טראמפ דרדר את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב באופן חסר תקדים

במלאת שנה ראשונה לכהונתו של דונלד טראמפ - התאריך הרשמי יצוין בסוף השבוע, ב־20 בינואר - פרשנים ובעלי טורים באמצעי התקשורת בארצות הברית עסוקים בוויכוחים על התנהלותו בזירה הפנימית. גם עיתונאים הידועים כמי שמתעבים את הנשיא, מציינים כי בסוגיות פנימיות הנשיא נקט "מהלכים חיוביים" ו"מימש הבטחות שפיזר כמועמד". במקביל, פרסום הספר "זעם ואש: בתוך הבית הלבן של טראמפ" הצית גל של פרשנויות על הסיפורים העסיסיים על הנשיא טראמפ ופולמוסים על מידת האמינות של העובדות המביכות שפרסם מחבר הספר, העיתונאי מייקל וולף.
 

אך מה בנוגע למדיניות החוץ של הנשיא טראמפ? במתחם מרכז האו"ם בניו יורק, קיימת הסכמה כללית שבשנת כהונתו של טראמפ מעמדה של ארצות הברית בזירה העולמית בכלל, ובמיוחד בקרב מדינות מרכזיות, הגיע לשפל חסר תקדים. יש המוסיפים שמעמדה בקהילה הבינלאומית התפוגג באופן בלתי הפיך. גם פרשנים, שניכר מצדם מאמץ מיוחד להצטייר כמאוזנים בביקורת כלפי הנשיא, תמימי דעים כי בחזית מדיניות החוץ טראמפ הוא כישלון שגרם להידרדרות מואצת במעמדה של ארצות הברית ובהשפעתה בעולם. מבחינתם, אפשר להתנחם בכך שהנשיא עדיין לא גרם לאסון קטסטרופלי בזירה העולמית. בגיליון המסכם את השנה הראשונה של טראמפ כנשיא, הגדיר אותו השבועון "אקונומיסט": "נשיא עלוב, אבל עוד לא גרם נזק".
 

דוגמה לירידת מעמדה של ארצות הברית בעולם היה אפשר למצוא לאחרונה בדיון החירום שיזמה שגרירת ארצות הברית באו”ם ניקי היילי, במועצת הביטחון, בעקבות גל ההפגנות ההמוניות שפרצו באיראן. היילי, שהגדירה את נושא הדיון כ"דיכוי נגד אזרחים מפגינים שמבצע המשטר באיראן", שלפה את סעיף 34, שמסמיך את מועצת הביטחון להתכנס לדיון מיוחד במקרה של התפתחות חריגה או התערערות במצב הפנימי במדינה חברה, ש"עלולה להיהפך לאיום על השלום בעולם". המדינות הקטנות והנחשלות לא אוהבות את הסעיף, כי הוא חושף אותן להתערבות של כוח חיצוני. גם המעצמות ומדינות מרכזיות באו"ם מעדיפות להימנע מדיון על פי סעיף 34, כי יש בו פוטנציאל למחויבות להפעיל כוח במדינה זרה – מהלך שאף מדינה בעולם החופשי לא ששה למלא.
 

לפיכך, שגרירי המעצמות החברות הקבועות במועצת הביטחון לא אהבו את המהלך האמריקאי לזימון המועצה לדיון מיוחד על ההפגנות באיראן. שגריר צרפת פרנסואה דלטר אף נקט צעד חריג. שעה קלה לפני הדיון, הוא שוחח עם עיתונאים ואמר בחריפות: "עלינו לחשוש מכך שהדיון יהיה ניסיון לנצל את המשבר (באיראן) למטרות אישיות, שיניבו תוצאה הפוכה מזו שאנו רוצים".

 

עם זאת, השגרירה היילי לא ויתרה. הדיון, שהתקיים לפני כשבועיים, נפתח בנאום חוצב להבות שנשאה היילי נגד המשטר באיראן, ואחריה השמיעו אחדים משגרירי חברות המועצה נאומי הזדהות עם המפגינים באיראן ודחקו במנהיגי איראן לגלות התאפקות. אבל אז, לתדהמת השגרירה, פתחו שגרירי המעצמות החברות הקבועות ונציגי המדינות החברות במועצה במתקפה דיפלומטית נגד ארצות הברית, והאשימו את ממשל הנשיא טראמפ "בהתערבות גסה בענייניה הפנימיים" של מדינה חברה, קרי איראן. 
 

