"הנשכחים": בצרפת מתקשים לעכל את התאבדויות החיילים שחוו טרור

זו הייתה המשימה הראשונה בשירותו הצבאי של טוראי ק’ בן ה־26, וכפי שהתברר באופן טרגי, גם האחרונה. בערב השבת שעברה נמצאה גופתו מוטלת בשלולית דם באולם שהפך למעון הזמני לחיילי משמרות אבטחת הציבור בבניין משרד ההגנה ברובע השביעי של פריז. חבריו, שחזרו איתו מסיור ושמעו את קול הירי מנשקו האישי, רובה הסער פאמאס רב־העוצמה, מיהרו אל החדר ומצאו אותו עדיין נושם. אבל הצוות הרפואי שהוזעק נאלץ לקבוע את מותו. "עוד מוקדם מדי לקבוע מהן הסיבות שדחפו אותו לצעד הקיצוני הזה״, אמר קולונל בנואה ברולון, ראש שירותי התקשורת של חיל היבשה, והחקירה הועברה לידי המשטרה.

טוראי ק’, שהתנדב לצבא בסוף 2016, היה בשנת השירות הראשונה שלו בצבא צרפת. לאחר הטירונות, שאותה סיים בהצטיינות, הוא הוצב בפלוגה החמישית בגדוד הרובאים הראשון הצרפתי המהולל. אבל המשימה הראשונה שלו לא הייתה לצאת למלחמה באויב האסלאמי האכזר במדבריות צ’אד או על גדת הנהר בעיראק, אלא לצאת בנשק שלוף לסיבובים עם חבריו ליד מגדל אייפל או שער הניצחון ולשלוח מבטים לצדדים ולתוך המון התושבים והמבקרים, כדי לגלות תזוזה חשודה או מחבל חורש מזימות.

ק’ לא היה נשוי ולא היו לו ילדים. ״המשימה הראשונה שלנו היא לעזור למשפחתו שגרה בדרום־מזרח צרפת״, אמר מפקד היחידה שלו, קולונל טרוהל,

והוסיף כי ״השליחות שלנו נמשכת״.

טוראי ק’ הוא החייל השלישי המשתתף במבצע ״זקיף״ ששלח יד בנפשו מאז תחילת הפעלת החיילים לאבטחת הציבור אחרי מתקפת הטרור בינואר 2015. אבל ממשרדה של שרת ההגנה פלורנס פארלי נמסר כי ״כל עוד לא התבררו הסיבות, איננו רוצים שיקשרו את האירוע לפיגועי הטרור ולוויכוח על תקציב הביטחון״. ביוני 2016 התאבד חייל, גם הוא בן 26, בירייה במרתפי בית הכלבו ״גלרי לאפייט״, שאותו אבטח עם חבריו. שישה חודשים אחר כך התאבד חייל אחר בבניין בית החולים הצבאי לשעבר ״ואל דה גראס״, שם שוכנו החיילים.

כולאי ברקים

בשבת האחרונה, בכיכר האינווליד, ליד משכן המטה הכללי של צבא צרפת, כמה מאות מטרים ממקום האירוע הטאגי, התאספו כמה מאות אנשים להפגנה שתוכננה ביוזמת הארגון ״נשות החיילים הזועמות״. לדברי המארגנות, ההפגנה נועדה לעורר את דעת הקהל כלפי ״גוף ממלכתי בצרות״, כלומר צבא צרפת.

לטיסיה, אשת חייל העומדת בראש הארגון, דרשה, בין היתר, טיפול טוב יותר בסימפטומים פוסט־טראומטיים שמתגלים אצל החיילים, דבר שלא חדר עדיין לתודעה ולהרגלים של ראשי מערכת הביטחון וצבא צרפת. דומיניק, שמתגוררת בצפון צרפת, סיפרה שראתה את בעלה בסך הכל למשך פחות מחצי שנה בשלוש השנים האחרונות. לורנס, אמו של חייל שהשתתף במבצע ״זקיף״, סיפרה שהוא וחבריו התגוררו במעין סקווטים בלי מים וחשמל וזכו לכריך סלאמי בתור ארוחת חג המולד. ״בצבא מתייחסים לחיילים במשימות אבטחה בבוז ובזלזול״ אמרה בכעס. ״קוראים להם ‘הנשכחים’״.

