זה ממש לא משנה אם הטיל ששוגר מכיוון קוריאה הצפונית היה בין־יבשתי או לא, כי הטילים שהיא שולחת לכיווננו בשנים האחרונות כבר מזמן מכסים את כל הטווח של יפן”, אומר אנדרה ליאו מיזונו, בן 29, מנהל פרויקטים בתעשייה האווירית היפנית מהעיר נגויה שביפן. “אני מפחד מצפון קוריאה לא רק בגלל הטילים, אלא בגלל כל האזרחים היפנים שהם חטפו, ואף אחד מהם לא הוחזר הביתה. לדעתי, קוריאה הצפונית היא איום של ממש עבור הביטחון הלאומי שלנו”.
כידוע, ב־4 ביולי, יום העצמאות של ארצות הברית שחל בשבוע שעבר, שיגר שליט קוריאה הצפונית קים ג'ונג און מתנה מיוחדת לאמריקאים: טיל בליסטי בין־יבשתי, בפעם הראשונה רחוק טווח, שיכול להגיע עד לחופי אלסקה. לדברי ג'ונג און, הטיל, ששוגר במסגרת ניסוי לעבר המים הטריטוריאליים של יפן, הוא "מתנה עבור הממזרים האמריקאים לכבוד יום העצמאות. אנו לא ננהל משא ומתן עם ארצות הברית בנוגע לוויתור על הנשק האסטרטגי עד שוושינגטון תנטוש את מדיניותה העוינת כלפי פיונגיאנג". גורמים בדרום קוריאה ובארצות הברית טענו מצדם שמדובר רק בטיל לטווח בינוני.
השיגור היווה חלק משורת מבחנים שהמדינה עורכת בחודשים האחרונים במטרה לייצר טילים בעלי ראש קרב גרעיני המסוגלים להגיע לארצות הברית. ארצות הברית מצדה, שהבטיחה "תגובה מדודה" כלפי צפון קוריאה, קיימה את הבטחתה וערכה זמן קצר לאחר מכן תצוגת יכולות צבאיות יחד עם הצבא הדרום־קוריאני. התרגיל המשותף כלל שיגור טילים לעבר הים שלחופי דרום קוריאה.
"זוהי ללא ספק עליית מדרגה כי הפעם שוגר טיל בין־יבשתי בטווח גדול שלא היה כמותו לפני זה", אומר א’, ישראלי שמתגורר בדרום קוריאה שנים רבות. "אורך הטווח שלו הוא 6,000 קילומטר, וזהו מעבר על הקווים האדומים של הנשיא טראמפ. בשנים האחרונות חלה התקדמות אדירה בפיתוח תוכנית הטילים של צפון קוריאה, ועולה הסבירות של החזקת ראש נפץ גרעיני על גבי הטילים. ג'ונג און רואה מה קרה לקדאפי בלוב, ולמרות הטענות המבטלות שג'ונג און הוא 'פסיכופת', יש בהחלט היגיון בהתנהלות שלו. יחד עם זה, ג'ונג און מהמר ולוקח סיכון, חוצה קווים אדומים ומתגרה בארצות הברית. מאז עלייתו של טראמפ התגבר גורם הסיכון ביחסים בין ארצות הברית לצפון קוריאה, ולא פעם עולה השאלה: מה יקרה אם מישהו מהם יעשה טעות? כל תגובה צבאית לפעילותה של צפון קוריאה היא מאוד מסוכנת כי אין לדעת איך היא תגיב".
שתי מדינות עומדות בתווך בין צפון קוריאה לארצות הברית: דרום קוריאה ויפן. אלא שלדברי א', בעוד "הדרום קוריאנים מתנהגים כמו בת יענה ונוקטים הדחקה" אל מול האיום שבו הם מצויים, "היפנים לוקחים כדרכם את העניינים יותר ברצינות. לראיה, הם מזיזים את טילי הפטריוט שלהם בהתאם לשיגורים מצפון קוריאה".
