שמה של הסמל למאבק לא אלים הוכתם: מדוע מנהיגת מיאנמר מעלימה עין מהטבח?

אפשר לתאר את זה כסיפור של עלייה ונפילה, של הפכפכות הטבע האנושי, אבל זה כנראה בעיקר סיפור של שתיקה ועצימת עיניים. במשך עשרות שנים נלחמה אונג סן סו צ'י, מנהיגת מיאנמר הנוכחית, בדיקטטורה הצבאית במדינתה, בורמה לשעבר. היא העבירה שנים רבות במעצר בית, תוך שהיא קוראת למאבק לא אלים, כמו אביה הרוחני ואבי הודו המודרנית מהטמה גנדי. אבל כיום, שנים לאחר שניצחה במאבקה, הביאה לרפורמות דמוקרטיות במדינה ואף הפכה לשרה הממונה על מועצת הנשיאות, ראשת הממשלה בפועל, בעולם מתקשים להבין כיצד כלת פרס הנובל לשלום לשנת 1991 שותקת בעוד צבאה מבצע טבח בממדים עצומים בבני הרוהינגיה, המיעוט המוסלמי במדינה הבודהיסטית.

התמונות הקשות שהגיעו בשבועות האחרונים מחבל רקהין במיאנמר, שבו מתגוררים בני הרוהינגיה, ובהן נראים פליטים בורחים מבתיהם וכפרים שלמים שהועלו באש - החרידו את העולם. על פי נתונים שסיפקה סוכנות הסיוע לפליטים של האו”ם, החל מ־25 באוגוסט, 270 אלף פליטים רוהינגים נמלטו ממיאנמר לבנגלדש השכנה. דובר הסוכנות, ויליאם ספינדלר, אמר כי לפחות 1,000 בני אדם נהרגו בשבועיים האחרונים, אך ציין כי “בסבירות גבוהה המספר הזה נמוך בהרבה מהמספר במציאות”, והסביר כי לסוכנות קשה לאמת את הנתונים “בשל חוסר יכולתה להגיע אל השטחים שמושפעים מהמצב”.

גם הפליטים שנמלטו לבנגלדש מספרים על מעשי זוועה המוניים, ובהם רצח של אזרחים, אונס קבוצתי והריסת כפרים שלמים. “אחי נרצח, החיילים שרפו אותו עם הקבוצה שאיתה היה”, סיפר, למשל, עבד אל־רחמן לארגון זכויות האדם “הבטיחו זכויות” הפועל באזור, והפנה אצבע מאשימה לעבר צבא מיאנמר. “בגיסתי ירו באקדח, ומצאתי את גופות שני האחיינים שלי אחרי שכרתו את ראשיהם, אחד היה בן 6 והשני בן 9 בלבד”.

“אין יותר כפרים, אף אחד לא נשאר”, הוסיף ראשיד אל־אחמד לאחר שצעד ארבעה ימים מכפרו. “אין גם אנשים יותר, הכל אבד”. שומר משמר הגבול של בנגלדש אמר: “זה שובר את כל שיאי אובדן האנושיות”. בנגלדש אף דיווחה שהצבא המיאנמרי החל להניח מוקשים בסמוך לגבול בין המדינות, והודיע כי בכוונתו להגיש תלונה לאו”ם בשל פעילות זו.

שומרי משמר הגבול סיפרו גם על הקשיים של הפליטים להגיע לבנגלדש ממיאנמר, מסע קשה שכולל את חציית נהר הנאף שמסמן את הגבול בין שתי המדינות. “סירות מתהפכות פה מהיום הראשון למשבר הפליטים”, סיפר אחד השומרים, “לאזור הדרום נסחפו 60־65 גופות. אף אחד לא בא לאסוף את הגופות הללו. יש פליטים במצב קשה מאוד. הם מגיעים אחרי צעידה של חמישה ימים ובקושי מזהים את קרוביהם”.

הדייגים בנהר מנצלים את מצבם הקשה של הפליטים וגובים מהם סכומי עתק תמורת מעבר בספינות הלא בטוחות. עדים מספרים כי הדייגים גובים 250 דולר עבור כל אדם שאותו מעבירים את הנהר, ולפעמים הם מעמיסים פי שניים או שלושה מכמות האנשים שסירות הדיג הפשוטות יכולות לשאת.

