נסיך הנילוס: הכוכב הלוהט של הכדורגל העולמי והגיבור של מצרים

החלטה מאללה
סלאח בן ה–25 הוא לא עוד אגדה של מדורי הספורט אלא הרבה מעבר לכך. כדורגלן השנה באפריקה לשנת 2017 סוחב על כתפיו הצנומות יבשת, אומה ודת, ובין הבקעת שער אחד למשנהו הוא חייב לדאוג לא להפוך ברגע מגיבור לנבל. “מצרים היא מדינה שמשוגעת על כדורגל", הסביר האוהד עומאר אשרף לעיתון “ליברפול אקו". “הכל שם מתחבר לפוליטיקה, תרבות, יריבות בין ערים. אם יש מישהו שמאחד בין הדברים האלה בשנים האחרונות, זה רק מוחמד סלאח".

האיחוד הזה נוצר ככל הנראה מהעובדה שסלאח מעולם לא שיחק באחד המועדונים הגדולים של מצרים, אל–אהלי או זמאלק. אם היה מזוהה, מיד היה נפסל על ידי הצד השני. כמו במקרה שלנו, הפועל או מכבי. יותר מזה: כשהיה צעיר, הקבוצות הבכירות נפנפו את הבחור הצנום שהגיע מהפריפריה.

סלאח נולד בנאגריג שבצפון מצרים, כפר קטן על הדרך בין קהיר לאלכסנדריה. מבט מהאוויר מגלה שהמקום שקוע בתוך ים של מרבדים חקלאיים. כשהיה צריך לבחור בין כדורגל, לימודים או עבודה קשה בשדות, האב סלאח גאלי אמר שהמשפחה תשאיר את ההחלטה בידי אללה - והבחירה הייתה ברורה.
הבעיה היא שבשביל להצליח סלאח היה חייב לעזוב את הצפון ולנסוע לקהיר. וכשלא נקלט במועדוני הענק, ניסה את מזלו במועדון הצנוע אל–מוקאוולון מפרברי הבירה.

הנער נסע מדי יום שלוש שעות בדרכו לאימון. האב שילם את ההוצאות, העיקר שבנו יממש את הפוטנציאל. “הייתי יוצא מהבית בשעה מאוד מוקדמת וחוזר מאוחר בלילה", סיפר סלאח לא מזמן בראיון. “נסעתי בחמישה אוטובוסים כל יום רק כדי להגיע לאימון".

היו גם ימים שבהם סלאח הצעיר נשאר לישון בחדר ההלבשה על מנת שלא יצטרך לעבור בערב את המסע המתיש בחזרה. “היה לנו משחק במסגרת ליגת הנוער של קהיר", נזכר סעד אל–שישיני, שהיה מאמנו של סלאח. “ניצחנו 0-4, אבל הוא לא הפסיק להחמיץ ובסוף מירר בבכי. נתתי למבקיע שלושה מהשערים 50 לירות מצריות ולסלאח נתתי 25, רק כדי שלא יתייאש".

העומס המנטלי על סלאח היה כבד. שחקן קטן מידות ומוכשר שאביו ייעד אותו לגדולות, אבל משהו בכישרון סירב להבשיל. “הוא בא אלי וסיפר שאחד המאמנים לא מפסיק לרדת עליו, שהוא לא מסוגל לסבול את זה יותר", סיפר אביו של השחקן. “זה היה כשהקבוצות הגדולות במצרים כבר החלו להתעניין. אמרתי לו: ‘אתה תישאר כאן ותוכיח לאותו מאמן שאתה השחקן הכי חשוב בקבוצה. לא תישאר במצרים, אתה תגיע לאירופה'".

אנשי המקצוע הבינו כמו האב שיש פה עסק עם כישרון אחר. מהירות של אצן 100 מטר, טכניקה עילאית ועבודה קשה, אבל במקביל גם בחור שסבל מרגישות יתר. בשנת 2011, באליפות אפריקה לנבחרות עד גיל 20, מצרים הדהימה כשהדיחה את המארחת דרום אפריקה במשחק דרמטי. אבל סלאח הסתגר בחדרו במלון ושוב זה נגמר בדמעות. הוא לא סלח לעצמו על ההחמצות הרבות. למוחרת המאמן דיה א–סייד לקח אותו למגרש האימונים. נתן לו לבעוט לרשת הריקה, לקול עידודם של חבריו לנבחרת, רק כדי שהכוכב לא יאבד את הביטחון.

