"אם טראמפ היה מתבטא באירופה כמו בארה"ב, היו עוצרים אותו"

לויד אברמס, הפרקליט הניו־יורקי הוותיק ומי שידוע בתור הכהן הגדול של התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, מוטרד ממה שמתחולל בארצות הברית בחודשים האחרונים. אלא שאברמס אינו מתכוון רק למה שקורה בבית הלבן מאז שהנשיא דונלד טראמפ החל את כהונתו. הוא גם לא מתכוון רק להתחזקות הימין הקיצוני או לא להלכי הרוח המרדניים בקרב מי שמכונים "הגברים הלבנים חסרי ההשכלה" במדינות מוכות האבטלה. "יש לי דאגות לגבי התנהלותו של הנשיא, ועוד נחזור לזה", אומר אברמס כעת, בראיון ל"מעריב המגזין", "אבל קורים דברים חמורים גם בקמפוסים, כולל אלה שבאוניברסיטאות יוקרתיות. אלו דברים שמערערים את העיקרון המקודש לנו, חופש הדיבור והביטוי".

השיחה עם אברמס נערכת במשרד מהודר של חברת עורכי דין בקומה ה־18 של בניין משרדים מפואר באזור וול סטריט, יומיים אחרי שנתן עדות בשימוע מיוחד שיזמה ועדת המשפטים של הסנאט, בעקבות הגידול המתמשך בתקריות אלימות בקמפוסים נגד מרצים ונואמים. בשיחה עמו משחזר אברמס את מה שאמר לסנאטורים בשימוע. "לפני שנתיים נאמתי באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה ונשאלתי: ‘מהו לדעתי האיום הגדול לחופש הדיבור באמריקה?'", הוא מספר. "אמרתי אז, ואני אומר עכשיו: האיום טמון בקמפוסים של קולג'ים ואוניברסיטאות, ומטרתו היא לא פחות מדיכוי חופש הדיבור".

לדברי אברמס, לא מדובר רק בתקריות של הפרעות לנואמים ישראלים או לכאלה שמביעים תמיכה בישראל. "מדובר בתופעה נרחבת של סטודנטים המונעים מנואמים וממרצים להתבטא גם ללא קשר לישראל", מסביר אברמס ומזכיר שמות של אישים לא יהודים, שהופעותיהם בקמפוסים הופרעו ונקטעו גם כשלנושאי נאומיהם לא היה כל קשר לישראל.

"המקרים שאירעו בקמפוסים, שבהם סטודנטים פלסטינים הפריעו בצעקות לאישים מישראל, כמו למשל ההתפרצות לנאומו של ראש העיר ירושלים ניר ברקת באוניברסיטת סן פרנסיסקו בשנה שעברה, הם יותר מאורגנים. אבל מקרים אלה הם רק חלק שולי מהתופעה הכללית של ניסיונות מצד קבוצות סטודנטים לסתום פיות של נואמים. במקרים לא מעטים, הסטודנטים המתפרעים קיבלו עזרה מגורמים קיצוניים מחוץ לאוניברסיטאות". אברמס מספר כי בשבוע שעבר הגיש סטודנט יהודי תביעה לבית משפט בסן פרנסיסקו נגד הסטודנטים שהפריעו לנאומו של ברקת. כזכור, באפריל 2017 ביטל ברקת את נאומו באוניברסיטת סן פרנסיסקו, לאחר החלטת ראשי המוסד לקיימו באופן חשאי וללא פרסום, מחשש להפגנות פרו־פלסטיניות.

מה שעוד מדאיג את אברמס הוא התגובה של אחדים מנשיאי האוניברסיטאות להפגנות נגד נואמים. "נשיא האוניברסיטה של מדינת קליפורניה בלוס אנג'לס ביטל הופעה של אחד מעורכי האתר 'ברייטברט', בנימוק: 'הצורך בחופש של חילופי השקפות'", הוא מספר. "נשיא האוניברסיטה טען שהנואם יוכל להופיע רק כחלק מפאנל של נואמים, אבל לא יוכל לנאום לבדו. כאילו לא קרה שנואמים ידועים ממחנה השמאל בארצות הברית - נאמו לבדם".