"ההתבטאויות שנשמעו בדיון הוכיחו כי מתלהט מרד במועצה, ולא מצד היריבים המסורתיים כמו רוסיה וסין, אלא בקרב מדינות ידידותיות כמו צרפת ושוודיה", סיכם "הניו יורק טיימס". בשיחה עם עיתונאים, אמר שגריר של מדינה אסייתית: "לא ראיתי עוד הוכחה כל כך משכנעת למעמדה המעורער של ארצות הברית בעולם, כמו הדיון הזה במועצת הביטחון באו"ם". כשהבחין השגריר שכמה מהעיתונאים מחייכים, פנה אליהם בנימת נזיפה: "זה לא מצחיק, זה מפחיד". 

 

אחד הגורמים לשפל במעמדה של ארצות הברית בעולם בשנת כהונתו הראשונה של טראמפ, הוא הבוז שהוא רוחש למדינות זרות, כפי שבא לידי ביטוי בפגישה שערך בבית הלבן בשבוע שעבר. כזכור, על פי דיווחים בדיון סגור שערך בנושא מדיניות ההגירה, התייחס טראמפ למהגרים מאפריקה, האיטי ואל־סלוודור ואמר: "למה אנחנו מאפשרים לכל האנשים האלה, ממדינות מחורבנות, לבוא לכאן? אנחנו צריכים להביא לפה יותר אנשים ממקומות כמו נורווגיה". טראמפ אומנם טען אחר כך כי לא "אמר את מה שיוחס" לו, אך ההתבטאות הזו מעידה לא רק על יחסו למדינות אחרות, אלא בעיקר על כך שהוא אינו חושב הרבה, אם בכלל, על מעמדה של ארצות הברית והשפעתה בעולם. 
 

“הניו יורק טיימס", שמבקר את הנשיא באופן יומיומי, פרסם לא מכבר כתבת תחקיר בכותרת "הנשיא המורד שינה את תפקידה של ארצות הברית בבמה הגלובלית". הכתבה מסתמכת על שיחות עם שורה ארוכה של מומחים ליחסי חוץ, שמתארים את ההידרדרות במעמדה של ארצות הברית בעולם ומטיחים אשמה בטראמפ.
 

"הנשיא טראמפ הפך את התפיסה של ארצות הברית בעולם מעוגן לישות חשאית ובלתי צפויה", נכתב. "טראמפ התנתק מ־70 שנה של מדיניות חוץ אמריקאית... הנשיא טראמפ ערער את מעמדה של ארצות הברית כמגנה איתנה על ערכים ליברליים בעולם, והפך אותה למדינה סגורה ומוקפת חומה". 

מומחה ליחסים בינלאומיים צוטט בכתבה כמי שטוען כי הנשיא טראמפ "זעזע את מערכת היחסים ששררה בין ארצות הברית למדינות ידידותיות, וטופחה מאז תום מלחמת העולם השנייה".

התוצאה, לדברי המומחה, היא "שהשפעתה של ארצות הברית בקרב מדינות אלה ואחרות פשוט כמעט לא קיימת". "ההשפעה האמריקאית לא קרסה", טוען אריק יופה, רב רפורמי שכיהן שנים כנשיא התנועה הרפורמית. “הכלכלה נשארה חזקה, וכך גם עוצמתה הצבאית של ארצות הברית, אבל אין שום ספק שהשפעתה הידלדלה. בעבר, ארצות הברית נתפסה כמרכז של הסדר העולמי הליברלי, ומעמדה היה כשותפה מרכזית לבעלות בריתה בקידום דמוקרטיה וזכויות אדם. תחת נשיאותו של טראמפ, היא כבר לא ממלאת תפקיד זה, אלא תומכת בשליטים עריצים ועסוקה רק בעצמה. שאר העולם מגיב בהתאם".

הרב יופה מוסיף: "האירופאים לא מאמינים לארצות הברית ולא בוטחים בה, ואילו מדינות אסיה מחזרות יותר אחרי סין ורואות ביחסי הסחר עמה את עתידן. הבדלנות שטראמפ החדיר לתחום יחסי החוץ גדלה ומתגברת מדי יום. זה מצב שאינו טוב לעולם ואינו טוב לישראל. ישראל צריכה שארצות הברית תהיה פעילה, מעורבת ובעלת מחויבות בינלאומית כדי להשיג יציבות במזרח התיכון. אך ארצות הברית כבר אינה כזאת".
 

