הנשים הסעודיות יוצאות למאבק: "למה למלניה ואיוונקה מותר?"

הנשים הסעודיות יוצאות למאבק: בסוף השבוע התפרסמה קריאה לנשים הסעודיות לצלם את רגליהן החשופות ולהעלות את הצילום לרשתות החברתיות, תחת ההאשטאג "קמפיין צילום הרגליים". זאת כאות הזדהות עם הדוגמנית הצעירה הסעודית ח'ולוד אל־יאפעי, המוכרת יותר בשם "ח'ולוד", אשר הפכה בשבוע שעבר לאישה הסעודית המפורסמת ביותר בעולם.
 

ח'ולוד גרמה לסערה גדולה בממלכה כאשר פרסמה בסנאפצ'ט שלה צילומי וידיאו שבהם רואים אותה הולכת בפומבי במבצר בעיירה ההיסטורית אל־אשיקר, לבושה בחצאית מיני ובחולצה קצרה. 
 

הצילומים עוררו סערה ברשתות החברתיות, וכמה אזרחים קראו לרשויות לעצור מיד את הצעירה בגין "מעשיה הלא צנועים" והזכירו כי עונש המאסר על פגיעה בערכי הדת או במוסר הציבורי הוא חמש שנות מאסר ושלושה מיליון ריאל סעודי. מושל מחוז א־שקרא באזור הבירה ריאד, שבו נמצא הכפר אל־אשיקר, הורה למשטרת המוסר לעצור אותה מיד כדי להנמיך את גובה הלהבות. לעומת הגולשים הנזעמים, היו אחרים שיצאו להגנתה, תוך שהם עושים השוואה עם הגברים הסעודים, בעיקר האמידים שבהם, שמרשים לעצמם לנהוג בחופשיות בעודם בחו"ל.

הם מצלמים את עצמם עם בחורות זרות ומעלים את התמונות לרשתות החברתיות בלי חשש. אחדים מהמגיבים טענו ובתוקף כי ח'ולוד היא בכלל ממוצא תימני ולא סעודי, ולכן היא מרשה לעצמה להצטלם בצורה חשופה כזו. 
 

בעקבות הסערה עצרו הרשויות את הדוגמנית הצעירה. היא נחקרה במשך כמה שעות ולאחר מכן שוחררה, בלי שהואשמה בדבר. בחקירתה סיפרה כי היא ביקרה במצודה בכפר אל־אשיקר בליווי בן משפחה, גבר מהמעגל הקרוב. לטענתה, הסרטון הופץ בחשבון אחר בלי ידיעתה.
 

בסעודיה, שמתנהלת לפי חוקי השריעה, על נשים נאסר לנהוג או לצאת החוצה בלי ליווי של בן משפחה מהמעגל הקרוב. זכויות הנשים בממלכה הם אחד הנושאים הבוערים ביותר ברשתות החברתיות, ורק לאחרונה התאפשר לבנות להתעמל בבתי ספר ממשלתיים, שהם בתי ספר לבנות בלבד. 
 

מעצרה של ח'ולוד הכעיס את הפמיניסטיות הערביות, שקראו לחופש לבוש וציינו כי לא מדובר בפשע. "לו הייתה זו אישה זרה, אף אחד לא היה מתעניין בלבוש שלה, אלא היו משבחים אותה על יופייה ועל גופה", כתבה אחת מהן, ואחרות הזכירו את הביקור של דונלד טראמפ בממלכה.

"מלניה ואיוונקה טראמפ לא כיסו את הראש או לבשו עבאיה, ובכל זאת ישבו עם בכירי הממלכה", טענו. לאחר תחילת קמפיין צילום הרגליים, צעירות ערביות העלו את תמונות שוקיהן החשופות לרשת, אולם רק שתיים מהן העזו לפרסם את התמונה בחשבון האמיתי שלהן. 

 

הסערה סביב הר הבית מקבלת ביטוי בכל העיתונים בעולם הערבי, שקוראים ל"זעם למען אל־אקצה", ומבליטים את הדאגה של ישראל מההתפתחויות האחרונות בירושלים.
 

העיתון המצרי "אל־וואפד" ("המשלחת") הדגיש כי "הפלסטינים ממשיכים להגיע אל ירושלים הכבושה ביום שישי", והאשים את צה"ל ב"המשך הפגיעה במקום השלישי בקדושתו לאסלאם".
 

