בעוד העולם הערבי זועם על החלטת טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל, בלבנון דנו בימים האחרונים בסוגיה שעבורם הנה חשובה לא פחות: במה גובלת ארץ הארזים מדרום? הכל החל כאשר הורה מודאג, עו”ד לואי גנדור, שבתו נור לומדת בבית ספר הצרפתי הפרטי “אל־ליסיה” בלבנון, גילה כי בשיעור הצרפתית של בתו לומדים שבגבולה הדרומי לבנון גובלת במדינת ישראל, בניגוד למה שלומדים בבתי הספר הממשלתיים בלבנון. האב מיהר לשתף את הידיעה השערורייתית בפוסט בפייסבוק והצית סערה.
“לתשומת לבו של שר החינוך וכל הנוגעים בדבר: זה מה שהבת שלי, בכיתה ד’ בבית הספר היסודי ‘אל־ליסיה' הצרפתי, לומדת”, כתב האב. “היא לומדת שהגבול הדרומי של לבנון הוא ישראל ... אך הבת שלי הפסיקה את המורה וסיפרה לה כי פלסטין גובלת בלבנון מדרום. עם זאת, המורה הצרפתייה התעלמה ממנה והכריחה את הילדים לכתוב ישראל בכתב ידם, ואף העבירה להם מפה מודפסת עם אותיות הדגש ברורות: ישראל".
עו"ד גנדור לא הסתפק בזה. הוא איים לעתור לפרקליטות הכללית בביירות כדי לאלץ את בית הספר ומשרד החינוך לתקן את הטעות. "נגיש תביעה אם העניין הזה לא יטופל", כתב. בימים שבהם סוגיית ההכרה הפכה הרת גורל יותר מתמיד, הפוסט של עו”ד גנדור הפך ויראלי וזכה לכותרות רבות. כך למשל, באתר TNN הלבנוני נכתב בכותרת: “מדרומנו ישראל: בת 9 חושפת מה לומדים בבית ספר בלבנון”. בגוף הידיעה נכתב כי “ישראל ולא פלסטין הכבושה גובלת בנו מדרום: זה מה שלומדים בבתי הספר הפרטיים בלבנון, כפי שחושף אביה של הילדה נור”.
אחד הגולשים, ישראלי בשם אדם הרישון, כתב בתגובה לפוסט של גנדור: “אני מצטער על דבריך. אנחנו בני אדם ומטרתנו לחיות בשלום עם שכנינו ובהם הפלסטינים. אתה מוזמן לבוא לבקר בישראל... ההבדל בינינו הוא שאני יכול לקבל את האחר. אני מרגיש עצב עמוק כלפי הבת שלך שגדלה באווירה של עוינות כלפי המדינה השכנה”.
גנדור עצמו מיהר לפרסם את הפנייה של הישראלי בפייסבוק - תוך שהוא כמובן דוחה אותה - ואף טען כי הוא פנה לכוחות הביטחון מיד עם קבלת המסר. “נראה שמה שפרסמתי בעניין תקרית בית הספר הרגיז את הישראלים... ולכן הם שלחו אליי כמה מסרים – שלא קיבלתי אותם כמובן – ובאחד מהם הזמנה לבקר בישות”, כתב גונדור בפוסט בפייסבוק. “אבקר בפלסטין בעזרת האל, כאשר תשוחרר”.
האתר “לבנון דיבייט” הרחיק לכת והגדיר את הפנייה של הרישון לגנדור כ”החדירה של האויב והמעקב שלו אחר הרשתות החברתיות, עד כדי כך שמה שנאמר בבית ספר בלבנון - יכול לעורר אותם”. האתר הוסיף: “הנרמול שישראל מנסה לעשות הפך לברור יותר, והם פונים אל הצעירים והילדים כדי להפיץ את המחשבות הללו בלבנון”.