הזמנה משווייץ
סלאח פרח דווקא בימים שבהם האדמה במצרים רעדה. בינואר 2011 החלו הפגנות הענק בכיכר תחריר בקהיר, שבסופן הסתיים שלטונו ארוך השנים של הנשיא חוסני מובארק. המתיחות בשטח הגיעה גם למגרשי הכדורגל ולמחנות האוהדים. ב–1 בפברואר 2012 נערך בפורט סעיד משחק טעון במיוחד בין קבוצות אל–מסרי ואל–אהלי שהסתיים במהומת ענק, שבה נהרגו 74 אוהדים ונפצעו יותר מאלף.

הכדורגל בליגות המצריות הופסק באופן מיידי. שחקני מפתח הודיעו שעד שהאשמים במחדל לא יועמדו לדין הם לא יחזרו לשחק במדי הנבחרת. הכוכב הגדול, מוחמד אבו–טריקה, הודיע על פרישה ואף סירב ללחוץ את ידו של מוחמד חוסיין טנטאווי, ששימש אז זמנית כראש המדינה.

היה ברור שסלאח, צעיר בן 19, חייב למצוא את מקומו מחוץ למצרים המתפוררת. למזלו, הוא כבר היה תחת מעקב אירופי מתקדם. פ.צ. באזל אומנם לא נחשבת לקבוצה מהדרג הראשון ביבשת, אבל מדובר במועדון שמחזיק במחלקת גילוי כישרונות מתקדמת ובאקדמיה לפיתוח כדורגלנים צעירים. שמו של סלאח כבר היה רשום בפנקסי הציידים של הקבוצה השווייצרית.

אנשי המועדון ניצלו את העובדה שהנבחרת המצרית הצעירה נתקעה מחוסרת פעילות בגלל אסון פורט סעיד וחיפשה יריבות כהכנה לאולימפיאדת לונדון שנערכה בקיץ 2012. באזל הזמינה את המצרים למשחק ידידות. סלאח הבריק באותו יום במדים הלאומיים. הוא נכנס כמחליף במחצית השנייה, הבקיע צמד ועזר לנבחרתו לנצח 3-4. בירידה מהדשא עצרו אותו אנשי ההנהלה השווייצרית והציעו לו להישאר כדי להתרשם מהמקום. הדייט המפתיע הסתיים בקניית השחקן מקבוצתו המצרית תמורת 1.5 מיליון יורו.

כבר בעונתו הראשונה של סלאח בבאזל הקבוצה זכתה באליפות, והוא עצמו נבחר לשחקן העונה. בטקס היוקרתי אירעה ההתנגשות הראשונה בין שמרנות האסלאם לחיי הזוהר של אירופה. מגישת הפרס, ברוב תמימותה, העניקה לסלאח את גביע השחקן המצטיין, אבל גם הוסיפה נשיקה על הלחי, כמקובל. במצרים לא ראו בעין יפה את המחווה. איך סלאח הרשה לאישה זרה להתקרב אליו באופן כה אינטימי?

השחקן, שלמד מאז לדלג מעל מוקשים, החליט לענות. בראיון לטלוויזיה המצרית הוא ירה: “הם הרסו את השמחה שלי. שכחו מהפרס והתרכזו באישה שנישקה אותי. הצילומים מראים כמה אני נבוך, ואלוהים יודע שלא רציתי את זה. בשווייץ, בכל מקום שאליו אני הולך, מריעים לי ורק במדינה שלי מבקרים אותי".

העניין נשכח די מהר, משום שסלאח המשיך להבריק על הדשא. יכולתו גרמה ללא מעט מועדונים להתחיל לעקוב אחרי משחקים בליגה השווייצרית כדי לבחון מה קורה עם מסי המצרי, הכינוי שהודבק לו. “אם מוחמד היה מבקיע יותר שערים, הוא כבר לא היה כאן, או לא היה מגיע לפה בכלל", הודה מאמנו בבאזל, מוראט יקין. “אם הוא היה יותר מדויק מול השער, לערך שלו היה נוסף עוד אפס", המשיך לפרגן נשיא המועדון, ברנרד האסלר.

