שלושה פיצוצים הרעידו את הבירה הארארה. תחנת הטלוויזיה הממשלתית נכבשה, וכך, בלי מאבק, הגיעו לסיומן 37 שנות שליטה ללא עוררין. רוברט מוגאבה, אחד מהרודנים הוותיקים בעולם, ששלט במדינתו זימבבואה מאז ששוחררה מכבלי הקולוניאליזם, הודח מהשלטון והוצב במעצר בית על ידי קציני צבאו.



תחילתו של מוגאבה לא הצביעה על סופו. מדובר באדם משכיל שעד גיל 33 הספיק לצבור שמונה תארים אוניברסיטאיים, בין היתר בחינוך, כלכלה ומשפטים. לפני שהפך למורד, מנהיג ועריץ, הוא בכלל היה מורה.



מוגאבה נולד בשנת 1924 במה שאז היה דרום רודזיה, מושבה בריטית שנשלטה על ידי המתיישבים הלבנים שבה - בשלטון אפרטהייד הדומה לשלטון שהיה אצל השכנה מדרום, דרום אפריקה. גם ברודזיה האוכלוסייה הלבנה, שהייתה מיעוט קטן בה, החזיקה ברוב מושכות השלטון ברוב השטח, ובשל אפליה מובנית במערכות הכלכליות ומערכות החינוך, מרבית האוכלוסייה השחורה יועדה לחיי שירות ועבודות כפיים.



בשנות ה־60 נשבו ברחבי אפריקה רוחות הדה־קולוניזציה. האימפריות של בריטניה וצרפת, שעדיין התאוששו ממלחמת העולם השנייה, החלו לפרק את הקולוניות שהחזיקו ברחבי העולם. ברודזיה דרשו השחורים שחרור מידי השלטון הלבן. עם זאת, המדינה האפריקאית לא הייתה בשלטון ישיר של הבריטים, אלא בשלטון הלבנים בה, מה שהפך את התהליך למסובך יותר. האוכלוסייה הלבנה ביקשה לזכות בעצמאות מבריטניה, כמו מרבית המדינות האפריקאיות סביבה, אבל לשמור על השליטה בידיה.



על רקע זה חזר מוגאבה אל מולדתו, לאחר שבילה את הזמן שקדם ל־1960 בגאנה, שם עבד כמורה. מושפע מאידיאולוגיה מרקסיסטית, הוא ביקש לשחרר את עמו.




כוחות הצבא בזימבבואה תופסים פיקוד. צילום: AFP



מוגאבה הצטרף למפלגה הדמוקרטית הלאומית ולאחר מכן לאיחוד האפריקאי הלאומי של זימבבואה - שתי המפלגות שהוצאו מחוץ לחוק ברודזיה. ב־64' הוא נכלא לעשר שנים ועם שחרורו, ב־1974, ברח למוזמביק השכנה, שם הקים את צבא השחרור האפריקאי הלאומי של זימבבואה, שקיים במשך שש שנים מלחמת גרילה קשה ומדממת עם השלטון הלבן ברודזיה.



בשדה הקרב, השלטון הלבן, שהקים צבא יעיל ומיומן, ניצח פעם אחר פעם, אבל אובדן התמיכה הבינלאומית הביא לכך שמנהיג השלטון הלבן איאן סמית' נאלץ לקיים משא ומתן עם המורדים האפריקאים, וב־1980 נערכו במדינה לראשונה בחירות דמוקרטיות, שבהן נבחר מוגאבה למנהיג.



מכת אינפלציה



עד כאן הסיפור של מוגאבה עשוי להישמע דומה לזה של נלסון מנדלה, אבל המשך הדרך של שניהם היה שונה לחלוטין. בעוד שמנדלה שמר על יסודות הדמוקרטיה ופעל לאיחוי הקרעים בדרום אפריקה, מוגאבה הפך לעריץ והקים שלטון רודני במדינתו. ד"ר אירית בק, ראש התוכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב, אומרת כי מוגבה היה מהפכן עטור תהילה שלא ירד בזמן מכס השלטון: "גם כשהיו בחירות דמוקרטיות, הוא והאליטה המושחתת שסביבו לא קיבלו את הכרעת העם. מוגאבה הוביל את המדינה שלו להרס עצום – כלכלי, פוליטי וחברתי".



