אירוע הדריסה הקשה בטורונטו ביום שני האחרון סיפק אתגר מורכב עבור העיר הקנדית שאינה מורגלת באסונות או בפיגועים. אולם בטורונטו לא נתנו לטרגדיה לשבש להם את השגרה. אומנם פרחים, נרות ופתקי זיכרון שהונחו לאורך מסלול הקטל ברחוב יונג הזכירו היטב לעוברים ושבים את שאירע במקום, אבל העיר הצליחה להפגין את החוסן הנפשי הדרוש ולשוב לקצב הרגיל שלה.
התגית הפופולרית ביותר בטוויטר בשעות שאחרי מסע ההרג הייתה #טורונטו חזקה. "זו עיר חזקה, ואנחנו נתאושש", אמר ניק ייטמן, תושב טורונטו. אמין רהמנה ציין כי הוא מתכוון "לקום בבוקר וללכת לעבודה ופשוט להמשיך". "אנחנו צריכים להפוך לחזקים יותר עם כל התקפה", אמר. "אתה אף פעם לא יודע מתי, כיצד או מה יקרה".
מאמר המערכת של ה"טורונטו סטאר" שיבח את ההתנהלות של הפוליטיקאים ושל כוחות המשטרה, "שסירבו לצאת בספקולציות לגבי הסיבה האפשרית להתקפה" ולא "עוררו פחד או ניצלו את המצב כדי לזכות בנקודות פוליטיות זולות". העיתון גם הילל את התנהגות הציבור המקומי, שלמרות ההלם של פגיעה "בלבה של עיר שמחשיבה את עצמה כחסינה מפני דברים כאלה", לא הפגין פאניקה נרחבת לנוכח האפשרות שמדובר בפיגוע.
"כל זה מעיד היטב על העיר שאנחנו קוראים לה בית", ציין היומון. "אנחנו לא יכולים למנוע את כל מעשי האלימות בקרבנו. תמיד יהיה מי שיבקשו להכות מסיבות אישיות או פוליטיות ולקחת חיים של חפים מפשע. אבל אנחנו יכולים לעשות משהו לגבי איך שאנחנו מגיבים באופן קולקטיבי כאשר אנחנו נמצאים תחת מתקפה".
אלא שלמרות החזות ששידרה חוסן וביטחון, במשך שעות ארוכות לא היה ברור מה גרם לאלק מינסיאן, שלא היה בעל רקע פלילי או טרוריסטי ולא היה מוכר לרשויות אכיפת החוק, להאיץ את המסחרית השכורה ולבצע את מסע ההרג בטורונטו, שבו נהרגו עשרה בני אדם. פוסט שהופיע בחשבון הפייסבוק של הנהג הרוצח סייע לפזר מעט מהערפל לגבי המניעים.
"טוראי (מגויס) מינסיאן חי"ר 00010, מבקש לדבר עם סמל 4chan
מכונת מלחמה
אינסל (Incel), ראשי תיבות באנגלית של "רווקים שלא מרצון" (Involuntary Celibates), היא קהילה שפעילה בעיקר ברשתות החברתיות ומורכבת מגברים שמתוסכלים מכך שאינם מסוגלים להגיע לקשרים מיניים, כאשר הם מטילים את האשמה על נשים. הכינויים הנפוצים בתקשורת בין חברי הקבוצה - כפי שהופיעו גם בפוסט של מינסיאן - הם "צ'אדים" עבור גברים נאים שמקיימים יחסי מין ו"סטייסים" עבור נשים נאות שמקיימות יחסי מין, כאשר "נורמים" הם כל מי שלא משתייכים לקהילת אינסל.
מי שהמציאה את המונח לפני 25 שנה היא אלאנה, יועצת מינהלה ואמנית מטורונטו. בראיון למגזין Elle בשנה שעברה היא סיפרה כי כאשר סיימה את האוניברסיטה, הייתה מתוסכלת מכך שלא קיימה יחסי מין ושלא היה לה חבר אמיתי מעולם. היא הרגישה כי המראה שלה - נמוכה, שמנה מעט ועם פצעי בגרות - הוא שדחה את הגברים.
אחרי שקראה על מיניות, הגיעה אלאנה למסקנה שהיא דו־מינית והחלה לצאת עם בחורה במשך חצי שנה. לאחר שהן נפרדו, היא שוב בחנה את העבר שלה והחליטה ליצור קבוצה בשם "רווקים שלא מרצון". אלאנה הקימה אתר אינטרנט שבו שיתפו היא וגולשים אחרים את סיפוריהם האישיים על הגורמים שהביאו אותם להיות לבד.
אולם הכלי שבנתה אלאנה שינה את אופיו, לא מעט בשל אמני פיתוי שניסו להציג לגברים המתוסכלים טכניקות שונות שיאפשרו להם לפתות נשים ולהכניס אותן למיטה. אבל כשהגברים גילו כי הם עדיין לא מצליחים, הזעם שלהם הלך וגבר והפך לאלים יותר, עם תכנים שכללו אלימות והסתה מלאת שנאה תהומית נגד נשים, עד שבנובמבר האחרון נחסמה הקבוצה לחלוטין בפורום Reddit. "כמו מדען שהמציא משהו שהפך למכונת מלחמה, אני לא יכולה לבטל את המילה ולא להגביל אותה לאנשים נחמדים יותר שצריכים אותה", אמרה אלאנה המתוסכלת.