אבל גם השניים האלה הבינו שהתכשיט לא יישאר יותר מדי זמן ברשותם. גם ככה מדובר בהתמחות של מועדונים בסדר הגודל הזה: לקנות בזול, למכור ביוקר ולעבור מיד לפרויקט הבא. ליברפול האנגלית עמדה בראש תור המחזרות, אבל המחיר שאותו דרשו השווייצרים - 11 מיליון ליש"ט - עיכב אותה. במשך שישה חודשים התלבטו במועדון אם להשלים את העסקה. עקבו אחרי היכולת, סיכמו עם נשיא באזל בלחיצת יד והתכוננו לסגור את תנאי השכר של השחקן. רק שאז, בינואר 2014, הגיע טלפון מפתיע משווייץ ובו הודעה שסלאח החליט לעבור דווקא לצ'לסי, המועדון העשיר מלונדון.

לא עזר כלום. הסוכן של השחקן לא ענה לשיחות מאנשי ליברפול שניסו לשנות את ההחלטה. סלאח אמר מאוחר יותר שהשתכנע להגיע לצ'לסי בגלל שיחת טלפון שקיבל מהמאמן ז'וזה מוריניו, שביקש ממנו אישית להצטרף.

בעיטה מצ'לסי
מוריניו הוא גאון כדורגל. על הקביעה הזו יהיו מעטים שיערערו. אין כמעט קבוצה שבה אימן ולא השאיר בארונה תארים יוקרתיים. מדובר בקבלן אליפויות עם קבלות. רק שמי שמקבל את הפורטוגלי יודע שהכדורגל יהיה יותר יעיל מאשר שמח, ובקבוצותיו אין הרבה סבלנות לניסויים עם כדורגלנים צעירים. או שתוכיח את עצמך על הדשא, או שתחזור בעוד כמה שנים כשאתה בשל למאכל.

“לסלאח יש פוטנציאל להיות שחקן מדהים", אמר אז המאמן על הרכש החדש. “אבל הוא מגיע מרקע שונה מזה של שאר שחקני הסגל. הוא שיחק בשווייץ ובנבחרת מצרים ויצטרך להתאים את עצמו לסביבה". לסלאח היה קשה להסתגל. הפיזיות בכדורגל הבריטי שונה מכל ליגה אחרת. ובצ'לסי, קבוצת המיליונרים ששייכת לאוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ', יש חבורה של כוכבים מכל היבשות שרבים על מקומם בהרכב הפותח.

השחקן עמד בפני עוד מכשול לפני שעלה על הדשא. לפי החוק המצרי, הוא היה אמור לחזור הביתה כדי לשרת בצבא, תקופת שירות של בין שנה לשלוש. בריחה מחובה משמעותה שלא יוכל יותר לחזור למולדת. אבל פגישה בין מנהל הנבחרת לראש הממשלה איברהים מחלב פתרה את הבעיה - נקבע שסלאח יועיל יותר לעם המצרי ככדורגלן מאשר כלוחם.

אבל למרות ההקלה בתנאים והראש השקט, סלאח קיבל מעט מאוד הזדמנויות להראות את יכולותיו. הוא ישב הרבה על הספסל, לאכזבתם של מיליוני מצרים שהחזיקו לו אצבעות בבית. “יהיה טוב עבורו לעורר את הקריירה מחדש בליגה הספרדית", כתב אחמד חמדי ביומון המצרי “אל–אהראם". “הסגנון יותר יתאים לו. שם מדובר בטכניקה ופחות בשרירים".

רק שבצ'לסי לא ממש התעניינו ברצונות של השחקן והפרשנים המצרים. שם כבר עברו למועמד הבא. שמו עין על כוכבה הקולומביאני של פיורנטינה האיטלקית, חואן קוודראדו, והציעו עסקה שבמסגרתה סלאח יגיע לפירנצה וקוודראדו יעשה את הדרך ההפוכה.

