בכנסת ובבית העליון של הפרלמנט הרוסי במוסקבה יוקרן ביום רביעי במקביל הסרט הרוסי "סוביבור", המציג את סיפור המרד במחנה ההשמדה בפולין באוקטובר 1943. ההתקוממות בסוביבור אורגנה ותוכננה על ידי קבוצה מצומצמת של כעשרה מאסירי המחנה, שבראשה עמד אלכסנדר פצ'רסקי, קצין ממוצא יהודי בצבא האדום, שהוחזק במחנה כשבוי מלחמה ודמותו עומדת במרכז הסרט, שיוקרן היום בהקרנת בכורה.
פצ'רסקי הצליח לעשות את הבלתי ייאמן – לארגן ולהנהיג מרד שגרם להריגת חלק משומרי המחנה ובריחה המונית של מאות אסירים מהמחנה. חלק גדול מהבורחים נתפסו ונרצחו בידי מקומיים, אולם אחרים, בהנהגת פצ'רסקי, הצליחו להימלט ולחבור לכוחות הפרטיזנים. בתום ההקרנה יתקיים בשידור חי משני הפרלמנטים דיון סימולטני בהשתתפות יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ויו"ר מועצת הפדרציות ברוסיה ולנטינה מטוויינקו. כמו כן, ייערך פאנל בהשתתפות יוצרי הסרט, ניצולים ממחנה סוביבור ועוד.
המרד בסוביבור הוא המקרה היחיד שבו השתבשה מכונת ההשמדה הנאצית. המחנה הוצא מכלל פעולה והפסיק לפעול בעקבות מרד האסירים ההרואי תחת פיקודו של פצ'רסקי. זאת, לאחר שבמחצית השנייה של יולי ועד אמצע אוגוסט 1943 התגבשה בסוביבור קבוצת מחתרת בראשותו של ליאון פלדהנדלר, שהיה בעבר יו"ר היודנראט בז'ולקייבקה, והיא בחרה כמנהיג את פצ'רסקי, קצין ממוצא יהודי שהיה סרן בצבא הסובייטי והגיע למחנה עם קבוצה של שבויי מלחמה יהודים ששירתו בצבא האדום.
ב־12 באוקטובר 1943 בשעת ערב התכנסו ראשי המחתרת בצריף הנגרייה. בישיבה השתתפו עשרה אנשים. פצ'רסקי הציג בפני המתכנסים את תוכנית המרד שנועדה למחרת היום. השלב הראשון של המרד בוצע כמתוכנן - בין 15:00 ל־16:30 חוסלו 11 אנשי SS שהוזמנו לבתי המלאכה, בהם מפקד המחנה. במקביל, נותקו קווי הטלפון והחשמל במחנה. מחדר המשמר האוקראיני הוצאו על ידי קבוצת הפחחים שישה רובים שנמסרו לידי אנשי המחתרת.
כל הפעולות הללו בוצעו מבלי שהאוקראינים בעמדות ובמגדלי השמירה חשו במתרחש. בשעה 16:45 נקראו כל האסירים למסדר. כשהופיע באזור המסדר מפקד המשמר, המורדים התנפלו עליו והרגוהו במכות גרזן. השומרים האוקראינים, שהבחינו במתרחש, פתחו באש חיה לעבר האסירים, עד שצעקותיו של פצ'רסקי "קדימה, אל השער!" גרמו לאסירים לפרוץ לעבר השער הראשי והגדרות. חלק מהמתקוממים נמלטו לעבר חורשת עצים. קבוצה אחרת פרצה את הגדרות שמצפון לשער. הראשונים מביניהם דרכו על מוקשים, חלקם נפצעו ונהרגו, ואילו האחרים, שעברו בשטח שבו התפוצצו המוקשים, הצליחו להימלט.
מקרב כ־600 האסירים שהיו במחנה ביום פרוץ המרץ הצליחו לברוח כ־300. כ־150 נהרגו מאש השומרים ומהתפוצצות המוקשים. כ־150 אחרים, בהם חולים ובעיקר אסירים ממערב אירופה ומגרמניה, שלא שותפו בהכנות למרד, וכאלה שלא הצליחו לברוח, נותרו בשטח המחנה. מאלה שהצליחו לברוח, רוב האנשים מצאו את מותם לפני שהמלחמה הסתיימה ורק כ־50 איש נותרו בחיים עד ליום הניצחון על גרמניה הנאצית.
לדברי עו"ד מיכאל קליינר, נציג הארגון להנצחת פצ'רסקי בישראל, "אלכסנדר פצ'רסקי לא היה פעיל ציוני, לא לפני המרד שהוביל וגם לא אחריו, אבל תרומתו לעם היהודי היא ענקית וחסרת תקדים. לא היה אף מחנה השמדה אחר שפעולתו הופסקה והוא נסגר כתוצאה מהתקוממות האסירים. אנשים נשרפו מדי יום באושוויץ גם בינואר 1945, ואילו סוביבור נסגר כליל ימים ספורים לאחר המרד, שנה וחצי לפני סיום המלחמה. מפעל המוות, שבו נשרפו ונרצחו באכזריות כרבע מיליון יהודים, הפסיק לפעול ובכך הצילו פצ'רסקי וחבריו את חייהם של עשרות אלפי בני אדם.
"פצ'רסקי הוא גיבור־על, הוכחה חיה שגם במחנה השמדה מנהיגות אמיתית יכולה להביא לידי ביטוי את הרוח האנושית ולחולל את הבלתי אפשרי. מלחמת הגבורה המוצלחת בסוביבור ראויה לתפוס מקום של כבוד בתודעה הציבורית לא רק ברוסיה ובישראל, כי להבדיל ממלחמת הגבורה בגטו ורשה, שהייתה לה חשיבות סמלית עצומה אך אפס הישג ממשי, בסוביבור ניצחו היהודים בידיים חשופות את הנאצים החמושים עד השיניים והשיגו את מטרתם.
"הבעיה של פצ'רסקי הייתה שהיהודים ראו בו קומוניסט והרוסים ראו בו יהודי. רוסיה עשתה תיקון. קראו רחובות וקו רכבת על שמו בערים מרכזיות והעניקו לו אות גיבור רוסיה. אצלנו יש רחוב אחד בצפת על שמו, וביד ושם שמו אפילו לא מוזכר. צריך לסייע בהפצת הסרט ולהכניס את המרד בסוביבור לכותל המזרח של לימודי השואה והגבורה והנצחתה".