הרפובליקנים והדמוקרטים החלו בהכנות לבחירות אמצע הקדנציה

בחירות באמריקה מתחילות במקומות כמו המחוז העשירי של מדינת אילינוי. זה מחוז שעבר ידיים בארבע מערכות הבחירות האחרונות כל שנתיים. רוברט דולד ב־2010, בראד שניידר ב־2012, דולד ב־2014, שניידר ב־2016. מה יקרה בעוד שנה וחצי, ב־2018? קודם כל, דולד לא מתכוון להתמודד. זה כבר חידוש.

וחוץ מזה, שניידר ינסה לזכות בקדנציה שנייה ברציפות. אם יצליח, גם זה יהיה חידוש. וחוץ מזה, הולך להיות מרוץ יהודי מאוד. במחוז העשירי של אילינוי מתגוררים הרבה יהודים, וחברי הקונגרס שלהם תמיד מדברים הרבה על ישראל. פעם זה היה חבר הקונגרס מרק קירק – שלימים נעשה גם לאחד הסנאטורים הבולטים ביותר בתמיכתם בישראל. עכשיו זה שניידר, חבר קונגרס יהודי.

לפני שבועיים התברר לשניידר שיצטרך להתמודד בבחירות הקרובות מול עוד יהודי, ג׳רמי ויינס. בן 37, מתגורר בהיילנד פארק. הוא עמד בראש הסניף המקומי של אייפא"ק, ארגון הלובי הפרו ישראלי. הוא עמד גם בראש הסניף המקומי של ״הקואליציה היהודית רפובליקנית״, הארגון היהודי־שמרני המזוהה עם שלדון אדלסון. הנה, הקרב מתחיל להתחמם. או אולי להתקרר? שניידר מתייחס להתמודדות של ויינס כאל בשורה טובה. הוא מעדיף אותו בהרבה על דולד המנוסה, שכבר ניצח אותו וגם הפסיד לו.

גם המומחים מתייחסים להתמודדות הזאת אחרת מאז שדולד החליט שלא לשחזר בפעם הרביעית את הקרב שלו נגד שניידר. אלה מהם שמדרגים את סיכויי המועמדים לנצח העבירו את המחוז העשירי של אילינוי מטור ה״כנראה דמוקרטי״ לטור ה״יציב דמוקרטי״. כלומר, שניידר הולך ומתרחק מאזור הסכנה. הסיכוי לקדנציה שנייה ברציפות עולה.

הוא עולה, בין השאר, משום שהסיכוי של המפלגה הדמוקרטית לנצח בבחירות הקרובות לבית הנבחרים (אבל לא לסנאט – תכף נגיע גם לזה) נראה גדול. כבר מדברים על גל דמוקרטי אפשרי, אולי אפילו על צונאמי. כדי למחוק את הרוב הרפובליקני ולהפוך לרוב, המפלגה הדמוקרטית צריכה להעביר אליה 24 מחוזות בחירה.

זה נראה הרבה, אבל רחוק מלהיות בלתי אפשרי. בבית הנבחרים יש 435 נבחרים. בבחירות 2006, כשג׳ורג׳ בוש היה נשיא לא פופולרי, שמתמודד עם מלחמה עיקשת בעיראק ועם התוצאות הקשות של הוריקן קתרינה בניו אורלינס, הדמוקרטים הוסיפו לעצמם 31 מחוזות והעבירו לידיהם את השליטה בבית הנבחרים. בבחירות 2010, כשברק אובמה היה נשיא לא פופולרי שבדיוק העביר חוק בריאות לא פופולרי, הרפובליקנים הוסיפו לעצמם 63 מחוזות, והחזירו לעצמם את השליטה בבית הנבחרים.

פער מחייב

ככלל, בחירות אמצע קדנציה הן בחירות לא טובות למפלגה של הנשיא. בעיקר כשמדובר בנשיא לא פופולרי. זו ההזדמנות של המפלגה היריבה לשלהב את בוחריה ולטעום את טעמו של ניצחון קטן. ב־18 מתוך 20 מערכות הבחירות האחרונות מהסוג הזה המפלגה של הנשיא הפסידה. מספר המחוזות הממוצע שהפסידה היה 33. כלומר, היעד של המפלגה הדמוקרטית – 24 מחוזות והחזרת השליטה בבית הנבחרים - הוא יעד מאוד ריאלי. וככל שמספרי התמיכה בטראמפ יהיו נמוכים – כרגע הם נמוכים בממדים היסטוריים, חסרי תקדים – כך יעלו סיכויי הדמוקרטים לזכות ברוב.

תשאלו: למי אכפת? יש מי שאכפת לו. קודם כל למפלגה הרפובליקנית, שתשלם מחיר כבד בגלל נשיא שמלכתחילה אינה במיוחד מחבבת. אבל גם לטראמפ צריך להיות אכפת. סיכוייו להעביר חקיקה בבית נבחרים דמוקרטי קלושים. לעומת זאת, הסיכוי שבית נבחרים דמוקרטי ירצה למצוא סיבה להליכי הדחה של הנשיא גבוה. בית נבחרים דמוקרטי עשוי להסתער עליו, ועל הדוח שייכתב בידי החוקר המיוחד של קשריו עם רוסיה.

הדמוקרטים כבר מזהים סימנים שהבחירות הבאות שלהם. חלקם מגיבים לזה בהחלטה לפרוש מוקדם וכך מעלים עוד יותר את הסיכוי לניצחון דמוקרטי. כך, לדוגמה, החליטה חברת הקונגרס המוכרת מאוד בישראל, איליאנה רוס לטינן מפלורידה, לפרוש בתום הקדנציה הנוכחית שלה. לא דבר של מה בכך. רוס לטינן עשתה היסטוריה, כאשר נבחרה ב־1989 לקונגרס כאישה ההיספאנית הראשונה אי פעם בגוף הזה. היא נעשתה למחוקקת בולטת, משפיעה, בין השאר בעניינים של מדיניות חוץ. למשך שנתיים כיהנה כראש ועדת יחסי החוץ של בית הנבחרים.