סלאח חשש מהאתגר שהציגו בפניו. חלומו היה לשחק באנגליה, והוא כבר התרגל לחיים בלונדון. צ'לסי הוא מועדון גדול עם שאיפות לעומת פיורנטינה, קבוצה מדרג יותר נמוך עם כוונות צנועות. שוב היה זה אביו, סלאח גאלי, ששיחק תפקיד מרכזי בהמשך הקריירה. האב אמר לבנו שחייבים לחכות להזדמנות המתאימה כדי לפרוץ, ועד אז מוטב לבנות את השם.

השחקן חתם בפיורנטינה וביקש ללבוש את החולצה עם המספר 74 על הגב, לזכר קורבנות אסון המשחק בפורט סעיד. כבר במשחק השני בפירנצה הוא הבקיע שער, ומאותו רגע לא היה אפשר לעצור אותו. הקבוצה האיטלקית הרגישה לפתע איך כל העולם הערבי מציב אותה במרכז העניינים. 17 יום אחרי שחתם אצלה, מספר העוקבים אחריה בפייסבוק גדל מ–955 אלף ל–1.24 מיליון, 60% מהם היו מקהיר. האחראים על התקשורת במועדון ביקשו להוציא עדכונים גם בשפה הערבית כדי לא לאבד את העוקבים החדשים.

פירנצה הייתה בטירוף מביצועיו של הקוסם המצרי. “ידענו מה היכולות של סלאח, אבל לא ציפינו שישפיע כל כך מהר על הכדורגל האיטלקי", הודה מאמן הקבוצה וינצ'נזו מונטלה. "אולי רק מסי יותר מהיר ממנו כשהכדור ברגליו". באיטליה היו כאלה שהשוו את סלאח לכוכב הארגנטיני, השחקן הטוב בעולם. לוקה קלאמי מהעיתון “לה גזטה דלו ספורט" כתב: “אף אחד לא צוחק כעת מההשוואה עם מסי. קשה להיזכר בהיסטוריה של שוק העברות השחקנים בעסקה כל כך מבריקה".

פיורנטינה רצתה להשאיר את סלאח, ובכל מחיר. היא ניסתה לפתות אותו בהצעה כספית ענקית בקנה המידה שלה. “אני אומר לאוהדים שלנו שהמועדון הגיש הצעה מטורפת לסלאח", סיפר וינצ'נזו גוריני מהנהלת פיורנטינה. “אם כל שחקן, ולא רק סלאח, יסרב להצעה כזו, אז עדיף שלא יישאר אצלנו".
רק שהאב סלאח גאלי רצה שמוחמד יירשם ליד תארים וגביעים. לכן התחנה הבאה הייתה רומא, שקודם כל ביקשה להרגיע את הקהילה היהודית בעיר והבהירה שסלאח מכבד אותה ולא מערב פוליטיקה, כמו אז כשהגיע לתל אביב במדי באזל.

גם השידוך הזה התברר כהברקה. מאמנו של סלאח ברומא, לוצ'אנו ספאלטי, הודה שמעולם לא אימן שחקן כל כך טוב, וסלאח שוב נבחר לשחקן העונה. סוף–סוף מי שעזב את אנגליה עם הזנב בין הרגליים היה מוכן לחזור לאי הבריטי - והפעם בדלת הראשית.

חותמת מג'רארד
הכוכב המצרי, מתברר, נשא צלקת עמוקה מאותו כישלון בצ'לסי, מהעובדה שרבים במולדת הכדורגל כינו אותו “פלופ". כשהבקיע במדי פיורנטינה שער נגד טוטנהאם במסגרת ליגת אירופה, הוא חגג בצורה מוגזמת במונחים שלו - פשט חולצה ורץ בטירוף לחגוג עם האוהדים. “הוא רצה להוכיח לאנגלים למה הוא מסוגל", הסביר א–סייד, מאמנו של סלאח בנבחרת הצעירה של מצרים.