העיתון "פלסטין" היוצא ברצועת עזה ציטט את דובר חמאס שאמר: "ההתנכלות למסגד אל־אקצה מביאה אותנו לאחריות דתית, לאומית והיסטורית. על העם שלנו בגדה הכבושה להיענות לקול הקורא למען הזכות והחובה, מאחר שהם מהווים את חוד החנית בהגנה על האומה ועל המקומות הקדושים לה".
 

בעיתון "אל־רד" ("המחר") הירדני כתב עיסא א־שועייבי כי "אל־אקצה היה פתיל הפיצוץ לכל המאבקים באדמות הפלסטיניות ההיסטוריות", ואסעד תלחמי כתב ב"אל־חיאת" ("החיים") הלונדוני, כי "צבא הכיבוש הכריז על כוננות גבוהה, הציב חמישה גדודים במצב חירום ואף ביטל את החופשות של חייליו".
 

ב"אל־קודס אל־ערבי" גינה עימאד שקור את ממשלת ישראל "ימנית קיצונית וגזענית, שהפכה את הפיגוע במסגד אל־אקצה לתירוץ להתנכלות נוספת בפלסטינים ולהצרת צעדיהם, ואף התקדמה צעד רחב בתוכנית שלה להפוך את ירושלים הערבית, ואת כל פלסטין, לאדמה שבה מגרשים את בעליה האמיתיים".
 

בעיתון "אל־ח'ליג'" ("המפרץ") היוצא באמירויות, כתב מוחמד א־סעיד אדריס על המפגעים מאום אל־פחם, "החלום שלהם היה פשוט: שבדמם ובנשמתם הטהורה יסירו את ערימת החלודה מהמורל הערבי, למען ירושלים ומסגד אל־אקצה, בתקווה לאינתיפאדת אל־אקצה חדשה". 
 

בעיתון "אל־ערב" ("הערבים") הלונדוני כתב עלאא אבו עאמר, במה שהוא מכנה "המערכה על ירושלים", כי "העם הפלסטיני יוכל באמצעות ההתנגדות שלו להכריח את האויב לחזור בו, ולהפוך את השערים האלקטרוניים ומצלמות המעקב לדבר מהעבר. אין ספק שהפלסטינים יסירו אותם. ואז, ובתנאי שתהיה אחדות בין ההנהגה לעם, יעצרו את כל התוכניות שמטרתן לחסל את הסוגיה הפלסטינית באמצעות עסקאות ערביות־ישראליות בחסות אמריקאית".
 

שלושת העיתונים הפלסטיניים "אל־קודס", "אל־חיאת אל־ג'דידה" ("החיים החדשים") ו"אל־איאם ("הימים"), הבליטו בעמודיהם הראשיים שמספר ההרוגים עלה לארבעה, סיקרו את המשך העימותים והתמקדו באזהרת שב"כ מפני אינתיפאדת סכינים חדשה ו"הבלבול שגרמו ההמונים לכוחות הביטחון בישראל", לדבריהם.
 

רג'אב אבו סרייה קבע ב"אל־איאם" כי "לא ניתן להגיע לפתרון מדיני עם הימין הישראלי, ואולי עם ישראל כולה. ישראל יכולה לחשוב, בניגוד לכל העולם, שהיא יכולה להשתחרר מפשע הכיבוש של אדמותיהם של אחרים". הכותב הפלסטיני מוסיף כי "ישראל פתחה את שערי הגיהינום באמצעות שעריה האלקטרוניים, ואין פתרון זמני מלבד הסרתם ופתיחת שערי ירושלים בפני המתפללים המוסלמים, ואין פתרון קבע מלבד סיום כיבוש ישראל לירושלים, וסיום שליטתה הביטחונית על אל־חראם א־שריף". 
 

לילה חאפז כותבת בעיתון "אל־אהראם" המצרי כי "הפרויקט הציוני נמשך", וטוענת כי "הסיפורים שהעולם מחוץ לישראל אינו מכיר ממשיכים להגיע, והם מספרים ששלטונות הכיבוש ממשיכים לחנוק כל רצון של האזרחים הפלסטיניים להיאבק".
 

"אל־אחבאר" הלבנוני מכנה את הפלסטינים "שומרי ירושלים", ותמונה של רעול פנים מיידה אבן לעבר כוחות הביטחון מעטרת את העמוד הראשי של העיתון המקורב לחיזבאללה. "זה נראה כמו אינתיפאדת אל־אקצה 2000", כותב העיתון. "פלסטין הקריבה שלושה שהידים ומאות פצועים בעימותים שהחלו מירושלים, עברו בגדה והגיעו עד עזה".