דיוויד פורטלה, עיתונאי ובלוגר שחקר רבות את תנועת אינסל במסגרת הבלוג We Hunted the Mammoth, הסביר כי הסיבה שמדובר בתת־תרבות מסוכנת עבור מי שמעורבים בה היא "שהתנועה לוקחת את המרירות והעצבות שאנחנו חשים לפעמים כשאנחנו ניצבים מול תסכולים מיניים ורומנטיים והופכת את הייאוש הזה למצב של קיימות. במקום לעודד אותם להתרחק מהאכזבות שלהם, תת־ התרבות של האינסל מעודדת גברים צעירים לשקוע בתוך המרירות שלהם. במקום לעודד אותם ללמוד מהטעויות שלהם, אינסל מעודדת גברים צעירים להאשים את 'צ'אד וסטייסי' – ובמיוחד את 'סטייסי' – על היעדר אהבה ומין. במקום לעודד את מי שצריכים עזרה מקצועית לקבל אותה, אינסל אומרת לגברים צעירים שהבעיות שלהם אינן ניתנות לתיקון – שהם פשוט מגעילים מדי עבור כולם מכדי לאהוב אי פעם".
מי שסיפק את הדוגמה הבולטת ביותר לאלימות של אינסל והפך לגיבור בעיני חברי הקבוצה, ובהם גם מינסיאן, היה אליוט רוג'ר. ב־23 במאי 2014, רוג'ר (22), סטודנט באוניברסיטת קליפורניה ובנו של איש הקולנוע פיטר רוג'ר, דקר למוות את שלושת שותפיו בדירה בעיירה איסלה ויסטה בקליפורניה. לאחר מכן הוא נסע לבית של אחוות בנות באוניברסיטה ורצח שתי סטודנטיות שעברו בסמוך. רוג'ר נכנס למכוניתו ופתח במסע ירי ברחבי העיירה, שבו נהרג אדם אחד ועוד 14 נפצעו מירי או מדריסה, לפני שהרוצח שם קץ לחייו.
בין היתר, רוג'ר תיאר כיצד "שתי בנות בלונדיניות לוהטות" התעלמו ממנו כאשר חייך אליהן בעת שהמתינו בתחנת אוטובוס, ולכן הוא שפך עליהן את כוס הקפה שלו. "הרגשתי תחושה של סיפוק נקמני בעת שראיתי את הקפה מכתים את מכנסי הג'ינס שלהן", התרברב. במקרה אחר הוא קנה רובה מים ומילא אותו במיץ תפוזים, שאותו ריסס על "קבוצה של בנות בלונדיניות יפות" ששיחקו בפארק כשהן לבושות במדי האחווה שלהן.
רוג'ר סיפר במניפסט כיצד הוא מתכוון לנקום בנשים על יחסן כלפיו. "התכנון שלי של יום הנקמה הוא לעשות כל שבכוחי כדי להרוס את כל מה שלא יכול להיות לי. אני אהרוס את כל הבנות היפות שחשקתי בהן כל חיי, אבל מעולם לא היו יכולות להיות שלי כי הן תיעבו אותי", כתב. "ביום שלפני יום התגובה, אתחיל עם השלב הראשון של הנקמה שלי: אהרוג בשקט אנשים רבים ככל האפשר באיסלה ויסטה, כשאפתה אותם לדירה שלי בתחבולה מסוימת".
הנקמה המושלמת
לאחר שהתגלה הפוסט של מינסיאן והזיקה שלו לקהילת שונאי הנשים, עלתה השאלה אם אפשר להגדיר את אירוע הדריסה כמתקפת טרור, אף שלא מדובר בטרור מסורתי, כפי שהעולם למד להכיר לא מעט בשנים האחרונות. העיתונאי הקנדי, ארשי מן, ציין כי בהחלט אפשר לראות במינסיאן מחבל מהסוג של זאב בודד, עוד מאפיין טרוריסטי שהפך למוכר יותר ויותר. "לאינסל יש אידיאולוגיה, והמטרה היא להטיל טרור על נשים ועל 'נורמים'", כתב.
גם היומון "המילטון ספקטייטור" תהה אם הגיע הזמן לעדכן את החוק הקנדי, שלפיו טרור הוא "כל מעשה שמבוצע מסיבות פוליטיות, אידיאולוגיות או דתיות". "האם קנדה צריכה הגדרה נרחבת יותר של טרור?" תהה היומון במאמר מערכת. "אם יתברר כי האיש שהרג עשרה ופצע נוספים ברחוב עמוס בטורונטו היה מונע מסוג של אג'נדה אלימה מסוימת של שנאת נשים, התשובה עשויה להיות כן. אם פעולה פלילית כזו הייתה מונעת מאידיאולוגיה חברתית, כמו שנאת נשים, היא בהחלט תואמת את ההגדרה ההגיונית (של מהו טרור). אולי החוקים שלנו צריכים לשקף את זה".
יותר מכך, כמו שפיגועי בודדים מספקים השראה למחבלים אחרים, וכמו שרוג'ר היה גיבור בעיניו של מינסיאן, ייתכן שהדריסה בטורונטו לא תהיה המתקפה האחרונה מבית היוצר של אינסל. המסרים שהעבירו חברי הקהילה בימים האחרונים, וגם לפני ההתקפה בקנדה, מעידים כי יש מי שמאמינים שפגיעה פיזית קשה תהיה הנקמה המושלמת. “אני לא מאשים את אלק מינסיאן על מה שהוא עשה", כתב אחד המשתמשים בפורום אינסל. "אני מאשים את החברה על כך שהיא מתייחסת לגברים ממעמד נמוך כמו אל זבל. תמיד יהיו עוד מעשי טבח בגלל האופן שבו החברה מתייחסת אלינו".