הקיץ ליברפול כבר לא חשבה פעמיים לפני ששלפה את פנקס הצ'קים. בזמנו התלבטה אם לשלם 11 מיליון ליש"ט, כעת היא לא מצמצה כשהעבירה 37 מיליון ליש"ט - שיא כל הזמנים מבחינתה. אם צ'לסי היא לונדון, קינגס רואד האופנתי, קוויאר ושמפניה בתאי הצפייה באצטדיון סטמפורד ברידג', ליברפול היא עדיין החום והרומנטיקה של הכדורגל מפעם. הפריפריה הבריטית ששייכת לסקאוזרס מצפון אנגליה, אנשי מעמד הפועלים. לפני שנתיים היא צירפה את המאמן הגרמני הססגוני יורגן קלופ. זה זכר את סלאח עוד מהימים שבהם שיחק בשווייץ ופגש אותו כמאמן דורטמונד, קבוצתו הקודמת. הוא סיפר שהתגובה הראשונה שלו אחרי המפגש איתו באותו משחק הייתה קצרה: “WHAT THE FUCK". עוד לפני שהספיק לבקש מאנשיו להביא את המצרי לגרמניה, התברר שסלאח כבר היה סגור בצ'לסי.

סלאח מתאים בול לסגנון האנרגטי של קלופ בליברפול. מהיר, טכני והתקפי. “אם היה משחק יותר טוב בצ'לסי, כנראה הוא לא היה איתנו", הודה המאמן הגרמני. “אבל אז הוא היה ילד, היום מדובר בגבר".

סלאח דובר אנגלית שוטפת. יש לו חיוך ביישני ורעמת תלתלים שהפכה לסימן ההיכר שלו, אבל שום גימיק לא מסתיר את הכישרון העצום. מאז שהגיע לאצטדיון אנפילד הוא לא מפסיק להפציץ. 20 שערים בכל המסגרות, מלך שערי הליגה האנגלית בכבודו ובעצמו. “הוא השחקן הטוב בקבוצה העונה", קבע סטיבן ג'רארד, כוכב העבר האגדי של ליברפול ואחד מסמלי המועדון.

סלאח גם הבקיע העונה במשחק הליגה נגד צ'לסי, המועדון שדחה אותו. רק שמיד אחרי שהרשית הוא לא שמח עם יתר השחקנים. תחילה חשבו שביקש לא לפגוע בחבריו לשעבר, אבל לאחר מכן התברר שזה היה בגלל הפיגוע במסגד באל–עריש, שבו נהרגו יותר מ–300 מצרים. כבר ביום האסון סלאח הוציא הודעת השתתפות באבל המשפחות.

לפני הכל, סלאח הוא פטריוט. לא פעם הדגיש שהצלחתו היא גם הצלחת האומה. כששיחק ברומא, נפגש עם הנשיא א–סיסי ותרם 269 אלף דולר לקרן לתחיית המדינה. מאז תרם גם לבית החולים בעיר בסיון, שקרובה לכפר מגוריו. הוא חידש שם את מערך האמבולנסים וסייע בהקמת פגייה חדשה. בן דודו עבדל סעיד גאלי טוען שההצלחה לא עלתה לו לראש. “הוא חוזר לכפר כשמתאפשר לו, מצטלם עם כולם. תמיד צנוע".

לפני ארבע שנים סלאח נשא לאישה את מאגי בחתונה גדולה שנערכה בכפר. הוא הזמין את התושבים להשתתף בחגיגה. הגיעו אלפים, וכל הזמרים המפורסמים לא שכחו לעשות לו כבוד. מאז נולדה לזוג בת, מכה, על שם העיר הקדושה לאסלאם. כמה ימים לאחר הלידה סלאח שינה את איות שמה, במיוחד כדי שהאנגלים לא יתבלבלו עם “מכה בינגו", חברה שמפעילה ברחבי בריטניה עשרות בתי הימורים.

סלאח שומר במשך השנים על תדמית נקייה, כיאה לסמל לאומי. אחרי כל שער שהשחקן מבקיע הוא נוהג להתפלל. כשביקשו ממנו בעבר לפרסם מכוניות ותכשירי שיער, הוא סירב. הסכים רק לעזור למשרד התיירות המצרי והוביל קמפיין נגד אלימות כלפי נשים במדינה שבה הפך לאייקון.