המחוז שלה אוהב אותה. לא במקרה תשלים 30 שנה כנציגתו בוושינגטון. אבל את הנשיא הרפובליקני שלה הוא כנראה אוהב פחות. בבחירות לפני חצי שנה ניצחה הילרי קלינטון במחוז הזה בפער עצום – 20%. כלומר, הבוחרים שלחו לקונגרס מחוקקת רפובליקנית, אבל בחרו בפער עצום במועמדת לנשיאות הדמוקרטית. למעשה, זה המחוז שבו נרשם הפער הגדול ביותר באמריקה מהסוג הזה. פער שמחייב את הבוחרים בחלוקת קשב. מחייב אותם להפריד בין העניין האישי לבין העניין המפלגתי. לא בטוח שבבחירות הבאות יהיו סלחנים במידה כזאת. כך או כך, בבחירות הבאות רוס לטינן כבר לא תעמוד לבחירה. ועל פי רוב התחזיות, המחוז ה־27 של פלורידה יעבור לידיים דמוקרטיות.

“מסר לוושינגטון"

הדמוקרטים מזהים עוד סימנים לכך שיש להם סיכוי טוב לנצח בעוד שנה וחצי. הם מזהים את הסימנים הללו בבחירות שוליות מקומיות, שתוצאתן מפתיעה. לדוגמה, בבחירות מיוחדות לבית הנבחרים של מדינת ניו המפשייר, הצליחה מועמדת דמוקרטית לנצח במחוז שרק לפני חצי שנה בחר בטראמפ לנשיא. כך גם במחוז רפובליקני במדינת ניו יורק ובמרוץ מיוחד שהסתיים ביום חמישי שעבר במדינת מונטנה.

שווה להתעכב על המרוץ הזה: הוא נדרש, משום שטראמפ שלף חבר קונגרס ממונטנה, ריאן זינק, ומינה אותו לשר הפנים בממשל שלו. הוא עשה זאת, בין השאר, משום שהניח שלא תהיה בעיה להחליף את זינק במחוקק רפובליקני אחר. מתברר שטעה. מרוץ קל זה לא היה. המועמד הרפובליקני גרג ג׳יאנפורט קיווה להפליג בביטחון לוושינגטון. אך יריבו הדמוקרטי רוב קוויסט התגלה כמתמודד עיקש. אפילו במדינה שמרנית כמו מונטנה. הוא הצליח לגייס כסף רב – כי הבוחרים הדמוקרטים נואשים לנצח. הוא הצליח להלהיב את הבוחרים שלו – כי הריחו אפשרות להפתעה. הוא הצליח לנהל מרוץ צמוד מפתיע. זה ״מסר לוושינגטון״, כפי שהגדירו זאת רבים מאוהדיו. מסר לנשיא שהבוחרים לא מרוצים ממנו.

מצבם של הרפובליקנים היה יכול להיות גרוע בהרבה, אם גם הסנאט – הבית העליון של הקונגרס – היה במצב תחרותי במידה דומה. אבל בסנאט יש להם מזל. פשוט מזל. בעוד שאת חברי בית הנבחרים מחליפים, או בוחרים בהם מחדש, כל שנתיים, הסנאטורים נבחרים לשש שנים, וכל שנתיים רק שליש מהם עומדים לבחירה מחודשת. במקרה, בסיבוב הקרוב רובו הגדול של השליש הזה מורכב מדמוקרטים. כלומר, את רוב הרפובליקנים בכלל אי אפשר להחליף. הם לא מתמודדים. 23 מושבים מתוך ה־33 שיעמדו לבחירה ב־2018 הם מושבים דמוקרטיים.

אם הדמוקרטים יצליחו לשמור על המצב הנוכחי בסנאט, בלי להפסיד מושבים, זה יהיה הישג גדול. אם יפסידו רק מעט מושבים, זה יהיה הישג סביר. המטרה העיקרית שלהם בבחירות האלה תהיה למנוע מהרפובליקנים את היכולת להגיע ל־60 סנאטורים – כלומר, אם היכולת להגיע לרוב שמגן עליהם מפני האפשרות של פיליבסטר (60 סנאטורים יכולים לאלץ את הסנאט לעבור להצבעה).

וכמובן, שנה וחצי זה הרבה זמן. הרבה יכול לקרות בזמן הזה. טראמפ יכול לשנות כיוון או להתחבב על הבוחרים. המציאות יכולה להשתנות. הכעס וההתלהבות יכולים לאבד מומנטום. הדמוקרטים ישתדלו שלא לתת לזה לקרות. הדמוקרטים מריחים הזדמנות לניצחון בקנה מידה היסטורי. הכסף כבר זורם לקופות הקמפיין, המועמדים מתייצבים על קו הזינוק, היועצים משובצים למשרותיהם, טבלאות הסיכויים והסיכונים לובשות צורה. מוקדם מדי? באמריקה אין מוקדם מדי. השנה הבאה היא כבר שנת בחירות, וכל דבר שיקרה בה ינותב לזירה הפוליטית. במחוז העשירי של אילינוי ידברו הרבה על ישראל. במחוז ה־27 של פלורידה ידברו הרבה על ישראל. קו ישיר מוביל מהביקור של טראמפ בירושלים בשבוע שעבר לשאלה אם בראד שניידר יצליח לשמור על הכיסא שלו.