מסלול חייה של אידיל אסר נראה כמוביל אותה לעבר חיי אקדמיה במולדתה טורקיה או בחו"ל. אחרי שקיבלה תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת קולומביה ותואר שני מאוניברסיטת מרמרה בטורקיה, כבר החלה אסר בעבודת הדוקטורט שלה בהיסטוריה רוסית באוניברסיטת שיקגו, אבל בשל מחלת אמה היא נאלצה לשוב לארצה והחלה לעבוד בארגונים בלתי ממשלתיים, בעיקר בתחום זכויות האדם.
במאי אשתקד מונתה אסר למנהלת סניף טורקיה של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל. כבר אז היה ברור שלא מדובר במשימה פשוטה. טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן הידרדרה במהירות מסמל של דמוקרטיה בעולם המוסלמי למדינה אוטוריטרית, שמדכאת באלימות כל מחאה נגד השלטון של האיש שהוגדר "סולטן מודרני".
חודשיים וחצי בלבד אחרי המינוי של אסר, ב־15 ביולי, התרחש ניסיון ההפיכה הכושל נגד ארדואן ומאז הפגיעה בזכויות האדם והאזרח הפכה לשיטתית יותר. באצטלה של מצב חירום לאומי ובאמצעות צווים דרקוניים עשרות אלפי בני אדם נעצרו, עוכבו לחקירה, הושעו או פוטרו בתואנה שהשתייכו לארגונו של המטיף הגולה פתהוללה גולן, בן בריתו לשעבר של ארדואן שהפך אויבו המר.
בפברואר האחרון ישבה אסר על הבמה באיסטנבול כאשר ארגון אמנסטי פרסם את הדוח השנתי שלו על מצב זכויות האדם בעולם, שבו זכתה טורקיה למקום נכבד. הדוח הציג בין השאר את הפגיעה בחופש הביטוי ובחופש ההתאגדות, כולל סגירתם של כלי תקשורת וארגונים בלתי ממשלתיים, והתייחס גם לעלייה במקרי העינויים ולשימוש המוגזם בכוח מצד כוחות הביטחון שגם זכו לחסינות.
בשבוע שעבר הפכה גם אסר קורבן לאותה יד חזקה שמפעיל שלטון ארדואן. בזמן שהשתתפה בסדנה על אבטחה דיגיטלית וניהול מידע שהתקיימה בבית מלון באי בויוקדה מול איסטנבול, פשטו כוחות משטרה על המקום. אסר נעצרה לצד שבעה פעילי זכויות אדם נוספים, בהם אילקנור אוסטון מקואליציית הנשים, אולזם דלקירן מהתאחדות האזרחות וגונאל קורסון מחבר המנהלים של התאחדות סדר היום לזכויות אדם, וכן אזרח שוודי ואזרח גרמני.
עקבותיהם של העצורים נעלמו למשך שעות ארוכות, עד אשר אמנסטי פרסם הודעה על הפשיטה. בעקבות זאת הודו הרשויות כי עצרו את הפעילים בחשד לחברות בארגון טרור, כלומר במסגרת תנועתו של גולן. חודש קודם לכן נעצר גם יו"ר אמנסטי טורקיה, טנר קיליץ', בנסיבות דומות.
בעקבות המעצר נערכו הפגנות מול נציגויות טורקיה ברחבי העולם בדרישה לשחרר את הפעילים. גינויים בינלאומיים נשמעו מכל כיוון, ממחלקת המדינה האמריקאית, האו"ם ועד האיחוד האירופי ומועצת אירופה, ובהם הובע חשש כי הפעילים יעונו קשות. אמנסטי אף פרסם סרטון שבו הזכיר לארדואן כיצד לפני 19 שנה, כאשר היה ראש עיריית איסטנבול ונעצר על הקראת שיר שמקדם את האסלאם, פעילי הארגון פעלו לשחרורו. "תמיד נלחמנו נגד אי־צדק, לא משנה מי האדם או הממשלה שהיו בשלטון", ציינו באמנסטי.
אבל את ארדואן זה לא הרשים. הוא האשים את אסר ואת יתר העצורים בתכנון הפיכה במדינה. "הם התאספו לפגישה שהייתה המשך של 15 ביולי. הם נעצרו על בסיס מודיעין", אמר הנשיא הטורקי במהלך מסיבת עיתונאים שקיים בהמבורג, עת השתתף בכינוס ה־G20 בסוף השבוע שעבר. הוא הבהיר כי ההחלטה על המשך הטיפול בפרשה נמצאת בידי הרשויות המשפטיות. באופן לא מפתיע החליט בית המשפט ביום שלישי האחרון כי מעצרם של הפעילים יוארך בשבעה ימים נוספים.