ברכות מפלה
ועדיין, שורה אחת ברזומה הייתה חסרה לסלאח כדי להפוך למצרי הגדול מכולם: להוביל את הנבחרת הלאומית למשחקי גביע העולם לראשונה מאז 1990.
השנה, ב–8 באוקטובר, לא הייתה יכולה להיות דרמה גדולה יותר בספורט המצרי. דקה 94, השניות האחרונות של תוספת הזמן במשחק נגד קונגו. על לוח התוצאות נרשם בענק 1-1, ועל נקודת הפנדל עמד סלאח, הגיבור הלאומי. אם ידייק, יביא את מצרים למשחקים ברוסיה בקיץ הקרוב. אם יחמיץ, יצטרכו לחשב שוב את הסיכויים.

לא מעט שחקנים היו קורסים תחת המתח האדיר ששרר באצטדיון באלכסנדריה, אבל סלאח המשיך את הסיפור המופלא שהוא כותב, כשדייק וקבע 1-2. שריקת הסיום הוציאה מיליונים לחגיגות ברחובות. אפילו פלה הברזילאי, גדול השחקנים בכל הזמנים, מיהר לשלוח ברכה לסופרסטאר החדש. “מוחמד סלאח, זו הייתה שנה יוצאת מן הכלל עבורך. תמשיך כך. מצפה לראותך בשנה הבאה בבמה הגדולה מכולן, גביע העולם".

סלאח עדיין לא נולד בפעם האחרונה שמצרים שיחקה בגביע העולם, אבל במדינה ברור היום מי השחקן הגדול בתולדותיה, והוא רק בן 25. “כשהעפלנו ב–1990 לגביע העולם זה היה מאמץ קבוצתי", סיפר חאזם אימאם, ששיחק 87 משחקים במדים הלאומיים. “עכשיו סלאח הוא המנהיג הבלעדי".
אחד מעשירי המדינה רצה לגמול לסלאח על האושר שהביא לעם וביקש לרכוש עבורו וילה מפוארת, אבל השחקן המליץ לו לתרום את הכסף לכפר שבו גדל. גם במחוז שבו השחקן פרח חולקים לו כבוד. בית הספר שבו למד נקרא היום “תיכון מקצועי מוחמד סלאח", וכך גם מרכז הצעירים בכפרו.

היה כבר מי שהכריז “סלאח לנשיאות", והשחקן עצמו מתחיל להרגיש את הכוח שצבר. לאחרונה לא חשש לבקש מהנשיא א–סיסי להתחשב בכדורגלן העבר אבו–טריקה, שאותו הוא מעריץ מילדות. אבו–טריקה נרדף במצרים משום שנחשב לאחד מאנשיו של הנשיא הקודם מוחמד מורסי. גם בליברפול מרגישים היטב את הסלאח–מאניה. באינסטגרם מספר העוקבים אחרי השחקן חצה את השישה מיליון - יותר ממיליון ביחס לחשבון הרשמי של הקבוצה. בטוויטר סלאח סופר יותר מ–3.6 מיליון מעריצים.

כשסלאח נמכר לבאזל השוויצרית, לפני חמש וחצי שנים, מחירו היה 1.5 מיליון יורו. הקיץ מחירו עלה ל–37 מיליון ליש"ט. השערים וההופעות האחרונות כנראה דאגו להכפיל את מחיר המניה. מאמן הנבחרת המצרית, הקטור קופר, אישר שאלופת אירופה ריאל מדריד מתעניינת בכוכב, ואצלה הכסף הוא הרבה יותר גדול.

לא מזמן, כשהוא באמצע החלום המופלא, סלאח אמר בראיון לעיתונות הבריטית: “עבור בחור מצרי, מהרקע שלי, הכניסה לעולם של כדורגל מקצועני מוכיחה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי". בימים שבהם מסי הוא שחקן מנוסה בן 30 וכריסטיאנו רונאלדו כבר לא ילד אלא כדורגלן מתבגר בן 32, ייתכן כי אנחנו צופים ביורש העצר של אצולת הכדורגל העולמית. נסיך שגדל כאן, ממש מעבר לגבול.