העיתונים הערביים המשיכו לדון בסוף השבוע בהסכם הפיוס בין פת”ח לחמאס, בחסות הממשלה המצרית. מה שהודגש בכלי התקשורת היה התפקיד שמילאה מצרים בסיום הפילוג שנמשך כעשור, וכן הסיבות לחתימת חמאס על ההסכם.
בעיתון “פלסטין אל־יום” (“פלסטין היום”) התייחס טלאל עוכל לחלק של חמאס בהסכם וכתב כי “חמאס מתפייס עם ההיסטוריה”. הוא הוסיף כי “אין מקום לתחרות על הייצוגיות והלגיטימיות. היה על הארגון לחפש את הדרך הטובה והקצרה ביותר להשיג שותפות פוליטית עם הגוף הלאומי, כשהוא משתלב בתוכו, מה שהופך את הפיוס הנוכחי להיסטורי מבחינת חמאס, ולחלק מהבנייה מחדש ובניית המצב הפלסטיני”.
נביל עמרו, בכיר פת”ח, כתב בעיתון הלונדוני “א־שארק אל־אווסט” (“המזרח התיכון”) כי חמאס בחר לבקש כרטיס כניסה למועדון הערבי המתון בעצם חתימתו על הסכם הפיוס בקהיר. “כאשר עוקבים אחר התנהלות חמאס ושפתו הפוליטית, כמו גם התהפוכות מבחינת הברית שכרת, אנו מבחינים שחמאס השתנה ומצא את עצמו לבסוף נאלץ להציג מועמדות למחנה המתון בעולם הערבי, דרך השער הרחב – מצרים”.
עמרו הוסיף כי “כאשר סופה חזקה מתנגשת בספינה קטנה, מומחיות הקברניט היא בהורדת עומס היתר. הספינה של חמאס ברצועת עזה מלאה בעומס יתר. ראשית, יש להיפטר מעזה”.
העיתון “אל־קודס” המזרח־ירושלמי כתב במאמר מערכת כי השיחות בקהיר היו חיוביות: “מצרים ממלאת את תפקידה ברצינות ובאחריות, לפי מקורות שונים, והיא הציגה מסמך שבו 22 סעיפים שכולל את כל הפרטים, הסוגיות והדרישות לשלב הבא. היא הזמינה את כל הפלגים לכינוס בתוך חודש כדי שההסכם יהיה כולל”.
בכותרת הראשית שפרסם אתמול הדגיש העיתון את דברי מנהיג חמאס, אסמעיל הנייה, שלפיהם ארגונו מוכן ליישם את הסכם הפיוס. עדלי סאדק כתב בעיתון הלונדוני “אל־ערב” (“הערבים”) כי “מה שהושג עד כה, למרות הכלליות שבו, מרחיב את מרחב התמרון למצרים, עונה על הצרכים הביטחוניים והפוליטיים שלהם, נוכח העובדה שההסכם מאפשר להם נוכחות ברצועת עזה והופך אותם לצד בהתפתחויות. זה בעיקר מאפשר להם להטיל מצור על הטרור בסיני”.
גם העיתון המצרי “אל־אהראם” (“הפירמידות”) העלה על נס את התפקיד שמילאה קהיר בהסכם: “המאמצים המצריים האמינים להשגת פיוס בין הארגונים פת”ח וחמאס הביאו לסלילת הדרך בפני ממשלת הפיוס הלאומי למלא את תפקידה בניהול ענייני הרצועה. מדובר בצעד חשוב באחדות העם הפלסטיני, סגירת המחלוקת שנמשכה שנים ותחילתו של שלב חדש של שיתוף פעולה ותיאום המאמצים”.
העיתון העומאני “אל־ווטן” ("המולדת") כתב במאמר מערכת שהפיוס “מניח את הסוגיה הפלסטינית על הדרך הנכונה”. במאמר נכתב עוד כי “החגיגות העממיות שראינו ברצועת עזה, כולל חלוקת סוכריות ברחובות, הן הביטוי האמיתי והכן לרצון העם הפלסטיני בסיום הפילוג המר, תוך אמונה שהשחרור הלאומי והשבת הזכויות הנגזלות מצריכים מאבק והתנגדות תוך פיוס פלסטיני, שמגן על הזכויות הפלסטיניות”.
רוקד על שתי חתונות
סיפור נישואים יוצא דופן מעסיק ומסעיר בימים אלה את הרשתות החברתיות במצרים, והוא עורר תדהמה בקרב גולשים רבים בארץ הנילוס. במרכז הסיפור עומד מועתז הילאל, הגבר הפוליגמי המפורסם במצרים, שהצטלם לאחרונה ביום כלולותיו לצד אשתו השנייה, וגם לצד אשתו הראשונה, שנתנה את ברכתה למהלך.
“האישה האמיצה הזו, שעלתה ובירכה את בעלה ואשתו השנייה, היא חכמה מאוד”, כתב אחד הגולשים. אחר תהה: “מדוע הוא התחתן בשנית, כאשר אשתו הראשונה היא חלומו של כל גבר?” אחרים כתבו כי “יכול להיות שהאישה הראשונה היא עקרה או שבשל סיבות רפואיות הוא נאלץ להתחתן שוב”.
אלא שהבעל הילאל חשף בסוף השבוע עובדה שנעלמה מעיני כולם: הוא סיפר כי בניגוד לשמועות, אשתו הראשונה, המכונה “אום מרוואן”, אינה עקרה, והיא ילדה לו ארבעה ילדים – ולמרות זאת היא באה לחגוג עמו את נישואיו השניים.
לדבריו של הילאל, הסיבה לנישואיו בשנית היא רצונו להביא ילדים רבים לעולם, לנוכח ניסיונם של משרדי הרווחה במצרים להגביל את הילודה במדינה שמספר תושביה הגיע עד לכ־100 מיליון. “אשתי הראשונה לא הסכימה שאתחתן בשנית, אך שכנעתי אותה”, סיפר הילאל בשיחה טלפונית עם העיתונאית המצרית ראשא נביל בתוכנית הטלוויזיה “שיחה נוספת”. “אני יודע שלו הייתי מסתובב בכל העולם, לא הייתי מוצא אישה כמו אום מרוואן”.
על פי ההלכה המוסלמית, מותר לגבר לשאת ארבע נשים, אך בתנאי שיהיה הוגן כלפי כולן. אומנם חוק הפוליגמיה של שרת המשפטים איילת שקד החל להיות מיושם לאחרונה בנגב, עם הגשת כתב אישום ראשון נגד צעיר בדואי שהתחתן עם תושבת השטחים ללא ידיעת אשתו, אולם החוק הזה אינו יכול להשפיע על השכנה מדרום, מצרים, שם איש אינו יכול לחשוב בה על חקיקה המנוגדת לשריעה המוסלמית.