נועה לוי, דוקטורנטית במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן־גוריון וחוקרת הגירת ילדים ונוער מזימבבואה ודרום אפריקה, טוענת כי רבים לא מודעים למעשים הטובים של מוגאבה. "הוא עדיין משכיל ועדיין לוחם חופש", היא טוענת, "אחד המנהיגים הבולטים באפריקה. הוא באמת האמין בשחרור אמיתי, בדה־קולוניזציה, גם של הרגש והמחשבה. מוגאבה עבד קשה ושילם מחיר כבד כדי להבהיר שזימבבואה היא קודם כל עבור האנשים מזימבבואה. הוא הנחיל את עקרון הילידיות, שלפיו החברה צריכה להיות מושתתת על כוח אדם מקומי, עקרונות מקומיים, תפיסות חיים מקומיות וכלכלה מקומית. המדינה אמורה לשרת קודם כל את אנשיה ולא גורמים מבחוץ. מקומות תעסוקה צריכים קודם כל לאפשר גישה לאנשים מזימבבואה, ולא ישר לחפש מומחים מעבר לים. יש לזה חשיבות ורואים את זה גם מבחינה חברתית. יש במדינה גאווה לאומית".



לוי נאלצת להסכים כי עם זאת, לשלטונו של מוגאבה היה מחיר כבד. "הוא הוביל את מדינתו לאסון נורא ואין על כך עוררין", היא אומרת. "הייתה שם אחת הכלכלות החזקות באזור, אבל הכל השתנה: עוני, אחוזי אבטלה גבוהים ושחיתות. הפערים בין הפוליטיקאים ומקורביהם לבין העם הם קיצוניים. בשנים האחרונות הפוליטיקה המקומית הייתה עסוקה בעיקר במאבקי כוחות ולא במצוקות העם".



ואכן, מאז עלייתו של מוגאבה, כלכלת זימבבואה שוברת שיאים שליליים, עם אינפלציה משתוללת שהביאה לביטול המטבע המקומי (ב־2008 האינפלציה עמדה על יותר מ־11 מיליון אחוז). תוחלת החיים הממוצעת עומדת כיום על כ־40 שנה, ותוכנית חלוקת הקרקעות, שנשלטו על ידי האוכלוסייה הלבנה עד 1980, לכלל הציבור, הובילה את מי שהייתה בעבר "אסם תבואה" לסף רעב.



גרייס ורוברט מוגאבה. צילום: רויטרס



מכת איידס


סיפור זה לא ייחודי לזימבבואה; מדינות אפריקאיות רבות שהשתחררו מהקולוניאליזם הידרדרו למלחמות אזרחים ועוני, מרודנות לבנה לרודנות שחורה. "המדינות האפריקאיות הקימו דמוקרטיות והתמוטטו למשטרים אוטוריטריים ודיקטטוריים", מציינת ד"ר בק. "באפריקה התהליך היה מאוד סוער. המציאות ביבשת היא יותר קשה ומורכבת בגלל הקולוניאליזם המאוד קשה שהיה בה".



ואכן, מנהיגים רבים ברחבי היבשת שהיו לוחמי חופש ונלחמו בדיקטטורות – שחורות ולבנות - הפכו בעצמם לעריצים, שהודחו בידי מורדים אחרים, שהפכו גם הם לעריצים. אפילו בדרום אפריקה, שנחשבת לסיפור הצלחה יחסי, השליט הנוכחי ג'ייקוב זומה, גם הוא לוחם אפרטהייד, מקדם היום את מקורביו ופועל באופן שרבים רואים כמושחת. זומה הסתבך בפרשיות רבות בתקופת שלטונו - חשד לשוחד, רמייה ואף אונס - אבל בכל זאת נשאר גיבור עממי.