בינתיים, המורדים הרוהינגים, שמתקפתם הציתה גל אלימות נגד בני הרוהינגה במדינה, הכריזו אתמול על הפסקת אש בת חודש במטרה לסייע לנפגעים וביקשו מממשלת בורמה להכריז על הפסקת אש גם מצדה, אך טרם נענו.

נאום מכונן

צ’י נולדה בשנת 1945 לגנרל אונג סן ולדיפלומטית הבורמזית קין צ’י. אביה היה ממובילי השיחות לעצמאות מיאנמר מידי השלטון הבריטי, אך נרצח במהלך תקופת המעבר לשלטון עצמאי בשנת 1947 על ידי מתנקשים מקומיים. לאחר ההתנקשות עברה צ’י לגור עם אמה בניו דלהי, שם האם שירתה כשגרירה ובה התחנכה. לאחר סיום התואר בהודו, עברה צ’י לאנגליה, שם המשיכה את לימודיה וסיימה תואר שני בפילוסופיה, מדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטת אוקספורד. אחרי לימודיה היא החלה לעבוד באו”ם, ובשנת 1971 נישאה לד”ר מייקל אריס, חוקר לענייני טיבט.

בשנת 1988 עברה אמה אירוע מוחי, וצ’י חזרה לארצה כדי לעזור בטיפולה. זו הייתה שנה סוערת וקשה במיאנמר. המונים יצאו לרחובות ומחו נגד השלטון הצבאי במדינה, שהחל בשנת 1962 ונשא באופן אירוני את השם “מועצת המדינה לשלום ולפיתוח”. בחודש אוגוסט נשאה צ’י נאום מכונן למרגלות האתר הבודהיסטי המקודש ביותר במדינה, פגודת שוודגון, שבו אמרה כי “כבתו של אבי איני יכולה להיוותר אדישה אל מול פני המציאות". שם היא קראה לרפורמות דמוקרטיות במדינה.

לאחר שצ’י הפכה למנהיגת האופוזיציה במדינה ונשלחה למעצר בית, התקיימו ב־1990 בחירות במדינה, שבהן מפלגתה של צ’י זכתה ב־392 מבין 492 מחוזות הבחירה במדינה. אלא שהשלטון הצבאי התעלם מהבחירות הללו. במהלך 15 שנות מעצר הבית שלה זכתה צ’י, בין היתר, בפרס נובל לשלום, במדליית החירות הנשיאותית ובמדליית הזהב של הקונגרס מארצות הברית.

באפריל 2012, שנה וחצי לאחר ששוחררה ממעצר הבית, התקיימו במדינה בחירות, והפעם המשטר הצבאי קיבל את תוצאותיהן. מפלגתה של צ’י זכתה ב־43 מחוזות מתוך 44 שבהם התמודדה, וצ’י עצמה מונתה לעמוד בראשות הוועדה הפרלמנטרית לפיקוח על שלטון החוק. בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר 2015 היא הפכה לאחד האנשים החזקים במדינה, כאשר מפלגתה זכתה ביותר מ־80% מקולות העם וברוב בפרלמנט (ש־25% מהמושבים בו שמורים לצבא).

עם זאת, מה שהיה נראה רק כשנתיים כסיפור הצלחה וצמיחה של דמוקרטיה חדשה, קיבל החל מסוף שנת 2016 תפנית אלימה ומדממת במיוחד: אף ששורשיהם באזור הם בני מאות שנים, נחשבים בני הרוהינגיה על ידי מיאנמר הבודהיסטית למהגרים ואינם זכאים לקבל אזרחות או להצביע בבחירות. באוקטובר האחרון החלה קבוצת טרור בשם צבא ההצלה הרוהינגי (ARSA) לתקוף עמדות במערב המדינה. בתקיפות נהרגו תשעה אנשי משטרה, ותחמושת ונשק נגנבו. בתגובה לכך, החל הצבא בפעולות תגמול קשות נגד המיעוט הרוהינגי.

