רגע, כך הבטיח מקרון, תהיה לצרפתים גברת ראשונה. לא מאחוריו, אלא לצדו, בקדמת הבמה, הוא התחייב בפני קהל הנשים במהלך קמפיין הבחירות שלו. הוא גם הבטיח כי מחצית מרשימת מפלגתו בבחירות לפרלמנט תורכב מנשים, ואולי אפילו גם ראש הממשלה תהיה אישה.
על רקע השמועות על ההומוסקסואליות של מקרון שהפיצו יריביו, הנשים הן ציבור חשוב שמצפה לגדולות ממקרון. והן לא לבד. כמעט לכל מגזר באוכלוסייה ציפיות משלו מהנשיא החדש, והציפיות שונות ולעתים מנוגדות, כי לכל אחד מקרון משלו, על פי התדמית שבנה לעצמו. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בעובדה כי רוב אלה שהצביעו בעדו עשו זאת בעיקר כדי למנוע את ניצחונה של מארין לה פן. הם כמעט לא מכירים אותו. הדעה הרווחת היא שאם הוא לא יצליח, אז גורלה של צרפת נחרץ, ושום דבר כבר לא יוכל להציל אותה מציפורני הימין הקיצוני ומאובדן זהותה ההומנית והמתקדמת.
ביום רביעי בשבוע שעבר ניתנה למקרון ולנשיא הולנד הזדמנות לתרגל את העברת שרביט הנשיאות בטקס השנתי של יום ביטול העבדות בגני לוקסמבורג, המשתייכים לסנאט הצרפתי. הולנד עשה הכל כדי להפגין את חיבתו האבהית ליועצו לשעבר ואת מעמדו כחונך וכאב רוחני. "עמנואל", הוא חיפש אותו בנזיפה, כדי שיתייצב לצדו כשפיגר אחריו בביקור בתערוכה על תולדות העבדות במושבות של צרפת. בנאומו הדגיש הולנד את חשיבותה של חובת הזיכרון כדי להילחם בעליית האידיאולוגיות שמסכסכות בין דתות וגזעים. הוא חזר על קבלת האחריות לפשעי העבר, כמו אחריותה של צרפת לגורלם של יהודיה במלחמת העולם השנייה. גם הזכיר גם את מעשיה של צרפת באלג’יריה - שם אמר מקרון כי הכיבוש הצרפתי היה פשע נגד האנושות – ואת העבדות שהנהיגה במושבותיה. בין לבין הוא הטיל על "אדוני הנשיא, עמנואל היקר" להמשיך בדרך זו ולא להפלות ולהבחין בין זיכרון לזיכרון.
אחרי הטקס עזב הולנד את המקום במהירות יחסית, אך לא לפני שהדגיש את כל הניסיון שמקרון צבר לצדו. הנשיא הצעיר, לעומתו, נשאר שם שעה ארוכה ונהנה לפלס את דרכו בין מאות המעריצים והמעריצות, בייחוד תלמידות בית ספר, שצרחו בהיסטריה כאילו שפגשו כוכב רוק. הוא לחץ ידיים, חייך והצטלם בסבלנות רבה לכל סלפי שהוצע לו והשתדל להימנע מהצהרות פוליטיות, האסורות עליו בימי ההמתנה. גם אני זכיתי בלחיצת יד נשיאותית, כשמקרון זיהה אותי ממתין בצד הדרך בפליאה על המהומה. "מה שלומך?" שאל. "בישראל תולים בך תקוות רבות", אמרתי. "אני מקווה שלא אאכזב אתכם. אנא מסור דרישת שלום לישראל". אז הנה אני מוסר.
להתקרב לישראל
בין הסובבים במהומה היה גם פרנסואה כליפא, נשיא הקרי"ף, מועצת הגג של הארגונים היהודיים, שאמר שיהודי צרפת נשמו לרווחה עם ניצחונו של מקרון. מיתוס הצבעת היהודים עבור לה פן נשבר, אמר עוד. הקרי"ף, בניגוד לנוהגו, פרסם לפני הבחירות הודעת תמיכה במקרון וקרא לחסום את החזית הלאומית. לדברי כליפא, רק יהודים ספורים תמכו בלה פן, למרות הבטחתה לשמש "חומת המגן היחידה" סביב הקהילה מפני המוסלמים. המנהיגים הדתיים של הקהילות הפרוטסטנטית, המוסלמית והיהודית פרסמו לפני ההצבעה את תמיכתם במקרון. הקתולים נמנעו מלעשות זאת.
