"יום הנאכסה”, “התבוסה”, “תבוסת יוני”, “המלחמה ששילשה את שטח ישראל” - אינספור כינויים, מאמרים וכתבות נכתבו על מלחמת ששת הימים בעולם הערבי. אינספור סדרות וסרטים נגעו במה שמכונה במצרים “הפצע הפתוח”, ששינה לא רק את תפיסת העולם של המצרים, אלא של העולם הערבי כולו; מאזרחים שחלמו שאפשר להשמיד את מדינת ישראל, לכאלה שרוצים להשיב את מדינת ישראל אל הגבולות שלפני “הנאכסה של 1967”.
השבוע כתב מוסטפא יזאן ב”אל־חיאת” ("החיים") הלונדוני: “50 שנה למלחמת 5 ביוני 1967. המדינה הציונית הייתה בת 19 שנים. הסוגיה הפלסטינית הייתה בראש סדר העדיפויות של תנועות החופש הערביות והבינלאומיות. תוצאות המלחמה לא היו תבוסה או נכבה, אלא כישלון צבאי־מורלי, שפגע בהיסטוריה, בגיאוגרפיה ובזהויות. זו הייתה תקופה חדשה, שבה מביטים בצורה אחרת על עצמנו ועל האחרים. הערבים השתנו. המדינה הציונית השתנתה, וכמאמרו של מחמוד דרוויש – הראש הצבאי שלה הפך להיות גדול יותר מהגוף שלה. היא שבויה בכוח יתר”.
העולם הערבי עסוק בעצמו בשנים האחרונות, ולכן ציון 50 השנים למלחמה, מלבד כמה סרטים שמוקרנים בימים אלה, לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלו. בין הסרטים שכן משדרים ניתן לראות סרטי ריגול מהתקופה ההיא לאחר המלחמה, שמכונה “המלחמה הקרה”. כמו כן, מדי פעם מתפרסמים פרוטוקולים הנוגעים למלחמת ששת הימים שנחשפים בתקשורת הישראלית, בעיקר בערוץ “אל־ג’זירה” ובאתרים ובתקשורת הערבית בלונדון.
***
“אל־ג’זירה” דאג לפרסם אינפוגרפיקה, שבה נראתה, על ציר הזמן, התפתחות המלחמה בשלוש חזיתות – סוריה, מצרים וירדן. התמונה המובילה למצגת זו לא השאירה מקום לדמיון: שני חיילי צה”ל מובילים שבוי ערבי שמרים ידיים.
בכתבה אחרת בערוץ הקטארי עקבו אחר התפתחות המלחמה יום אחר יום, עד שבאו”ם הכריזו רשמית על הפסקת אש. “עד עכשיו אי אפשר לדעת מה הנזק שנגרם בפועל לאותם צבאות ערביים”, נאמר בכתבה. “מה שכן, המלחמה ההיא שינתה את התפיסה לא רק של המדינות הערביות שהשתתפו בה, אלא של העולם הערבי כולו”.
ב”אל־ערבי אל־ג’דיד” ("הערבי החדש"), היוצא לאור בלונדון, החזירו אל התודעה את מה שהם מכנים “העדויות על רצח השבויים המצרים”. גם הפרסום ב”ניו יורק טיימס”, שלפיו התכוונה ישראל להשתמש בנשק יום הדין בסיני כדי להזהיר את נשיא מצרים גמאל עבד אל־נאצר, תפס כותרות בתקשורת הערבית.
“לאחר חצי מאה, הססמאות הערביות על אחדות נפלו”, כתב יזאן ב"אל־חיאת". “המפלגות הלאומיות הערביות הפכו להיות התאגדות עדתית, כל עדה מחולקת לקהיליות, ובראש כל אחת מהן עומד שייח’ עם שיטה משלו. ססמת האומה האחת מהאוקיינוס עד למפרץ נפלה לים. ססמת החירות והסוציאליזם נפלה אף היא”.