גם לפני האירועים האחרונים חי המיעוט הרוהינגי במדינה, שמונה כמיליון ו־300 אלף איש ומהווה כ־4% מהאוכלוסייה, תחת אפליה חמורה, אלא שמינויה של צ’י היה אמור להבטיח לו אופק אחר. במהלך האירועים האחרונים עד כה קולה של צ’י לא נשמע, והמשרד שבראשו היא עומדת אף פרסם ברשתות החברתיות חומרי הסתה ואמירות גזעניות כלפי הרוהינגים. צבא מיאנמר הכחיש כי הוא מבצע פשעים וטען כי אין ראיות למקרי אונס שחייליו ביצעו. במיאנמר תיארו את הפעילות שהם מבצעים במערב המדינה כמלחמה נגד טרור ואף ביקשו מאזרחי המדינה “להימנע מהפצת מידע שגוי, שעלול לפגוע ביחסי מיאנמר עם מדינות אחרות”.

גם כאשר התייחסה צ’י למשבר, בפגישתה עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, שני הצדדים אומנם הביעו את דאגתם מ”האלימות הקשה” בחבל רקהין, אך לא הזכירו את הטענות לרדיפת המוסלמים במדינה. צ’י אף הודתה להודו על תמיכתה במה שהיא הגדירה כ”איום הטרור” שמולו ניצבת, כביכול, מיאנמר. לאחר הפגישה הזכירו רבים כי בשנת 2002, כשמודי כיהן לראשונה כראש ממשלת הודו, התרחשו בהודו מהומות שבהן הותקפו אזרחים מוסלמים במדינתו על ידי אזרחים הינדים והסתיימו במותם של בין 900 ל־2,000 מוסלמים במדינה. רבים האשימו את מודי עצמו, שידוע בשימוש ברטוריקה אנטי־מוסלמית, בהעלמת עין ממעשי הטבח בבני המיעוט המוסלמי.

"מחיר גבוה מדי"

אל מול השתיקה של מי שנחשבה שנים רבות כסמל לזכויות אדם, ואף התבטאה בעבר בעד זכויות בני הרוהינגיה, פעילי זכויות אדם רבים מטיחים ביקורת קשה. חלקם אף קוראים לשלול מצ'י את פרס הנובל שהוענק לה. אחת הבולטות שבהם היא הפקיסטנית מלאלה יוספזאי, כלת פרס נובל הצעירה ביותר, שנורתה בעבר בידי הטליבאן. “בשנים האחרונות גיניתי פעמים רבות את היחס המביש והטרגי אל בני הרוהינגיה. אני עדיין ממתינה לכלת פרס נובל אונג סן סו צ’י שתעשה זאת גם כן”, אמרה יוספזאי. “ראיתי היום תמונות של ילדים שנרצחו על ידי כוחות הביטחון של מיאנמר. הילדים האלה לא תקפו אף אחד, ועדיין בתיהם נשרפו עד אפר”.

גם הארכבישוף דזמונד טוטו, חתן פרס נובל הדרום־אפריקאי שנלחם במשטר האפרטהייד, הזהיר כי המצב במיאנמר מתקרב לרצח עם, ואמר כי המראות במדינה המזרח־אסייתית מזכירים את המראות מרואנדה, דרפור, בוסניה וקוסובו. “כיום אני זקן וחלש, פרשתי באופן רשמי מענייני מדינה, אך אני שובר את שבועת השתיקה שלי בנוגע לענייני ציבור מתוך צער עמוק על מצוקת המיעוט המוסלמי במדינתך, הרוהינגיה”, כתב טוטו במכתב ששלח לצ’י ופרסם גם בחשבון הטוויטר שלו. “אם המחיר הפוליטי לעלייתך לשלטון הוא שתיקה אל מול מה שאנשים קוראים לו טיהור אתני ואף רצח עם, המחיר הזה גבוה מדי. מדינה שנלחמת באזרחיה היא לא מדינה חופשית. זו פחדנות מצד סמל של צדק להוביל מדינה כזו”.

למרות הקריאות שנשמעות בגנות התנהלותה של צ’י, גונר סטאלסט, חבר לשעבר בוועידת פרס נובל לשלום, כבר הבהיר כי הפרס שהוענק לה לא יישלל. “פרס נובל לשלום מעולם לא נשלל מאדם, והוועדה לא מגנה את חתניה”, אמר סטאלסט. “אנחנו מכריזים על אדם כחתן הפרס ולא כעל קדוש. לאחר שהתקבלה ההחלטה והפרס הוענק, אחריות ועדת נובל מסתיימת”.

אך גם אם פרס נובל ושאר פרסיה של צ’י יישארו על המדף, שמה של מי שסימלה לעולם מאבק לא אלים - כבר הוכתם לעד.