מסתכלים קדימה בזעם
העיתונים בעולם הערבי זעמו בסוף השבוע, בתגובה להכרזתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרתו בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות האמריקאית לבירה. בנוסף, פובליציסטים ערבים רבים הביעו תסכול לנוכח מה שכינו “החולשה הערבית” בעקבות ההחלטה. עומר כללאב מתח ביקורת ב”א־דוסתור” (“החוקה”) הירדני על “נפילת הבירות הערביות בביצת הכישלון, האלימות, הקיצוניות והעוני”.
הוא הוסיף כי “ירושלים לא תשוחרר... כאשר העוני מתיישב בדלתא של מצרים ובדרום הירדני, וכאשר בירות המערב נהנות מהמיליארדים של הערבים. פלסטין וסוריה לא ישוחררו כל עוד פתרונות זרים רובצים לפתחן. פלסטין לא תשוחרר כל עוד יש פילוג בין הגדה לעזה.. לא אזדהה ולא אצא לרחובות, אלא למען מולדת דמוקרטית ולמען אזרח שחי בכבוד, כי רק כך אנחנו נשחרר את כל פלסטין”.
ב”אל־אהראם” (“הפירמידות”) המצרי כתב מוחמד אמין כי “אף החלטה אמריקאית נגד ירושלים לא הייתה עוברת כך, אם העמים הערביים היו חיים בצורה טבעית, במיוחד הצעירים”. אמין הצביע על המשברים ברוב מדינות ערב, שעסוקות בבעיות הפנימיות, וטען כי הילדים הפלסטינים הם שיובילו את המאבק.
גם הסופר המצרי הנודע פארוק גוידה כתב באותו עיתון כי “האסון של ירושלים מגיע כאשר העולם הערבי טובע בדם של העמים שלו, כאשר קואליציות הטרור מכות בו מכל כיוון... העברת השגרירות האמריקאית לירושלים היא תחילתו של הר געש, שאיש אינו יודע מי יהיו הקורבנות שלו... הערבים אינם יכולים לנקוט עמדה אחידה באף דבר. המדינות האסלאמיות מחוץ לתחום, מאחר שיש להן את האינטרסים שלהן עם ארצות הברית, ואילו המערב לא יכול להתנגד להחלטה אמריקאית, במיוחד כאשר היא לטובת ישראל”.
חאזם סאריה כתב ב”אל־חיאת” (“החיים”) הלונדוני שהתפנית הגדולה של ארצות הברית היא “אינטרס פלסטיני” לטווח הרחוק, והצביע על “החולשה הערבית שמעניקה לאיראן את האפשרות לקטוף את הפירות מההחלטה הזו”.
וגדי זין א־דין כתב בעיתון “אל־וואפד” (“המשלחת”) המצרי כי “המחלוקות הקשות והמזימות של חלק ממדינות ערב הן שהביאו את הישות הציונית־אמריקאית לבצע את הפשע בייהוד ירושלים, עיר הנביאים... הפיוס הפלסטיני והערבי אינו יכול לסבול דחייה”. במאמר מערכת של “א־ראיה” (“הדגל”) הקטארי נכתב כי “הערבים הוכיחו את חולשתם במחלוקות שביניהם”. העיתון קרא לנצל את הסירוב הבינלאומי הרחב להכרה כדי ללחוץ על הממשל האמריקאי לחזור בו מהחלטתו.
ראמי מהדאווי כתב ב”אל־איאם” (“הימים”) הפלסטיני כי “הסוגיה הפלסטינית הפכה לקורבן שנשחט פעמיים, פעם בידי הקולוניאליזם הישראלי ופעם בידי המשטרים הערביים והאסלאמיים... המלחמות הפנימיות בעולם הערבי הן שהביאו לתוצאה זו”. ואילו עבד אל־חכים קראקה הגדיר ב”א־ראי” (“הדעה”) הירדני את החלטתו של טראמפ כ”פזיזה” וטען כי היא “גרמה עוול לפלסטינים, והיא מנוגדת לכל החוקים הבינלאומיים הקשורים לירושלים הכבושה”.