בלשונו הציורית מנסה יזאן לצייר תמונת מצב משלו לעולם הערבי במרחק חמישה עשורים ממלחמת ששת הימים. לשיטתו, תבוסת 5 ביוני לא הייתה גורל. היא הייתה תוצאה טבעית של מצב ערבי רע. מדינות קיבלו עצמאות, עמים התפלגו, אימפריות ניסו לשוב אל הזירה, הנכבה של 1948 עדיין ריחפה. בהמשך מצרים יצאה מהמשוואה הקודמת והחלה לחתור לשלום. תנועת המדינות הבלתי מזוהות שהקים עבד אל־נאצר חלפה מן העולם. קהיר הפכה להיות נצורה בין אפריקה לישראל. הסכמי קמפ דיוויד לא הפכו את סיני לגן עדן, אלא למקום מפלט לטרור. ירדן התרחקה מהאש, ההתנגדות הפלסטינית התחלקה בין מדינות באזור. המשטר הערבי שהיה אחראי לתבוסה נפל, ונולד במקומו משטר חדש, שגרם לנהרות של דמים, הרס מדינות והשמדת עמים בשל מחלוקת על ההנהגה ואסטרטגיות לבריתות בין מדינות בעולם ובאזור. וכן, ישנה גם המלחמה על 72 הבתולות.
לדברי יזאן, לכך יש להוסיף את ניצחון לבנון בשנת 2000 ונסיגת הצבא הישראלי, ולאחר מכן התבוסה שלו ב־2006 לאחר מתקפה שנמשכה 33 ימים, אשר הובילה למחלוקת פנים־לבנונית ופנים־ערבית.
במפרץ איראן התרחשה המהפכה האסלאמית, מהפכה של עדה, שהעוינות שלה לישראל הכניסה אותה גם למלחמות במוסקבה ובוושינגטון, ולא הסתיימה במפרץ. טורקיה של אטאטורק הפכה להיות טורקיה של ארדואן, והקשר בין “האחים המוסלמים” לישראל התעמק מיום ליום.
“הלב הפועם של העולם הערבי – סוריה ועיראק – הפכו להיות ממדינות עימות למדינות קטנות, שממתינות לברכה מארצות הברית כדי לקיים את עצמן”, מסכם יזאן את המצב הגיאופוליטי הערבי. “לפני 50 שנה היה ברור מי האויב: ארצות הברית וישראל. היום מדינות ערב הן ידידות של האויב, ואף קוראות לו להציל אותנו מעצמנו”.
***
החל מהיום ישודר בערוץ “אל־ערבי” שיושב בלונדון סרט דוקומנטרי בן שלושה חלקים, ובמסגרתו ייחשפו מסמכים סודיים – ערביים וישראליים – על הימים שקדמו למלחמה, על מהלך המלחמה ועל השפעותיה על המזרח התיכון מבחינה גיאופוליטית, היסטורית וחברתית.
בסרט מנסים לענות על כמה שאלות, בהן: האם הייתה מזימה בינלאומית שהובילה למלחמה או שמא המלחמה פרצה מהסיבה שכולם מכירים; מה היה טיב היחסים בין מדינות ערב שהשתתפו במלחמה; האם מדינות ערב היו מוכנות להילחם בישראל; מדוע הצליחה ישראל להביס אותן, אף שהצבאות היו גדולים ומצוידים טוב יותר; מה מצבם של האזורים שנכבשו אז בידי ישראל; מה יעלה בגורל הפליטים הפלסטינים ועוד.
בפרומו לסרט מדגיש הערוץ כי “ננסה להציג תמונה קרובה לאמת, שהייתה קורבן במשך שנים רבות, בהסתמך על מסמכים שהתפרסמו ונחשפו בשנים האחרונות”.
החלק הראשון של הסרט הוא “הדרך אל המלחמה”, ובו ההצהרות הלוחמניות של הגנרלים באותן שנים, בעיקר מצד ישראל, וכן המצב הגיאופוליטי ששרר באותה תקופה, כולל סגירת מצרי טיראן, צעד שבישראל ראו בו את הירייה הראשונה במלחמה.
החלק השני נקרא “פרוץ המלחמה”, והוא עוסק במתקפה הישראלית המפתיעה במבצע מוקד, כולל פרסום מסמכים סודיים הנוגעים לאסטרטגיה של מתקפה זו וכן דיון בנזקים הכבדים שנגרמו לצבאות ערב וחוסר היכולת שלהם להתעמת עם ישראל.
החלק השלישי נקרא “תוצאות המלחמה”, והוא מביא את התוצאות הטרגיות שספגו מדינות ערב בעקבות התבוסה: מספר ההרוגים, הנזק בציוד והאדמות שנכבשו – אסון שהערבים סובלים ממנו עד עצם היום הזה, כפי שמציינים בפרומו.