הנחיות לשעת אמת
כבר לפני כשנה שדרגה יפן את סוללות טילי הפטריוט שלה כראיה לכך שהיא מתייחסת בכובד ראש לשכנתה הבעייתית. סרטים מיוחדים המתדרכים את האוכלוסייה האזרחית כיצד לנהוג במקרה של מתקפת טילים מצד השכנה הצפון־קוריאנית הופקו לאחרונה, ותרגילים בבתי הספר הפכו לדבר שבשגרה. האחראים ביפן על העורף הם המשטרה והרשויות המקומיות, אולם בכיר במשרד החוץ היפני אמר ל"מעריב" בסוף השבוע כי הממשלה שוקדת בימים אלה על הכנת תוכנית להתמודדות העורף במצב חירום.
גם מפעלים יפניים המייצרים מקלטים פרטיים רשמו גידול שיא במספר ההזמנות בחודשים האחרונים. בשעה שבעבר היו נרשמות בהם שתי הזמנות בשנה, בחודשים האחרונים התחילו מפעלים אלו לקבל כל כך הרבה הזמנות מאנשים פרטיים, עד שהם בקושי עומדים בעומס. "בעבר קיבלנו טלפון אחד ביום, והיום אנחנו מקבלים עשרות ביום", מדווח מנכ"ל מקלטי שיגה, יצרנית המקלטים המיוחדים.
שינזו אבה, ראש ממשלת יפן, אמר כמה פעמים השנה כי ממשלת יפן רוצה שאזרחיה יבינו שהאיום הצפון־ קוריאני הוא אמיתי. לכן בחודשים האחרונים יצאה ממשלת יפן בשלל הודעות לאזרחיה שבהן הבהירה כי אם צפון קוריאה תשגר טיל, יהיו להם עשר דקות בלבד להתכונן. בנוסף, הממשלה פרסמה הנחיות כיצד להתנהג עם הישמע ההתרעות. אבה גם הזהיר את אזרחיו מאפשרות של שימוש בגז סארין על ידי הצפון־קוריאנים.
כמו כן, הממשל המרכזי קיים פגישות שבהן הנחה רשויות מקומיות כיצד להגיב במקרה שטיל צפון־קוריאני יפגע בשטחן. לפי הדיווח ביומן "אסהי", זו הייתה
"פגישה חסרת תקדים ביפן שלאחר המלחמה. זו הפעם הראשונה שהממשלה היפנית נקטה צעדים להורות לאזרחיה כיצד להתכונן למתקפת אויב".
הממשל היפני אינו לוקח שום סיכונים בנושא לאחר שבאפריל האחרון, אז בשל שיגור טיל בליסטי על ידי צפון קוריאה, על רקע פגישתם של נשיא ארצות הברית ונשיא סין, אחד מקווי הרכבת התחתית ביפן הושבת לעשר דקות עד שהתברר שהסכנה חלפה. מנהל המטרו של טוקיו, הירושי טקיוואזה, אמר לאחר האירוע כי זו הפעם הראשונה שקו ברכבת התחתית הושבת בסיטואציה כזו, וכי בעבר פעולה כזו ננקטה רק במקרה של רעש אדמה.
אחרי שצפון קוריאה פרסמה איומים והציגה לראווה את טיליה באפריל, אתר ההגנה האזרחית הרשמי של יפן רשם 5.7 מיליון מבקרים ב־23 הימים הראשונים של חודש זה לבדו – בהשוואה לכמות הגולשים החודשית הממוצעת, המגיעה לכדי 400 אלף כניסות בלבד. “נראה שהצפון־קוריאנים מגבירים פעילות, אבל אי אפשר לדעת מה הכוונות שלהם”, אומרת הארומי קורוסאקי, 44, מורה לאנגלית מאוסקה ואם לילדה בת שנתיים. "המנהיג שלהם הוא לא ממש צפוי. אני חושבת שהתקשורת ביפן מצנזרת את עצמה בנושא הזה”.