פיגוע הדריסה שהתרחש ב־9 באוגוסט בפרבר לבלואה פרה, בסמוך לפריז, ובו נפצעו שישה חיילים, שלושה מהם באורח קשה, החזיר למוקד הדיון הציבורי והפוליטי בצרפת את הוויכוח על עצם הצורך במבצע האבטחה הצבאי נגד הטרור, שבמסגרתו גויסו חיילים ברחבי צרפת למשימה. הפיגוע האחרון היה הפעם השישית שבה פעולת טרור אלימה כוונה ישירות נגד משמרות האבטחה, בלי להזכיר אינספור היתקלויות והפגנות עוינות שלא הפכו לפיגוע. כך נוצר מצב שבמסגרתו החיילים, שצריכים לשמש לאוכלוסייה מעין אפוד מגן, הפכו לאלה שסופגים את הפגיעה ואף הופכים ליעד שלה.

זה זמן שפוליטיקאים - במיוחד מהימין - ואנשי צבא תוהים על התועלת שבהחזקת מערך האבטחה הזה על רקע הקיצוצים בתקציב הביטחון, ובשעה שצרפת נלחמת בכמה חזיותות ברחבי העולם. לדברי חוקר המכון הצרפתי ליחסים בינלאומיים, אלי טננבאום, מאז שהחלו בפעילותם, חיילי מבצע ״זקיף״ הם קורבן לחמש תקיפות לפחות ביום, ברובן מילוליות, אך לפעמים גם פיזיות. הם סופגים את רגשי העוינות של חלק מהאוכלוסייה, בעיקר בריוני הפרברים, המהגרים המוסלמים, גורמים פציפיסטיים ואלה הרואים במצב החירום פגיעה באושיות הדמוקרטיה. כפי שהראו התקיפות החבלניות במוזיאון הלובר, בשדה התעופה אורלי או בפרבר לבלואה פרה, כוחות הביטחון עצמם הם שהפכו מטרה לפורעים.

״פרט להצבת כוח צבאי לחיפוי במרחק ניכר מהמשטרה, שפעלה נגד המחבלים באולם הבטקלאן בפיגועי נובמבר 2015 בפריז ובמקרה נוסף, כוחות הצבא עסקו בלעדית בלהגן על עצמם״, אומר טננבאום. ״יגידו מה שיגידו משרד ההגנה והפיקוד הבכיר, החיילים הם תחת הפיקוד ומסייעים לכוחות המשטרה, שהם בעלי הידע והניסיון לפעולה בתנאים אלה. סמכויותיהם מוגבלות מאוד, והם מסתפקים בנוכחות מינימלית לצורכי הרתעה״. לדבריו, שליחות זו של הרגעה פסיכולוגית - נכשלה.

ההיסטוריונית שרון בנדיקט, המתמחה ביחסי צבא וחברה, טבעה עבור יחידות ה״זקיפים״ האומללות את המונח "כוח כולא ברקים״. ״לא נוכל יותר לעצום את העיניים מול העובדה שפיזרנו בשטח המדינה מטרות לפעולות עוינות״, היא אומרת. ״האם נוכל לטעון שהן מגנות בכך שהן מושכות אליהן את האש? עלינו להודות בכך שה’זקיפים’ מושכים את הברקים. וגם אם יש עניין פוליטי בהמשך הצבתם, אסור לנו לעצום את העיניים״.

לפי היגיון זה, בפיגוע בפרבר לבלואה פרה, למשל, אפילו תפקיד "כולא הברקים״ לא עבד. חיילי האבטחה עברו אימונים שבהם הוסבר להם מה מותר ומה אסור להם לעשות בתפקידם, בניגוד לכללים בשדה הקרב. במקרים שהותקפו דווקא הצליחו לנטרל בדרך כלל את התוקפים בלי לפגוע בשלום הציבור או בעקרונות הדמוקרטיה, אולם למעשה אסור להם לעשות כמעט דבר. ליד אולם הבטקלאן נאסר עליהם לירות ״כל עוד לא נוצרו תנאי פתיחה באש״. ראשת ארגון ״נשות החיילים הזועמות״ טענה כי רבים מאלה שהיו אז במקום נפגעו באופן פסיכולוגי ולא התאוששו עד היום, משום שהם חושבים שהיו יכולים להציל אנשים מן הטבח.