חבר הפרלמנט מטעם מפלגת הצדק והפיתוח, אורחן דליגוז, הלך צעד נוסף וטען כי ארצות הברית ובריטניה עמדו מאחורי המזימה החדשה של הפעילים. "הפגישה האחרונה נערכה בחדר סודי בלתי חוקי, בחלק האחורי של המלון, בנוכחות תשעה טורקים ושני זרים", אמר. "אנחנו יודעים שהפגישות האלה נשלטו וזכו להדרכה של סוכני CIA אמריקאים ושל סוכני MI6 בריטים". הוכחות לכך הוא כמובן לא סיפק.
מעצר אחרי הלידה
המעצר השערורייתי של פעילי זכויות האדם העלה שוב על סדר היום העולמי את המציאות הקשה שמתרחשת בטורקיה, בייחוד מאז ניסיון ההפיכה הכושל בשנה שעברה. כמעט לא היה גוף ממשלתי, צבאי, אקדמי או אזרחי שלא חש את רדיפת השלטונות. אלו ניצלו את אירועי 15 ביולי 2016 ואת מצב החירום שהוטל בעקבותיו, כדי לחשוף את מה שכינו "מדינה מקבילה", אותה ישות מסתורית שלטענת ארדואן הופעלה על ידי גולן ממקום גלותו בארצות הברית כדי להביא לסיום שלטונו ולשלטון מפלגת הצדק והפיתוח.
שר המשפטים, בקיר בוזדג, מסר בסוף השבוע שעבר כי בסך הכל נעצרו 50,504 בני אדם מאז יולי אשתקד, ועוד 168,801 בני אדם היו נתונים להליכים משפטיים כלשהם בשל חשדות לקשרים עם תנועת גולן. אתר האינטרנט Turkey Purge, שעוקב אחרי ההתפתחויות בשנה האחרונה, דיווח על מספרים גדולים אף יותר. לדברי אנשיו, מספר העצורים עומד על 55,425 איש, ו־115,827 נוספים עוכבו לחקירה. 138,148 הודחו מעבודתם, בהם 4,424 שופטים ותובעים ועוד 8,271 אנשי אקדמיה, וכן נסגרו 2,099 מוסדות חינוך ו־149 כלי תקשורת.
בדיווח של הבי־בי־סי השבוע נאמר כי 23,427 אנשי אקדמיה איבדו את עבודתם בעקבות פיטורים, ביטול חוזה או סגירת המוסד האקדמי שבו הועסקו בהוראת השלטונות. לכך אפשר להוסיף גם את מעצרם של בכירים במפלגת העם הדמוקרטית, הרביעית בגודלה בפרלמנט, שמייצגת בעיקר את המיעוט הכורדי, בתואנה של תמיכה במחתרת הכורדית.
מאז הדיווח של בוזדג, המספרים רק המשיכו לעלות: צווי מעצר הוצאו נגד 78 מנהלים בכירים בבנק אסיה שהולאם על ידי הממשלה אחרי ניסיון ההפיכה, ויותר מ־50 בני אדם נוספים נעצרו בחשד לשימוש באפליקציית ביילוק לתקשורת מאובטחת, שלטענת הרשויות שימשה גם את מבצעי ניסיון ההפיכה.
המציאות ההזויה הזו זכתה לביטוי אבסורדי בתחילת השבוע כאשר מורה ממחוז טרגוטלו נעצרה בחשד לחברות בארגונו של גולן, בעת שהייתה מאושפזת בבית החולים אחרי שילדה. ואם לא די בכך, סטודנטית בת 22 נעצרה רק משום שטביעות אצבעותיה התגלו על ספרים שנכתבו על ידי גולן ואשר התגלו בפח אשפה.
הרדיפה אחרי תנועת גולן לא נעצרת בגבולות טורקיה. הרשויות הטורקיות פעלו בקרב גורמים במדינות אחרות כדי שיסגרו מוסדות המזוהים עם המטיף הגולה. באפריל האחרון טען עורך דין בלגי בשיחה עם העיתון "דה סטנדרד" כי יש מסמכים שמעידים על כך שחברים במאפיה הטורקית רודפים אחרי פעילים בתנועת גולן כדי לפגוע בהם או כדי לחטוף אותם ולהעביר אותם לידי הטורקים.
בחודש שעבר פרסם מכון הסקר גאלופ את הדוח השנתי על התחושות העולמיות, שבוחן את המצב הרגשי של תושבים ב־142 מדינות ברחבי העולם. בסקר של השנה שעברה הודו מחצית מהטורקים בחיוב על השאלה "האם חייכת או צחקת הרבה אתמול?", אבל השנה עמד הנתון על 38% בלבד, שהציב את המדינה בחלק התחתון של הטבלה. לשם השוואה, בישראל ציינו 60% כי הם חייכו או צחקו.
"זה נכון שאנחנו מחייכים פחות ופחות. אני מבינה את זה בעיקר כשאני נוסעת לחו"ל", אומרת קארל ולנסי, הכתבת הפוליטית של העיתון היהודי "שלום" ופרשנית באתר החדשות T24. "המצב לא התחיל בניסיון ההפיכה אלא קודם לכן, כמו שהסקר מראה. אבל בכל זאת משהו השתנה: לפני ניסיון ההפיכה היו תנודות. עכשיו אין כל כך. זה הפך עובדה מוצקה".
