קול רעם אדיר פילח את השמיים של מרכז פלורידה מעט לפני השעה שמונה בבוקר ביום ראשון, 7 במאי, וזעזע חלונות מהחוף המערבי של מדינת השמש הזורחת עד החוף המזרחי, מרחק של כ־200 קילומטר. הבום העל־קולי היה ברכת "בוקר טוב" של החללית הבלתי מאוישת X־37B של חיל האוויר האמריקאי, בעת שיצאה מהאטמוספירה לקראת הנחיתה במרכז החלל קנדי אחרי משימה מסווגת שנמשכה 718 יום.
זו הייתה המשימה הרביעית של אחת משתי חלליות מסדרת X־37B והארוכה שבהן. הראשונה שהחלה בשנת 2010 ארכה 224 יום, השנייה החלה במרץ 2011 ונמשכה 468 יום, והשלישית יצאה לדרך בדצמבר 2012 וארכה 674 יום. "סיומה של משימה מספר ארבע מסמל עוד הצלחה עבור תוכנית X־37B ועבור כל המדינה", אמר מנהל הפרויקט, לוטננט גנרל רון פהלן. "המשימה הזו שוב קבעה שיא של שהות במסלול סביב כדור הארץ. אנחנו מרוצים מאוד מהתפקוד של רכב החלל ונלהבים מהמידע שנאסף על מנת לתמוך בקהילות המדע והחלל".
לפי דף המידע הרשמי של חיל האוויר, X־37B היא רכב חלל ניסיוני מתוצרת בואינג, אשר אורכו 8.9 מטרים, מוטת כנפיו 4.5 מטרים, וגובהו 2.9 מטרים. מטרתו היא "להפגין טכנולוגיות עבור פלטפורמת חלל בלתי מאוישת, ניסיונית, אמינה וניתנת לשימוש חוזר עבור חיל האוויר האמריקאי". את התוכנית החלו במקור בסוכנות החלל נאס"א בשנת 1999, אולם בשנת 2006 הוחלט לבטל אותה. מי שאימצו אותה בחום היו חיל האוויר והסוכנות למחקרי ביטחון מתקדמים (DARPA) במשרד ההגנה.
"היעדים המרכזיים הם טכנולוגיות חלל שניתנות לשימוש חוזר למען עתידה של ארה"ב בחלל וקיום ניסויים שניתן לבחון את תוצאותיהם בכדור הארץ", הסבירו בחיל האוויר. "הטכנולוגיות שנבחנות במסגרת התוכנית כוללות הנחיה, ניווט ושליטה מתקדמים, מערכת הגנה תרמית, מערכות בקרה, מבנים ואטמים שעמידים בטמפרטורות גבוהות, חומר בידוד הניתן לשימוש חוזר, מערכות טיסה אלקטרו־מכניות במשקל קל, מערכות הנעה מתקדמות, חומרים מתקדמים ויכולת טיסה אוטונומית סביב כדור הארץ, כולל אפשרות כניסה מחדש לאטמוספירה ונחיתה".
למרות הפירוט הנרחב, עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לרכבי החלל הניסיוניים, אשר מזכירים במראה שלהם את מעבורות החלל המאוישות שיצאו מהשירות בשנת 2011. לפני המשימה האחרונה נמסר מחיל האוויר ומנאס"א באופן חסר תקדים כי על החללית יוצבו חומרים ניסיוניים של סוכנות החלל ומדחף מיונן עבור חיל האוויר. אולם הפרטים על מטענים אחרים שייתכן שהועמסו על רכב החלל, על יכולות נוספות של חללית המחקר או על תנועתו של רכב החלל במסלול סביב כדור הארץ נותרו סוד כמוס.
בשל הסודיות הרבה הועלו השערות שונות לגבי המשימות של X־37B, החל מאיסוף מודיעין ועד היותו של רכב החלל כלי נשק שנועד לצוד לוויינים או להשמיד אותם, אבל בחיל האוויר הכחישו זאת בתוקף והמשיכו להתעקש כי מדובר רק בבחינת טכנולוגיות ובביצוע ניסויים. גם מומחים הטילו ספק בכך שלרכב החלל יש משימות אחרות, בעיקר בשל גודלו הקטן, והעריכו כי ההיבטים הצבאיים שלו הם לבחון יכולות עבור לווייני ריגול עתידיים של משרד ההגנה או לשמש מודל למעבורת חלל עתידית שגם תוכל לשאת אנשי צוות.
"מדובר בפאזל", אמר סטיבן אפטרגוד, חוקר בכיר בפדרציה של מדענים אמריקאים, בהתייחסו לשאלות שעולות סביב תפקודה של החללית. "באופן כללי, יש שתי דרכים שבגינן אפשר להצדיק את הסודיות של התוכנית: אם חשיפה תאפשר ליריבים להביס את התוכנית או להפחית את היעילות שלה, או אם זה יאפשר לאחרים לשכפל את הטכנולוגיה".