מעבר למשבר הכלכלי, תקופתו של מוגאבה אופיינה גם בהידרדרות הבריאות הציבורית במדינה - כ־35% מהאוכלוסייה חולים או נגועים באיידס. השליט גם החל ברדיפת הומוסקסואלים ופגיעה בתקשורת ובחברה האזרחית. במקביל הוא פעל לקיים מראית עין של דמוקרטיה - בשנות האלפיים קיים שלוש מערכות בחירות, שבהן נעזר בזיופים ובאלימות נגד מתנגדיו כדי להבטיח את המשך שלטונו.



ב־2008, למשל, הפסיד מוגאבה בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות ליריבו מורגן צ'נגיראי, אבל דחה את פרסום התוצאות וכפה סיבוב בחירות נוסף, בטענה כי אף מועמד לא גרף את 50% הקולות הדרושים. בשלושת החודשים שבין שני הסיבובים פעל מוגאבה כדי לדכא את תומכי יריבו. המשטרה, שהייתה תחת חסותו, אף עצרה כמה פעמים את צ'נגיראי, עד שנאלץ להודיע על פרישתו מהמרוץ בשל חשש לחייו ולחיי תומכיו - חמישה ימים לפני שנערך הסיבוב השני. בשל התנהלות זו, גם אנשים שליוו את מוגאבה במהלך תקופתו כמורד, כמו מנדלה והבישוף דזמונד טוטו, גם הוא לוחם נגד האפרטהייד, הביעו זעזוע מאופן שלטונו. מנדלה כינה אותו "כישלון טרגי של מנהיגות". טוטו אמר כי מוגאבה הוא "קריקטורה של דיקטטור אפריקאי".



"אפשר לראות בו את אחד המנהיגים המיתולוגיים, לטוב ולרע, בעיקר לרע", מסכמת ד"ר בק, אבל מציינת שאסור לראות בו דוגמה לשלטון היחיד שיכול להתקיים מאפריקה. "אנחנו נוטים להסתכל על הבעיות הקשות שיש ביבשת ומתעלמים מההצלחות של השנים האחרונות במדינות כמו גאנה, ניגריה וליבריה".



ד"ר בק מזכירה את הדחתו של צ'ארלס טיילור הליברי ב־2003 בעזרת הפגנות נשים מבית, ומעורבות של מדינות אפריקאיות נוספות להעמדתו לדין על פשעים במלחמת האזרחים בסיירה לאון הסמוכה.



ההפיכה הנוכחית באה בעקבות כמה צעדים שביצע מוגאבה בן ה־93, שגרמו לבכירי הצבא לחשוש מפני טיהור בהנהגת המדינה, מתוך רצון למנות את אשתו גרייס בת ה־53 כיורשת. הצעד הבולט ביותר היה הדחתו של סגן הנשיא, אמרסון נגאגווה, גיבור מלחמת השחרור במדינה, כדי למנות אותה במקומו. בצבא הבהירו שהנשיא מוגאבה אינו המטרה, וההפיכה בוצעה כדי "לעצור את הפושעים מסביבו".



גם לוי וגם ד"ר בק חוששות כי גם ללא מוגאבה, הדרך של זימבבואה לחירות עוד ארוכה. "נראה כי דור הוותיקים עומד מאחורי ההפיכה ולא כוחות אזרחיים", מציינת ד"ר בק.



לוי מסכימה: "אני בעיקר תוהה מה יקרה לאשתו, כי לא נראה לי שהוא יוכל לשרוד את זה. אם הוא לא ייהרג עכשיו, סופו יגיע בקרוב, בנסיבות טבעיות או לא. הפחד הגדול הוא שהצבא, שאחראי לפלישות האלימות על חוות הלבנים, ייטול לעצמו את השלטון. יש דיבורים על ממשלה זמנית שתהיה מורכבת מכמה דמויות מפתח, כולל צ'נגיראי. מה שכן, זימבבואה חייבת שינוי - כל שינוי. משהו חייב לסיים את האפיזודה הנוראית הזו".