בשנה הראשונה שלו בבית הלבן, קיים הנשיא טראמפ 130 מגעים עם מנהיגים עולמיים, כולל מפגשים פנים אל פנים ושיחות טלפוניות. אבל לדברי ריצ'רד האס, שכיהן בתפקיד בכיר במחלקת המדינה בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש הבן ועומד בראש המועצה ליחסי חוץ, "הנשיא השאיר את המנהיגים העולמיים נבוכים ותוהים איך להגיב ולהתנהג מול נשיא כזה". 
 

"בכל מדינה שאני מבקר בה, עדיין מבקשים ממני: 'אנא, עזור לנו להבין את הנשיא ולנווט את עצמנו במצב הזה מולו'", אומר האס. "מדינות מרכזיות החליטו כבר לקחת את העניינים לידיהן ולפעול באופן עצמאי". האמת היא שתהליך הירידה במעמדה של ארצות הברית והיחלשות השפעתה בזירה העולמית החלו כבר בתקופת כהונתו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, וצברו תאוצה בשנים האחרונות לכהונתו של הנשיא ברק אובמה. הנשיא בוש ערער את מעמדה של ארצות הברית כתוצאה מהפלישה לעיראק, שהפכה להרפתקה צבאית ממושכת ומתישה. כידוע, המשטר העריץ של סדאם חוסיין אומנם חוסל, אבל הנימוק שארצות הברית נתנה לפלישה - קיומו של מאגר נשק גרעיני בעיראק - התגלה כמופרך. המעורבות הצבאית בעיראק גרמה לכ־4,500 חיילים אמריקאים הרוגים וליותר מ־30 אלף פצועים, וגבתה מהאוצר האמריקאי טריליון וחצי דולר.

הנשיא לשעבר אובמה אומנם הסיג את הכוח הצבאי האמריקאי מעיראק, אבל בתגובה למשברים ולסכסוכים מזוינים, הגה את התפיסה של "הנהגה מרחוק", שלפיה ארצות הברית לא מתערבת באופן צבאי ישיר במאמץ ליישוב מלחמות פנימיות או סכסוכים. עקשנותו של אובמה לעמוד מרחוק במצבי איום על שלום ויציבות בעולם, האיצה את השפל במעמדה של ארצות הברית בעולם. שגרירים ודיפלומטים במרכז האו"ם תופסים את הנשיא לשעבר אובמה כאחראי במידה רבה לטבח מאות אלפי האזרחים שנהרגו בכשבע שנות המלחמה בסוריה. כזכור, חוסר המעש שגילתה ארצות הברית במשבר בסוריה גם הוביל לחדירתה של רוסיה לסוריה.

 

אלא שההבדל בין הפגיעה הקשה במעמדה של ארצות הברית בעולם בכהונותיהם של בוש הבן ושל אובמה להידרדרות שגרם טראמפ בשנת כהונה אחת, הוא ששני הנשיאים לשעבר שמרו על יחסים קרובים עם מעצמות המערב ונזהרו שלא לפגוע בכבודו של האו"ם וביוקרתה של מועצת הביטחון, ולא לערער על מסגרות בינלאומיות כמו נאט"ו או האיחוד האירופי, אף שידעו כי חלקה של ארצות הברית באחזקת האו"ם ובמימון גופים בינלאומיים הוא גדול ולעתים מופרז. ארצות הברית נתפסה בעיניהם כמעצמת־על מרכזית שאחראית על העולם; מעמד שגובה לא פעם מחירים גבוהים.

"סדר עדיפויות מעוות"

כתבת התחקיר של "הניו יורק טיימס" על השנה הראשונה של כהונת הנשיא טראמפ מפרטת את ההספק המרשים של הנשיא בתחום מדיניות החוץ: כזכור, הוא החליט על פרישת ארצות הברית מהסכם האקלים, לא החמיץ שום הזדמנות לשים ללעג את האו"ם, התבטא באופן מעליב נגד נאט"ו, לעג לאיחוד האירופי, החליף התבטאויות מביכות עם שליט צפון קוריאה שגרמו לחששות מפני פרוץ מלחמה גרעינית, טיפח ידידות עם נשיא סין ונרתע מהשמעת ביקורת נגד נשיא רוסיה; "שני מנהיגים, שיועציו לענייני ביטחון ואסטרטגים בצוות הבית הלבן מגדירים כאיום הגיאו־פוליטי הגדול של אמריקה", כפי שנכתב. 
 