תמרונים פתאומיים
שבועות ספורים אחרי הנחיתה של X־37B, סיפקה גם רוסיה, יריבתה הגדולה של ארה"ב בתחום החלל (וגם שותפתה הגדולה בכל הנוגע לתחנת החלל הבינלאומית), תעלומה צבאית־ביטחונית משלה בחלל.
שלושה לוויינים רוסיים ששטו בחלל ללא מעש במשך תקופה ממושכת, התעוררו במפתיע והחלו לשנות את המסלול שלהם ולבצע תמרונים. אחד מהם אף חלף במרחק של כ־1,200 מטר בלבד משרידיו של לוויין מזג אוויר סיני, שפוצץ על ידי הסינים לפני עשר שנים. "זה די מעניין שלוויין שהיה רדום במשך שנתיים מתעורר לחיים כדי לתמרן", אמרה ד"ר לורה גרגו, מומחית חלל בשיחה עם ה"דיילי ביסט". "זה יכול לסייע ללוויין להיות חמקן".
זו לא הפעם הראשונה שבה שלושת הלוויינים - קוסמוס־2491, קוסמוס־2499 וקוסמוס־2504 - מעוררים עניין מאז ששוגרו לחלל, מוסתרים בתוך משלוח של לווייני תקשורת. הלוויין קוסמוס־2499, ששוגר במאי 2014, נחשב תחילה לפסולת חלל. ימים ספורים לאחר שהוצב בחלל זיהה צוות של חיל האוויר האמריקאי, שעוסק במעקב אחרי המתרחש בחלל, כי הוא מבצע תמרון פתאומי ומתקרב לעבר שרידי הרקטה שעליה שוגר. חודש לאחר מכן הוא ביצע עוד תמרון - הוא ירד ארבעה קילומטרים במפתיע, ובתחילת 2015 נטען כי הוא עבר ליד לוויין צבאי אמריקאי והצליח לצלם אותו. גם שני הלוויינים האחרים ביצעו תמרונים דומים ליד לוויינים אחרים ותנועות למעלה ולמטה.
בחיל האוויר האמריקאי לא פסלו את האפשרות שקוסמוס־2499, וכנראה גם השניים האחרים, נועדו לשמש לווייני "קמיקזה", שמתקרבים ללוויינים אחרים כדי להוציא אותם מכלל פעולה ואף להשמיד אותם. "הלוויינים ניתנים לשינוי, כך שיהיו בעלי יכולת התקפית", אמר לרשת CNN לוטננט אנדרו אנגל מבסיס חיל האוויר ונדנברג שבקליפורניה, שם הוא עוקב אחרי איומים כלפי לוויינים צבאיים ואזרחיים. "זה משהו שהיריבים שלנו עושים בזירה החדשה של החלל. דרושה לכך מיומנות טכנית גבוהה, ואנחנו עוקבים אחר הנעשה מקרוב".
בסוכנות החלל הרוסית כבר הכחישו בתוקף את האמירות כי מדובר בלוויינים מחסלים וטענו כי הם הוצבו בחלל למטרות שלום. גם בריאן וידן מ"הקרן לעולם בטוח" בקולורדו, ציין כי צריך להיזהר ממסקנות פזיזות. "במרבית המקרים, קל יותר לשבש את התקשורת של לוויין או לפגוע בו באמצעות טיל, מאשר לנסות לבצע תמרון הרסני", אמר. "ליכולת המפגש והקרבה יש יישומים שונים - אזרחיים, מסחריים וצבאיים". אבל הדברים לא פיזרו את המסתורין סביב שלושת הלוויינים הרוסיים.
חוקי הלחימה
החלל מספק הזדמנות לקדם לא מעט תרומות חיוביות משמעותיות עבור האנושות: חקר היקום שבו אנחנו חיים; הזדמנות לשיתוף פעולה בינלאומי בתחנות חלל, גם בין מדינות יריבות; ניסויים מדעיים שיכולים לסייע בין השאר בפיתוח תרופות או בעיצוב אמצעים טכנולוגיים; ותיירות חלל בעתיד הקרוב או התיישבות אנושית על כוכבי לכת אחרים בעתיד הרחוק יותר.
אבל מלבד התרומות האזרחיות, החלל החל להוות זירה חדשה לשימושים צבאיים, תחילה באמצעות הצבת לווייני ריגול ותקשורת צבאיים ובהמשך גם עבור כלים שבשלב כלשהו יוכלו לאפשר ממד לחימה חדש, נוסף ליבשה, ים, אוויר ומרחב הסייבר.
ב־23 במרץ 1983, נשיא ארה"ב רונלד רייגן נשא נאום לאומה שבו הכריז על כוונה לקדם "תוכנית להתמודדות עם איום הטילים הסובייטיים העצום באמצעות כלים הגנתיים". ההתמקדות הייתה אז בפיתוח מערכות ליירוט טילים לצורך הצבתן בחלל. "אני יודע שזו משימה שעלולה לא להתגשם לפני סוף המאה הנוכחית", אמר. "עם זאת, הטכנולוגיה הנוכחית השיגה רמת תחכום שמאפשרת לנו להתחיל לקדם את הנושא הזה. זה יימשך שנים, כנראה עשורים של מאמץ בחזיתות רבות. יהיו כישלונות ואכזבות, בדיוק כמו שהיו הצלחות ופריצות דרך".