אברמס גם חרד מהתפשטות הקיצוניות והקנאות בקרב קבוצות של אמריקאים. "אם בבחירות 2020 טראמפ יציג את מועמדותו, יהודים חרדים בשכונות בברוקלין יצביעו שוב בעדו ויתמכו בו, אף על פי שלא יהיו להם הילרי קלינטון או ברק אובמה לשנוא", אומר אברמס. "בקרב יהודים חרדים, כמו בקרב נוצרים אדוקים, גברה בימים אלה השמרנות הקיצונית".

סלע החוקה

אברמס (80), הוא עורך דין אמריקאי ומומחה למשפט חוקתי. לאחרונה יצא לאור ספרו, "הנשמה של התיקון הראשון" (The Soul of the First (Amendment, שעורר עניין מיוחד כפי הנראה בשל העיתוי של פרסומו - בעיצומם של הדיווחים המתפרסמים מדי יום באמצעי התקשורת בארצות הברית, ועוסקים בהתנהלותו השנויה במחלוקת של הנשיא טראמפ. הנשיא אומנם מוזכר בספר פעמים מעטות, אבל ספרו של אברמס התקבל בקרב מבקרים כמחאה זועקת נגד טראמפ.

"פלויד אברמס לא כתב את התיקון הראשון, אבל הוא עשה יותר מכולם כדי להגן על התיקון ועלינו מאלה שמבקשים לקצץ את התיקון בנימוקים מסולפים של הגנה על ביטחון ופוליטיקה תקינה", כתב המשפטן אלן דרשוביץ על הספר. "הניו יורק טיימס" מצדו הגדיר את אברמס כ"טיטאן של תורת המשפט של התיקון הראשון". מטרת הספר, כתב העיתון, היא "לחנך את האמריקאים בנוגע למה שעומד בין התיקון הראשון לבין האפשרות להפוך לרוסיה".

דקאן בית הספר למשפטים של אוניברסיטת דלוור קרא מצדו לאברמס "עורך הדין הגדול ביותר בזמן המודרני והסנגור של התיקון הראשון. אברמס הוא לתיקון הראשון מה שמוחמד עלי היה לעולם האגרוף".

כזכור, התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית הוא חלק ממגילת הזכויות הנספחת לחוקת ארצות הברית. התיקון התקבל על ידי הקונגרס בשנת 1791, והוא אוסר על חקיקת חוקים אשר עוברים על אחת המגבלות הבאות: מעדיפים דת אחת על פני אחרת; מונעים את חופש הדת; מפרים את חופש הדיבור; מפרים את חופש העיתונות; מגבילים את חופש ההתארגנות; ומגבילים את הזכות לבקר את השלטון.

בהקדמה לספרו מזכיר אברמס כי התיקון הראשון הוא בסך הכל פסקה הכוללת 45 מילים. הוא מייחס חשיבות מיוחדת למילים בתיקון שאוסרות על

הממשלה "לקצר ולהפחית את חופש הדיבור והביטוי של העיתונות". התיקון, מדגיש אברמס, הוא "הסלע, הצוק של החוקה האמריקאית". אבל בהקדמה לספר, אברמס מזכיר תקופות שבהן התיקון הראשון לא נשמר בארצות הברית באופן מוקפד ואפילו התעלמו מקיומו.

על פי דיווח שפורסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס", ראש האף־בי־איי לשעבר ג'יימס קומי, שכזכור הודח על ידי הנשיא, גילה בשימוע בקונגרס כי טראמפ ביקש ממנו לשקול לעצור עיתונאים שפרסמו מידע מסווג. "קשה שלא להגדיר הצעה כזו כפגיעה אנושה בחופש העיתונות", אומר אברמס. הוא מציין גם כי סעיפים המגנים על חופש הדיבור והביטוי וחופש העיתונות כלולים בחוקות של מדינות לא מעטות בעולם.