העיתון גם מזכיר ש"הנשיא שבר עשרות שנים של מדיניות חוץ אמריקאית במזרח התיכון על ידי הכרה בירושלים כבירת ישראל". בכתבה התעכבו במיוחד על הפגיעה ביחסים בין ארצות הברית לגרמניה. "כשטראמפ נכנס לתפקיד, הקנצלרית אנגלה מרקל טלפנה אליו וסקרה באוזניו מצבים קשים באזורים בעולם", נכתב. "לא היה לטראמפ מושג על מה היא מדברת. כשהזכירה את אוקראינה, הוא לא ידע שיש קשר בין אוקראינה לרוסיה. הקנצלרית ובכירים בממשל הגרמני בבון היו בהלם". מתוסכלת ממגעיה עם טראמפ, הצהירה מרקל לפני חודשים אחדים: "אי אפשר יותר לסמוך על ארצות הברית". 
 

ואם לא די בהרס היחסים עם מעצמה מערבית מובילה כגרמניה, הנשיא טראמפ גם לא חסך שבטו ממעצמה ידידותית כמו בריטניה כאשר שיתף לאחרונה בחשבון הטוויטר שלו כמה סרטונים נגד מוסלמים. בעקבות גל הביקורות על כך, הוא לעג לראשת הממשלה תרזה מיי באומרו: "תרזה, אל תתמקדי בי, תתרכזי בטרור האסלאמי ההרסני שמשתלט על הממלכה המאוחדת. אנחנו מסתדרים מצוין". בתגובה לכך היא ציננה את היחסים עמו. 

 

רק בשבוע שעבר הודיע טראמפ כי הוא מבטל ביקור מתוכנן בלונדון לרגל חנוכת בניין חדש לשגרירות ארצות הברית בבירה הבריטית. כמנהגו נימק את הביטול בעלבון לנשיא לשעבר ברק אובמה, שתמך בבניית משכן חדש לשגרירות: "הוא מכר את השגרירות בגרושים". האמת היא שטראמפ חושש לבקר בלונדון בגין דיווחים שראש העירייה וגורמים אחרים מתכננים הפגנת המונים נגדו.
 

במקביל ליחסו המעליב כלפי ראשי מעצמות המערב, נראה שהנשיא טראמפ מגלה חיבה מיוחדת לשליטים עריצים, לרודנים ולמנהיגים מפוקפקים. כזכור, הוא הצטלם מחויך עם נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה, שהורה לרשויות החוק במדינה, ולציבור בכלל, להרוג חשודים בשימוש או בסחר בסמים; הוא גם החניף לנסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן. 
 

"סדר עדיפויות מעוות כזה בתחום יחסי החוץ של ארצות הברית לא ישאיר השפעה אמריקאית רבה בזירה העולמית", אומר דיפלומט, נציג בכיר במשלחת מערבית באו"ם. "נשיאים שיבואו אחרי טראמפ יהיו חייבים לעבוד קשה כדי לשקם את מעמדה של ארצות הברית בעולם. מה שטראמפ עשה ועושה ביחסי חוץ - זה לא 'אמריקה תחילה'; זה אמריקה סוף".
 

"האלמנט החמור ביותר בהתנהלותו של הנשיא טראמפ, במיוחד בתחום מדיניות החוץ, הוא היותו של טראמפ בלתי צפוי", אומר אברהם פוקסמן, שכיהן כמנכ"ל הליגה נגד השמצה. "התכונה הזו היא הדבר הנורא. בסך הכל טראמפ לא גרם למשברים ולהתפתחויות מסוכנות בעולם. הנהגת העולם החופשי עברה לגרמניה ולצרפת, וזה לא נורא. נאט"ו חזקה. רוסיה לא עשתה שום מהלך מיוחד מזיק. אבל העובדה שאתה לא יודע אם מה שטראמפ אמר בבוקר - יישאר יציב בצהריים, ואם מה שקבע היום - יהיה תקף למחר, זה מה שמפחיד אצלו וזה מה ש'הורג' את ההשפעה האמריקאית בעולם. גם ישראל צריכה לדאוג מהיותו של הנשיא טראמפ בלתי צפוי. זה לא טוב לה".