המיזם זכה מיד לכינוי "מלחמת הכוכבים", מאחר שהרעיונות בו הזכירו את סדרת סרטי המדע הבדיוני המפורסמת וגם כמחווה לנאום "אימפריית הרשע" שנשא רייגן זמן קצר קודם לכן נגד ברית המועצות, שהזכיר את האימפריה בטרילוגיה של ג'ורג' לוקאס. קריסתה של ברית המועצות פחות מעשור לאחר מכן הביאה להשהיית הפרויקט. הוא לא הגיע לשלבים מבצעיים, אף שהושקעו בו מיליארדי דולרים, אם כי הוא סיפק את הבסיס לפיתוח של מערכת החץ ושל מערכת ההגנה THAAD, שכיום מוצבת גם בקוריאה הדרומית.
יריית הפתיחה להפיכתו של החלל לממד לחימה פעיל אירעה ב־11 בינואר 2007. טיל בליסטי מותאם לטווח בינוני מדגם DF־21 שוגר מבסיס שיגורי החלל שינצ'נג, כשעליו מתקן מיוחד לחיסול קינטי. כאשר הוא הגיע לגובה של 863 קילומטר, הוא התנגש בלוויין חיזוי מזג אוויר סיני שלא תפקד וריסק אותו לאלפי חתיכות שהתפזרו בחלל.
במאי 2013 בוצע ניסוי נוסף, הפעם באמצעות טיל חדש מדגם DN־2. הטיל הגיע כמעט עד למסלול הגיאוסטציונרי, בגובה של יותר מ־35 אלף ק"מ, שבו נמצאים לווייני הריגול האמריקאיים. בנובמבר 2015 ביצעו הסינים ניסוי בטיל חדש מדגם DN־3, שלפי גורמי ביטחון אמריקאיים גם מסוגל להרוס לוויינים.
בעדותו של מנהל קהילת הביון האמריקאית, דן קואטס, בפני ועדת המודיעין של הסנאט בחודש שעבר, הוא ציין כי "רוסיה וסין מבינות את הצורך לדכא יתרון צבאי כלשהו של ארה"ב שנובע ממערכות החלל הצבאיות, האזרחיות או המסחריות. הן שוקלות יותר ויותר לבצע התקפות נגד מערכות לוויינים כחלק מדוקטרינת הלחימה העתידית, והן ימשיכו לקדם מגוון כלי נשק נגד לוויינים כאמצעי לצמצם את היעילות הצבאית האמריקאית".
גם אדמירל משנה צ'רלס ריצ'רד, סגן מפקד הפיקוד האסטרטגי האמריקאי, הבהיר כי יש צורך לשים דגש גדול יותר על מרחב הלחימה בחלל ועל הצורך להגן על הנכסים האמריקאיים בחלל. "בדיוק כמו שנכסים גרעיניים מרתיעים מפני תוקפנות על ידי שכנוע של יריבים אפשריים שאין תועלת בהתקפה, עלינו לשמר עמדה בחלל ששולחת את אותו מסר אסטרטגי", אמר.
לנוכח הדגש ששמות מדינות בפיתוח כלי נשק בחלל והחשש כי עימותים צבאיים יתפשטו בעתיד גם מחוץ לאטמוספירה, החליט צוות של מומחים למשפט בינלאומי ליטול במאי אשתקד את היוזמה ולגבש מסמך שינסח את ספר החוקים ללחימה בחלל.
המומחים מאוניברסיטת מקגיל בקוויבק ומאוניברסיטת אדלייד באוסטרליה, ולאחרונה גם מאוניברסיטת אקסטר בבריטניה, שואפים לפתח עד סוף העשור הנוכחי מדריך לחוק בינלאומי ישים, לשימושים צבאיים של החלל החיצון.
"כרגע התקנות של חוק החלל שנמצאות באמנות הבינלאומיות, מתמקדות כמעט לחלוטין בשימוש של החלל החיצון לצורכי שלום", הסביר ד"ר קובו מצ'אק מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אקסטר. "אבל עד כמה מדינות מוגבלות על ידי החוק כאשר זה נוגע לפעילויות הצבאיות שלהן בחלל? לדוגמה, איזה סוג של התערבות עם לוויין נחשב ל'התקפה חמושה' שיכולה לעורר את הזכות של הקורבן להשתמש בכוח להגנה עצמית נגד התוקף?".
שאלות נוספות שבהן עוסקים המשפטנים הן: אם פריצה של האקרים ללוויין על מנת לגרום לפגיעה ביעדים אזרחיים היא פשע מלחמה, מי אחראי לפינוי השברים של לוויין שנפגע מטיל באופן מכוון? והאם לוויין תקשורת אזרחי שמכיל רכיבים שמשמשים את הצבא הוא מטרה צבאית?