אחרי ניצחונו של מקרון הביע הרב הראשי של יהודי צרפת, חיים קורסיה, את סיפוקה של הקהילה. קורסיה הודה שרוב היהודים המזוהים עם הקהילה העדיפו את מועמד הימין הרפובליקני פרנסואה פיון, שהתאים להם יותר בתוכניתו גם מבחינת המעמד הסוציו־אקונומי של החתך המרכזי של הקהילה וגם במדיניותו כלפי סכנת האסלאם הקיצוני. אלא שזה הסתבך בפרשת המשכורות הפרלמנטריות שבה נחשד כי שילם לאשתו על עבודה פיקטיבית. "הכי טוב ליהודים, אבל גם הכי מושחת", נאנח רופא בכיר, שהיה מעדיף לראות שוב בשלטון את ניקולא סרקוזי, חביב הקהילה. בגני לוקסמבורג, כליפא ויואל מרגי, נשיא הקונסיסטואר, הגוף הפולחני הממלכתי הרשמי של הקהילה, ניגשו תחילה לנשיא היוצא הולנד, לפני שניסו את מזלם והתקרבו למקרון.
אחד מתומכי פיון, שעבר בלית ברירה לתמוך במקרון, הוא ציר הפרלמנט מאיר חביב, איש גוש המרכז, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, המייצג את הצרפתים באגן הים התיכון, כולל ישראל, ובקרוב יצטרך להתמודד שוב על המנדט שלו. "פיון היה הכי טוב לישראל וליהודים", הוא אומר. "יצרתי קשר בינו לביבי. הא השמיע הצהרות מאוד אוהדות לישראל. אבל כשהפסיד לא היה לי שום ספק בתמיכה במקרון, שגם הוא בסדר. מה שמקומם הוא הצהרות התמיכה במארין לה פן של ח"כ אורן חזן. איך הוא מעז בלי להכיר את המצב כאן? ביקשתי מהליכוד להתנער מדבריו".
כאמור, עכשיו תולים היהודים תקוות במקרון, גם אם תמיכתו העקבית והמוחלטת ב"חילוניות" מרתיעה את היהודים הדתיים. בשעתו הרגיז מקרון את הקהילה, כשטען שבבתי הספר היהודיים והמוסלמיים "לומדים לשנוא את הרפובליקה, כי כך מלמדים את התורה והקוראן". מאז הוא כבר ידע להתקרב לישראל. הוא הביע, למשל, את התנגדותו החד־משמעית להכרה חד־צדדית במדינה הפלסטינית ולתנועת החרם נגד ישראל, בניגוד, למשל, למזכיר הכללי של תנועתו, הציר הסוציאליסטי לשעבר, רישאר פראן. כמו כן, הוא גינה בתקיפות את דבריה של לה פן על כך שצרפת אינה אחראית לגירושם של יהודיה למחנות ההשמדה.
אישיות מתוכנתת
בסרט תיעודי על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של הקמפיין של מקרון, שהקרינה הרשת הראשונה של הטלוויזיה הצרפתית, הופיע קטע שעורר שוב כעס רב בקהילה היהודית. כשצוותו מנסה להסביר לו את התגובות הזועמות לדבריו על כך שהכיבוש הצרפתי באלג’יריה היה פשע נגד האנושות, אמרה יועצת התקשורת שלו, לורנס חיים, כתבת חוץ לשעבר, בעלת ניסיון רב־שנים בבית הלבן וגם בארץ, כי בקרב יהודים יש תחושה שיש להם "מונופול" על מונח זה. יועצת אחרת הוסיפה את ההגדרה "קופירייט" - זכויות יוצרים.
בד בבד נודע כי ביום הבחירות הסיר ראש העיר של פלורן שבמערב צרפת תערוכה על השואה וגירוש יהודי פריז למחנות בגלל דרישתם של אנשי מפלגתה של לה פן, שטענו ש"היא מרתיעה את המצביעים שמתייחסים אליהם כאל הנאצים של היום".