“לדעתי, לשליט קוריאה יש יותר מדי כסף”, אומר יוקי צ’ון, 36, אם לילד בן כשנה. “אני אצפה בטלוויזיה ואחכה שיגידו מה לעשות”. “אני לא חושב שיש הרבה מה לעשות”, אומר מצדו יוקיהירו נאקאזאקי, 34, נשוי ללא ילדים, מעצב מוצר מטאקראזוקה. “לדעתי, מדובר רק באיומים. אני לא מפחד. במקרה חירום ההנחיה של הממשלה היא להתפנות למרתף או לבניין שמיועד לכך”.
חוששים לכלכלה
“דומני שגם יפן וגם דרום קוריאה נוהגות כבת יענה וטומנות ראשן בחול מול האיום של צפון קוריאה", אומר פרופ' בן־עמי שילוני, מומחה לתולדות יפן מהאוניברסיטה העברית. "יש לכך כמה סיבות: ראשית, האיום הזה אינו חדש, והיפנים אינם חוששים שהוא עומד להתממש בקרוב משום שתקופה ארוכה מאוד הוא לא התממש. שנית, היפנים הם פציפיסטים, וכל היערכות צבאית נדחית מצדם מסיבות רגשיות, דתיות ומוסריות. שלישית, היפנים מאמינים שארצות הברית תבוא לעזרתם בזמן מצוקה, ולכן אין צורך להיערך עצמאית למערכה. רביעית, מה שמעניין את היפנים והדרום־קוריאנים בעיקר זאת הכלכלה. כל מלחמה באזורם תפגע קשות בכלכלותיהן ובכלכלת העולם. הם מניחים כי גם הצפון־קוריאנים דואגים בעיקר לכלכלתם, ולכן אף אחד לא ייזום מלחמה ולא ייתן למצב להידרדר למלחמה".
מה חושב היפני הממוצע?
"מבחינה סטטיסטית, היפני הממוצע הוא אישה בשנות ה־60 לחייה. אישה זאת שונאת מלחמות ומוכנה להפגין מול כל ממשלה שתרצה להגביר את הכוח הצבאי של יפן או תרצה לחזק קשרים צבאיים עם מדינות אחרות, כולל דרום קוריאה או ארצות הברית. אך אישה זאת, החרדה למשפחתה ולפרנסתה, יכולה בקלות להיתפס לפאניקה. היא אינה מחבבת קוריאנים וחושבת שהקוריאנים ביפן הם גיס חמישי, השולטים בעולם הפשע ורוצים לפגוע ביפן. הסכנה הצבאית של צפון קוריאה משתלבת אצלה בחרדה הכללית מפני הקוריאנים.
"הממשלה של שינזו אבה חוששת מיצירת פאניקה, ולכן נרתעת מטיפוח תודעת חירום, העלולה להזכיר ליפנים המבוגרים את הזמנים החשוכים של מלחמת העולם השנייה", מוסיף שילוני. "לכן הצעדים ההגנתיים שהיא מבצעת, כגון פריסת טילים אנטי־בליסטיים והידוק שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני עם צבאות ארצות הברית ודרום קוריאה, ייעשו בפרופיל נמוך ללא הפגנה תקשורתית".
"הצבא ביפן מעוניין לשמר את התדמית שלו כארגון הומניטרי המציל קורבנות של אסונות טבע וחושש שהתעניינות ציבורית בהכנותיו לקראת מלחמה תפגע בתדמית היפה שבנה לעצמו ובמאמצי הגיוס שלו (אין ביפן גיוס חובה, וכל החיילים הם מתנדבים אנשי קבע - א"ז). ראש הממשלה אבה, שאינו רוצה להיראות כמחרחר מלחמה, מעוניין בכל זאת להגביר את כוחה הצבאי של יפן ולהפוך אותה למדינה 'נורמלית' על ידי שינוי החוקה הקובעת שליפן לעולם לא יהיה צבא והיא לא תצא לעולם למלחמה. חוקה פציפיסטית זאת, שנכפתה על יפן על ידי הכיבוש האמריקאי, לא שונתה אף פעם, ורוב הציבור דבק בה. רק תקיפה אדירה של יפן על ידי צפון קוריאה או סין עשויה לגרום ליפנים להקיץ מן החלום הפציפיסטי שבו הם שרויים כ־70 שנה".