בטווח שנה מאז ניסיון ההפיכה, ולנסי מבהירה עד כמה החיים הפכו מורכבים עבור אזרחי טורקיה, ובפרט עבורה כעיתונאית, שכעת עליה להיות זהירה יותר. "אנחנו חשים את ההידרדרות של הכלכלה. אנחנו רואים את החברים שלנו מתכננים להגר. אנחנו מבינים שיש פחות תיירים ברחובות. השמחה נעלמה", היא אומרת, "אבל זה לא רק בגלל ניסיון ההפיכה. היו גם פיגועי טרור איומים רבים. אנחנו חשים את מצב החירום, בעיקר בעקבות צווי החירום וההשלכות שלהם".
תקווה חדשה
למרות כל זאת התרחש ביום ראשון שעבר אירוע חריג שעשוי לתת תקווה מסוימת לעתיד, אפילו לנוכח התקדמות האוטוקרטיה של ארדואן. הכוונה למפגן עוצמה של האופוזיציה, שנועד לשלוח מסר חד־משמעי לשלטון: "אנחנו פה, ואנחנו לא מתכוונים לוותר על המדינה שלנו!".
ב־15 ביוני יצא מנהיג האופוזיציה, כמאל קיליצ'דראולו מהמפלגה הרפובליקנית, למה שנראה כמסע חייו. במחאה על עונש המאסר בן 25 השנה שנגזר על חבר מפלגתו, שהואשם כי סיפק לעיתונאים צילומים על משאיות של סוכנות הביון נכנסות לסוריה, ככל הנראה כדי להעביר אמצעי לחימה לפעילי ג'יהאד, הוא הוביל את "מצעד הצדק" מאנקרה לעבר איסטנבול. מה שהחל כמופע יחיד שלא זכה לתהודה רבה, הפך בהדרגה למצעד המוני. ככל שהפוליטיקאי בן ה־69 התקדם בדרך שמשתרעת על פני 450 קילומטר, כך הצטרפו אליו עוד ועוד צועדים, רבים מהם נושאים דגלי טורקיה, שלא הסתירו את מורת רוחם מהשלטון הנוכחי.
ביום ראשון, אחרי מסע של 25 יום שבמהלכם השיל שלושה וחצי קילוגרמים ממשקלו, הגיע קיליצ'דראולו לאיסטנבול. את הקילומטר האחרון הוא עשה לבדו, כאשר מסביבו ומאחוריו שוטרים ואלפי תומכים, ובידו שלט יחיד שעליו נכתב "צדק". לאחר מכן נערכה עצרת המונית בכיכר מלטפה בהשתתפות שני מיליון מפגינים, לטענת המארגנים (175 אלף לפי משרד המושל).
"היום האחרון של 'מצעד הצדק' הוא התחלה חדשה וצעד חדש. זה לא סוף המצעד. זה יום של שלום ורצון משותף לחיים", אמר קיליצ'דראולו בנאומו. "הם חשבו שאנחנו נגרום למהומה ונפרק דברים, אבל קיימנו את המצעד השקט ביותר בעולם".
"אנחנו נשבור את קירות הפחד", הצהיר מנהיג האופוזיציה. בין השאר הוא דרש להסיר את מצב החירום, להבטיח את עצמאות מערכת המשפט, להשיב לפרלמנט את סמכויותיו, לשחרר פוליטיקאים ועיתונאים עצורים, לסיים את העוני והאבטלה ולקדם מדיניות חוץ הוגנת ושלווה. בשלטון ניסו להמעיט בחשיבות ההפגנה, והטלוויזיה הממלכתית אף הקרינה בזמן האירוע שידור חוזר של עצרת של ארדואן. "תחת איזו הגנה הם צעדו אם לא תחת ההגנה של הממשלה שלנו", אמר השבוע ארדואן בטקס לציון שנה לדיכוי ניסיון ההפיכה. "האם הם צעדו? הם צעדו. אי אפשר לומר שאין ביטחון במדינה. הם אובססיביים לגבי מצב החירום, אבל הם לא היו צועדים בנינוחות אם לא היה מצב החירום".
ולנסי ציינה כי כבר עתה נראה שההפגנה הביאה לשינוי מהותי. "עבור אדם מבחוץ, טורקיה הפכה להיות ארדואן. אין אופוזיציה, אין קול אחר", אמרה. "מצעד הצדק הראה שיש קולות שונים בתוך טורקיה. חשוב מזה, זה היה מצעד שקט. אנשים מרקעים שונים הגיעו יחד כדי לבקש צדק, סיום מצב החירום. אני לא חושבת שזה יגרום למהפכה כלשהי, לא. אבל זה הפיח רוח חיים במפלגה הרפובליקנית, הפך אותה דינמית יותר וחיבר אותה לציבור. היא גם נתנה תקווה לאנשים, שכמו שהסקר הראה, שכחו כיצד לחייך".