"אחדים מסעיפים אלה דומים לנוסח התיקון הראשון של ארצות הברית", הוא אומר, "אבל בשום מדינה חופש הדיבור והעיתונות וההקפדה על יישומו המעשי אינם גורפים באופן טוטלי כמו בארצות הברית. הצהרות כמו אלה שהשמיע טראמפ - למשל הצהרתו בקמפיין הבחירות שלו שמהגרים מקסיקנים הם מבריחי סמים או ניסיונו בתחילת כהונתו למנוע כניסה של מוסלמים לארצות הברית – היו מביאות במדינות אירופיות למעצרו של מי שהיה אומר אותן".

לדברי אברמס, יש שתי מדינות שבחוקה שלהן כלול סעיף מיוחד המבטיח לאזרחים את חופש הדיבור וחופש עיתונות - צפון קוריאה ואריתריאה - אך חוק אינו מספיק אם אינו נאכף. "בכל דוח של האו"ם על מצב חופש הביטוי בעולם, שתי מדינות אלה מוקעות כמדכאות את חופש הדיבור יותר מכל מדינה אחרת בעולם", הוא אומר.

בכל הנוגע למצב הנוכחי של התיקון הראשון בזירה הפנימית האמריקאית, אברמס מדבר כרופא המסביר דיאגנוזה של מחלה מסוכנת או כמהנדס המתריע על סדקים ביסודות של בניין מגורים. "כן, אני מודאג, מודאג מאוד מההצעות ומהתוכניות שמשמיע הנשיא שנוגעים לתחומים של חופש הדיבור והעיתונות", הוא אומר. "אני מודאג מדבריו על הצורך לרכך את החוקים הנוכחיים בתחום הוצאת דיבה, כדי שיוכל לתבוע עיתונאים על דבריו שפגיעה בדגל האמריקאי תיענש במאסר או על הכוונה לעצור עיתונאים שמפרסמים מידע מסווג. הדמוקרטיה בארצות הברית איתנה, אבל התיקון הראשון נמצא תחת אש. מותר לתקוף את התקשורת, אבל הנשיא טראמפ הפך את השמצת העיתונות לעיסוק יומיומי, וזה איום חסר תקדים לחופש העיתונות".

מחסום טוויטר

"לאחרונה פנה כתב העת "קומנטרי" לשורה ארוכה של סופרים, הוגי דעות, אקדמאים ואינטלקטואלים, וביקש את תשובותיהם לשאלה האם חופש הדיבור הוא בסכנה בארצות הברית. התשובה הראשונה שפורסמה הייתה של אברמס. "האם חופש הביטוי מאוים על ידי טראמפ? כן, אני סבור שאפשר לומר כך", כתב אברמס. "כאשר הנשיא משמיץ את העיתונות כ'אויבת של העם' , כאשר הוא מאשים את התקשורת בהפצת פייק ניוז או תוקף את חוקי הדיבה - קשה לחשוב שהוא אינו מאיים על חופש הדיבור".

לטענת אברמס, השאלה היא עד כמה איומי טראמפ נגד התקשורת הם ריאליים. אברמס מזכיר כי פרשן "וושינגטון פוסט", מייקל גרסון, כבר תהה אם הנשיא טראמפ יחרוג מטענותיו נגד התקשורת בטוויטר. "ההאשמות של טראמפ נגד התקשורת הן מגוחכות באופן שאי אפשר להעלות על הדעת", קובע אברמס.

הוא מתנחם בעובדה שיש בארצות הברית גורמים המתייצבים נגד טראמפ. "בתי המשפט התגלו כמתנגדים לטראמפ", אומר אברמס. "גם הקונגרס נחשף כמי ששולל יוזמות של הנשיא. ההצבעה שאישרה לאחרונה ברוב מוחץ את הידוק הסנקציות על רוסיה, למרות התנגדות הנשיא, הייתה משפילה מבחינתו".