בעלי תארים, ללא עבודה או תקווה: מה מאפיין את המפגינים בגבול רצועת עזה?

אומרים ששני בעלי מקצוע יכולים לשפוך אור על המתרחש סביבם: נהג מונית וספר. שניהם סקרנים, שואלים שאלות ויכולים להעיד על הלך הרוח של התושבים באזורם. כזה הוא איימן בריק, ספר צעיר מנוסייראת, מחנה פליטים ממזרח לרצועת עזה. ביום שישי האחרון הוא הגיע עם אופנועו לגדר כשהוא חמוש בכיסא, מכונת גילוח, מסרק ושלט מקרטון שעליו כתוב: "התספורת חינם. צדקה למען נשמות השהידים".

בלבוש חגיגי, כשלראשו כאפייה פלסטינית, בריק סיפר עשרות אנשים. "זו הייתה החלטה אישית שלי כתמיכה בתהלוכת השיבה, אז נעלתי את המספרה ויצאתי לדרך", הסביר. "בדרך כלל אין לאנשים שמגיעים לגדר מה לאכול או ללבוש. אנשים כאן חיים בכלא ענק. הם רוצים להרגיש קצת יותר חופש, מתקרבים לגדר, ואז היהודים יורים עליהם".

בשבוע השני להפגנות אפשר כבר להבחין בדפוס: רוב המפגינים הם צעירים בשנות ה־20 וה־30 לחייהם. רובם בעלי תארים אקדמיים, אך ברצועה, שבה שיעור האבטלה מטפס כל הזמן, הם לא מוצאים עבודה. "נכון שלכל מהלך יש תבשיל פוליטי, אבל הזעם, התסכול והייאוש הביאו נערים צעירים לגדר", מספר אבו סעיד, תושב הרצועה. "מדובר בצעירים בני 15־16 וגם 20־30 שאיבדו כל זיק של תקווה והם לא רואים אופק מדיני או פוליטי. אין להם מה להפסיד. אם הייתה להם תעסוקה או עתיד, כולם היו עסוקים בעבודותיהם ולא מגיעים להפגנות. אבל יש פה 250 אלף אקדמאים בלי תעסוקה. יש עוני, אבטלה ומחסור בשירותים בסיסיים. אין כאן שום דבר. לראשונה אפשר למצוא בני 30 ויותר שלא יכולים להתחתן. מה אתה מצפה מעם כזה? הם רוצים לאכול, אפילו את האבנים, אם נרצה או לא".

באוגוסט 2017 נרשמו ברצועה כ־217 אלף מובטלים. מחצית מהמשפחות נזקקות לביטחון תזונתי, 80% מהתושבים נתמכים, ושיעור העוני והעוני החמור מגיע לכ־65%. "קו העוני ברצועת עזה הוא לא כמו בישראל", מספר תושב הרצועה. "כל מי שמשתכר פחות מ־2,700 שקלים הוא עני שמסתפק בשלוש ארוחות פול ביום. וזה לא רק אוכל, האנשים רעבים לחופש. אז מה מצפים מהם? הם איבדו כל זיק של תקווה. כיום התושבים מובילים את הצעדות הללו, ומי שמשתתף בהם הם בני כל הגילים, מפעוטות ועד זקנים. ההמון מוביל את המהפכה, בעוד שבחמאס חוששים ממצב שבו הכל ייצא משליטה. הם ושאר הפלגים הפלסטיניים זניחים במשוואה".

"מאבק בדרכי שלום"

לדברי המשתתפים, ההמונים רוצים לשמור על הפגנות שקטות. "ישראל הפיצה בכל העולם כי רצועת עזה היא רק מנהרות טרור וטילים", אומר עיסא, תושב דרום הרצועה. "היום ישראל לא יכולה לעכל שהמוני אנשים - גברים, נשים, זקנים וטף, מכל הגילים ומכל המעמדות – מגיעים אל הגדר ורוצים חופש. ביום שישי שעבר הגיע מישהו חמוש באקדח והתחיל לירות על כלי טיס צבאי, וההמון הכה אותו מכות נמרצות ולקח ממנו את האקדח".

"ישראל לא ציפתה למאבק פלסטיני מסוג זה ברצועת עזה. האירוע הפתיע אותה ולכן היא לא יכולה להתמודד איתו", אומרת ד"ר עביר עבד א־רחמן ת'אבת, מרצה למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים. "התהלוכות מזכירות את שנותיה הראשונות של אינתיפאדת האבנים ב־1987, שצמחה בתנאים פוליטיים ומדיניים דומים למצב כיום. גם אז נבנתה האינתיפאדה על תנועה עממית כוללת בלי אג'נדות, וגם אז היא הייתה בדרכי שלום והתבססה על אבנים, שזה כל מה שיש לעם הפלסטיני. ההבדל הוא בכך שכיום חמאס שולט במכניזם של המאבק מעצם היותו שולט ברצועה, וגם לוקח את הקרדיט על גיוס ההמונים. בכך הוא מציב את עצמו שוב על המפה כגורם שאין לזלזל בו בכל פתרון עתידי".

"כאשר תושבי הרצועה קמו והתחילו במאבק עממי בדרכי שלום, הם הפתיעו את העולם כולו והראו שהם חזקים ושיש להם רצון גדול לחופש", אומר תושב דרום הרצועה. "זוהי עזה, לא רק מנהרות וקסאמים. זה מה שמייחד את התהלוכות הללו, שמשתתפות בהן משפחות שלמות. הורים לוקחים את הילדים הקטנים שלהם ונכנסים לתוך הגז המדמיע והירי. אתה רואה אנשים שמיידים אבנים ומבעירים צמיגים, לצד ליצן שמשמח ילדים ונשים שאופות לחם מסורתי. כולם יצאו לחגיגה, וגם ברצועה לא יכולים להסביר את מה שרואות עיניהם".

"המשפחה שלי מאשקלון", הוא ממשיך בלהט. "אם ארוץ מהמקום שבו אני נמצא בעזה לאשקלון, אגיע בתוך שעה. להגיע לסיני ייקח לי הרבה יותר זמן. את המסר הזה אני רוצה להעביר לישראלים: תבינו שאנחנו לא נוותר לעולם על תהלוכות זכות השיבה, ולא נוותר על זכויותינו. אני לא אוותר על אשקלון לעולם. זה מה שכל הפליטים ברצועה אומרים. נכון שהפעם לא נגיע ליפו, לבאר שבע ולתל אביב, אבל אנחנו מעבירים כעת את המסר הזה לילדים שלנו, שיש לנו זכויות באדמתנו. האמירה הישראלית שהמבוגרים ימותו והילדים ישכחו - לא עובדת. הזקנים, הילדים ומה שביניהם באו לגבול וימשיכו לשבת כאן".

"העם זועם על הרשות הפלסטינית ועל ישראל", אומר אבו סעיד. "הם רוצים לפתור את הבעיות". לדבריו, על ישראל ללחוץ על אבו מאזן ועל מקורביו שיסיר את הסנקציות מעל הרצועה.

"מבחינתנו, שיחלצו את הנעליים של אבו מאזן וירביצו לו", הוא אומר, "אחרת ב־15 במאי כל הפלסטינים מהרצועה יפרצו את הגדר. אני נשבע לך שזה מה שיקרה".