הראיון שהעניק בסוף השבוע האחרון הרמטכ”ל גדי איזנקוט לאתר הסעודי “אילאף” זכה לשלל כותרות לא רק בתקשורת הישראלית, אלא גם בעולם הערבי. בתגובות לראיון בכלי התקשורת הערביים ניכרו שני מחנות עיקריים: המחנה נגד סעודיה, שהבליט כי מדובר בראיון שמוכיח את שיתוף הפעולה בין המשטר הסעודי לבין ישראל, ואילו המחנה האחר שהצביע על “הצורך לכרות ברית אפילו עם השטן הקטן, כדברי איראן, כדי להילחם במשטר האייתוללות”.
כזכור, דבריו של איזנקוט התפרסמו על רקע המתיחות באזור מול איראן והתפטרותו של ראש ממשלת לבנון סעד אל־חרירי. איזנקוט אמר בראיון לכתב "אילאף" בארץ מג'די חלבי, בין היתר, ש"אנו מוכנים להחליף מידע עם המדינות הערביות המתונות" ואמר: "קיימת הסכמה מלאה בינינו לבין סעודיה - שמעולם לא הייתה אויב, שלא נלחמה בנו או שאנו נלחמנו בה. אני חושב שיש הסכמה מלאה בינינו לבינם בכל מה שנוגע לציר האיראני". הראיון עורר הדים רבים משום שמדובר בפעם הראשונה שקצין ישראלי כה בכיר מתראיין לכלי תקשורת בממלכה, שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
“המחלוקת שלנו עם ישראל היא מחלוקת על אדמה, זוהי מחלוקת דיפלומטית”, כתב גולש בתגובה לראיון של איזנקוט לאתר “אילאף” הסעודי, שמקום מושבו בלונדון. “אולם המחלוקת שלנו עם איראן היא מחלוקת על עצם קיומנו, אנחנו הערבים". בכך למעשה הוא העביר את המסר של הרוב המוחלט בעולם הערבי־סוני נגד איראן.
“ההצהרות הללו באתר הסעודי, שנבחרו בקפידה ובתזמון המתאים, מבהירות כי מתהווה קואליציה צבאית סעודית־ישראלית”, כתב מצדו הפובליציסט עבד אל־בארי עטואן, עורך האתר “ראי אל־יום” (“דעת היום”) הלונדוני, שידוע בעמדותיו האופוזיציוניות לריאד. “חילופי מודיעין צבאי לא נעשים אלא בזמן מלחמות, ובמסגרת בריתות נגד אויב משותף. ההנהגה הישראלית מעוניינת לגרור את ארץ שני המסגדים הקדושים ביותר למלכודת של סדרת מלחמות שתהרוס אותה ואת האזור, תגרום לה להפסדים כלכליים, תפגע בביטחון וביציבות שלה ואולי אף תביא לחלוקתה. ימים יוכיחו”.
בנוסף לסיקור באתרים כמו “אל־עאהד” הלבנוני, “אל־ערב” הקטארי ו”ספוטניק” הרוסי בערבית, גם ברשתות החברתיות הפך הראיון ויראלי וגרם לידיעות על התפטרותו של אל־חרירי או על החיסול הסופי של דאע”ש במעוז האחרון שלו בסוריה – להידחק הצידה.
מבחינת האתר הסעודי, הראיון היה הישג חסר תקדים, שהפך את האתר למצוטט ביותר לא רק בעולם הערבי, אלא בעולם כולו. סוכנויות ידיעות כמו רויטרס ואיי־פיי, עיתונים כמו “הניו יורק טיימס”, רשתות כמו CNN
ו־BBC, וגם אתרים יפניים וסיניים פרסמו חלקים מאותו ראיון כ”סקופ עיתונאי” של “אילאף”. אלא שלצד הפופולריות הגואה, שלושה ימים לאחר הראיון, האתר עדיין מתמודד עם תגובות קשות, בעיקר מהצד של איראן ותומכיה בעולם הערבי.
באיראן חגגו על הראיון ששימש אותם כמקור למתקפה חריפה על בית המלוכה הסעודי. כלי התקשורת באיראן פתחו את מהדורות החדשות לא עם ציטוטים מהראיון, אלא עם התבטאותו על כך שהוא מהווה “נרמול היחסים בין ישראל לסעודיה”, שם הזכירו את הביקור לכאורה של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ב”ישות הציונית”.
מי שהתעלמה באופן מופגן מהראיון הייתה העיתונות בסעודיה. מה שתפס שם את הכותרות היה דווקא חקירתו בפעם השישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ידי “משטרת הכיבוש הישראלי”, שקיבלה ביטוי בעיתון המוביל “עוקאז”. גם בעיתון “א־ריאד” לא נאמרה אף לא מילה על הראיון, אך תגובות סעודיות כן נשמעו בעיתונים “א־שארק אל־אווסט” ו”אל־ערבייה”. לפי מקורות, למרות ההתעלמות, גורמים בכירים בסעודיה דווקא בירכו על הראיון שנערך ב”אילאף”. על אף העצמאות הכמעט מוחלטת של אתר החדשות “אילאף” בלונדון, יש להדגיש כי ראיון כזה לא היה מתפרסם בלי ברכת הדרך מבית המלוכה בריאד.
בינתיים, באתר “אילאף”, שאליו נכנסים יותר ממיליון גולשים בכל יום, מעוניינים לשמור על קהל הקוראים הקבוע שלהם בעיקר בעקבות ההוריקן הבינלאומי. בהודעה רשמית, שבאה כחלק מפולו־אפ על הראיון הבלעדי, הדגישו ב”אילאף”: “למרות הפרשנות וההסברים של חלק מכלי התקשורת, אנו מדגישים בפני קוראינו שהראיון הוא תוצאה של עבודה עיתונאית ומקצועית, של שמיעת כל הצדדים וכיבוד הדעה האחרת ואף הצורך בפתיחות בפני כולם, כולל אלה שנמצאים בצד השני של המתרס, וחלק מקוראינו עלולים להיות במחלוקת עמם.
“כלי תקשורת בארצות הברית, באירופה, ברוסיה, ביפן ובסין התייחסו לידיעה בצורה מקצועית, עסקו בצורה אובייקטיבית בתוכנה, בתזמון שלה ובתוכן במיוחד כאשר הרמטכ”ל הישראלי איזנקוט הדגיש את האינטרסים המשותפים בין הממלכה הסעודית וישראל בכל הנוגע לאיראן”, נכתב עוד באתר. “הם ניסו לקשר בין התקופה הרגישה והמורכבת שעוברת על האזור לבין הצהרותיו של איזנקוט. העניין הבינלאומי בראיון זה, שהוא סקופ לכל עיתון או כלי תקשורת ערבי, התקבל בתגובות לא מקצועיות ולא אובייקטיביות מצד כלי תקשורת ערביים, שהסיטו את הראיון על פי האג’נדה שלהם, כמו העיתון 'אל־אחבאר' והערוץ 'אל־מנאר' (שניהם של חיזבאללה – י”ע) והערוץ 'אל־מיאדין' (המקורב לאיראן, למשטר הסורי ולחיזבאללה – י”ע), שדנו בראיון באמצעות פרשנות שלא הייתה מקצועית”.