במהלך קמפיין הבחירות לא היסס מקרון למהר ולהיכנס לתוך משמרת ההפגנה של עובדי המפעל לציוד חשמל "ווירלפול", שעומד להיות מועבר לפולין, שעה קלה לאחר שהם הריעו ללה פן. בסרט התיעודי הוא נראה מסרב להישמע להמלצת אנשי הביטחון שלא לפגוש את הפועלים. "אם שומעים לאנשי הביטחון, גומרים כמו פרנסואה הולנד", אמר, "בטוחים, אבל בלי לעשות שום דבר".
הוא גם לא התרגש מביצה סרוחה שהוטלה לעברו ופגעה בו והתייחס לאירוע בהומור. אולם, טוענים מכריו משלבים שונים בקריירה לו, התנהגות חמה זו מסתירה אישיות מתוכנתת וקרת רוח, שיכולה לפעמים להפחיד.
מערך ההסברה שלו דאג ליצור חיץ בינו לבין התקשורת והציבור. מעט מאוד מידע זרם על מעשיו ותוכניותיו מאז שנבחר. כל ההחלטות מתקבלות בצמרת הפירמידה, והדרגים הנמוכים הם חסרי מידע. מאז שקיבל את ההחלטה לרוץ לנשיאות, כשעוד כיהן כשר הכלכלה, היה סדר היום שלו ושל אשתו כפוף לתוכנית תקשורתית מבצעית מדוקדקת ומפורטת לאמצעי המדיה השונים. מערך התנועה שלו, קדימה, שהפכה למפלגת קדימה הרפובליקה, בנוי כמו חברה כלכלית גדולה בימינו, על מאפייניה הטוטליטריים, עם חלוקת תפקידים ברורה והיררכית (אין שם, למשל, מתנדבים. יש רק עוזרים).
ומתחת לחיוך ולנימוסים הטובים, מקרון יודע גם לשנוא ולנטור טינה. ראש הממשלה לשעבר מנואל ולס יכול להעיד על כך היטב. ולס, אולי המדינאי הפרו־יהודי והפרו־ישראלי ביותר שקם בצרפת בשנים האחרונות, שהתכונן לרשת את הולנד במפלגה הסוציאליסטית ובנשיאות, ראה בשנה וחצי האחרונה בכיליון עיניים איך ילד הפלא מקרון עוקף אותו בסיבוב. וזאת אף שוולס הוא שהכניס אותו לממשלה כשר הכלכלה בגלל הקרבה הגדולה בעמדותיהם החברתיות והכלכליות.
במהלך הכהונה בממשלה נזף ולס בשר שלו כמו בילד שתפס יותר מדי עצמאות, ואילו מקרון מצדו ניסה בכל הזדמנות לפנות לתקשורת עם עמדותיו, ברגע שוולס הפנה את הגב. בעצמי הייתי עד למצב הזה באחת מנסיעותיו של ראש הממשלה.
מקרון הודיע לא מכבר כי אין בכוונתו לעשות הסכמים עם המפלגות המסורתיות. ועדת המינויים שלו פועלת כמו מחלקת כוח אדם בחברה. המועמדים, מכל שכבות הציבור, ובתנאי שאין להם תיק פלילי במשטרה, התבקשו למלא טופס מועמדות, והמגייסים ייצרו איתם קשר כדי שיענו על שאלות. אם עמדו בתנאי "המכרז", נשלח אליהם נציג כדי "לאמן" אותם בהליכי המרוץ לבחירות. 15 אלף מועמדויות כאלה ל־577 מקומות הגיעו לוועדה, שצריכה להרכיב רשימה שתתחלק חצי־חצי בין גברים לנשים. אבל בצד האלמונים הגישו את מועמדותם לא פחות מ־100 מצירי המפלגה הסוציאליסטית. השבוע פורסמו רק שמותיהם של 450 מועמדים. ה"חברה" של מקרון עדיין מהססת אם להפוך למפלגה שמתנהגת כמו מפלגה, כדי לעמוד בציפיות בוחריה.