המומחה הצבאי, גנרל ונסן דפורט, אומר שהפתרון הטוב ביותר הוא לשים קץ למבצע ״זקיף״, שהפעלתו פוגעת בתפקודו של כלל הצבא. ״על הצבא למצוא מחדש את הדרך לאמן את החיילים למשימות הקרב האמיתיות המצפות להם, וזה לא המצב היום״. הוא אומר אבל מודה: ״להוציא אנשים אלה כך סתם מהמחזור - זהו מבצע פסיכולוגי ופוליטי מסובך״. לכן רוב המתנגדים מציעים בשלב ראשון לשנות את פריסת הכוחות וחלוקתם בתוך הצבא. מפקד צבא היבשה, הגנרל ז’אן פייר בוסר, תומך בהשארתם של 3,000 חיילים בלבד בתפקידי אבטחה, בעוד ש־3,000 נוספים יהיו במילואים ועוד 3,000 חיילים יתאמנו לפעולה על סמך תסריטים של מצבי משבר בלתי צפויים.

השלכות קשות

נשיא צרפת עמנואל מקרון הבטיח לבחון מחדש לעומק את המצב ואת מערך כוחות האבטחה, אבל, כדרכו, לא פירט כיצד יעשה זאת. בינתיים עסוק מקרון ביישוב ההדורים עם הצבא בעקבות צעד שעלה לו, כנראה, בחלק מההידרדרות חסרת התקדים בפופולריות שלו – 24% בחודשיים: הדחתו בחודש יולי, כמה ימים אחרי החג הלאומי שהוא גם חג הצבא הצרפתי, של הרמטכ"ל גנרל פייר דה וילייה. הגנרל פוטר לאחר שמתח ביקורת פומבית חריפה על הכוונה לקצץ 850 מיליון יורו מתקציב הביטחון השוטף. גנרל דה וילייה אמר בשפה צבאית בעדות בוועדת הביטחון של הפרלמנט שלא ייתן לממשלה "לדפוק אותו בתקציב", והדברים דלפו לתקשורת.

בעקבות כך, בנאום פומבי בפורום צבאי הכריז מקרון שהוא־הוא מפקד הצבא (על פי החוקה), ובראיון עיתונאי אמר שאם יש מחלוקת בין הרמטכ"ל לממונה עליו - על הרמטכ״ל ללכת. וזה אכן מה שעשה דה וילייה אחרי כמה ימים. אנשי הממשל של מקרון אמרו כי תם העידן שבו הייתה לראשי הצבא מילה בענייני פוליטיקה, כולל זו הצבאית. לטענתם, לא יהיה יותר משא ומתן עמם בענייני תקציב ועניינים אחרים. מקרון, שמעולם לא שירת בצבא, ביקר בבסיס חיל האוויר בבגדי טייס קרב, ובציבור ובתקשורת הגיבו על כך בלגלוג. אבל גם ההתנגשות הזו ואפילו ההבטחה להגדיל בשנה הבאה את תקציב הביטחון (ל־34.2 מיליארד יורו) אינן מכסות על ההשלכות הקשות של מגבלות התקציב על ציודו של צבא צרפת ועל תנאי השירות בו.

צבא צרפת מיצה את התקציב שלו, כשמבצע ״זקיף״ גזל, על פי המקטרגים, חלק ניכר ממקורותיו. החיילים הצרפתים נצלים בתוך משוריינים מיושנים בשמש של מרכז אפריקה, ובניגוד לכללים הם משרתים יותר מ־250 יום בשנה הרחק מבסיסיהם וממשפחותיהם. אפילו אם בעקבות הפיגועים נשמעו קולות שקראו להחזיר את שירות החובה כדי להגביר את תחושת ההזדהות הלאומית, צבא צרפת הוא היום צבא מקצועי מן העסוקים ביותר בעולם. לדעת רבים, בצבא מקצועי אין מקום להתארגנות לא מקצועית כמו מבצע ״זקיף״, המושמץ יותר ויותר.